יישר כוח גדול הרב הנוטר, ואם היית עכשיו כאן הייתי מנשק ומחבק אותך.
ברכות יחולו על ראשכם, שבמה שהבאתם התיישבה לי שאלה גדולה בגמרא שהטרידה אותי מאד, ומזמן חשבתי בכיוון זה ליישבה, וכעת קיבלתי אישור.
והיא דברי הגמרא בפסחים סו, א
אמר להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת? והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת
ומסביר רש"י:
כלומר יותר ממאתיים קרבנות יש שדוחין שבת בשנה. חמישים שבתות השנה בכל שבת ושבת ארבעה כבשים שנים לתמידים ושנים למוספין הרי מאתיים, לבד שבת שבתוך פסח ובתוך החג שקריבין בהן מוספי היום שבעת טלאים בפסח וארבעה עשר לחג.
והפליאה עצומה:
התינח תמידין נחשב ש"דוחים את השבת", כי עיקר הקרבן אינו בשבת אלא קרבן של כל יום ויום, והו"א שלא ידחה שבת ש"מתנגשת" איתו. אבל לומר על
מוספי שבת שהם "דוחים את השבת"?! הרי כל עצמו של קרבן זה הוא קרבן מוסף של שבת!! שדין השבת עצמה אומר להקריבו, מה שייך לומר על זה ש"קרבן מוסף שבת דוחה את השבת".
ובוודאי איך שייך ללמוד מזה לקרבנות שאין עיקרם "קרבן שבת" [כגון פסח] - שידחו גם הם את השבת
כשם שקרבן מוסף של שבת דוחה את השבת. הרי החילוק ביניהם ברור ופשוט. ואיך אפשר לקרוא למוספי שבת "פסחים שדוחים את השבת"?
ועוד קשה המשך הגמרא:
אמרו לו מנין לך? אמר להם נאמר מועדו בפסח ונאמר (במדבר כח, ב) מועדו בתמיד מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח דוחה את השבת. ועוד ק"ו הוא ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת פסח שענוש כרת אינו דין שדוחה את השבת.
הנה מתברר לנו כי כל הלימוד שהתכוון אליו הלל הוא לימוד מהתמיד, א"כ מה הביא בדבריו שמתחילה גם את מוספי שבת כחלק מהלימוד?
ובפרט הלימוד השני של הק"ו - אפשר ללמוד באותו האופן ממוספי שבת, והלל גם אותו מעמיד דוקא על התמיד.
אמנם לפי הביאור ש"שבת קרבנו כפול" דהיינו
שאין זה קרבן בפני עצמו אלא גדר קרבן מוסף שבת הוא לכפול את קרבן התמיד, להקריב בשבת את קרבן התמיד פעמיים - מיושב הכל.
ובעוניי אני חושב שזו ראיה עצומה מגמרא מפורשת לדברי הגרב"ש. [המדברים בזה הגאונים שהוזכרו לעיל לא הביאוה].