האם נביא ה'- ישקר להטעות ? הכלי יקר על הרדק 'שריה ליה מארי'

[יהודהא]

האם השם שולח לאדם נביא אמת - שישקר להטעותו ? ואיך נבחין בין נביא אמת לנביא שקר ?

דברים ,יח כא-כב. פרשת שופטים
" וְכִ֥י תֹאמַ֖ר בִּלְבָבֶ֑ךָ אֵיכָה֙ נֵדַ֣ע אֶת־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־דִבְּר֖וֹ יְקוק׃ כבאֲשֶׁר֩ יְדַבֵּ֨ר הַנָּבִ֜יא בְּשֵׁ֣ם יְקוק וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה הַדָּבָר֙ וְלֹ֣א יָבֹ֔א ה֣וּא הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־דִבְּר֖וֹ יְקוק בְּזָדוֹן֙ דִּבְּר֣וֹ הַנָּבִ֔יא לֹ֥א תָג֖וּר מִמֶּֽנּוּ׃

א.
. .על חזון מיכיהו [מלכים א' פרק כב]. אומר הרדק : דבריו הם "מבוכה גדולה" למי שמבין אותם כמשמעם" מפני שהם סותרים יסודות מרכזיים במחשבת המקרא ובאמונה הישראלית:

א. הם מציגים את ה' כמוגבל באפשרויות הפעולה שלו, ושלכן נזקק לתחבולות;

ב. הם מערערים את ההבחנה שהמקרא מבסס אותה במקומות רבים בין נביאי אמת לנביאי שקר, בהופכם את נביאי השקר של אחאב לכאלו המדברים ברוח הנשלחת אליהם ממרום;

ג. והחמור מכול: הם מייחסים לא-לוהים אמת את השימוש בשקר.

ד. בנוסף לכל הסתירות הללו לאמונות בסיסיות שבתורה יש בדברי מיכיהו פירכא גדולה:
הנביא מגלה תכנית פעולה א-לוהית סודית, שבעצם גילויה הוא יכול לסכל את הגשמתה.-שכן הסוד מכוון נגדו , הוא הוא "דְּבַר ה'" שמיועד לאחאב.

ב.
תמיהות אלו אלו ואחרות -הועלו ונידונו במקומם במלכים פרק כב. וברדק שם וגם אצל ריה"ל
[ הכוזרי מאמר שלישי סעיף עג, ] רד"ק ובאברבנאל .

ועיין שם בתשובתם ופירושם. וכן על דחיית הפירוש עי רבי שמואל לניאדו בפירושו לנביאים ראשונים 'כלי יקר'. לאחר הביאו את דברי רד"ק במלואם הוא מתייחס לכך ששינו את פשטי המקרא: ןזל-
ושארי ליה מאריה שאמר על מיכיהו שאמר דברי מליצה שלא היו בנבואה. כי חלילה וחס לנביא ה' שידבר דבר קטן מה שלא נאמר לו! ובפירוש הוא אומר לו: "שְׁמַע דְּבַר ה', רָאִיתִי" וכו',[ משמע שכל דבריו אלה דברי ה' ממש, אלא ודאי כולם היו מפי ה' בנבואה.

ג.
"מבוכה גדולה"
. .ואנו באנו לכאן בשל האור החיים בפרשתינו [דברים יח,כ-כב] שופטים . שבשל קושיות דומות על הפסוקים כאן נזקק לפרשת נבואת מיכה.

פירושו על פסוקים כ-כא-כב "אך הנביא אשר יזיד וגו'".

צריך לדעת,

1 ) אומרו "אך", גם אומרו "אשר יזיד" ולא הספיק לומר "אשר ידבר וגו'",

2 ) אומרו "וכי תאמר בלבבך וגו' אשר ידבר וגו' ולא יהיה הדבר וגו'" פשיטא שאם לא יהיה מה שצוה שלא דבר ה' הדבר ההוא,

3 ) אומרו "אשר ידבר בשם ה'" למה בפסוק שלפניו אמר "בשמי" ובפסוק זה אמר "בשם ה'",

4) אומרו "הוא הדבר" שלא היה לו לומר אלא "לא דברו ה'" ואני יודע שחוזר להדבר ההוא:

ד
. . .אכן יתבאר הענין על פי מה שאמר הנביא במעשה יהושפט ואחאב במלחמת רמות גלעד (מלכים א, כב) שכל הנביאים פה אחד דברו לאחאב עלה והצלח, ומדברי מיכיהו בן ימלה נתגלה הדברים שרוח יצא מלפני ה' לפתות אחאב לעלות וליפול במלחמה, ובחידושי על דברי נביאים דקדקתי :

1. למה בתחלה עבר על מיכיהו רוח נבות ונתנבא כנביאים הראשונים ואמר עלה והצלח ואח"כ בנבואה אחרונה דבר נבואת ה' ולא הועיל לפניו רוח נבות,
2. ועל הרוח גם כן תמיה אני איך לא קיים שליחותו אשר יצא לעשות,
3. עוד קשה למיכיהו למה בטל עצת ה' ח"ו ומחשבותיו שחשב להפיל אחאב במלחמת רמות גלעד והוא בא וגילה סודו לאחאב עצמו:

ה.
תשובה
...אכן הן הנה הדברים אשר העיר ה' בנועם דבריו, לפי שהכל גלוי וצפוי לפני הבורא כי יבא זמן שתצא רוח מלפניו ותטעה הנביאים והגם ששקר דברו עם כל זה אנוסים הם, .
לזה כשבא לצוות עונש הנביא הקדים ואמר "אך הנביא" אך מיעט נביא כיוצא בזה שידבר דבר ולא יקום ולא ימות, ודקדק לומר "אשר יזיד" להעירך שלא ימות אלא נביא "אשר יזיד לדבר וגו'" לומר אבל נביא שדבר שקר ולא הזיד וכגון שהטעהו רוח נבות שזה אין עליו אשמת דבר כי הרוח בהסכמת ה' יצא והמתנבאים מצדו נקיים הם מהעון. .

והגם שבסנהדרין (סנהדרין פט, א) ... עם כל זה כולם פתחו פיהם להתנבאות והרוח דברה בפיהם וכשהרגישו שנבאו בסגנון א' לא הוסיפו לדבר עוד בדבר הזה מה שאין כן צדקיהו, ועל זה יאמר "אשר יזיד וגו' ומת וגו'".

ו.
ומעתה כאן הבן שואל במה נדע הדבר וגו', ואם ממה שלא יהיה הדבר חיישינן לרוח נבות המטעה וכיוצא בה ולמה יומת האיש הנביא כיון שהרוח שיצא בדבר ה' הטעתו,
כיוצא בדבר אם במעשה רמות לא היה בא מיכיהו וגילה הסוד היו מתחייבים מיתה כל ד' מאות נביאים על לא חמס עשו וה' אוהב משפט, והוא אומרו "וכי תאמר וגו' איכה נדע הדבר אשר לא דברו ה'", כאן כלל דבר ה' לנביא וכלל גם כן דבר ה' לרוח צא ועשה כן:

ואמר "אשר ידבר הנביא וגו'" פירוש אם הנביא יאמר נבואתו בשם ה' והוא מה שדקדק לומר "בשם ה'", "ולא יהיה הדבר וגו'" אז תדע כי בזדון דברו הנביא פירוש ולא בא דברו מצד רוח שהטעתו, והטעם כי לא ינוח רוח שקר בשם ה' הנכבד כי ה' אלהים אמת,
והוא אומרו "הוא הדבר אשר לא דברו ה'" פירוש הוא שאני אומר לך עליו שלא דברו ה', וגם לא בא ברוח אלא בזדון,
והוא אומרו "בזדון דברו הנביא",


אבל יש דבר אחר שהגם שהוא שקר ואין התורה יכולה לומר לך לא דברו ה' בזדון דברו הנביא והוא כשלא ידבר הנביא בשם ה' שהגם שיהיה שקר יש לחוש לרוח כרוח נבות:

ז.
ובזה יערב לנפש אדם ענין מיכיהו כי בתחלה לא הזכיר שם ה' ולזה לא היה אומר אלא דברי הרוח-
עד שנתחכם יהושפט ואמר אליו (דברי הימים ב, יח) "אני משביעך אשר לא תדבר אלי רק אמת בשם ה'", פירוש נתחכם לומר לו התנאי שהתנה ה' כאן ואמר אשר ידבר הנביא בשם ה' לפי מה שפירשנו שידבר בשם ה',
ובזה אם יש רוח מטעה תפנה מקום, וכן היה כשהזכיר אליו שם ה' ואמר הנביא בשם ה' ברח לו נבות ואמר הנביא האמת במה שהוא:
.....
.....
או אפשר כי מאמר בשם ה' אינו נסמך למאמר אני משביעך , אלא מאמר בפני עצמו שחדש באחרונה, ולפי זה לא קשה למה גילה מיכיהו סוד ה', כי יחרב העולם ולא ישתנה מקור האמת לייחד שמן על דבר שקר ח"ו, ומה גם כי על כל פנים עשה הרוח פעולתו כי לא האמין אליו אחאב ועלה ונפל ונמצאת מחשבת ה' קיימת ולא מתייחס השקר לשם ה' אלהים אמת:

[יהודהא]

נכון שהשאלות בעניין עלו כבר לפני נבואת מיכיהו ,וכבר באבע בבראשית דן בכך כדלהלן:

א.
אבן עזרא בראשית פרק כז פסוק יט

... כי הנביאים יתחלקו לב' חלקים: החלק הא' שליח במצות [=מוסר מצוות], והחלק השני נביאי העתיד.
ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן לא יזיק, רק השליח לא יתכן שיכזב כלל.

גם הנה דוד נכתב עליו "איש האלהים" (דה"ב ח', יד), ואמר: "רוח ה' דבר בי" (שמו"ב כ"ג, ב), בלבל דבריו עם אחימלך ואמר: "ויהיו כלי הנערים קדש" (שמו"א כ"א, ו) לצורך שעה.
גם אלישע, שאמר לחזאל: "לך אמור לו חיה תחיה" (מל"ב ח', י), אף על פי שפירושו חיה תחיה מחולי זה, הראני השם כי יהרג.
כן מיכיהו אמר תפלת שוא "עלה והצלח" (מל"א כ"ב, טו), דרך מוסר.
וכן אמר דניאל: "מרי חלמא לשנאך" (דניאל ד', טז), ולהיותו כנגד השם דרך דרש.
וכן אמר אברהם: "וגם אמנה" (בראשית כ', יב), "ונשתחוה ונשובה" (בראשית כ"ב, ה).

ב. הנובע מדלעיל-
ממנו עולה שיש שני סוגי נבואה : הא'[/b] שליח במצות , והחלק השני נביאי העתיד.נביא יכול לומר דברים שאינם אמת - אך לא בתור נבואה שה' שלחו לומר שקר. ובכך הוא גם מיישב את נבואת מיכיהו -שתחילה שיקר אך לא כנבואה מה'. כדברי האור החיים.

ולגבי שמואל - אין כאן כלל נבואה. אלא בגלל סכנת נפשות או מפני דרכי שלום ה' אמר לו \ לשמואל לשנות את דיבורו כפי שהגמרא לומדת ביבמות סה עב. אבל לא שהשם שיקר או מישהו בשמו ובשליחותו.

" וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום שנאמר (בראשית נ, טז) אביך צוה וגו כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'.
ר' נתן אומר מצוה שנאמר (שמואל א טז, ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו'.
דבי רבי ישמעאל תנא גדול השלום שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו דמעיקרא כתיב (בראשית יח, יב) ואדוני זקן ולבסוף כתיב ואני זקנתי:

ג. המהרל
הבטחה אינה נבואה.
. ויש גם את - המהרל- שמחלק בדברי הנביא בצורה אחרת בין נבואה להבטחה. ואצל יעקב אבינו שנאמר לו עי השם "והנה אנוכי עימך ושמרתיך" ואחכ כתוב "ויירא יעקב " וכו , והרי זו סתירה. ומביא המהרל "והעיקר הוא כי חילוק יש בין הבטחה ונבואה" ויכול לחול בה שינוי וכו.. גור אריה בראשית לב, ה.

וכמובן שיש במפרשים עוד דעות ותירוצים .

[יהודהא]

א.
והרי הרמבם הרבה לעסוק ולכתיוב רבות בעניני הנבואה ומ הם דבריו בנידון.

בהקדמה לפירוש המשניות
..... והוא מה שאמרו ע"ה (ברכות דף ז) כל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר בו .אבל ענין פחד יעקב אחר שהבטיחו הקב"ה בבשורות טובות כמו שנאמר (בראשית כח) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והיה מפחד פן ימות כמו שנאמר (שם לב) ויירא יעקב מאד ויצר לו אמרו חכמים ז"ל בענין ההוא שהיה מפחד מעון שמא יהיה גורם לו מיתה והוא מה שאמרו (ברכות דף ד) קסבר שמא יגרום החטא.

יורה זה שהקב"ה מבטיח בטובה ויגברו העונות ולא יתקיים הטוב ההוא . ויש לדעת שענין זה אינו אלא בין הקב"ה ובין הנביא. אבל שיאמר הקב"ה לנביא להבטיח לבני אדם בבשורה טובה במאמר מוחלט בלא תנאי ואחר כן לא יתקיים הטוב ההוא זה בטל ואי אפשר להיות. בשביל שלא יהיה נשאר לנו מקום לקיים בו אמונת הנבואה והקב"ה נתן לנו בתורתו עיקר שהנביא יבחן כשיאמנו הבטחותיו..

לרמבם יש צורך בשני תנאים לאמיתות הנבואה -
" נביא אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד להרחיב לבו ולהוסיף דעתו עד שידע מה שלא היה יודע מאותן הדברים הגדולים ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ או לאנשי עיר או ממלכה לכונן אותם ולהודיעם מה יעשו או למונעם ממעשים הרעים שבידיהם. וכשמשלחים אותו נותנין לו אות ומופת כדי שידעו העם שהאל שלחו באמת.
ולא כל העושה אות ומופת מאמינים לו שהוא נביא אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו והיה:
(1)מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה
(2) ואח"כ בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו מצוה לשמוע ממנו שנאמר אליו תשמעון .

חזקת נביא
ואפשר שיעשה אות ומופת ואינו נביא - וזה האות יש לו דברים בגו , ואעפ"כ מצוה לשמוע לו הואיל ואדם גדול וחכם וראוי לנבואה [הוא] מעמידים אותו על חזקתו שבכך נצטוינו כמו שנצטוינו לחתוך את הדין ע"פ שני עדים כשרים ואע"פ שאפשר שהעידו בשקר הואיל וכשרים הם אצלינו מעמידין אותן על כשרותן ובדברים האלו וכיוצא בהן נאמר הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו ונאמר כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב.

והם אלו דברי הגמרא בסנהדרין דף פט עמוד ב
"המוותר על דברי נביא, מנא ידע דאיענש ? דיהב ליה אות. והא מיכה, דלא יהיב ליה אות ואיענש! היכא דמוחזק שאני. דאי לא תימא הכי, אברהם בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק, אליהו בהר הכרמל היכי סמכי עליה ועבדי שחוטי חוץ?
אלא: היכא דמוחזק שאני..".

מסקנה
העולה מהנל ומכל דברי הרמבם בעניין הנבואה : בח' פרקים ,פרקים א,ה,ז. ובמשנה תורה הלכות יסודי התורה פרק ז.- י . ובמורה ח"ב פרקים לב - מח
שהרמב"ם דורש את שני הסימנים של הגמרא בסנהדרין פט,עב. . גם אות וגם "מוחזק" או צדיק ומומחה כרש"י. ובלשונו של הרמב"ם: "ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה".

המיוחד בנבואת משה
חוץ מנבואת משה רבינו שתוקפה של נבואת משה היא ממעמד הר סיני שם היו למשה לא שני עדים אלא שש מאות אלף, וכדבריו של הרמב"ם בהמשך דבריו שם: "נמצאו אלו ששוּלַח להן הם העדים על נבואתו שהיא אמת ... שהם והוא עדים בדבר כשני עדים שראו דבר אחד ביחד ... כך משה רבינו, כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיני ואינו צריך לעשות להם אות".

וממשיך הרמב"ם בהמשך דבריו שם: "נמצאו אלו ששוּלַח להן הם העדים על נבואתו שהיא אמת ... שהם והוא עדים בדבר כשני עדים שראו דבר אחד ביחד ... כך משה רבינו, כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיני ואינו צריך לעשות להם אות".

ב.
עוד שיטות
לשיטת רמב"ן יש שני סימנים שאחד מהם מספיק: או נבואה לעתיד שמתגשמת, או אות. ובעצם מספיק סימן אחד שכן נבואה לעתיד היא סוג של אות. ועל כורחנו נאמר שמדובר בנבואה על אירוע קרוב בזמן שעתיד להתברר בהקדם (על מנת שנאמין לנביא) וכמובן לא דבר שבגדרי הטבע. הרמב"ן לא מזכיר כלל דרישה לתכונות אישיות מיוחדות כתנאי . אבל יש דברים המובנים מאליהן שככלל האיש אמור להיות ראוי לכך בהנהגתו .

פירוש רס"ג, דברים יח כב
"ולא יהיה הדבר ולא יבוא, הוא אשר לא דברו ה' – ואינו מותר אותו הדבר ואינו ראוי, זהו הדבר שלא דברו ה'"
בדבריו אלו מתרחק הרסג מכל וכל מהעניין של נבואה על העתיד אם מתקיימת או לא מתקיימת כעדות להימנותו של הנביא ! אז מהו "אשר לא דברו ה' ". דהיינו - הסימן לאמתות הנבואה הם דברים שהנביא אומר בשם ה' שאינם ראויים לבוא ולהיאמר משום שהם דברים המכחישים את דברי התורה ומצוותיה, דברים שהשומעים חשים שאינם נכונים ואינם ראויים.

נ.ב
לאור כל הנל - לא ראיתי לכלול את הרמבם בדיון המקורי , שכן למרות ריבוי הדברים שלו בנושא הנבואה כנל הרי לדיון בבעייה שנידונה לא מצאתי שיתייחס [ ואפשר שיש - ונעלם ממני]