הפרשה הראשונה בספר החכמה של שלמה המלך, אחרי ההקדמות על תוכן הספר ועל חשיבות ויקרת החכמה והמוסר וכו', היא כדלהלן -
בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל תֹּבֵא: אִם יֹאמְרוּ לְכָה אִתָּנוּ נֶאֶרְבָה לְדָם נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּם: נִבְלָעֵם כִּשְׁאוֹל חַיִּים וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בוֹר: כָּל הוֹן יָקָר נִמְצָא נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל: גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ: בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם: כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפָּךְ דָּם: כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָּל בַּעַל כָּנָף: וְהֵם לְדָמָם יֶאֱרֹבוּ יִצְפְּנוּ לְנַפְשֹׁתָם: כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח:
ואף שהתמיהה עולה מאליה, מ"מ אפרש אותה בציטוט לש' האלשיך שם-
"מי לנו חכם כשלמה ומי כמוהו מורה חטאים בדרך לא ידעו להישמר ונעלם מעיני אשר בינת אדם לו, אך בדבר הזה מי פתי יאמין לדברי החטאים האלה בנפשותם, לשום את נפשו מנגד לחייב את ראשו לנרדף ולגואלי הדם ולמלך בשר ודם זולת אשר למלכו של עולם העולה על כולם".
וראה שם מה שתירץ בביאור הפסוק באופן מחודש, אבל שאר המפרשים פירשו כפשוטו ומ"מ לא הוסיפו כאן שום 'נמשל' וכד', והדבר צ"ע. אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני לע"ע.