זה בגלל השורש. שינים וסינים. כלאי הניב. כתוב\ לא כתוב. ראיננו .. ראינו. והכול בכי תבוא.
א.
את ה' האמרת היום,,,והשם האמירך,,,עם סגולה.
האמרת - השורשים מתפצלים - וממילא גם הפירושים
1 לרשי- לשון הבדלה והפרשה. ואין להם עד מוכיח במקרא. (המשך הרשי ,,תפארת טעון הסבר ודומה לאב"ע להלן )
2, לאב"ע : מלשון : גדולה ורוממות. כמשכ " בראש אמיר " ישעי יז ,ו, דהינו בראש -בפסגת העץ, וכך גם הספורנו.
בעומק ניתן אולי לומרן שזה בדומה לרשי- שכן : להרים" תרומה וכדומה = פירושו להפריש.
וזוהי גם דעת הרמבן כאן וגם לעיל כא, יד,
ושם הסמיך לכך את ,,"לא תתעמר= תתאמר, שאותיות ח\ע מתחלפות, ולכן" שלא יהיה לה אדון ושליט" . " וכן יקראו האדון בערבי אמיר" .
ומוסיף שגם המילה המפורסמת להתיימר, מתיימר - הם מלשון גדולה, וכאן האותיות המתחלפות הן א\י .
3, לר"י הלוי מובא באב"ע מלשון אמירה= דיבור, כשבני מקיימים מצוות ה, הם גורמים לה' לומר לעמי שהם עם סגולה, והוא יהיה להם לאלוקים. והשגחת ה' וחסדיו עם עמ"י - מביאים את עמ"י לאמור לו :שה' יהיה להם לאלוקים. וזל
"ויאמר רבי יהודה הלוי הספרדי נ"ע: כי המילה הזאת מגזירת ויאמר , והטעם כי עשית הישר עד שיאמר שהוא יהיה אלוקיך, גם הוא עושה לך עד שאמרת - שתהיה לו לעם סגולה. ויפה פירש ו.."
.וכך גם ברשבם ובכלי יקר.
אגב - האבע מזכיר את רי הלוי בחומש דברים חמישה פעמים, ובפירוש לתורה כולה 12 פעמים.
ותודה לע.
4, דעת זקנים פי א' מלשון "שבח ". וזה עפ המדרש : אמר הקבה אתם חטבתם אותי חטיבה אחת,,וכו ולRשי בחגיגה ג, חטיבה =שבח, והשבח שאמרו לו "אין כמוך", והשם השיב להם בדומה לכך. וכך גם באונקלוס.
5, לדעת זקנים פירוש שני, מלשון "תמורה וחילוף" והאלף נופל, דהיינו החלפת והנחת כל הע"ז שבעולם ובחרת בשם.
6. בתרגום ירושלמי - מלשון מלכות, " ית מימרא דה' אמלכתון עליכון,,,, ואולי זה בדומה לרמבן אמיר= אדון= מלך.
7, הערוך מביא מר האי גאון שחטיבה אחת בעולם - פירושו ציור אחד בעולם, דהיינו שבנ"י בחרו והציגו את השם כאדון ובורא העולם.
ומצאנו גם : היוקר יאמיר..המחירים האמירו..
ב.
כלאיים והרכבה,,
ואלה יעמדו על הברכה,,, פתיחה חגיגית מרשימה ! אבל זה שיבוש , שיבוש לטובה - נכון. ולמה ?
הנה למה !
יב אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת-הָעָם, עַל-הַר גְּרִזִים, בְּעָבְרְכֶם, אֶת-הַיַּרְדֵּן: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה, וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן. יג וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל-הַקְּלָלָה, בְּהַר עֵיבָל:
בברכה לא כתוב: יעמדו על,,, אלא כתוב: יעמדו לברך את ,,, בקללה שם כתוב: יעמדו על הקללה...
אז איך זה נוצר ? כי יש עוד פסוק בהמשך דברים כח, ב, " וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת ".
והכלאה של שני המשפטים , והשלכה ממה שכתוב בקללה : יעמדו על הקללה" . נוצרה האימרה יעמדו על הברכה" . שאגב מתועד רק בדורות האחרונים.
כן כתוב \ לא כתוב
ו יש אגב עוד ניב מפורסם בפרשה : " מכה שלא כתובה בתורה" . כח ,סא, וזה דווקא כן כתוב בתורה.
די להשתגע
בתורה מילים מהשורש " שגע" מופיע רק פעמיים - והם בקללות שבפרשתינו, אבל בנך יש עוד 6 פעמים.
1. דברים כח, לד. וְהָיִ֖יתָ מְשֻׁגָּ֑ע מִמַּרְאֵ֥ה עֵינֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה׃
2. דברים כח, כח. יַכְּכָ֣ה יְהוָ֔ה בְּשִׁגָּע֖וֹן וּבְעִוָּר֑וֹן וּבְתִמְה֖וֹן לֵבָֽב׃
ג.
שמענו שמענו.....
ולמה התכוון האב"ע בתארו את הצרות שסבל הוא ועמי בגלות - והקשר לפרשתינו ? וזל-
"ועל זה אני קורא את הפסוק - כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה צבאות,,תהילם מח,ט.
(התקשו למצוא זאת באב"ע - ואולי אבד המקור. או שזה יוחס לו בשוגג).
וכאן הוא מרמז לפרשתינו :
והָיָה כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ יְ... עֲלֵיכֶם, לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם--כֵּן יָשִׂישׂ .... עֲלֵיכֶם, לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם; וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.
על המשפט -כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ ... עֲלֵיכֶם, לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם .... אומר האבע " שמענו".
ואילו על הסיפא "כֵּן יָשִׂישׂ יְ... עֲלֵיכֶם, לְהַאֲבִיד וכו" .אומר האבע "ראינו".
ד.
בוא נתחלף.....
יש מילים שבתנך נכתבו באות ש' . אבל בלשון חז"ל נכתבות בסמ"ך. כאלה הן למשל המילים סכין וסרק, המופיעות בתנך פעם אחת כשכין (משלי כג, ב). ושרק במשמעות סרק מופיעה פעם אחת בתנך "פשתים שריקות" (ישעיהו יט, ט).
בלשון חז"ל מצוי לרוב השורש שרק במשמעות זו "ומותר לסרוק עם פשתן" (סוטה ט' ה). וכן בשם העצם 'מסרק' "מסרק על ראש שניטלה אחת משיניהן" (כלים כג, ז).
ובפרשה שלנו שתי דוגמאות "
1. וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. = סיד , בחזל והיום בסמך.
ןמעניין החזקוני כאן שנותן פירוש שונה ומיוחד על השימוש בשיד\סיד " ששדת אותם בשיד היינו להניח הסיד בין שורה לשורה כדי לחברן זו לזו כענין בנין שאר אבנים. [בשיד לשון סיד]. דהיינו הסיד שימש למלט שחיבר את האבנים. שזה היה אחד משימושי הסיד בימים ההם.
2. וגם בפרשה - אִשָּׁה תְאָרֵשׂ,,,,= תארס, בחזל והיום בסמך. העיקר שיהיה במזל טוב.
ואולי - זה בדווקא - מה שבא בתורה בשי"ן ובספרי חז"ל בסמ"ך - כדי שלא להרוס בסי"ן.
ה.
ורבים העירו על מילים רבות נוספות בדומה לכך:גם חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ ... (משלי יג כד) = חוסך , כרש = כרס בירמיהו נא,לד. בישעי י,טו. אִם-יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר, עַל-מְנִיפוֹ, = והיום מסור.
ויש 'שרשים המתהפכים'.
כמו סוטה ושוטה אבל מצאנו לפעמים שהמשמעות מתהפכת כמו שכל וסכל
ארור מסיג גבול רעהו - השגת גבול. גבולות ישיגו (איוב כד ב). (ואולי הם משורש שונה)