מעריץ- לנערץ.ומאף- לאנפה.
בפרשת וילך - ואל תערצו.
א.1.דברים א, כט
וָאֹמַ֖ר אֲלֵכֶ֑ם
לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן מֵהֶֽם = בלשון
שבירה כך בתרגום כאן "ולא
תתברון".
2. תהילים נד,ה
וְֽ֭עָרִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י =לשון
כוח אכזריות ורודנות.
3. איוב ל, ו
בַּעֲר֣וּץ נְחָלִ֣ים לִשְׁכֹּ֑ן חֹרֵ֖י עָפָ֣ר וְכֵפִֽים = ערוץ
שקע אפיק זרימה.[ובמצודות : בערוץ - ענין שבר וחריץ והוא מלשון לערוץ הארץ (ישעיה ב)].
4. תהילים פט, ח
אֵ֣ל
נַ֭עֲרָץ בְּסוֹד־קְדֹשִׁ֣ים רַבָּ֑ה וְ֝נוֹרָ֗א עַל־כׇּל־סְבִיבָֽיו=
לשבח או יראה מגדלו וכוחו [נקדישך ונעריצך].
כל הנל יכולים להיכלל במובן רחב של כוח גבורה שלטון פחד ושבירה .
אבל המעבר מנעריצך שפירושו לשבח או פחד ורתיעה ועד לשימושו היום להערצה = אהדה התמכרות ושאיפה להידמות לו,
הדרך רחוקה מאוד ומוגזמת.
ומעבר מהנ"ל
לערוצי שידורים /מידע / משא ומתן ועוד כהנה .
זוהי כבר עריצות = שבירה ,וגם עריצות =
התאכזרות לשפת הקודש.
ב. פנים רבות לאף.ועוד בפרשה וחרה
אפי ..לא ,יז. =חרון אף. וגם רוח
אפיך = נשיפות הרוח בשעת כעס,
וברשי "רוח אפיך היוצא משני נחיריים של אף..כשאדם כועס י
וצא רוח מנחיריו..ונשימתו קצרה".
והרדק בספר השורשים כתב "לפי שהכעס יתראה
בחוטם יקרא אף".
אבל לא רק זה, שכן "
אף" הוא מאפיים = הפנים , וישתחו לאפיו ארצה " בבראשית. ומסביר הרדק שם "וכינה הכתוב הפנים אפיים לפי
שהאפים גבוהים על הפנים ".
ואכן בארמית הם אותיותיהם כבר משולבות "
אנפין" א,פ, נ, י, ן\ם.
ובדברים א,לו. כתב האבע "כבר ביארתי כי
אפו הנו״ן מובלע בפ״א ".
ובעקבות כך גם "עד מה ה'
"תאנף" לנצח. תהילים עט,ה. וגם אודך ה' כי
"אנפת" בי - ישוב אפך ותנחמני ישעיהו יב,א.
וביאר שם ברשי : "אודך. כי אנפת בי והגליתני וכפר גלותי עלי, ועתה נרצה עוני וישב אפך ותנחמני .
והוא במובן ל כעס וענישה , עכ"פ גם כאן יש כבר שילוב מילים של פנים + אף.
לתת או לסלק --את הפנים:ויקרא כ, ו.
... וְנָתַתִּ֤י אֶת
־פָּנַי֙ בַּנֶּ֣פֶשׁ הַהִ֔וא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ"= כעס ועונש.
וכאשר יפוג /ילך הכעס והרוגז "
ופניה לא היו לה עוד " נאמר על חנה בשמואל א,א,יח. וקראנוהו בהפטרה של ר"ה.
והתקשה רשי בפסוק בשיר השירים ז,ה, - "
אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן"וכי מה יפה בכך ? ובלשונו : איני יכול לפרשו לשון חוטם,..
כי מה קילוס ונוי יש בחוטם גדול וזקוף כמגדל, ואומר אני-
אפיך לשון פנים- .
ןלבסוף
אנפה שמה-ומדוע ? אומרת הגמרא בחולין סג,א.
"זו רגזנית" והרוגז וכעס הם שהעניקו לה את שמה .
"ה' ככל צדקותיך ישוב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים הר קדשיך"
הושיענו ורחמינו , מרעש "ורוגז" הצילנו.
אמןועל שבע "קצוות" השנה - וההקשר למצוות הקהל שבפרשה, ראה בקישור :
viewtopic.php?f=30&t=60474