מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מעריץ- לנערץ. ומאף- לאנפה.

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
יהודהא
הודעות: 1203
הצטרף: ג' אוגוסט 24, 2021 2:27 pm

מעריץ- לנערץ. ומאף- לאנפה.

הודעהעל ידי יהודהא » ה' ספטמבר 29, 2022 3:55 am


מעריץ- לנערץ.ומאף- לאנפה.
בפרשת וילך - ואל תערצו.

א.
1.דברים א, כט
וָאֹמַ֖ר אֲלֵכֶ֑ם לֹא־תַֽעַרְצ֥וּן וְֽלֹא־תִֽירְא֖וּן מֵהֶֽם = בלשון שבירה כך בתרגום כאן "ולא תתברון".

2. תהילים נד,ה
וְֽ֭עָרִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י =לשון כוח אכזריות ורודנות.

3. איוב ל, ו
בַּעֲר֣וּץ נְחָלִ֣ים לִשְׁכֹּ֑ן חֹרֵ֖י עָפָ֣ר וְכֵפִֽים = ערוץ שקע אפיק זרימה.[ובמצודות : בערוץ - ענין שבר וחריץ והוא מלשון לערוץ הארץ (ישעיה ב)].

4. תהילים פט, ח
אֵ֣ל נַ֭עֲרָץ בְּסוֹד־קְדֹשִׁ֣ים רַבָּ֑ה וְ֝נוֹרָ֗א עַל־כׇּל־סְבִיבָֽיו=לשבח או יראה מגדלו וכוחו [נקדישך ונעריצך].

כל הנל יכולים להיכלל במובן רחב של כוח גבורה שלטון פחד ושבירה .

אבל המעבר מנעריצך שפירושו לשבח או פחד ורתיעה ועד לשימושו היום להערצה = אהדה התמכרות ושאיפה להידמות לו, הדרך רחוקה מאוד ומוגזמת.

ומעבר מהנ"ל לערוצי שידורים /מידע / משא ומתן ועוד כהנה .
זוהי כבר עריצות = שבירה ,וגם עריצות = התאכזרות לשפת הקודש.

ב. פנים רבות לאף.
ועוד בפרשה וחרה אפי ..לא ,יז. =חרון אף. וגם רוח אפיך = נשיפות הרוח בשעת כעס,

וברשי "רוח אפיך היוצא משני נחיריים של אף..כשאדם כועס יוצא רוח מנחיריו..ונשימתו קצרה".
והרדק בספר השורשים כתב "לפי שהכעס יתראה בחוטם יקרא אף".

אבל לא רק זה, שכן "אף" הוא מאפיים = הפנים , וישתחו לאפיו ארצה " בבראשית. ומסביר הרדק שם "וכינה הכתוב הפנים אפיים לפי שהאפים גבוהים על הפנים ".

ואכן בארמית הם אותיותיהם כבר משולבות "אנפין" א,פ, נ, י, ן\ם.
ובדברים א,לו. כתב האבע "כבר ביארתי כי אפו הנו״‎ן מובלע בפ״‎א ".

ובעקבות כך גם "עד מה ה' "תאנף" לנצח. תהילים עט,ה. וגם אודך ה' כי "אנפת" בי - ישוב אפך ותנחמני ישעיהו יב,א.
וביאר שם ברשי : "אודך. כי אנפת בי והגליתני וכפר גלותי עלי, ועתה נרצה עוני וישב אפך ותנחמני .
והוא במובן ל כעס וענישה , עכ"פ גם כאן יש כבר שילוב מילים של פנים + אף.

לתת או לסלק --את הפנים:
ויקרא כ, ו.
... וְנָתַתִּ֤י אֶת־פָּנַי֙ בַּנֶּ֣פֶשׁ הַהִ֔וא וְהִכְרַתִּ֥י אֹת֖וֹ מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ"= כעס ועונש.
וכאשר יפוג /ילך הכעס והרוגז "ופניה לא היו לה עוד " נאמר על חנה בשמואל א,א,יח. וקראנוהו בהפטרה של ר"ה.

והתקשה רשי בפסוק בשיר השירים ז,ה, - "אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן"וכי מה יפה בכך ? ובלשונו : איני יכול לפרשו לשון חוטם,..כי מה קילוס ונוי יש בחוטם גדול וזקוף כמגדל, ואומר אני-אפיך לשון פנים- .

ןלבסוף אנפה שמה-ומדוע ? אומרת הגמרא בחולין סג,א. "זו רגזנית" והרוגז וכעס הם שהעניקו לה את שמה .


"ה' ככל צדקותיך ישוב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים הר קדשיך"
הושיענו ורחמינו , מרעש "ורוגז" הצילנו.

אמן


ועל שבע "קצוות" השנה - וההקשר למצוות הקהל שבפרשה, ראה בקישור :
viewtopic.php?f=30&t=60474

חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 56 אורחים