בהפטרת השבוע כתוב שיואב היה בין אלה ש"דבריו" של אדוניה ש"התנשא לאמור אני אמלוך" היו אתו היינו שהוא הצטרף למבקשים להמליך את אדוניה.
בהמשך ספר מלכים מובא שיואב "נטה אחרי אדוניה ואחרי אבשלום לא נטה" ולכאורה תמוה לומר שהוא רק "לא נטה אחרי אבשלום" שהרי הוא זה שהחליט להרוג את אבשלום בעוד דוד צווה את כל שרי הצבא כולל אותו שלא להרוג את אבשלום (ובמפרשים שם הסבירו בענין אחר)?
ועוד, דבר זה נזכר בהקשר של בריחת יואב לאחר הריגת אדוניה במצות שלמה לפני שנהרג
והרי דוד צוה את שלמה שלא יוריד את שיבתו של יואב בשלום שאול מפני שהוא הרג את אבנר ועמשא שרי צבאות ישראל וזו סיבה אחרת לגמרי.
חשבתי לומר (אולי שמעתי מרבותי את הדברים או מקצתם) שהיה אפשר להבין שיואב דאג לבסס את מלכותו של דוד ואף כשדוד מורה לו אחרת הוא חושב שהוא מקנא לדוד יותר מאשר דוד עצמו ולכן הוא מסלק את אלה שמפריעים לדעתו לביסוס המלכות כמו אבנר עמשא ואבשלום אפילו שדוד אומר בפירוש שלא להרוג אותם אבל זה מתוך כבוד למלכות. אם זה כך, אע"פ שהוא טועה - אינו חייב מיתה כי אינו מורד אלא טועה בשיקול הדעת
אבל יש מקום לומר שהוא פועל מתוך חשבונות אישיים כמו שאבנר הרג את אחיו עשהאל נצטוה להחליפו כשר צבא ואבשלום הרגיז אותו. מי שפועל מתוך חשבונות אישיים לסילוק אנשים במלכה נגד דעת המלך הוא ודאי מורד שחייב מיתה.
לפי זה אפשר לפרש בכוונת הפסוק "יואב נטה אחרי אדוניה ואחרי אבשלום לא נטה" - שנטייתו אחרי אדוניה מוכיחה שאינו פועל לפי ה שאומר המלך שכן דוד רצה להמליך את שלמה ואם כן זה שהוא "נטה אחרי אדוניה" מוכיח שגם זה ש"ארחרי אבשלום לא נטה" היתה מרידה במלך וחייב מיתה