viewtopic.php?f=46&t=60832&p=777588&sid=ab5593bae0bac5f584f33a3152900d04#p777588
בתורה מצויינים אחד עשרה אנשים שנכתב בהם - שקברו אותם, ובנך יש עוד רבים, להלן הרשימה:
בראשית כג, יט
1. וְאַחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְר֑וֹן בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן.
בראשית כה, ט
2[b]. וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ [את אברהם[/b]]יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֨חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃
. בראשית לה, ח
3. וַתָּ֤מׇת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵֽית־אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת׃
בראשית לה, כט
4. וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֨מׇת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל־עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו׃ פ
בראשית מט, לא
5. שָׁ֣מָּה קָֽבְר֞וּ אֶת־אַבְרָהָ֗ם וְאֵת֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ שָׁ֚מָּה קָבְר֣וּ אֶת־יִצְחָ֔ק וְאֵ֖ת רִבְקָ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ...׃
בראשית נ, יג
6. וַיִּשְׂא֨וּ אֹת֤וֹ [ יעקב] בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־הַשָּׂדֶ֜ה לַאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃
בראשית לה, יט
7. וַתָּ֖מׇת רָחֵ֑ל וַתִּקָּבֵר֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔תָה הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם.
8. שָׁ֣מָּה קָֽבְר֞וּ אֶת־אַבְרָהָ֗ם וְאֵת֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ שָׁ֚מָּה קָבְר֣וּ אֶת־יִצְחָ֔ק וְאֵ֖ת רִבְקָ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וְשָׁ֥מָּה קָבַ֖רְתִּי אֶת־לֵאָֽה׃
9. וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵל כׇּל־הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר־צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מׇת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם׃
דברים י, ו
10. וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל נָֽסְע֛וּ מִבְּאֵרֹ֥ת בְּנֵי־יַעֲקָ֖ן מוֹסֵרָ֑ה שָׁ֣ם מֵ֤ת אַהֲרֹן֙ וַיִּקָּבֵ֣ר שָׁ֔ם וַיְכַהֵ֛ן אֶלְעָזָ֥ר בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
דברים לד, ו
11. וַיִּקְבֹּ֨ר אֹת֤וֹ [השם את משה] בַגַּיְ֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְלֹֽא־יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת־קְבֻ֣רָת֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
[u]
ב. הקברנים[/u]
. .הקוברים היו בד"כ המשפחה והקרובים, ובהמשך היו אנשים שנטלו משימה זו על עצמם ,כמוזכר במשנה: ובגמרא במועד קטן ." רב המנונא איקלע לדרומתא. שמע קול שיפורא דשכבא. חזא הנך אינשי דקא עבדי עבידתא. אמר להו: ליהוו הנך אינשי בשמתא. לא שכבא איכא במתא ?!
אמרו ליה: חברותא איכא במתא. אמר להו: אי הכי שריא לכו (מועד קטן כו ע"ב)... דהיינו היתה קבוצת אנשים שזו היתה משימתם .
ג. חברה קדישא
אבל חברה ממוסדת עם שם ה"חברה קדישא" . שהיו לה תקנות , הנהלת חשבונות ,סמכויות רחבות היקף, ובעלות רכוש רב ,כל אלו החלו רק לפני כחמש מאות שנה . כאחת ממוסדות החובה בכל קהילה יהודית. ומוסד זה התפתח למוסד עוצמתי וגבר אפילו על תקנות ארבע ארצות,
אחרי שהמהרל מפראג חולל את המפנה והקים ארגון ושמו " חברה קדישא " וכתב את תקנותיה, הם היוו בסיס לתקנות כל ה"חברה קדישא" בכל אירופה , שמבוססות במידה זו או אחרת על הדגם שקבע המהר"ל. , ומנהגיה מהווים מקור לרבים ממנהגי הקבורה..[י"א שהחברה קדישא של קהילת פראג נוסדה כבר בשנת ה'שכ"ד (1564),אבל תקנותיה - הן מיוחסות לרבה של הקהילה באותה תקופה - המהר"ל מפראג 1573 תקלג].
בעקבות פראג קמו מאות ואלפי חברות קדישא בכל תפוצות ישראל
בחירת חברי חברה קדישא נעשתה בהקפדה גדולה מאוד והקנתה לבני החבורה יוקרה וכבוד.
ד.חסד של אמת.
בד"כ אנשי ה"חברה קדישא" עשו את עבודתם זו ללא תמורה, מתוך תחושה של מצווה , אחריות וכובד ראש. וראו בכך "חסד של אמת". שאין מקבלין עבורו תמורה. ביטוי זה מקורו בציוויו של יעקב אבינו ליוסף: "ועשית עמדי חסד ואמת" (בראשית מז, כט). ומהו "חסד של אמת?". פירש רש"י: "חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לגמול כלשהוא..
וכן מוזכר במדרש:
""חכם לב יקח מצוות" (משלי י, ח) - זה משה.
בשעה שעסקו כל ישראל בביזה, עסק הוא בעצמות יוסף; ובשעה שהיו כל ישראל נושאים את הכסף ואת הזהב אשר העלו ממצרים, היה משה רבינו נושא את ארונו של יוסף.
אמר לו הקב"ה: חסד גדול עשית, אף אני אעשה עמך חסד ואתעסק בקבורתך, שנאמר: "ויקבר אותו בגיא" (דברים לד, ו) (שמות רבה, כ, יט).
בשל מעלתה הגדולה של מצוות העיסוק בקבורת הנפטר ובהלוויתו הוענק לה הכינוי , "חברה קדושה". מונח, שמעטים זכו לה .
וכל כך למה? לפי שהם עושים "חסד של אמת".
למרות שבקהילות שונות התקיימו בעבר גם ארגוני חסד אחרים שנודעו אף הם בשם "חברה קדישא" – לחינוך יתומים, טיפול בחולים וכיוצא בזה – אך עם הזמן השם מזוהה כמעט בלעדית עם האחראים על הקבורה .
ה. תקנות.
חכמי ישראל אף תיקנו מעת לעת תקנות להסדרת הנהלים ולשמירת הלכות, וכן כדי למנוע תופעות פסולות,.
ולמשל נשתמר בתקנות קהילת פראג. ה"חברה קדישא" של העיר שנוסדה בשנת 1564, ותקנותיה - שאף קיבלו את אישורה של הממשלה - תוקנו על ידי המהר"ל, מגדולי ישראל באותה תקופה, והן נועדו להבטיח שכל יהודי יוכל להיקבר בבית העלמין בלא תשלום:
"וכך כתב המהרל
"יען נודע כשמת אחד אשר היה חוץ מהחברה (כלומר חבר קהילה שאינו נמנה עם החבורה העוסקת בענייני קבורה), הם מבקשים עבור קברו מעות הרבה, ואומרים: הב, הב (תן, תן)! וכמעט ששגור בפי האנשים שאי אפשר לפתיחת הקבר בלי דמים […] על כן, להודיע לעם שלא בעוולה הם עושים, וקדושים הם, וכל המשתתף עמהם, לכן קראו להם 'חברה קדישא'". .
אף שידועות חברות-קדישא קדומות יותר, זו של קהילת וילנה הוקמה לפי מסורת מקומית עוד בשנת ה'רמ"ז (1487), לא נותר תיעוד לתקנות קדומות יותר. התקנות המוקדמות ביותר של החברה קדישא הווילנאית, מתוארכות לשנת ה'ת"ל (1670).
ו.חברים. עשירים ונכבדים
הואיל ״ולא נמצא בה נושאי מתים והולכים אחרי המטה, ולולי הנשים הצובאות ללכת, וקצת מבעלי תשובה מהאנוסים, היה המת מוטל זמן רב באין קוברים, כי אנשי הארץ עצמה, לא יחמלו ולא ירחמו“.
כך כותב הברטנורה ומספר על עצמו שמיד עם בואו לירושלים ניסה להשליט סדרים בענייני הקבורה, וכלשונו: “נעשיתי קובר מתים בירושלם, כי לא ימצא בה נושאים מתים והולכי אחרי המטה”.
זאת כתב האיש אשר עשיר היה רב-נכסין לא רק ברוח אלא גם בחומר. ועזב את מולדתו ונדד מספינה לספינה ומחוף לחוף עד הגיעו לקהיר, ועל דבשת הגמלים עשה את הדרך הארוכה מקהיר ירושלימה. שם הגיע ערב ערב-פסח בשנת רמ״ח.
. . גם השר משה מונטפיורי מציין ביומנו בגאווה שהתקבל לחברה קדישא בלונדון ושהקפיד מאוד למלא את תפקידו נאמנה.
יש אומרים שגם תלמידי הבעש"ט ותלמידי המגיד נקראו בשם חבריא קדישא בגלל שכולם היו חברים בחברה קדישא גחש"א.
מעניינת היא העדות על מייסד חב"ד, האדמו"ר הזקן, שהתקבל כבר כשהיה ילד להיות שמש בחברה קדישא של לאזניא, עיר הולדתו. וכך כתוב בתעודה מחודש כסלו תק"י: "היום יום ט"ו כסלו תק"י לפרט הקטן נתקבל הילד שניאור זלמן בן מורנו הרב ר' ברוך להחברא קדישא שיהיה שמש עד הבר מצוה שלו, באופן שיתן אביו זקנו עשר קורות עצים […] לבנין בית הכנסת, ובכל שנה ושנה מחויב אביו זקנו הנ"ל ליתן ח"י גדולים פוליש (מטבע) ואם ירצה השם אחר כלות משך הזמן יהיה כאחד מאתנו".
בהגיעו לגיל מצווה – "אחר כלות משך הזמן" – כבר היה ר' שניאור זלמן הצעיר חבר מלא בחברה קדישא, החבר הצעיר ביותר בחברה קדישא אי-פעם, כפי שמובא במסורת חב"ד. עם זאת יש אי-בהירות באשר לאופייה המדויק של החברה קדישא הנ"ל.
ז.
הפנקסים.
. .וכך מוצאים אנו "פנקסי חברא קדישא" מערים ועיירות שונות באירופה שתיעדו בנוסף לתאריכי הפטירות ומקומות הקבורה, גם ציוני דרך נוספים בקהילה ,וכן את המנהגים המיוחדים לקהילה.ו הם משמשים מקור עשיר לידע היסטורי על הקהילות היהודיות.
סופר החברה קדישא בראשית המאה ה-19, משה וולף ייטלס (ייטלש), הדפיס בין השנים 1828–1830 את מנהגי החברה,
לצד תפילות שנהגו לומר בשלבים השונים של העיסוק בנפטר.
בהערות השוליים של שני כרכי הספר, משוקעות עובדות ואנקדוטות ממקרים שאירעו בקהילה, הלוויותיהם של רבניה כמו רבי מאיר פישלס ורבי יחזקאל לנדא, והוראות מיוחדות שלהם במקרים שונים.
ח.
בית הטהרה
, ב "בית הטהרה" של החברה קדישא, שמאחורי בית הקברות היהודי העתיק בפראג- מוצגת תערוכת "ציורי -קיר" בממדים גדולים בסגנון מיוחד, ובה 15 תמונות המתארות את פעילות החברה-קדישא.
התמונות הוזמנו בידי הנהלת החברה-קדישא, הצייר אינו ידוע, אך תאריך ציור משוער ל 1772 בערך בתקופה זו הפסיקו לקבור בבית הקברות העתיק של העיר.
ט..
התמונות.
15 התמונות מציגות את השלבים השונים מהתפקידים והפעילויות של הח"ק :
1. ווידוי, צידוק הדין, טהרה, התכריכים, הוצאת המיטה, הקבורה, וניחום אבלים. נטילת ידיים בביהק פראג 9, הורדת המת לקבר 10, הוצאת ונשיאת המת 12. כניסה לבית הקברות 13. כריית הקבר 14. הקבורה, ההספד 15. עשיית הארון בביהק 24 .
- תפילה לחולה בפראג ציור.jpg (98.09 KiB) נצפה 1738 פעמים
בתמונה [מויקי] כנראה אמירת ווידוי עם החולה הנוטה למות.
ככלל מציורים רבים למדים אנו על נוהגים שלעיתים היו רק בקהילות מסוימות, וכן כאלה שבטלו.
- נטילת ידיים פראג.jpg (205.16 KiB) נצפה 1738 פעמים
בציור זה שבסיום הלווייה המלווים נוטלים ידיים, ומוטות המיטה מאוחסנים בביתן.