מיהו היצחקי ?.. אור או חושך. והעצים בפרשה.

[יהודהא]

חלק א.

ומתי יש עניין לאכול מאיסור גיד הנשה ראה למטה בחלק ה !

מאבק או חיבוק. הפרה או העגל. אור או חושך ? !
ומי כתב שהוא "מתקשה להבין " ?

וישלח.

ויאבק איש עימו
1. אבק שעלה.- מנחם ברשי.
2. מארמית=מיבק לשון עניבה רשי .

3. מלשהק = חיבוק. אותיות מתחלפות . א/ח. כך בר בחיי וברמבן.
4. אבוקה אש. ר קלונימוס- שהיה המלאך רוצה לשרפו באישו.

5. ואיזו אות קשה לארמים לבטא ? חית ! ולכן החיבוק הפך לאיבוק. . ( וגם אבוקה. וגם איבקה) או לפיתה וחיבוק . וכנל שהאות חית הוחלפה באלף.כך מפרש הרמבן. אלא שהוא מוסיף שאין צורך בארמית - שכן גם בעברית האותיות :א. ע. ח. ה. מתחלפות.

---------

עלות עלי:

1. עָלוֹת = עלי ,הפוך מכל המפרשים. "העיר רש"ד כי בעל הטעמים יתנגד לכל הפירושים בזה, כי שם טפחא בתיבת והבקר להפרידה מן עלות,
לכן פי' הוא עלות עלי כמו עולות עלי, כלומר שטרחת הצאן והבקר ומשאם עולים ר"ל שמוטלים עלי, ע"כ.
ואיננו נכון, כי אין טעם עלות כמו עולות, ואין טעם למלת עלי, והעיקר חסר., אלא מלשון עולל הכתוהק.
2. . עולות = המיניקות . ומלשון עולל, כמו יונק ומיניקה,שמגדלת ומניקה עולליה, עליה, רשי רדק אונקלוס.
3.עלות = פרות הריוניות,מלשון" שעלו עליהם העתודים , אבע.


עַלּוֹת השחר: הגיע או הסתלק ! ?
1.עלה =הגיע דמות אור לפני השמש. ראבע.
2. עלה = הסתלק עלות השחר.ת.א דסליק צפרא.= ואז השמש עולה.
3. פירוש דחוי- שיעלה =יגיע כוכב השחר נוגה.ונדחה שכן הוא מוקדם מאוד.
4. עלה= הסתלק השחור= הלילה. אבע. ובלשונו "עד סור שחרות הלילה". הפוך .מכל המקובל...

שמתם פעם לב כמה מובנים ל ש,ח,ר, - שחור(צבע). ושחר (עלות). ושחרית ( תפילה). ולשחר פניך. ולשחר לטרף. ואין שחר לדבריך..
--------------

והנה האקדמיה ללשון נעלם ממנה פירוש זה של האבע ,ןנכתב בה שאין זה מלשון ש ח ו ר !

,.... נראה שהצדק עימך.
בפירוש הפסוק מבראשית לב, כה: "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" מבאר ר' אברהם אבן עזרא: "עד עלות השחר – עד סור שחרות הלילה", ומכאן ששחר קשור ל'תכונת הצבע השחור'. חוקר הלשון נפתלי הרץ טור־סיני (שהוזכר ברשומה) לא ציין זאת בהערות למילון, ולעת עתה אני מתקשה להבין מדוע.
נוסיף זאת לרשומה עד שיתבהרו הדברים. תודה רבה לך.
​

בברכה,
שקד חיים
המזכירות המדעית
עכ.

[יהודהא]

חלק ב.

פח.פך פיכפך ואונומטופיאה
"יעקב חזר על פכים קטנים". וחנוכה - נס פך השמן.

א.
בילבולים: כי הפך והפח .אלו שני דברים שונים. אבל רבים הם המבלבלים. !
פך- זה כלי קיבול קטן לנוזלים.. ( במשניות כלים יש עוד רבים . כל אחד צורתו שונה.
ואילו פח = מוקש מכשול .( תהילים סט. כג ).וכן : הפח נשבר - ואנחנו נמלטנו" תהילים קכד.

ויש פח = שהוא חומר. טס מרודד ורקוע על שם צורתו/ ולא בשל ייעודו.וכנאמר בתורה ( במדבר יז. ג.) " ועשו אותם ריקועי פחים " .

וכאן הטעות הגדולה. כיון שבעבר עשו את פחי הזבל . מפח = רקוע של ברזל. לכן קראו לו "פח זבל" . אולם כיום שהוא עשוי מפלסטיק עי יציקה וכדומה. צריך היה לקרוא לו " פך זבל בכף ולא בחית . מלחמה אבודה - כידוע.

את שאול משחו בפך שמן. אולם את שלמה - בקרן- השמן. גם הוא שימש ככלי קיבול .(מלכים.א. א. לט) .

ומה זה " הכול בידי שמיים חוץ מצינים ופחים = צינים. היינו צינה. קרה. י(וי"א קוצים) . ופחים היינו חום השמש (חמה)
כך לרשי והמפרשים. . ויא פח מלשון מכשול.כך ברדק " כי אריה וגנבי מצויים בדרכים ולא בעיר...בראשית מב. ד

ויש עוד פחי נפש....אבל זה כבר מלשון ניפוח. לא קשור לכאן.

ב.
אהה. אונומטופאה זה בעברית : תצליל. פירוש -
כמו שלבקבוק קוראים כך .בגלל הקול הנשמע כששופכים מתוכו: בוק. בוק . גם מהכד הקטן כששופכים מתוכו .הקול הנשמע הוא פך ...פך...פך... ומכאן הפועל פיכפך .

* ואיך אומרים בלשון המקרא: פשט רגל ונעלם ? יש בפרשה שעברה = עשה - "ויברח" והשבוע: שוחד לפריץ = "מנחה לעשיו".
* את הצמר " סורקין במשרק- וממנו עושים שמלה " . ולכן קראו למלך- "שמלה ממשרקה".- שכל טוב(לו.לו.)

ג.
למה האבע רוצה לשרוף את ספרו של יצחקי..?
ולמה כינה את מישהוא" חסר דעת !

1. על ספרו של יצחקי(זה לא קשור לרשי) . כתב " וספרו ראוי להישרף " . כי כתב שאת רשימת מלכי אדום .כתבו בימי יהושפט(.לו. לא.) .
בסוף הפרשה .הוא מכנהו גם "היצחקי המהביל".

2. וחסר דעת. כינה למי שפירש : גיד = האיבר. הנשה = מגזירת נשים. .
אלא הפירוש : ידוע.כאשר העתיקו קדמונינו...(כגמרא)

3. אלכימאי= רעות רוח. כך אומר האבע על מי שפירש "בת מי זהב =מי שעושה זהב מנחושת..

4. ואיזה מלך ברח ממקום למקום. כדי להתחבאות . מפני האוייבים = בעל חנן בן עכבור ( בורח כעכבר..? )
ומי קנה בכסף את המלוכה בשביל בעלה.הדר - שמלך בפעו? ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב: " מזכיר שם אשתו, מלמד שהומלך על ידה שהיתה בת גדולים ועשירים כל זה מבעל הטורים.

ד.
והנה ה' נצב... ויעקב מציב ארבע מצבות. שתיים בויצא. ושתיים בוישלח.
1. וישם אותה מצבה. אחרי החלום. בבית קל/ או באר שבע. (כח.יח. ).
2. אחרי לבן. "וירימיה - מצבה" = הגלעד.(לא.מה.)
3. בשובו לבית קל." ויצב ..מצבה..ויצוק שמן..(לה. יד.) ויא שזו אותה מצבה של 1' .
4. מצבת קבורת רחל. (לה. כ.)

ה.
א. אלף אלופים יאלפו את אלפיך ויחלקום לאלופים !

מה המשפט המוזר הזה ? דיבור דברים בלשה"ק . איך -?

הנה בשפה קלה:
א. אלף מצביאים יחנכו את הצאן ויחלקום למשפחות .

מקורות :
1. א.
2. 1000.

3. אלופי עשיו. = מצביאים
4. ואאלפך בינה. איוב לג, לג. יחנכו. [ממנו קיבלנו "אולפן".]

5. שגר אלפיך . = הצאן.
6. ראשי אלפי ישראל. במדבר א,טז. = שבטים משפחות.

7. ומה זה ? צורת האות אלף בכתב עתיק, בציור של ראש צאן \ בקר\שגר אלפיך.

Ktavivriכתב עתיק.png (1.5 KiB) נצפה 565 פעמים

ו.
אבא וסבא. או אבא ואימא. או שני אנשים זרים -(זה לפי רשי) . או שני הורים גברים (וכבר אז היו " הורה והורה")
וכל זה על " מהיטבאל בת מטרד, בת מי זהב " .
שכן הרלבג מפרש את "בת מטרד -בת מי זהב" .=אביה היה מטרד .אך מי שגידל אותה היה איש ששמו מי זהב.
לאבע = אבא וסבא. או פ' שני אבא ואימא.. ויש עוד

[יהודהא]

חלק ג'

פח.פך פיכפך ואונומטופיאה
"יעקב חזר על פכים קטנים". וחנוכה - נס פך השמן.
------------------------------------
ג.
למה האבע רוצה לשרוף את ספרו של יצחקי..?
ולמה כינה את מישהוא" חסר דעת !

1. על ספרו של יצחקי(זה לא קשור לרשי) . כתב " וספרו ראוי להישרף " . כי כתב שאת רשימת מלכי אדום .כתבו בימי יהושפט(.לו. לא.) .
בסוף הפרשה .הוא מכנהו גם "היצחקי המהביל".

2. וחסר דעת. כינה למי שפירש : גיד = האיבר. הנשה = מגזירת נשים. .
אלא הפירוש : ידוע.כאשר העתיקו קדמונינו...(כגמרא)

3. אלכימאי= רעות רוח. כך אומר האבע על מי שפירש "בת מי זהב =מי שעושה זהב מנחושת..
-------------------------
1.אז מיהו היצחקי שבו מדובר ?
"היצחקי מוכר באבע 8 פעמים - ותמיד מביע דעה כנגדו.
מכתביו שהיו בעברית לא נותר בידינו -מאומה. ואולי יש קשר לכך שהאבע פסל בחריפות את ספרו.
הקטעים היחידים מפירושו שבידינו - הם מציטוטיו של האבע.
וכפי שכתב א,ס. " ההתעיניינות המרובה ביצחקי עומדת ביחס הפוך למיעוט ידיעותינו עליו".

מפרשי האבע ניסו במשך השנים לזהותו . ואפשרויות שונות הועלו : בין השאר שהוא המחבר של "השאלות העתיקות" מהגניזה הקהירית. או שהוא זהה עם - ר יצחק בו ישוש הספרדי בגלל שגם הוא זכה לכנוי "המהביל מפי האבע. שחי בדורו של ריב"ג ושכל כתביו אבדו. אולם עדיין זהותו היא בסימן שאלה ונשאר - אנונימי.

2. חסר דעת - כדבריו של האבע למי שנתן פירוש שגוי ל "גיד הנשה" כדלעיל.
ולהבדיל - כן מצאנו קשר עקיף בין "גיד הנשה" לתוכן הנל, וזה של ר אלימיילך זצל בנועם אלימלך בפרשה . כאשר הוא בא לתרץ מדוע ין מברכין על מצות פרו ורבו . ותשובתו - כי אי אפשר לקיימה בלי תערובת של של יצר הרע והחומריות שבאדם.
וזה היה האבק עם המלאך שרצה - ללא הצלחה - להטיל ארסו במהותו ובזרעו של של יעקב . והצליח רק לנגוע "בכף ירכו " היינו והצליח להטיל טיפה של זוהמא במצווה הכרוכה באבר זה. כך שאי אפשר לקיימה בלי תחושה גשמית.
וזלה"ק . "וירא כי לא יכול לו כו' ויגע בכף ירכו כו'", להיות שכתבו הפוסקים על מה שאין מברכין על הביאה הלא אסור להנות מעוה"ז בלא ברכה, ואמרו ע"ד שאי אפשר להיות בלא תערובות היצר הרע בתוכו לכך אין מברכין עליה, ונמצא הסכימו שאי אפשר שיהיה זיווג בלא תערובות, וזהו "ויגע בכף ירכו", שם היה לו אחיזה מחמת שאי אפשר להזהר בה,".

... מעניינת דעתו של ר אליעזר הרופא שהמלאך רצה לקחת בחזרה את שטר הכירה של הברכות שהיה קשור על ירכו של עקב כמנהג האנשים בזמן ההוא . ולא הצליח בכך. אמנם פגע בירך יעקב - ומאז לא הוליד.
[רבי אליעזר אשכנזי (1513 \1586) שימש כדיין בבי"ד של בני דורו רבי בצלאל אשכנזי, והרדב"ז, במצרים.
ובפראג בבי"ד של מהר"ל מפראג, וררבי שמואל יהודה קצנלנבוגן.]
.
3.אלכימאי - הרדיפה אחרי הזהב ואחר "אבן הפילוסופים" לא פסקה עם דברי האבע על " רעות רוח" . שנים רבות אחכ עוד המשיכה הרדיפה אחר אשליית העושר .ובעל התורה תמימה בספרו מקור ברוך מצטט מספר נפלאים מעשיך מ 1881 שמצא בכתב יד סגולה לעשות מנחושת זהב .
ואיך ?
...להסתיר שלשים יום 9 ביצי תרנגולת באשפה ואז יפתחם וימצא בהם תולעת ...וישאר אחד גדול, ואז לשרוף אותו בקדירה ..ואת האפר ישים בנחושת נקי ויתיכיהו וישים בתוכו מזה האבק ויהיה לזהב....
ובפועל - כדי להפוך נחושת לזהב יש צורף במאיצים אדירי עוצמה שיוכלו להוסיף 29 פרוטונים לאטום הנחושת כך שיהיו ל כמו בזהב 79 פרוטונים בגרעין האטום. וכדי לעשות זאת - עלות הזהב תיהיה יקרה בהרבה מהזהב הטבעי.

העצים בפרשה. האלה והאלון.
4. האלה.
ויטמון אותם תחת האלה בראשית לה ,ד.
ולמה ? לדעת הדבע"ת - היתה זו הע"ז בדמות יונה - שנעבדה ע"י הכותים. כפי הגמרא בחולין דף ו, "דמות יונה מצאו להם באש הר גריזים והיו עובדין אותה".
אבל לרמבן אינה ע"ז שכבר נתבטלה . שאם לא כך דינה לפורר ולהטיל לים - ולא להטמינם !.ומ" מ נצטוו להטמינם מפני "טהרת הקודש".
והאבע [וגם ברמבן] כאן על - והחליפו שמלותיכם- "מהמקום הזה נלמד שחייב כל ישראל כאשר יילך להתפלל למקום קבוע , להיות גופו נקי [טבילה] ומלבושיו נקיים".
אולם לאור החיים היו ע"ז - ומפני שעמדו ליסע מהמקום ,והגברים נהרגו והנשים דינם כקטנים ואינם יכולים לבטל הע"ז , ולכן נטצוו להסיר הכיעור.

5.
[b][u] האלון[/u][/b]
ותמת דבורה.. ותיקבר מתחת לבית קל תחת האלון .. לה ,ח. ובמדרש ש"תומר דבורה" שישבה תחתיו זהו "אלון בכות".
ובתרגום ירושלמי "תחות בלוטה" הינו עץ האלון. וגם לרמבן לעיל יד,ו. הכוונה לעצים. אולם לרשי ולאונקלוס "מישור של בית קל קורין לו - אלון -".
ועוד ברשי שזה בלשון יוונית "אלון = אחר", היינו אבל אחר.
אגב גם שאול ובניו נקברו תחת האלה - "ויקברו את עצמותיהם תחת האלה ביבש" (דברי הימים א' י' 12).

6.
עצים מפורסמים על קברים בישראל.

.א. .מספר ר' יצחק חילו (על מסעו (1333) בגליל:"בליל שבת אחד קרה (פה בעלמא) מקרה, כי מספר הנרות היה כל כך רב, עד כי נאחזה שלהבת באחד העצים ההם, ברמון של קבר ר' אלעזר בן ערך. כל העולם (הנאספים) נמנעו מלכבות את הבערה. היהודים נמנעו כדי שלא לחלל את קדושת השבת והישמעאלים נמנעו כדי להתחקה (לחקות) את היהודים. והעץ היה בוער כל הלילה ההוא, ולמחרתו, כאשר הלכו לבקר את הקבר הקדוש הזה, ראו לתימהונם, כי לא ניזוק לא הגזע ולא הענפים וזה היה נס גלוי" (אייזנשטיין, 1926:79).

אבא חלפתא ובניו.
. אלון התבור , הגדל באתר קדוש ליד צומת חנניה, נזכר בכתבי רבי משה באסולה משנת 1523 (כלומר, הוא בן 473 שנה לפחות),וזהו אחד העצים הזקנים שיש להם תיעוד. אולם אפילו במקרה זה אין אנו בטוחים שהאלון הגדל כיום באותו אתר הוא בדיוק אותו עץ שראה רבי באסולה. שכן ידוע המנהג לשתול ליד אתר קדוש עץ חדש במקום עץ שמת, בדיוק מאותו המין.

קברר חלפתא ויקי.jpg (149.67 KiB) נצפה 527 פעמים

צילום:ד"ר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי
קישור למידע נוסף: אלון התבור.


ב. אלה אטלנטית - וסימן יהודי.
קבר רבי חנינה בן דוסא, עראבה
במרכז הכפר עראבֶּה אשר בבקעת סכנין נטועה אלה אטלנטית רבת שנים החולשת על קברו של התנא רבי חנינא בן דוסא. הקבר נזכר בכתבי נוסעים כבר במאה העשירית בציוּן המנהג לעלות אליו לשטוח בקשות.

עד 1961 היתה סביבת העץ קדושה ביותר לתושבי האזור. אנשי עראבה נהגו לפקוד את העץ ולתלות עליו סמרטוטים לנדרים ולבקשות ולהדליק נרות. ילדים ומבוגרים יראו מפני כוחו ועוצמתו ופחדו לעבור בקרבתו בשעות היום, ובייחוד בשעות הלילה. אחדים סיפרו שראו אורות זוהרים בוקעים מן העץ. לא מעט סיפורים מתארים מיתות שונות ומשונות של אנשים שהעזו לחלל את העץ, והעונש המיידי לפוגעים בעץ הוא שיתוק של יד ימין.

בשנת 1961 החליט משרד הדתות לשפץ את קבר חנינא בן דוסא שנמצא תחת העץ. אנשי הכפר זעמו על חילול המקום הקדוש ופנו לאימאם הכפר, וזה אמר: "בואו נחפור ונקבל את שכרנו על העבודה. אם הקבר של מוסלמי, נוכל לשפץ אותו, וגם הרווחנו כסף; ואם הוא של יהודי, ממילא לא נקבל את קדושתו".

לאחר שחפרו כמה מטרים התברר שכיוון הקבורה הוא צפון־דרום, מה שמלמד על קבר יהודי (מוסלמים קוברים בכיוון מזרח־מערב). מאז, על פי החלטת האימאם, אין מתייחסים עוד אל העץ כקדוש, לא תולים עליו בדים ודינו כשאר העצים.

ג. אלה אטלנטית
קבר רבי יונתן בן עוזיאל, עמוקה
. .בעמוקא קבור התנא רבי יונתן בן עוזיאל, גדול תלמידיו של הלל הזקן, . במאה ה־14 שיפץ את הקבר רבי שם טוב גאון, שבא מספרד והיה לאחד ממקובלי צפת. בשנות התשעים של המאה העשרים נבנה במקום ציון קבר מפואר ובו מקום תפילה והתייחדות, תוך כדי הקפדה על היכל לגברים ועזרת נשים.
. .על פי ספרו של רבי יוסף בן שבתי משנת 1836, "קבר זה מוקף חומה עתיקה בצורת מרובע. מאמצע הקבר צומח עץ אלה אטלנטית גדול ורב ענפים. בצלו יכולים לשבת אלף איש, והוא סוכך על הקבר כחומה. אומרים שעליו הירוקים טובים לרפואה ולכל מיני מחלות. סמוך לקבר מפכה מעיין מים זכים. כיום הקבר מצוי כעשרה מטרים דרומית לעץ ואין סביבו שרידי חומה. , היום קוטר חופת הנוף הוא כשמונה מטרים.

מת - ולא על קבר.
העץ הקדוש העתיק ביותר והחשוב ביותר בארצנו והמפורסם מאוד מת לפני שנים מספר . זהו אלון אברהם שבחברון, - אלון מצוי.

על אתר אלוני מימרא שמסופר שבו נפגש אברהם אבינו עם המלאכים ישנן עדויות רבות, החל מהמאה הראשונה לספירה. העץ והאתר מצויירים במפת מידבא ונוסעים רבים ביקרו בו במשך מאות שנים.והוא היה מוכר וידוע.

עם זאת, לא ברור האם האלון המצוי המקודש שהיה בחצר המוסקוביה בחברון הוא האלון המקודש מאז ימי קדם, שכן האתר ממוקם רחוק מאתר אלוני מימרא. ופרסומו כאלון אברהם המקודש, החל לאחר ביקורו של החוקר רובינזון בשנת 1838 כשצ'ארלס ווילסון (תייר וחוקר בריטי) צייר ופירסם את העץ. ואז היה קוטר צמרתו כ - 33 מטר. !

ר טרפון 3.jpg (218.61 KiB) נצפה 529 פעמים

צילום קקל ,יעקב שקולניק.

[יהודהא]

חלק ד.

קברים בפרשה
1. יש גם שני קברים בפרשה: קבר רחל .
וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם. כ וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם.
ועכ נכתב בהרחבה במקומות רבים. וגם על הרמבן בעניינו.

2. וקבר דבורה בראשית לה, ח
ח וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה, וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית-אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, אַלּוֹן בָּכוּת.

3. וברמבן יש עוד קבר -פחות ידוע ,והוא קבר דינה ,וז"ל -

"וכן לא הזכיר מה נעשה בה אחרי כן . ועל דרך הפשט עמדה עם אחיה צרורה באלמנות חיות כי היתה טמאה בעיניהם כדכתיב
"אשר טמא את דינה אחותם" .
- ורבותינו נחלקו בה (ב"ר פ יא), והקרוב דברי האומר נטלה שמעון וקברה בארץ כנען והוא כמו שאמרנו כי היתה עמו בביתו כאלמנה וירדה עמהם למצרים ושם מתה ונקברה בארץ.
וקבורתה ידועה עד היום בקבלה והיא בעיר ארבאל עם קבר ניתאי הארבלי ויתכן כי העלה שמעון עצמותיה בחמלו עליה או שהעלו אותם ישראל עם עצמות אחיה כל השבטים כמו שהזכירו רבותינו (ב"ר ק יא)."

וגם תלמיד הרמבן כתב כך :
בספר "תוצאות ארץ ישראל" (1270 - 1291) מאת תלמיד הרמב"ן כותב: "וקרוב ל ארבל, שלושה שבטים מבני יעקב, ודינה אחותם ואצל הציון גדל הדס נאה, ואין אדם רשאי ליקח ממנו ענף לא יהודי ולא ישמעאלי פן יענש. וקרוב משם צדיק אחר, ואמת המים עוברת עליו, ומכוסה בעפר ובבנין, והמים נופלים במעיין כמין בור, ואומרים כי הוא שת בן אדם הראשון".

גם בכתבי ר נתנאל הכהן , נוסע יהודי בן המאה ה-12 שביקר בארץ ישראל ופרסם את קורות מסעו.
שם הוא כותב : שהכוונה לשבטים: ראובן, שמעון ולוי: "וקרוב לו קברות ראובן, שמעון, לוי ודינה, וקברם מכוסה כל כך עד שאין אדם יכול להכניס ידו שם. ובציון אחד בנין כמו בית בנוי על שת בן אדם הראשון, והבאר בתוך הבית".



מצאנוו ! ? אולי .
משך השנים היו נסיונות שונים לזהותם עם מקומות שונים שבאיזור הארבל, ולפני מספר שנים חברו אגודת אוהלי צדיקים יחד עם חוקרים ,ולטענתם איתרו את המקום ! ?

להלן מתוך כתבה של עדי חשמונאי ואחיקם משה דוד בNRG.

קברי השבטים
קברי השבטים צילום: ישראל הרצברג, אגודת אוהלי צדיקים
צמד חוקרים משוכנע כי בארבל אותרו הקברים של ילדי יעקב אבינו - ראובן, שמעון ולוי ושל אחותם דינה. ישראל הרצברג, יהודי חרדי מירושלים ויוסי סטפנסקי, בעבר ארכיאולוג בכיר במחוז צפון של רשות העתיקות ערכו מחקר שנמשך 11 שנים וכלל איסוף תיעודים מהמקורות וכן בדיקה של 120 יומני מסע של עולים לרגל מלפני 200-1,000 שנים.

השניים נחשפו לתיעוד הנדיר בבית הספרים הלאומי של האוניברסיטה העברית בירושלים, שם הם גם גילו מסמכים המספרים על קברי צדיקים אליהם הגיעו תיירים יהודים. למחקר הצטרף גם ישראל מאיר גבאי, יו"ר אגודת אוהלי צדיקים העוסקת בשיקום קברי צדיקים והוא קיבל את אישורו של הרב הספרדי הראשי לישראל, הרב שלמה עמאר.

"בכתבי הרמב"ן ובכל יומני המסע העתיקים תיארו העולים לרגל את אותו מסלול לקבריהם של ראובן, שמעון, לוי, דינה אחותם ואפילו של שת, ילדם של אדם וחווה", אמר ישראל הרצברג "המסע עבר מקבר נבי שועייב לארבל. ביומנים הם מתארים איך מקברי הצדיקים רואים בית כנסת גבוה ומפואר ומציינים שהקברים ממוקמים צפונית לכפר העתיק שבית הכנסת נמצא במרכזו.

לפי התיעודים במקום ישנה מערה אליה יורדים במדרגות לקברו של שת והוא נמצא בסמוך לקברים של השבטים הנמצאים על פני השדה ועליהם מכסים גדולים. העולים לרגל מתארים שמקברה של דינה יוצא שיח הדס. מכיוון שבעידן המודרני לא הייתה דרך חרושה לאתר לקח לנו שש שנים למצוא את הקברים. כשהגענו נדהמנו לגלות בתוך אותה מערה את השמות העבריים של אותם עולים לרגל שלפי התיארוך הם נחרטו לפני כ-600 שנים".

קברדינה.jpg (30.24 KiB) נצפה 488 פעמים

מתוך כתבה של עדי חשמונאי ואחיקם משה דוד בNRG.
קברי השבטים צילום: ישראל הרצברג, אגודת אוהלי צדיקים






מוהר ומתן
הַרְבּ֨וּ עָלַ֤י מְאֹד֙ מֹ֣הַר וּמַתָּ֔ן וְאֶ֨תְּנָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֖וּ אֵלָ֑י וּתְנוּ־לִ֥י אֶת־הַֽנַּעֲרָ֖ לְאִשָּֽׁה׃
לרש"י המוהר כמתן כתובה, אבל
הַרְבּ֨וּ עָלַ֤י מְאֹד֙ מֹ֣הַר וּמַתָּ֔ן וְאֶ֨תְּנָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֖וּ אֵלָ֑י וּתְנוּ־לִ֥י אֶת־הַֽנַּעֲרָ֖ לְאִשָּֽׁה׃
לרש"י המוהר כמתן כתובה, אבל הרמב"ן ואחרים חולקים עליו וטוענים שעניין הכתובה שונה ממוהר .

ברמבן לד. יב.
"מהר" - פראנון. מתן, פרא פרנון.
והם כתובה ונכסי מלוג בלשון ירושלמי, כלומר שיתן לה הוא משלו נכסים שיהיו שלה כנכסי בית אביה ויהיו אצלו כנכסי מלוג .
וטעם הפיוס הזה כדי שיתנו אותה לו לאשה ברצון כי הנערה לא היתה מתרצה אליו וצועקת ובוכה תמיד וזה טעם וידבר על לב הנערה .

הסבר בארמית "פורנה היא "הכתובה" . ונכסי מלוג הם פרא פרנון היינו לפני הכתובה.
כתובות פרק ד. הי"ג. וגם פרק ח,ה"ח.
וגם בתרגום ירושלמי כאו על הפסוק בראשית לד, יב כתב מוהר :פּוֹרַן כְּתוּבָּתָא:".

[יהודהא]

חלק ה.

א.
"חובטו בקרקע".
על מה כתב הראבד שהיה "חובטו בקרקע" בפניו של הרמבם ?
על קרבן הפסח שנעשה לפי פסקי הרמבם .
וזאת באם לעתיד לבוא יגישו לפניו פסח כזה.

ולמה בגלל הנאמר בפרשת וישלח:
בראשית לב, לג
עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה׃

ולפי שהרמבם פסק בקרבנות י יא:
ז [יא] כְּשֶׁאָדָם אוֹכֵל אֶת הַפֶּסַח, חוֹתֵךְ אֶת הַבָּשָׂר וְאוֹכֵל, וְחוֹתֵךְ אֶת הָעֲצָמוֹת מִן הַפֵּרֶק, וּמְפָרְקָן אִם רָצָה; וּכְשֶׁיַּגִּיעַ לְגִיד הַנָּשֶׁה, מוֹצִיאוֹ, וּמַנִּיחוֹ עִם שְׁאָר הַגִּידִים וְהָעֲצָמוֹת וְהַקְּרוֹמוֹת, שֶׁיּוֹצְאִין בְּשָׁעַת אֲכִילָה--שְׁאֵין מְנַקִּין אוֹתוֹ כִּשְׁאָר הַבָּשָׂר, וְאֵין מְחַתְּכִין אוֹתוֹ, אֵלָא צוֹלִין אוֹתוֹ שָׁלֵם. וְאִם חֲתָכוֹ חֲתִכּוֹת חֲתִכּוֹת, כָּשֵׁר--וְהוּא, שֶׁלֹּא יֶחְסַר אֵבֶר.

ועל כך זעק הראבד שיש כאן איסור גיד הנשה, וז"ל-
א"א כשאדם אוכל את הפסח ..בחיי ראשי אין איסור גדול מזה שיצלה הפסח עם גיד הנשה ועם שמנו, ועם תרבא דתותימתנא,ועם קרומות שבראש .
ואם אזכה ואוכל פסח ויביא לפני כזה, הייתי חובטו בקרקע לפניו".


ותירץ הכסף משנה
והקשה עליו הכסף משנה והא נקטינן כמ"ד דאין בגידין בנותן טעם [ונראה שלכן לא חשש לכך הרמבם ]. אלא שדעת הראב"ד שיש להחמיר גם משום שומן הגיד שישראל קדושים נהגו בה איסור,
וכשצולים את הפסח כשהוא שלם נבלע שומן הגיד בכל שאר הבשר ונמצא שאוכלים שומן הגיד.

ב.
אכילתו יש בכך תיקון.
ועל הקשר לתשעה באב כתב הזוהר :
"… וכנגד שס"ה ימי השנה, והרי תשעה באב אחד מהם הוא שהוא כנגד סמא"ל, שהוא אחד מאותם שס"ה ימים, ובגלל זה אמרה התורה לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה "את" לרבות תשעה באב ("את" ר"ת "אב תשעה" – כן כתב האר"י הקדוש בספר פרי עץ חיים, שער חג השבועות פרק א'), שלא אוכלים בו ולא שותים,
ומשום כך ראה הקב"ה את כולם, ונרמז בהם רמז ליעקב. ויאבק איש עימו בכל יומי השנה ובכל עצמותיו של יעקב, ולא מצא חוץ מגיד הנשה, מיד תשש כוחו של יעקב, וביומי השנה ישנו יום תשעה באב שבו מתחזק ונגזר דין עלינו, ונחרב בית המקדש, וכל מי שאוכל בתשעה באב כאילו אוכל גיד הנשה".

ובספרי חסידות מבואר כהמשך לכך שדווקא בחג הפסח באכילת קרבן זה שנצלה בשלמותו וכו - יש תיקון בדבר זה.
"וכתב הבני יששכר במאמרי שבת הגדול שאכן כן הוא באמת שבליל פסח אוכלים בני ישראל שומן הגיד, לדעת הרמב"ם, כי שומן הגיד הוא סוד שם הקדוש סא"ל שבו, הגיד עצמו קשה כעת צריך להשליכו, בחי' אות מ' שבו שהוא חלק הרע שצריך לכלותו לגמרי. בכל ימות השנה אין נוגעין כלל בכל זה, ונזהרין גם משומן הגיד,
אבל בליל שימורים, ליל הגאולה דלעתיד, נתן לנו הקב"ה מצוה שבו אנו אוכלין גם שומן הגיד, שהוא חלק הטוב שבו. וכמ"ש 'ונשאר גם הוא לאלקינו'. שנשאר בו חלק שנבלע בקדושה. [הר רייזמן.]
וסוד ה ליראיו.


ג.
בראשית לו, מג, וישלח.
אַלּ֥וּף מַגְדִּיאֵ֖ל אַלּ֣וּף עִירָ֑ם אֵ֣לֶּה ׀ אַלּוּפֵ֣י אֱד֗וֹם לְמֹֽשְׁבֹתָם֙ בְּאֶ֣רֶץ אֲחֻזָּתָ֔ם ה֥וּא עֵשָׂ֖ו אֲבִ֥י אֱדֽוֹם׃

** ועל אדום בתנך בחזל וביהדות - ודימויו לנוצרים \ ישמעאלים בקישור הבא
viewtopic.php?f=46&t=60909&hilit=%D7%95%D7%99%D7%A9%D7%9C%D7%97

** בראשית פרק לו פסוק ג, בפרשתנו - וישלח.
וְאֶת־בָּשְׂמַ֥ת בַּת־יִשְׁמָעֵ֖אל אֲח֥וֹת נְבָיֽוֹת׃
ועל נביות ומעלליו בהיסטוריה של עם ישראל ראה בקישור -
viewtopic.php?f=46&t=57963&hilit=%D7%95%D7%99%D7%A9%D7%9C%D7%97