חלק א' - ויגש
למה הוא התכוון [אונקלוס] ? ומלחמה – עלמה !
א.
. . .בפרשתינו ויגש בפרק מו,כתוב "ויאמר ה במראות הלילה ..אנוכי ארד עימך ואנוכי אעלך.". וכאן נמצא וויכוח עז חריף וחילוקי דעות בדברים שביסודות האמונה בין המורה לרמבן , וכל צד טוען שמאונקלוס ניתן להוכיח כשיטתו ! וכל זה מופיע ברמבן על הפסוק הנל.
וז"ל הרמבם "דע שאין לו ית' תיאר עצמי בשום פנים ולא בשום עניין, וכמו שנמנע היותו גשם, כן נמנע היותו בעל תואר עצמי".
הרמבם במורה מקדיש פרקים שלמים להבנתן של מילים ומושגים בתנך, כמפתח עיקרי להרצאת והבנת משנתו הפילוסופית ,ובעיקר על שלילת הגשמיות בתארי הקל. מפני שהם פוגעים באחדות האל ופרשנות שגויה שלהם מביאה לכפירה.
ויש לכך השלכות גם לתורת הנבואה וההשגחה לשיטתו. וחלק גדול מדבריו בנויים ומבוססים על ציטוטים והבנות בדברי אונקלוס בתנך.
. .כך מרבית החלק הראשון של ספרו שמוקדש לסקירה שיטתית וממצה של השמות המשותפים בתנך:
. .בפרקים א-נ עוסקים במשמעות מונחים גשמיים המיוחסים לאל (כגון "צלם" ו"פנים"), ובפרקים נא-סט עובר הדיון לעסוק בתארים ובשמות המיוחסים לאל. וגם בחלק השני פרקים ו,ז, עוסקים במלאך,ופרק מא עוסק ב"מראה".
וכל זה במהלך פירוט תורת התארים השליליים וכו המפורטים במורה . ןבמהלכם הרמבם מצטט את אונקלוס 24 פעמים ורק אריסטו מוזכר בספרו יותר פעמים מכך.
אונקלוס.
. .וז"ל הרמבם לחשיבותו של תרגום אונקלוס: אונקלוס הגר שלם מאד בלשון העברית והארמית . וכבר שם השתדלותו בסלוק ההגשמה, וכל תואר יתארהו הכתוב שיביא אל הגשמות יפרשהו כפי ענינו. וכל מה שימצאהו מאלו השמות המורים על מין ממיני התנועה, ישים עניני התנועה הגלות והראות אור נברא, כלומר שכינה, או השגחה. ..
. . .וכן אמר (הרמב"ם במורה נבוכים א מז), שהרחיק אונקלוס השמיעה בכל מקום, וישים פירושה הגעת הדבר ההוא לבורא או קבול תפלה, ויתרגם "שמיע קדם ה'" (לעיל כט לג), "וקבלא אקביל בילתיה" (שמות כב כב).
ב.
להלן בתמצית מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן..
. .אונקלוס – ותארי הבורא. "מימרא", "יקרא" , ו"שכינתא".
1. הרמבם.
התרגום מסביר ומתרגם את הפסוק "אנוכי ארד איתך מצרימה" כפשוטו – אנא איחות, - כלומר אנוכי ארד.
. . .שואל הרמב"ם, הרי דרכו של האונקלוס תמיד כאשר יש בלשון המקרא ביטויים של הגשמה, כמו לשון שמיעה דיבור ראייה שבכולם הרי אין בה' שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואינו כפשוטו אלא לשון גילוי וכדומה,
ומדוע כאן תירגם כפשוטו ,ולא בייחוס עקיף כבמקומות אחרים: ואתגלי, שמיע קדם ה'. או קבלא קבל קבילתיה .?
. ..אלא מפני שכאן היה זה "במראות הלילה - בחלום". ולכן: שינה כאן ,כאילו ראה את ה' יורד מוחשית כפי שראה בחלומו ,– מה שנמנע בעירות ובמציאות בשל זהירותו של אונקלוס מלהעניק תארי גשמות לבורא.
. . .ולרמבם בכל הביטויים המגשימים , ה' ברא כבוד \אור \ מלאך שאליו מתייחסים כל התארים הישירים, ואילו בקבה עצמו לית מחשבה וכל חניכא תפיסא ביה.
2. הרמבן.
. .. .ועל כך השיב הרמב"ן: שהבנה זו בדרכו של האונקלוס אינה נכונה, ומביא 19 קושיות על שיטת הרמבם. הכוללות מעל 50 ציטטות מהתורה ומהתרגום. וטוען שאונקלוס כלל אינו חושש שנטעה בגשמות.
ולכן אדרבה, במקומות רבים הוא מתרגם מקראות רבים בצורות גשמיות - למרות שזו אינה כוונת הכתוב באמת וכאמור, ויש גם הפוך. יש בחלומות שאונקלוס מוציא את הדברים מפשוטם ומפרשם ברוח הקודש למרות שלא היתה בכך בעייה של הגשמה.
. . אם־כן לא בכל מקרה מסלק אונקלוס ביטויים מגשימים, ומה שבמקומות מסויימים תירגם אחרת, הוא כדי לחדד וללמד אותנו משהו: למשל, את ההבדל בין ראייה בחלום לראייה בנבואה, או בין ראייה סתמית להשגחה מדוקדקת וכו',
כלומר לא חשש ההגשמה הדריך את האונקלוס, אלא סיבות אחרות מקומיות.
ולרמבן - השינויים כולם נסובו על ספירות התפארת והמלכות \השכינה. ומהם נובע השוני בביטויים שבתנך. והשכינה היא בלשונו " הכבוד הזה, ירצה בו הכתוב עצם הבורא ואמתו" עיין שם.
יותר מכך – בקבלה " אנוכי ארד עימו" זהה עם מושג מרכזי וטעון משמעויות רחבות "שכינתא [ממש] בגלותא", שהקב"ה כביכול נמצא עם עם ישראל בגלותו .
ג.מגוון הדעות
. התמיהות - גררו מו"מ ארוך בין המפרשים אלו המצדדים ומתרצים את הרמבם כמו האברבנאל.. ואחרים האוחזים כדעת הרמבן כר בחיי.. ויש גם המציגים מזה ומזה אל תנח ידך , ושיטתם מורכבת \ שונה בחלקה. להלן בקיצור השיטות שונות:
1) לפי רס"ג .והרמבם-
הרמב"ם (מורה נבוכים א, כז),ולדעתו רק כלל אחד הדריך את אונקלוס - הרחקת ההגשמה. .וכו .כנל.
הרס"ג סבור[כרמבם] שבכל פעם שמסופר שבני אדם ראו את ה', מדובר באמת בישות המייצגת את ה', שה' בראה לאותה הזדמנות במיוחד:אמונות ודעות ב, ט.
וז"ל :"נענה כי זאת הצורה ברואה, וכן הכסא והרקיע ונושאיו כולם מחודשים, חידשם הבורא מאור לאמת אצל נביאו, כי הוא שלח דבריו אליו... והיא צורה יקרה מן המלאכים עצומה בבריאתה, בעלת הוד ואור, והיא נקראת כבוד ה'...ועליה אמרו החכמים "שכינה".
2) וכנל זו גם הרמב"ם ,
.. . .שככלל - כבוד ה' יש שהכוונה בו לאור הנברא אשר הא-ל משרה אותו במקום, על דרך נס, להערצה: "וישכֹּן כבוד ה' על הר סיני" (כד:ז)...ויש יוצא מהכלל : " אך יש שמתכוונים בו לעצמוּתו יתעלה ואמיתתו...: "הראני נא את כבֹדך" (לג:יח).
.
ובאה התשובה: "כי לא יראני האדם וחי" (לג:כ).מה שמורה שהכבוד הנאמר כאן הוא עצמוּתו... יש שהכוונה בכבוד להערצת כל בני-האדם את הא-ל."
ושוב - זה שאונקלוס כאן "ואנא איחות" ולא נרתע מלפרש את הביטוי "אנוכי ארד", הוא משום שזה היה בחלום הלילה.
3) שיטה הרמב"ן .
.. . . (בראשית מו, ד) המרבה להקשות על הרמבם מן החריגים הרבים באונקלוס. וגם מטעמים עקרוניים.ובעיניו חמורה במיוחד תפיסת הרמב"ם את ה"מימרא", "יקרא" ובפרט ה"שכינתא" כיישויות נבראות ["כבוד נברא"], שאינן מבטאות את עצמות ה'.
. . .לדעת רמב"ן יש בכך סתירה למקובל בחז"ל ובמיוחד לתפיסת הקבלה הרואה ב"שכינה" ביטוי זהה לעצמותו של הבורא.
והוא מקשה -איך ייתכן שהנביא יחזקאל יכתוב "בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמו" (ג:יב), ולפי יונתן בן עוזיאל הפירוש הוא "בריך יקרא דה' מאתר בית שכינתיה" (ברוך כבוד ה' ממקום בית שכינתו). הרי מי שמברך או מתפלל לישות שאינה הקב"ה עצמו נקרא עובד אלילים ?!
וז"ל שם:
. .: הנה הזכיר בו "אתר" ו"בית שכינתיה", ואם יאמר שהוא כבוד נברא, כדעתו של הרב בפסוק (שמות מ לה): "וכבוד ה' מלא את המשכן" וזולתו, איך יקבעו בו ברוך והמברך והמתפלל לכבוד נברא כעובד אלילים! ובדברי רבותינו דברים רבים יורו על שם השכינה שהוא האל יתברך!
לפיכך השינויים לייחוס תארים ופעולות לה' שבתרגום אונקלוס מבוארות לפי רמב"ן על דרך הנסתר\ הקבלה הרואה ב"שכינה" ביטוי זהה לעצמותו של הבורא [ אמנם רק- בספירות הנאצלות כנל]. וז"ל: ".
. .אבל הענינים האלה לאונקלוס וליונתן בן עוזיאל, דברים ידועים בקבלה וסודם ליודעי חן" - רמב"ן שם.
4) השיטה השלישית של בעל העקידה.
(בראשית שער לא). הוא מסכים לטענות רמב"ן, אך את הקשיים ושינויים שבתרגום אונקלוס אינו מיישב על דרך הנסתר,אלא הוא מצביע על עיקרון נוסף הפועל ומסביר את תרגום אונקלוס - בכבוד ה'.
.
. .לפי דבריו - לא ריחק אונקלוס את כל ביטויי ההגשמה, אלא התחשב גם במשמעות הביטוי המתורגם ובהקשרו בכתוב. ורק בביטויים העלולים במיוחד לפגום ברוממות ה' עקף התרגום את לשון ההגשמה. הסבר זה מקובל גם על מהר"ל מפראג (תפארת ישראל פרק לג).
.. .וז"ל המהרל : " ולכך וירד ה' על וגו' שאין זה דרך כבוד שיהיה יורד מן השמים למטה תרגם אותו דרך כבוד ואתגלי,
אבל אנכי ארד עמך שאין זה ירידה מן השמים למטה רק כי הבא מן ארץ ישראל למצרים נקרא יורד תרגם איחות עמך, ובדבר זה אין צריך לתרגם דרך כבוד וזה פירוש ברור .
ד.
היוצא מהנל
. . . "בסיכום מתברר שלמרות הנסיונות לתרץ את החריגות וליישב את הרמבם , קשה ליישב את ריבוי החריגות בתרגומים; ולכאורה עלינו להודות שהתמונה הכללית נוטה לחולקים על הרמב"ם. אלא שהבעיה היא שגם בהסברים של החולקים על הרמב"ם קיימים קשיים ובעיות.
הרמב"ן שולח אותנו למחוזות של תורת הסוד, ומשאיר נבוכים את בעלי הפשט. בנוסף לזה, הקביעה שלו כי לא הרחקת ההגשמה עמדה בראש מעייניו של אונקלוס נראית קשה מאוד: שכן היחס בין הכלל לחריגים בביטויים שיש בהם הגשמה הוא בערך יחס של חמש אחוזים ל-95%; האם אפשר להתעלם מתשעים וחמשה אחוזים בגלל החמש החריגים ?
(על־פי מספר מאמרים וכולם נסמכים על ר"ב פוזן בספרו "העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס" ) .
ומלחמה – עלמה ! איה בהמשך.
נערך לאחרונה על ידי יהודהא ב א' ינואר 01, 2023 11:54 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.