הודעהעל ידי צופה_ומביט » ב' ינואר 30, 2023 9:00 pm
ראיתי תירוץ מאד יפה, של הרבי מליובאוויטש זצ"ל.
מעמד הסנה היה בט"ו ניסן [סדר עולם].
משפט המצרים י"ב חודש נמנה ממעמד הסנה [גר"א על הסד"ע שם].
משעה שגזר פרעה לא לתת תבן וכו' הלך משה למדין ושהה שם ששה חודשים [שמו"ר ה, יט], כלומר עד חודש תשרי [חצי שנה לפני היציאה, והמכות כולן נכנסות בחצי שנה].
הכתוב שמשה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה הוא א"כ בחודש תשרי כנ"ל.
שיטת רש"י [שמות ל, טז] ששנות אנשים נמנות לפי שנות עולם הנמנות מתשרי.
נמצא שבתשרי ההוא [שבו עמד משה לפני פרעה] כבר היה משה בן שמונים שנה לשנותיו, אף שטרם עברו שמונים שנה מז' אדר שבו נולד [שהוא הגיע רק חודש ושבוע לפני היציאה].
משא"כ הכתוב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום [שנאמר בז' אדר, וכבר עבר מתשרי כמעט חצי שנה] דרשו חז"ל ממילת "היום" שבו ביום מלאו שנותיו מיום ליום ומחודש לחודש, וזה מוכרח א"כ להתייחס למניין שמז' אדר לז' אדר, ולא מתשרי [שלפי החשבון מתשרי היה אז כבר בתוך שנתו הקכ"א], לכן אומר משה שהוא אז בן מאה ועשרים שנה [ולא קכ"א], והוא ז' אדר הארבעים במספר מאותו ז' אדר הסמוך ליציאת מצרים [בט"ו ניסן], שבו נעשה משה בן שמונים שנה מיום לידתו.
עכ"ד.
ובזה מיושבים גם דברי רש"י הנ"ל בחישוב שנות יוכבד, שהרי החשבון הזה משתמש במניין שנות גלות מצרים, דהיינו סך של 210 שנים, ולא עושים אז שיקולים של "מתשרי מונים שנה לשנותיו של אדם", אלא רוצים לדעת סך של שנים "אמיתיות", ולזה כתב רש"י שבהיות משה בן שמונים שנה יצאו [היינו לפי גיל האמיתי של משה שנולד בז' אדר ובז' אדר הסמוך ליציאה מלאו לו שמונים שנה מיום לידתו], והוא באמת גם "באותה שנה" שבה אומרת התורה "ומשה בן שמונים שנה" שהיה זה בתשרי שלפני אותו ניסן, ובמנין שנות עולם אכן יצאו באותה שנה, כעבור חצי שנה מתשרי זה.
אמנם, התירוץ הזה נשען על שני מקורות שלא מוסכמים. על המדרש שמשה חזר למדין לששה חודשים אחרי עמידתו הראשונה לפני פרעה, ועל כך שמשפט המצריים י"ב חודש מתחיל ממעמד הסנה.
בגמרא ר"ה יא, א כתוב שבראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. ולהמדרש שמות רבה הנ"ל הכוונה שמיד כשהתחילו המכות [שנמשכו חצי שנה לשיטתו] בטלה עבודה. אבל בתוספות שם כתבו: "בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. רבי יהושע מודה בהא ברוב ספרים. ואע"פ שהתחילו המכות מניסן, דמשפט המצרים י"ב חודש כדתנן בעדיות (פ"ב משנה י) מ"מ לא פסקה עבודה עד תשרי".
ובאמת שכדברי התוספות משמע במדרשים, שעוד במכת ערוב מתואר כיצד עבדו היהודים כמטפלים [פדגוגים] לילדי המצרים ששלחו אותם לעשות כן. ומתאים עם מה שבחמש מכות ראשונות עדיין חיזקו המצרים את לבם מעצמם, וכלומר שמשך זמן של חצי מהמכות עדיין לא בטלה עבודה מאבותינו, אלא לכל היותר בטל מיד קושי השעבוד, אבל לא בטלה העבודה מכל וכל. משא"כ לפי המדרש הנ"ל בטלה עבודה מאבותינו מכל וכל ברגע שהתחילו המכות. ועיין.