שָׁהִידים ושהדותא. זה לא היחידי !?

[יהודהא]

שָׁהִיד ושהדותא. זה לא היחידי !?

א.
בפרשתנו ויצא יש שתי מילים בארמית 'יגר שהדותא ' המילים היחידות בתורה בארמית.
בנביאים יש עוד פסוק אחד בירמיהו י'.
ובכתובים עוד ארבעה פרקים בעזרא ושישה פרקים בדניאל.

ובחזל אמרו ..."אל יהא לשון סורסי קל בעיניך! שבתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהקב"ה חָלַק לו כבוד: בתורה:
'ויקרא לו לבן יגר שהדותא' ".
ובגמרא - מַאי תַּרְגּוּם שֶׁכְּתָבוֹ מִקְרָא אִיכָּא ? בִּשְׁלָמָא תּוֹרָה — אִיכָּא ״יְגַר שָׂהֲדוּתָא״, מגילה ח,א,.לכאורה נראה שזה הינו
המקום היחיד בתורה בארמית.

ב.
״יְגַר שָׂהֲדוּתָא״
יְגַר 'גל' מן אגר, מקביל לעברית אגירה. שָׂהֲדוּתָא 'עדות', מן שַׂהֵד 'עֵד' .
נמצא פעם אחת בתנך, וכתוב עם ס : באיוב (טז, יט) אנו מוצאים את שתי הצורות גם יחד: "הִנֵּה בַשָּׁמַיִם עֵדִי, וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים". סַהִיד 'עֵד', סַהֲדוּתָא 'עדות.
ןהם נגזרו מהשורש העברי ע,ו,ד, שממנו נגזרו "עֵד" ו"עֵדֻת", מקביל לשורש הארמי ש,ה,ד, או בכתיב בחזל ס,ה,ד,
וממנו נגזרו "סָהיד" ו"שָׂהֲדוּתָא".
בתרגום לשמות לב טו: וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ.= וִיהֵי לְסָהִיד בֵּינָא וּבֵינָךְ .וגם : לֻחֹת הָעֵדֻת = לוּחֵי סָהֲדוּתָא.

ומכאן הכינוי בערבית שָׁהִיד: שמשמעה הבסיסי: עֵד, וממנו התפתחה המשמעות למי שמת בהגנה על דתו שהוא שהיד, 'שמעיד על האמונה' האיסלאמית. ותואר זה מוענק למי שנפל חלל בג'יהאד.

'עֵד' = שָׁהִיד = מרטיר = 'martyr'.
כלם התפתחו מ 'עֵד' וכולם משמעותם עדות.
"קדוש" מעונה או מַרטִיר מיוונית - מילולית: עֵד, בבחינת "אדם אשר מעשיו מעידים על אמונתו". והיא מקור המילה באנגלית martyr. היינו אדם שמוכן לסבול ואף למות - למען אמונתו, הדתית.

ג.
יחידות !?
ציינו לעיל שהארמית בתורה יש רק פעם אחת בלבד. אולם בפרשת וזאת הברכה בברכת שבט גד לכאורה נראה כאילו גם כאן נמצאת לשון ארמית -
"וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם ".
ןאם כן הרי מצאנו בתורה פעם נוספת ארמית בתורה,
[בהמשך נראה שלרמבן נמצא מקום נוסף בתורה שמתקשר לארמית].
ואכן מצאנו שהתקשו בכך ובאב"ע: שם: "ויתא" חסר א'. והסבירו כוונתו שמקורו מן "ויאתי" והוא מן אתא שנמצא גם בארמית וגם בלשון הקודש . ואפשר שגם "מתיו " הוא מהשורש אתא - בא.

שכך פירשוהו [יבואו] הרמב"ן ובחזקוני ודעת זקנים ועוד: "ויהי מתיו מספר - באותו מספר שיעברו שם בו ישובו שלא יפקד איש מהם".
ונראה כי הוא שורש שמי משותף, את"י הנמצא בלשון הקודש וגם בארמית. ורבים כאלו. ויש גם "וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ".
וקיימנו את הידוע שהמילים 'יגר שהדותא ' הן היחידות בתורה.
( ומצאנו בתפילות: ב"אתיתי לחננך", או "ויאתיו כל לעבדך")

ד.
על השימוש בארמית במקראות אלו: ״יְגַר שָׂהֲדוּתָא״ בבראשית לא. המדבר הוא לבן הארמי ;
בנביאים - בזמן ירמיהו כבר שימשה הארמית בממלכת אשור בממלכת בבל וחלקית גם בארץ ישראל ,(מלכים ב' י"ח)
אנו מוצאים בתנ"ך, כאשר רבשקה שליחו של סנחריב מלך אשור מגיע לירושלים וקורא לתושביה להיכנע; הוא מתבקש על ידי שריו של חזקיהו לדבר ארמית: "דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו ואל תדבר עמנו יהודית באוזני העם אשר על החומה".

ובכתובים - בזמן חיבורם של ספרי עזרא ודניאל הייתה הארמית הלשון המשותפת של המזרח התיכון הקדום .

מזרח ומערב.
ככל השפות יש בארמית מספר דיאלקטים שרווחו בזמנים ובמקומות שונים.
הארמית בתנ"ך שייכת לתקופה של הארמית הממלכתית , השפה נפוצה על פני כל האזור שהיה תחת שליטתה של האימפריה האשורית, כולל ארץ ישראל.

בתחילת בית שניי עם שובם של הגולים מבבל , התפשטה הארמית בארץ ישראל .
גם רבים ממכתבי יֵב - מהקהילה היהודית בדרום מצרים כתובות בארמית, [ התקופה הפרסית].

ובהמשך ימי בית שני שימשו בארץ שתי שפות , נחלקת הארמית לשני ניבים שונים, מזרחי ומערבי.
כל אחד מהניבים מתחלק בעצמו לשלושה ניבים עיקריים.

ארמית מאוחרת.
בתקופה זו נחלקת הארמית לשני ניבים שונים, מזרחי ומערבי. כל אחד מהניבים מתחלק בעצמו לשלושה ניבים עיקריים.
הניב המזרחי, שהיה מדובר באזור בבל, כולל גם את - שפתם של יהודי בבל, ובה נכתב התלמוד הבבלי.
הניבים במערב ,כללו גם את שפתם הארמית של יהודי הגליל. ובשפה זו נכתב התלמוד הירושלמי והמדרשים הארצישראליים ,

[u]ארמית חדשה.[/u]
הלשון הארמית על ניביה השונים: מערבי ומזרחי, המשיכה לשמש כלשון דיבור לחלקים מתושבי האזור, בכל הדורות ועדיין קיימים שרידים מועטים, יהודים ולא-יהודים, המדברים אותה אם כי חלו שינויים גדולים באופי השפה..
היהודים ה"כורדים", שעלו לארץ מצפון עיראק ואזורי הגבול של פרס, העלו לשון זו [בדיאלקט המזרחי] אתם עם בואם לארץ-ישראל.

על בגד והמזל טובים כתבנו כאן-
viewtopic.php?f=17&t=60956&hilit=%D7%95%D7%99%D7%A6%D7%90

ועל האותיות שנעלמו בהמשך - בעהי.

[יהודהא]

שָׁהִיד ושהדותא. זה לא היחידי !?

ג.
יחידות !?
ציינו לעיל שהארמית בתורה יש רק פעם אחת בלבד. אולם בפרשת וזאת הברכה בברכת שבט גד לכאורה נראה כאילו גם כאן נמצאת לשון ארמית -
"וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם ".
ןאם כן הרי מצאנו בתורה פעם נוספת ארמית בתורה,
[בהמשך נראה שלרמבן נמצא מקום נוסף בתורה שמתקשר לארמית].

ועל האותיות שנעלמו בהמשך - בעהי.

---------------------------------------------------
א.
קשר או תואם ?
בפרשתנו ויצא מילים רבות יחידאיות או נדירות ומשום כך רבו הפירושים לכוונתם ובולט הדבר בשמות השבטים בהם הכתוב עצמו
בא לבאר את סיבת ומשמעות השם, ולמרות כך לא תמיד עלתה בידינו להשיגן בבירור ובהחלטיות ,
נכון שלעיתים ההצעות הרבות משמעותן : קרובה או שונה אך פעמים שהן הפכיות.

נימוקים רבים נשמעים בזכות פירוש זה ואחר , ויש שהסיבה היא בשל אותיות שמתחלפות - וכך גם בשמו של זבולון
בראשית ל, כ. "וַתֹּאמֶר לֵאָה, זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב--הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי, כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, זְבֻלוּן."

הצעות רבות ומגוונות ניתנו למשמעות השם :
חלק, מתנה, מנה, מחסה, מדור, מעון, וגם - זֶבֶד טוֹב – הַשָּׂדֶה הַזּוֹ כָּל זְמַן שֶׁאַתָּה מְזַבְּלָהּ...

ב.
אחת שהן שתיים,
וברמבן ל, כ. זבד = זה בד.
"זבדני אלהים אותי זבד טוב – לא מצאו למלה הזאת מוצא בלשון הקדש.
ויתכן שנאמר שהיא מלה מורכבת: זה בד,.. כמו: מדוע, צלמות, ומלת בלעדי.
ויצאה מלשון בדים: בדי עצי שטים (שמות כ״ה:י״ג),
כי ענפי האילן הגסים נקראים כן והשאילוה לבנים:,
ולכן אמרה לאה כי עשה לה האלהים זה הבן בד טוב, להיות בעלה מתלונן בצלו, כי יזבלני – יתלונן בצילי,"

ג.
אבל הרמבן מתפלא על פירושו של התרגום כאן -
"..ואנקלוס תרגם זבד טוב: חולק טב, ולא הבינותי סברתו !
עד שראיתי בתרגום הירושלמי [יונתן]: 'זווד יתי מימרא ד השם זוודין טבין',
ולמדתי שעשו המלה כאלו כתובה בו״ו, וטפלו אותה אל הלשון הארמית שמתרגמין צדה: זוודין ..
אמרה שהבן הזה עשאו השם לה צדה טובה וחלק טוב,,

וכדי להוכיח זאת מביא הרמבן דוגמאות רבות לחילופי האותיות ו\ב גם בתנך וגם בחזל.
,"...והו״ו והבי״ת ישתוו בלשוננו במקומות, כמו:
תאוה ותאבה (תהלים קי״ט:כ׳), גוי נתתי למכים (ישעיהו נ׳:ו׳), כמו על גבי חרשו חורשים (תהלים),
וכן: לקצבי הרים ירדתי (יונה ב׳:ז׳) – כמו לקצוי, וכן לפרבר למערב (דבה"י א כ״ו) – אשר בפרוורים (מלכים ב כ״ג),

ובמשנה: מלא תרווד – תרבד (משנה נזיר ז׳),.. וכן כיוצא בהן הרבה, ונהגו בירושלמי (ירושלמי כלאים ה׳) אביר בבי״ת במקום [אוויר] ו״ו, שאינם מקפידים בכך.

ג.
ולסיכום הנ"ל -
היות ש...והו״ו והבי״ת ישתוו בלשוננו ואין מקפידים בחילופי האותיות ו \ב ניתנה הרשות לתרגם זבד = זווד = צידה.
והכוונה "שהבן הזה עשאו השם לה צדה טובה וחלק טוב,,"

הדבר התאפשר מפני שהיו כאלה שהגיית האותיות ו\ב רפוייה היתה זהה וללא הבדל , ולכן גם בכתיבה נתחלפה .
גם לגבי אלו המוזכרים בחזל - שהחליפו ה\ח מצאנו כתובות מימי בית שני בהן הוחלפו אותיות אלו ה\ח.

ואם כן - להבנת הרמבן בתרגום - יש שתי אפשרויות:
א. שהתרגום הניח שגם כאן התורה דיברה בלשון ארמית בחילופי ו\ב.
ב. שהתרגום הניח שתורה דיברה כאן לשון הקודש,
אלא שזבד וזווד הן אותה משמעות זאת בלשה"ק, והשנייה בארמית .
שכן יש שהן אותיות מתחלפות ומילים רבות בדומה לכך נמצאות בלשה"ק ובארמית.

ויש להניח שהדעה השנייה היא הנכונה, ושוב נשארנו רק עם "יגר שהדותא" כמקום היחיד בתורה שדיברה ארמית.

ד. מבטא האות ו'
פורטל הדף היומי, עירובין נג ע"ב.
"בני יהודה דייקי לישנא".

"האות ו' מבטאה כמו האות W באנגלית, וכמו האות ואו בערבית כמו במילה ואדי. כך מבטאים עולי תימן, מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב, בבל, ובוכרה. במקומות אלה קיימת צורת ביטוי W אצל הגוים בני המקום.
אולם באירופה לא ידעו לבטא W לכן בטאו אותו V. וכן הגוים בגרמניה מבטאים W כV, ובעקבות זאת גם את V הם מבטאים F. כמו במילה פולקסוגן Volkswagen. וכמו שכתב בשו"ת שרידי אש חלק ג סימן לח, ולכן קראוה פראנקנפרט,

אבל בכל ספרי הקדמונים לא נמצא אלא ורנקבורט לפי שה וא"ו והב' רפויה בוטאו בדרום אשכנז כמו פ"א רפויה.
ומ"מ כותבין (בגט) ורנקורט /ורנקנורט/ כמאז מעולם... דדוקא באשכנז שמבטאין הוא"ו כמו פ"א רפויה כותבין ולק ולא בפולין." ע"כ
המשך הדיון הארוך בנושא והוכחות למכביר ראו בקישור -
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=21812


אביר ואוויר.
הרמבן לעיל מסיים בראיותיו לחילופי האותיות בדוגמה של -
"ונהגו בירושלמי אביר בבי״ת במקום אוויר ו״ו ".
ועל כך בעהי בהמשך.

[ר_חיים_הקטן]

גם אני הקטן כתבתי במאמר השבועי שלי השבוע על המילים 'עד' 'סהד' ו'קדוש': https://ohr.edu/this_week/whats_in_a_word/11405 (לקוראי אנגלית, כמובן).

[יהודהא]

שָׁהִיד ושהדותא. זה לא היחידי !?

וכדי להוכיח זאת מביא הרמבן דוגמאות רבות לחילופי האותיות ו\ב גם בתנך וגם בחזל.
,"...והו״ו והבי״ת ישתוו בלשוננו במקומות, כמו:
תאוה ותאבה (תהלים קי״ט:כ׳), גוי נתתי למכים (ישעיהו נ׳:ו׳), כמו על גבי חרשו חורשים (תהלים),
וכן: לקצבי הרים ירדתי (יונה ב׳:ז׳) – כמו לקצוי, וכן לפרבר למערב (דבה"י א כ״ו) – אשר בפרוורים (מלכים ב כ״ג),

ובמשנה: מלא תרווד – תרבד (משנה נזיר ז׳),.. וכן כיוצא בהן הרבה, ונהגו בירושלמי (ירושלמי כלאים ה׳) אביר בבי״ת במקום [אוויר] ו״ו, שאינם מקפידים בכך.
.

--------------------------
אין אויר בתנך.
בחזל:יש -”חֲצַר הַכִּירָה, בִּזְמַן שֶׁהִיא גְבוֹהָה שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, מִטַּמְּאָה בְמַגָּע וּבָאֲוִיר; פְּחוּתָה מִכָּאן, מִטַּמְּאָה בְמַגָּע וְאֵינָהּ מִטַּמְּאָה בָאֲוִיר.“(משנה,כלים.ז, ג)
והוא מיוונית ,כמו עוד מילים רבות מיוונית בחזל.
מה שמעניין הוא חדירתו הרבה לשפה המדוברת , וכולם מדברים על מזג האוויר, ועל האוירון שטס בשמיים.

ואיך האוירון הפך למטוס ?
נקדים שלמטוס יש שורש בתנך : " כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי אֹכֶל" (איוב ט, כה–כו). אלא שהוא ב־שׂ (שי"ן שמאלית) וכיום הס' החליפו..

ולפני מעל מאה שנה זה בכלל התחיל עם: עוֹפֵף, הטיסה נקראה מָעוף, והטייס מְעוֹפֵף.
אח"כ חידשו לאווירון: הדומה למילה הצרפתית avion. אֲוִירוֹן בנויה מן המילה אֲוִיר ומן הסיומת ־וֹן.
אבל היו שהתנגדו [נ,ב] לשימוש בפועל עופף, שאינו מביע את המהירות, והציע את: הפועל טָס. שיש לו מקור בתנך,
וממנו קיבלנו: טִיסָה, טַיָּס, ומָטוֹס, אבל המעופף השאיר שרידים בשפה: שדות\ וחברות תעופה.

[יהודהא]

שָׁהִיד ושהדותא. זה לא היחידי !?
וכדי להוכיח זאת מביא הרמבן דוגמאות רבות לחילופי האותיות ו\ב גם בתנך וגם בחזל.
"אביר בבי״ת במקום [אוויר] ו״ו, שאינם מקפידים בכך."

אין אויר בתנך.
מה שמעניין הוא חדירתו הרבה לשפה המדוברת , וכולם מדברים על מזג האוויר, ועל האוירון שטס בשמיים.

די מפתיע לראות את הכמות הרבה ואת המגוון העשיר של נושאים כה שונים שיש להם אחיזה ל א ו ו י ר !
צירופים ונגזרות
אוויר הרים, אוויר לנשימה, אוויר פסגות, אותיות פורחות באוויר, גמל פורח באוויר, דואר אוויר, זיהוםאוויר, חיל אוויר, יצא לאוויר העולם,
,כיס אוויר, כריתאוויר, מגדל פורחבאוויר,
מד אוויר, מזגאוויר (מז"א), מיזוג אוויר, פטיש אוויר, רובהאוויר,
שמיניותבאוויר, צילום אוויר,
תצלום אוויר (תצ"א), אווירה, אוורירי, התאוורר,מאוורר,