באיזה יום זה קרה ?

[יהודהא]

באיזה יום זה קרה ?

א.
הרמבן בפרשת "בא" ואחרים במקומות רבים הרבו לדון בשמות החודשים היהודיים ועל השינויים שחלו בהן, וממילא גם להיתרים שלנו
להשתמש בשמות הלועזיים.
ובאגב מזכירים שגם לימי השבוע אין שמות בתנך. [חוץ מימי הבריאה - שם ההתייסות לתהליך הבריאה ולא לשמות ימי השבוע].

וגם בפרשת יתרו [כ, ז] כתב:
ובמכילתא (מכילתא דרבי ישמעאל שמות כ׳:ז׳): רבי יצחק אומר לא תהא מונה כדרך שאחרים מונים, אלא תהא מונה לשם שבת. ופירושה, שהגוים מונים בימי השבוע לשם הימים עצמן, יקראו לכל יום שם בפני עצמו, או על שמות המשרתים, כנוצרים, או שמות אחרים שיקראו להם,
וישראל מונים כל הימים לשם שבת, אחד בשבת, שני בשבת, כי זו מן המצוה שנצטוינו בו לזוכרו תמיד בכל יום.

אבל אולי אין שמות בלשה"ק אבל כן יש להם שמות בארמית, וממילא ניתן לתרגמם לעברית.
כן, היתה הצעה כזאת - שלא התקבלה,
ואיך בד"כ היו יהודים מציינים את היום בשבוע ? לפי פרשת השבוע : א' בבבוא. ב' בבשלח. ג' ביתרו וכו.
ואמירת היום יום ראשון ... וכדומה - אינה ראייה . שכן תחילתה הוא רק מתלמידי הארי כמבואר בספר קיצור השל"ה.
ב.
רגועיתא - שירתה בשבת.
לאסתר היו שבע שפחות, שכל אחת מהן היתה מגיעה ביום מסוים בשבוע, ולכל אחת קראה שם המזכיר את היום בשבוע,
ושם השפחה הזכיר לה כי היום שבת, שהיתה מגיעה רק בשבתות, והיתה חושבת שכך מנהגה בכל יום ויום, שלא לעשות מלאכה.

הנה בארמית - תרגום אסתר ב,ט.
וּמֵהוֹי יְהִיבִין לָהּ וְיָת שֶׁבַע עֻלַמְתָּא לְשַׁמָּשׁוּתָא שֶׁבַע יוֹמָא דַּשְׁבָּתָא:
חֹלְתָּא הַוָת מִשַּׁמְשָׁא קָדׇמַאָה בְּחַד בְּשַׁבְּתָא. [חול]
רוֹקְעִיתָא בְּתְרֵין בְּשַׁבְּתָא.[ רקיע]
גְּנוּנִיתָא בִּתְלָת בְּשַׁבְּתָא. [דשא]
נְהוֹרִיתָא בְּאַרְבַּע בְּשַׁבְּתָא. [מאורות]
רוּחֲשִׁיתָא בְּחָמֵשׁ בְּשַׁבְּתָא. [שרצים]
חָוּרְפִּיתָא בְּשִׁתָּא בְּשַׁבְּתָא. [ אולי חורפית כי בשישי ירד הגשם]
רְגוֹעִיתָא בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא . [מנוחה].

וזאת לפי הנבראים השייכים לאותו יום.
והמחדשים שתרגמו לעברית הציעו :
(חולית, רוקעית, גנונית, נהורית, רוחשית, חורפית, רגועית).

ג. למה הזניחו ?
אז בלשה"ק אין. ובארמית לא קיבלו. ואת השם לפי א' ב' בפרשה הזניחו.
והנותר - [לכאורה ] אסור בהנאה ודינו לשריפה כדין ע"ז של עכו"ם יווניים או נורדיים כדומה.

שהרי באידיש אנגלית ושאר הלועזים זו משמעותם:

Sunday- נקרא על שם השמש. (זונ טיק,
Monday- נקרא על שם הירח.מאנ טיק
Tuesday- נקרא על שם אל המלחמה הנורדי Týr ששובש בהמשך ל Tiw. במקור נקרא על שם מרס אל המלחמה הרומי. דינס טיק,
Wednesday- במקור נקרא על שם שליח האלים הרומי, מרקורי. השם העכשווי מאזכר בשיבוש את אודין (Odin, Wodan) מלך האלים הנורדים. מיט וואך
Thursday- קרוי על שם אל הרעם הנורדי תור (Thor). הרומאים קרו ליום Jove's day על שם האל Jove שהוא יופיטר, האל המרכזי בממלכת האלים. דאנערש טיק,
Friday- קרוי על שם האל הנורדי Frigg. הרומאים קרו ליום על שם ונוס אלת האהבה. פריי טיק-
Saturday- קרוי על שם האל הרומי סטורן.

ד.
וכבר דשו בכך רבים ובמקומות רבים .וכך כתב 'הבונה ' בעבר :
..שבאידיש ששאבה בעיקר מגרמנית, רק השבת יש לה את שמה המקורי מלשון הקדש, הימים ראשון ושני קרויים ע"ש השמש והירח כמנהג הגויים בארצו של הרמב"ן. יום רביעי יש לו כינוי עצמאי - אמצע השבוע, ואילו הימים: שלישי, חמישי ושישי קרויים בשמות השאובים מהמיתולגיה הצפונית, ותמוה שאיש לא קם לשנות זאת. ובכלל תמוה שהרמב"ן כותב שמצוה למנות את ימות השבוע לפי השבת, ואנו איננו נוהגים כך.

ובדיעבד - לממשיכים בנוהג זה מצאו מקום להיתר ויש להם על מי לסמוך. ועיין באשכול -
viewtopic.php?f=7&t=8053&p=604965

[ר_חיים_הקטן]

לפני כמה שנים, אני הקטן כתבתי על הנושא הזה (באנגלית).

[יהודהא]

וכתב בספר "ברוך שאמר"
והרי בכל יום אומרים היום יום ...אבל בשבת אין אומרים זאת : היום יום שביעי בשבת.. ,אלא פותחים במזמור שיר..
שאין הוא מתייחס לזולתו , אך הוא קודש לעצמו

ולא תקשה מהכתוב " וביום השביעי שבת וינפש" [כי תשא] שהתם מונה ומתייחס לימי הבריאה כסדרן בעת בריאת העולם.
אולם אח"כ קנה לו שם לעצמו "יום השבת".

מצאנו.
"ד בכתבי בי"ד: גיטין כתובות והרשאות וכ"ו ממשיכים לכתוב באחד בשבת , בשני בשבת ואין כותבים ביום ראשון שני וכו.
ויש להבין מדוע א"כ בשיר של יום מדוע שינו ליום ראשון ,,שני וכו. ולא באחד ..בשני..

ולבסוף ב"ברוך שאמר" - אמר לתרץ בזאת מדרש תלפיות שלכאורה הוא מעין חידה !
"אין מניחין תפילין אלא בשבת" - מה פירושו ?
ואמר שם שבכל יום בשבוע אומרים היום יום ...בשבת, ואז מניחין תפילין.
אולם בשבת שאין אומרים כך , אלא : מזמור שיר ליום השבת ... ואיננו אומרים "בשבת " ואין מניחין בו תפילין.

יש \ אין לו משפחה.
למי ל"טוטפות" . 'אין למילה הזאת משפחה ידועה' כך פותח הרמבן דבריו בפסוק זה [שמות יג,טז] .
אבל ל"בעלי הלשון " יש לו משפחה , והיא מלשון נטף\ טפטף אלא כאן הנון נעלמה והטית הוכפלה.
אבל האב"ע כאן, שגם הוא מבעלי הלשון דווקא הוא - כותב ע"כ "והוא רחוק בעיני".

אז מיהם "בעלי הלשון" הללו ?
א- מנחם המובא ברש"י. ובדברים [ו,ח] האב"ע עצמו מביא פירוש זה ומייחסו ל"מכחישים" והכוונה לקראים.

[ר_חיים_הקטן]

לגבי המילה 'טטפת', ראה מה שכתבתי כאן: https://ohr.edu/this_week/whats_in_a_word/11486 (כמובן, באנגלית, אבל אפשר בגוגל טרנסלייט).