חלוקת הגן - מדוע ?

[יהודהא]

א.
חלוקת הגן - מדוע ?
כמה מצוות יש בפרשת משפטים ? המפורסם שיש בו ריבוי מצוות ומניינם 53 ג"ן של מצוות..
אבל לחינוך רבנו בחיי ועוד ראשונים שתי פרשיות כאן: יש 24 במשפטים. ועוד 29
בפרשת "אם כסף"!

ואכן בדפוסים מוקדמים של החינוך פרשת משפטים מחולקת לשתיים, במשפטים יש 24 מצוות, אח”כ ממצווה ס”ו – מתחילה פרשת 'אם כסף תלווה את עמי' שהיא פרשה בפני עצמה.וזה לפי מנהג יהודי ברצלונה (ספרד). והמשיכו במנהג זה בברצלונה, באלג’יר ובתוניס,

ב.
ולמה ?
כדי שיקראו את פרשת מצורע לפני פסח. בשנים רגילות אין בכך בעייה, והיא נוצרת רק בחלק מהשנים המעוברות.
כי בשנה מעוברת רגילה יש בין סוכות לפסח 28 שבתות, וכשיקרה שיהיו ביניהן 29 שבתות [כשראש השנה חל ביום ה’ וחשוון וכסלו שלמים,,] נוצר צורך להוסיף פרשה נוספת, ואז מחלקים את משפטים לשתיים. כך בשנים של הש"ג והח"א שנהגו להפריד פרשיות אלו [במקום להפריד מטות ומסעי].

ג.
ולמה זה כ"כ חשוב לקרוא את מצורע בשבת הגדול ?
מסביר האבודרהם פרק כט שבמצורע כתוב דין שבירת כלי חרס , שהוא כעין הגעלת כלים שעושים לפני פסח. ובאם לא יעשו חלוקה ייצא לקרוא בשבת הגדול את פרשת אחרי מות. חלוקה זו מוקדמת וכבר מוזכרת בספר 'העיבור ' לר אברהם בר חייא הנשיא [י, ב.]מברצלונה 1070 - 1136.

ד.
אבל בברצלונה ובאלג’יר ובתוניס, פסקו כמו שפוסק הטור [ שחי בספרד 35 שנה, והיה רבה מעל עשרים שנה, נקבר בטולידו 1340.] והם קוראים בשבת שלפני פסח פרשת מצורע (סגרו ופסחו),
[הטור נותן סימנים קבועים לגבי קביעת המועדות והשבתות, מתי המועדים חלים במהלך השבוע: עיבדו ופיסחו, ובמעוברת סיגרו ופיסחו. מנו ועצרו צומו וצלו, עימדו ותיקעו.]
ואכן יהודי תוניסיה נהגו כך עד התקופה המאוחרת וחלקם ממשיך לנהוג כך עד היום ובעת הצורך נוצרת פרשה חדשה היא פרשת " אם כסף".. וכך קרה בשנת תשע"א בסדר עיבור של הש"ג

מנהגינו היום.
למעשה רובן ככולן של קהילות ישראל אינן נוהגות כך וגם בעיבור השא"ג אינם מחלקים את משפטים , ובשבת הגדול במקרים הנל יקראו את פרשת אחרי מות.

[יהודהא]

תשפד
לשון בפרשה- משפטים.

א.
המילה ב,ע,ר, דווקא נפוצה בתנך, והיא רבת משמעויות :

* מרעה \ הבהמות = ”כִּי יַבְעֶר-אִישׁ שָׂדֶה אוֹ-כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת-בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר .“ (שמות כב, ד).
* הדלקת אש = ”לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.“ (שמות לה, פסוק ג).
או נשרף =”והנה הסנה בוער באש ..וְאֶרְאֶה אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה.“ (שמות ג, ג).

* השמיד = וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.“ (דברים יז, פסוק ז).
* ובהמשך - ההיפך מכליון או השמדה אלא יצירה יהחייאה של מחלוקת : הבעיר את אש המחלוקת .
או הדלקתי אותו = העליתי את כעסו .
* והיום בסלנג , לא דחוף =זה לא בוער.

* וברשי (שמות כב, ד) יש לנו את הפירושים השונים:
כִּי יַבְעֶר. אֶת בְּעִירֹה. וּבִעֵר – כֻּלָּם לְשׁוֹן בְּהֵמָה, כְּמוֹ "אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ" (במדבר כ,ד).
כִּי יַבְעֶר – יוֹלִיךְ בְּהֵמוֹתָיו בְּשָׂדֶה וְכֶרֶם שֶׁל חֲבֵרוֹ וְיַזִּיק אוֹתוֹ בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי אֵלּוּ: אוֹ בְּשִׁלּוּחַ אֶת בְּעִירֹה,
אוֹ בְּבִעוּר. (ב"ק ג)

וגם הרמבן בפסוק ו'. בדברו על "לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה" (שמות ג, ג) בפירוש נוסף, שהוא במשמעות 'בִעוּר', השמיד כילה. היינו באותו פסוק פעמיים מילה דומה אך במובנים שונים. .

והוא מוסיף כלומר" כי דרך צחות בלשון הקודש לדבר כן" [כמו] רוכבים על שלושים עיירים ושלושים עיירים להם" בשופטים י,ד. הראשון מלשון עייר [חמורים] ,והשני במובן של עיר[ערים].

ויש עוד אחד: בור וכסיל =”כִּי-בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא-בִינַת אָדָם לִי.“ (משלי ל, פסוק ב).
אגב בור מוצאו משדה בור שלא מעובד.

ב.
יש לציין שתי מילים נוספות בפרשה שמוזכרות בתנך רק פעמים בודדות [ 2\5] ועם הזמן קיבלו משמעויות, נגזרות ושימשים רחבים יותר.

1.במחתרת .
* שמות כב, א. אִם־בַּמַּחְתֶּ֛רֶת יִמָּצֵ֥א הַגַּנָּ֖ב וְהֻכָּ֣ה וָמֵ֑ת אֵ֥ין ל֖וֹ דָּמִֽים׃
* ירמיהו ב, לד. גַּ֤ם בִּכְנָפַ֨יִךְ֙ נִמְצְא֔וּ דַּ֛ם נַפְשׁ֥וֹת אֶבְיוֹנִ֖ים נְקִיִּ֑ים לֹֽא־בַמַּחְתֶּ֥רֶת מְצָאתִ֖ים כִּ֥י עַל־כׇּל־אֵֽלֶּה׃

ובמקורו בהוראת מנהרה או מחבוא, מן הפועל חת"ר המקביל לשורש ח-פ-ר ,
כמו בפסוק ”אִם יַחְתְּרוּ בִשְׁאוֹל מִשָּׁם יָדִי תִקָּחֵם“ (עמוס ט, פסוק ב)

וגם, ”חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים“ (איוב כד, פסוק טז).
ומשמשים גם יחד כגון ..חתר תחתיו במחתרת ... וממנו לוחמי מחתרת ועוד רבים .

ואין קשר בין מחתרת משורש ח.ת.ר.
למתחרה ששרשו ח.ר.י. וגם אינו מ תחרא\תחרה ששרשו ח.ר.ר.

ג.
חמישה אסונות פורשו בתנך והם בבראשית ושמות . ולצערינו - רבים מידי הם בחיינו .

* בראשית מב, ד. וְאֶת־בִּנְיָמִין֙ אֲחִ֣י יוֹסֵ֔ף לֹא־שָׁלַ֥ח יַעֲקֹ֖ב אֶת־אֶחָ֑יו כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יִקְרָאֶ֖נּוּ אָסֽוֹן׃
* בראשית מב, לח. וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־יֵרֵ֥ד בְּנִ֖י עִמָּכֶ֑ם כִּֽי־אָחִ֨יו מֵ֜ת וְה֧וּא לְבַדּ֣וֹ נִשְׁאָ֗ר וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר

* בראשית מד, כט. וּלְקַחְתֶּ֧ם גַּם־אֶת־זֶ֛ה מֵעִ֥ם פָּנַ֖י וְקָרָ֣הוּ אָס֑וֹן וְהֽוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־שֵׂיבָתִ֛י בְּרָעָ֖ה שְׁאֹֽלָה׃
* שמות כא, כב. וְכִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ
* שמות כא, כג. וְאִם־אָס֖וֹן יִהְיֶ֑ה וְנָתַתָּ֥ה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ׃

צירופי מילים:
אסון אקולוגי, אסון טבע , אסון פתע, הרה אסון, קורבנות אסון.
הרה אסון -היא צירוף מחודש בתקופתנו, בהתבסס על לשונו של ר' יהודה אלחריזי בתרגומו לפירוש המשנה לרמב"ם: "לפי שהרבה דברים נחשבין לרע בתחלתם וסופם מביאים טובה גדולה… ולכן אין ראוי לנבון להצטער בבוא צרה גדולה וגזֵרה הרת סכנה, לפי שאינו יודע התכלית".

גזרה הרת סכנה היא גזרה הצופנת בתוכה סכנה, כמו בהיריון – אך יכולה להיוולד ממנה לבסוף ברכה. ועל דרך צירוף לשון זה נולדו בתקופתנו צירופים כמו "הרה אסון", "הרה גורל" וכדומה.
מבחינה צורנית נראה שבסיסו משורש א־ס־י עם סופית -וֹן, בדומה לשמות כגון רצון, חזון, חרון וכו'. אלא שבעברית לא מתועד שורש א־ס־י בעל משמעות קרובה ל־אסון.

ויש שהציעו לראות ב 'אסון' את השורש הארמי א־ס־א שעניינו בריאות ורפואה (אסיא דמגן במגן שוי), וזאת בשימוש על דרך סגי נהור.

ועוד על לשון בפרשה כאן-
viewtopic.php?f=46&t=61448&hilit=%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%9D

[יהודהא]

א.
המיוחד במפטיר בשבת ר"ח.
למה יש חשיבות לקריאת התורה של שבת ראש חודש [ שהיתה השבת] יותר משבת רגילה ?
כי אחת התשובות לקושיא : מדוע אין קוראין כל שבת למפטיר את קרבנות מוסף של שבת ? כמו שנוהגין בכל תפילות המוספין האחרות בחגים ובר"ח .
ובתוספות במגילה אחת מהתשובות [ ויש שם עוד] היא כי הם רק שני פסוקים וצריך שיהיו לפחות שלוש.
אולם במפטיר של שבת ר"ח קוראים יחד את קרבנות המוספין של ר"ח עם אלה של שבת. כפי שהיה ראוי להיות מלכתחילה.

ב.
והמיוחד להפטרת משפטים.
1.שמעטים המקרים שקוראים אותה היינו רק ב 23ֵֵ% מהמקרים. שכן בד"כ זה יוצא או בר"ח או בער"ח או בפרשת שקלים.

2. אחד מפורסם, השני פחות ,והשלישי ברמז.
בהפטרת משפטים יש בה את המקרה השני המפורש לכריתת ברית בין הבתרים, ובמפרשים שם דעות שונות למטרת הברית האם לקיים את מצוות שילוח העבדים. או ההיפך להפר את דברי בתורה והמחוייבות בברית הבתרים היא שלא לשחרר את העבדים.
ויש עוד אחד לא במפורש כמו שהבאנו בעבר בדיון על משמעות המילה "ברית" . להלן הקטע הרלבנטי -

ג.
1. מצאנו עוד פעם אחת בתנך במפורש כריתת ברית וביתור העגל לשני חלקים והמעבר ביניהם.
וזה בימי המלך צדקיהו ערב החורבן : לעניין שחרור עבדים .
וַיְהִי דְבַרהשם אֶל-יִרְמְיָהוּ,..: אָנֹכִי, כָּרַתִּי בְרִית אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר. יד מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר-יִמָּכֵר לְךָ, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ; וְלֹא-שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי, וְלֹא הִטּוּ אֶת-אָזְנָם.
טז וַתָּשֻׁבוּ, וַתְּחַלְּלוּ אֶת-שְׁמִי, וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ, אֲשֶׁר-שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם; וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם--לִהְיוֹת לָכֶם, לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת.
יז לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְקוק, אַתֶּם לֹא-שְׁמַעְתֶּם אֵלַי,... יח וְנָתַתִּי אֶת-הָאֲנָשִׁים, הָעֹבְרִים אֶת-בְּרִתִי, אֲשֶׁר לֹא-הֵקִימוּ אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי--הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם, וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו. יט שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם, הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים, וְכֹל, עַם הָאָרֶץ--הָעֹבְרִים, בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל.(ירמיה ל"ד י"ג).

2. ופעם נוספת ברמז בבראשית כא,כז.]
כה "וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ. כו וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ--לֹא יָדַעְתִּי, מִי עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; וְגַם-אַתָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי--בִּלְתִּי הַיּוֹם. כז וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר, וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ; וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם, בְּרִית."

ובתוספות השלם פירש "כרתו עגל ועברו בין בתריו".
וגם בשערי אהרון על פסוק זה , מביא בשם -מדרש אגדה. " כך היה מנהג בצאן ובקר היו כורתים ברית ,
כשם שנאמר בירמיהו- "העגל אשר עברו בין בתריו".

הניב " כרת ברית" מקורו בנוהג לכרות את בעה"ח לשני חלקים,
וממנו לכל הסכם הדדי מחייב= ברית.
ואגב - גם בברית מילה יש פעולה של כריתה =[ביתור] שכן "כורתים" את הערלה .

מתוך המאמר -
viewtopic.php?f=46&t=60726&hilit=%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA+%D7%91%D7%99%D7%9F+%D7%94%D7%91%D7%AA%D7%A8%D7%99%D7%9D

[יהודהא]

א.

בהפטרת משפטים יש בה את המקרה השני המפורש לכריתת ברית בין הבתרים, ובמפרשים שם דעות שונות למטרת הברית האם לקיים את מצוות שילוח העבדים. או ההיפך להפר את דברי בתורה והמחוייבות בברית הבתרים היא שלא לשחרר את העבדים.

וזה בימי המלך צדקיהו ערב החורבן : לעניין שחרור עבדים .
וַיְהִי דְבַרהשם אֶל-יִרְמְיָהוּ,..: אָנֹכִי, כָּרַתִּי בְרִית אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם, בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר.
יד מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר-יִמָּכֵר לְךָ, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים, וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי, מֵעִמָּךְ; וְלֹא-שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי, וְלֹא הִטּוּ אֶת-אָזְנָם.

טז וַתָּשֻׁבוּ, וַתְּחַלְּלוּ אֶת-שְׁמִי, וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת-עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת-שִׁפְחָתוֹ, אֲשֶׁר-שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם; וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם--לִהְיוֹת לָכֶם, לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת.

יז לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְקוק, אַתֶּם לֹא-שְׁמַעְתֶּם אֵלַי,... יח וְנָתַתִּי אֶת-הָאֲנָשִׁים, הָעֹבְרִים אֶת-בְּרִתִי, אֲשֶׁר לֹא-הֵקִימוּ אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי--הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם, וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו. יט שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם, הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים, וְכֹל, עַם הָאָרֶץ--הָעֹבְרִים, בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל.(ירמיה ל"ד י"ג).

-----------------------------------------------
תוקפה של ברית בין הבתרים .
לנו כיום קשה להבין ולהתרשם מעוצמתה של תופעת "העבדות" , את התלות בהן, את כלכלת המדינות הבלתי אפשרית בלעדיה. את השלכותיה על אומות וממלכות , את עומק הרוע שליווה אותה ואת תוצאותיה ההיסטוריות במהלך הדורות.

מלחמות רבות ובהן ספארטה יוון איטליה בעת העתיקה ,ברזיל בריטניה ומלחמת האזרחים בארהב בעת החדשה.כל אלה צמחו על רקע תופעת העבדות והקושי להינתק מהתלות בהן . הצורך הכשיר כל עוול, ההרגל הקהה כל רגש אנושי והוגי הדעות המציאו כל טצדקי להכשיר את השרץ.

וממילא קל יותר להבין את את האירועים המתוארים בהפטרה לעיל, את שעבודם בתחילה למרות השנה השביעית, ואת כבישתם מחדש לאחר השחרור הזמני.

ועל כך נזעק ירמיהו בציווי השם על הפרת הברית שמשמעותה התכחשות ליציאת מצרים מבית העבדים " אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך וכו". והדברים גרמו לזעזוע ולשחרור העבדים -זמני.

אלא שבשל המצוקה הכלכלית וגסות הלב חזרו בהם , ועדיין היו שחששו מלהתכחש ולפנות עורף לנביא ירמיהו , פוסחים על הסעיפים היו. והחטא גרר פשע, שאת אותה שבועה נצחית וסמלית ברית בין הבתרים -על מטענה הרוחני וההיסטורי , אותה \ את צורתה גייסו לחזק ולחייב את המהססים לחלל את הברית המקורית .

לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים.
בירושלמי ראש השנה (פ"ג ה"ה) על פסוקים אלו של שילוח עבדים שבירמיהו, אמרו שהם רמוזים
בפסוקי התורה:
אמר ר' שמואל בר רב יצחק: 'וידבר ד' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים' (שמות ו, יג) - על מה ציוום? על פרשת שילוח עבדים.
ואתיא כהיא דאמר ר' הילא: לא נענשו ישראל אלא על פרשת שילוח עבדים. הדא הוא דכתיב: 'מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי' וגו' (ירמיה לד, יד)."

מקורות על תופעת העבדות.[ מרציו].
* רומא הסיטה את כלכלתה למבוססת על עבדות. למן המאה ה4 לפנה"ס, עם החל המלחמות בין הרומאים ליוונים והקרתגים, נמכרו אוכלוסין של מדינות שלמות לעבדות. במאה ה2 עברו בשוק העבדים בדלוס (שלחוף הים התיכון) כ 10,000 עבדים ליום. הרומאים הקימו מחנות כפיה לעבדים , אליהם נחטפו גם עוברי אורח בסביבות העיר רומא עצמה.

* מספר העבדים באיטליה במאה ה 2 והלאה הגיע ל 3 מליון, כ40% מהאוכלוסיה. הרומאים עצמם חיו חיי תענוגות ללא עבודה כאשר העבדים עושים עבורם כל מלאכה.
* באחת הערים ברומא הוקם מגדל מים שסיפק מים לכל התושבים דרך צינורות, אך משאבה שתעלה את המים מן הנהר למגדל לא הומצאה עדיין. שרשרת חיה של עבדים עשתה זאת לאורך כל שעות היממה.

* בדרום איטליה הועסקו מאות אלפי עבדים במכרות עד למותם מתשישות ומרעב, אורך החיים הממוצע במכרה היה 5 שנים. אין פלא שבמערב היו תדירות מרידות עבדים. עם הנצחון על יהודה, מכרו הרומאים רבבות יהודים לעבדים, מחיר עבד יהודי הגיע למחיר מנת כלכלה יומית של סוס.

* המאמץ הרומאי היה בעיקר בשדה הקרב, ולאחר שמאות אלפי שבויים נלקחו בקרב, לא נותר לרומאים אלא לצפות במשחקי שעשועים, כשהעבדים עושים עבורם הכל עד מוות.

* יוליוס קיסר כבש איזור שלם בגאליה (צרפת של ימינו), ומכר את כל תושביו, 53,000 במספר לסוחרי עבדים שהיו דולקים אחר הצבא הרומי. בספרטה היו שבע עבדים על כל ספרטני .

* השיא שבניצול העבדות היה בארה"ב עד המאה ה 19. אליה יובאו כ 10 מליון עבדים ממדינות אפריקה, ובה נוצלו ללא שום זכות בסיסית, לעתים עד מוות, כאשר על פגיעה בעבד מכל סוג שהוא לא נאלץ האדון לתת שום דין וחשבון.