מכון לשבתך - ביאור רש"י

[ליטוואק פון בודאפעסט]

הילד שלי חזר הביתה בשבוע שעבר, והוא לומד פרשת בשלח בחדר (בגיל שמונה). הוא קרא לי את הפסוקים שלמד - תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך, ותרגם את המילים האלו - נגד משום שבתך, (ובאנגלית opposite your dwelling place). שאלתי אותו, "אתה בטוח שהמלמד אמר כך?" ענה לי כן. אמרתי לו שלי נראה שהביאור הוא 'מקום מוכן לשבתך', אבל ישאל את המלמד עוד פעם. חזר הילד ביום ההוא מהחדר ואמר לי שהמלמד אמר לו שרש"י מפרש כמו שהוא אמר.

מה כותב רש"י?

מכון לשבתך - מקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה אשר פעלת:

והוא הבין שביאור תיבת 'מכון', היינו 'מכוון', וזהו מקור דברי רש"י.

עיינתי במזרחי שכתב שהדוחק לרש"י לפרש כן הוא משום שמקום שבת הקב"ה הוא בשמים ולא בארץ, ע"כ מוכרח מהפסוק הזה שביהמ"ק של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה. ולא מטעם תרגום מילת 'מכון'.
עיינתי עוד בגור אריה, שנחלק בתוקף על המזרחי, אמנם מביא את תרגום מילת 'מכון' כבנוי על 'המכונות' שבספר מלכים, והיינו דלא כהמלמד ההוא.

האם כך נהוג לתרגם את המילה? עיינתי בחומש בית יהודא שכתב 'מכון - דאס ארט וואס איז אן גיברייט צו דיין זיצונג', אשר לכאורה כוונתו ל'אנגעגרייט', וכמו שכתבתי. אמנם בחומש משיבת נפש כתב 'וואס איז אנקעגן איבער'.

[צופה_ומביט]

עיין רש"י השלם על אתר.
ובגור אריה שני פירושים, ואחד מהם עיקרו שהוא לשון "מכוון" [כך להבנתי, וכ"כ ברש"י השלם]. וזה לשונו: "למדו רז״ל (מכילתא כאן) מדכתיב ״מכון לשבתך״, ולא כתיב ׳מקום לשבתך׳, כי לשון ״מכון״ דהוא לשון ״את המכונות״ דספר מלכים (א, ז, כז), כלומר שהמקדש של מטה הוא כמו דבר שהוא מכון למה שעומד עליו, כי המקדש של מטה הוא למטה, והמקדש העליון הוא למעלה עליו. ואף על גב שדרשו אותו לשון ׳מכוון׳, אין זה קשיא, כי דבר שהוא ׳מכון׳ הוא מכוין לו. אי נמי מדכתיב ״מכון״ ולא ׳מקום׳ דרשו שהוא מכוון למקדש של מעלה, והיינו שהוא כנגדו לגמרי עד שנראה שהוא מכון לו":
וכן פירש הנחלת יעקב את דברי רש"י [הובא בשפתי חכמים]: "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, ואותו הר הוא מכוון לשבתך של מעלה אשר פעלת. ומלת פעלת קאי על שבתך, דהיינו כסא של מעלה. ולאו כל ההר מכון, אלא המקדש אשר כוננו ידיך הוא מכון, רוצה לומר מכוון".
ויש גרסה במכילתא שדורשת כך להדיא: מכון - מכוון.
וכך מפורש בירושלמי ברכות ד, ה [הביאו התורה תמימה כאן]: "בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִים שֶׁלְּמַטָּן מְכוּוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִים שֶׁלְּמַעְלָן. מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ. מְכוּוָּן כְּנֶגֶד שִׁבְתְּךָ".

באופן כללי יש ג' פירושים למילה זו כאן:

א. מוכן, מתוקן, מזומן [אונקלוס (אתר אתקינתא), ירושלמי ניאופיטי (אתר מוזמן אתקנת), ירושלמי קטעים (מדור זמינת)], וע"ד המשך הפסוק "כוננו [הכינו, שכללו] ידיך". וכ"ת יונתן במלכים א ח, יג: "מכון לשבתך - "אתר מתקן". וכעי"ז "נכון [רש"י: מתוקן] יהיה הר בית ה' בראש ההרים". וזהו הפירוש בפשוטו של מקרא. השורש: כון.

ב. מכוון כנגד [מיוחס ליונתן (אתר דמכוון קביל כורסי יקרך), אמנם מיד ממשיך שם בכפל ביאור כמו אונקלוס וירושלמי קטעים וצ"ע]. וכ"כ הלקח טוב: "מכון לשבתך – פירושו מכוון לשבתך, שכסא של מטה מכוון לכסא של מעלה". וכ"כ רבינו בחיי: "מכון לשבתך כלומר שהוא מכוון כנגד שבתך למעלה". [ויל"ע היטב בכוונת השכל טוב: "מכון לשבתך – זה אחד מן הדברים שמוכיחין שכסא של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה וכו' ופשטיה דקרא מכון לשבתך שהוא מקום מוכן ונכון לשכינתך"]. וכאמור, כך מפורש בירושלמי ברכות ד, ה ויש גרסה כזו במכילתא [מקורו של רש"י]. השורש: כון.

ג. כן, בסיס [גור אריה בפירוש הראשון, ע"ש "מכונות"]. השורש: כנן.

[במסתרים]

ג. כן, בסיס [גור אריה בפירוש הראשון, ע"ש "מכונות"]. השורש: כנן.

רד"ק כלל אותו בשורש כון ונתחלף הנח בדגש. איני יודע למה.

לגבי פירוש מכוון יש לשאול שלכאורה אין לו חבר במקרא. ולזה יש להעיר קצת ממ"ש רד"ק שם לפרש כַוָּנים מלשון כוונה. גם מתרגום אונקלוס על והנה אמת נכון הדבר כוון פתגמא.

[צופה_ומביט]

לגבי פירוש מכוון יש לשאול שלכאורה אין לו חבר במקרא. ולזה יש להעיר קצת ממ"ש רד"ק שם לפרש כַוָּנים מלשון כוונה. גם מתרגום אונקלוס על והנה אמת נכון הדבר כוון פתגמא.

אכן, בפסוק לַעֲשׂוֹת כַּוָּנִים לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם (ירמיה ז, יח) פירשו הרד"ק, מלבי"ם, מצודות שהוא מלשון כוונה.
וכן נראה מפירוש רש"י, שפירש [לא כמפרשים שהוא מיני מזונות שהיו נקראים כך מאיזו סיבה, אלא שזו מילה בעלת משמעות, והיא:]: "לעשות כוונים – דפוס הכוכב" ["למלכת השמים – כוכב הגדול היו קורין מלכת השמים"], והיכן כונים הוא לשון דפוס? משמע דהיינו שהיא צורה תואמת/דומה = מכוונת - לצורת הכוכב. ודוק.

ובילקוט שמעוני שם [וכן בפסיקתא רבתי לא] פירש שזהו חלון [כוי (ביצה לו, א, ב"ב עה, א, סנהדרין ק, א, ועוד), ואיני יודע כיצד מבאר הילקוט את רצף הפסוק שם דמיירי מעשיית עוגות], והיה מכוון למול הכוכב, ולהדיא כתב שזהו לשון "מכוון כנגד", וזה לשונו:
"הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים – מהו כונים? שהיו עובדים למלכת השמים וזו היא הכוכבת שכל מי שהיה לו בית טרקלין היה חופר בתוך ביתו כוי [חלון, זית רענן] קטנה והיו מכונים אותו כנגד המזרח שכשתעלה הכוכבת יעמוד וישתחוה לה".