פרשת צו.
מי פתוח היה, ונסתם ?
א.
פתוחים שנסתמו - השבוע פעמיים .
פרשיות פתוחות וסתומות צויינו תמיד בחומשים על מנת שידעו מהי הפתוחה ומהי הסגורה. ובאם טעה הסופר ועשה הפוך הספר פסול . דבר זה מלמדנו שיש חשיבות מהותית להבדל ביניהם,
ובפרשה פתוחה הקשר בין הפרשה המסתיימת לפרשה הבאה אחריה. מסמן שאין קשר מיוחד בין הפרשיות. ולכן היא פתוחה ומהווה הפסקה ענינית בין שני הנושאים השונים בשתי הפרשיות.
אלא שיש מחלוקות מהי בדיוק צורתן של פרשיות אלו ובעיקר בין הראש והרמבם. ולכן היו שרצו לכתוב בצורה מסויימת שתוכשר לשתי הדיעות ,אולם אחרים טענו שזה בלתי אפשרי.
ולכן נפסק לנהוג בשיטת הרמבם.
והנה בפרשת צו בפרק ז לכאורה- איננו נוהגים כרמבם שכתב " ....וידבר דזה קרבן, וידבר דדבר אל אהרן, וזאת תורת האשם, וזאת תורת זבח, וידבר דדבר אל בני ישראל המקריב, וידבר דקח את אהרן
כולן פתוחות והן שש....רמבם אהבה ח,ד.
במנותו את פרשיות ספר ויקרא, כותב הרמב"ם שיש פרשה פתוחה בפסוק "וידבר" שלפני "דבר אל בני ישראל". והעיר על כך בהגהות מיימוניות שיש בפרשת צו, בפרק ז', שני פסוקים שעונים להגדרה זו: פסוק כ"ב ופסוק כ"ח.
וכתב על כך: ”ובדקתי ודרשתי בכל הספרים הטובים אשר מצאתי, ומצאתי שתיהם פתוחות... וכן מצאתי שוב בתיקון ספר תורה אשר עשה הה"ר יוסף נקדן המומחה והעתיקו מן המיימוני ז"ל:
1. דבר כל חלב - פתוחה,[כב].
2. וגם : דבר המקריב - פתוחה”.[כח].
כלומר, בכל ספרי התורה שהיו לפני בעל הגהות מיימונית שתי הפרשיות היו פתוחות. ולפי עדויות גם בכתר ארם צובא, המזוהה עם הספר שעליו הסתמך הרמב"ם, הייתה הפרשה -
פתוחה בשתי המקומות.
לעומת זאת, במסורת העדות השונות יש רק פרשה אחת פתוחה: איזה?
בספרי התורה של יהודי תימן יש פרשה פתוחה רק לפני פסוק כב,
ואילו בספרי התורה של יהודי אשכנז ספרד והמזרח יש פרשה פתוחה רק לפני פסוק כח. הנושא נידון באחרונים ובעל קסת הסופר הכריע שספר תורה שנעשתה בו פרשה פתוחה
לפני פסוק כב אין לפסלו.
וכפי שכבר כתב הרמ״א בהלכותיו:
כשאי אפשר לפסק לפי כו"ע, יש להקפיד לפסק לפי שיטת הרמבם , כי דעת הרמבם
היא העיקר. ומ"מ אם שינה הסופר אין לפסול הספר. [כי היו עוד מסורות אחרות.]
ב. לא אחד אלא תשע.
אלא שלא רק בתורה אירע כך. אלא גם במגילת אסתר שקראנו השבוע , שכן במגילות שלנו כל י"ח הפרשיות סתומות הן. ואילו בכתר ובכת"י לניגראד ורוב כתבי היד , וכן בדפוסים הראשונים מצויות בין ארבע לתשע פרשיות של המגילה שנכתבו כפרשות פתוחות !
ואגב הרמבם שפירט לנו את כל הפרשיות פתוחות או סתומות שבתורה , לא נתן לנו רשימה כזאת לספרי הנ"ך. ונראה שבתורה הקפידו ודקדקו ביותר בפרשיות אלו, ופחות בספרי הנ"ך - דבר שתרם לספקות ולמחלוקות בעניין זה.
מ"מ נכון הוא שבמגילת אסתר השתדלו להקפיד יותר משאר ספרי הנך , שמצוותה להיכתב
כדוגמת ספר תורה.
ג. ממתי ? -
נשתכחו הפתוחות לגמרי.
א. הנה הרמ"א באו"ח סי' תרצ"א ס "ב כתב שעושין כל פרשיות המגילה סתומות-
ואם עשאן פתוחות פסולה.
אך בגדולי הפוסקים הראשונים [כר"ת, ר"י חסיד, ראבי"ה אור זרוע, ארחות חיים] ובספר בן-אשר, הללי, תקון רבי יעקב תלמיד הסמ"ג, ועוד קדמונים רבים נמצאו מקצת פתוחות,
ורק מאז מהר"ם מרוטנבורג ובהשפעתו אט אט התפשטו הסתומות בכל מקום, עד שתקופה קצרה אחרי הרמ"א נשתכחו הפתוחות לגמרי.
וראה בפירוט רב כאן -
viewtopic.php?p=768836#p768836
הקישור בהודעה השלישית למאמר של : הרב דויד יצחקי על פרשיות מגילת אסתר 2.pdf