פורום אוצר החכמה

מה הסוד המקשר בין המסעות -לגירוש ספרד ?
החסר.
בקישור שאלנו על התמיהה בהיעדר כל זכר למעמד הר סיני בכל המסעות ובכל חומש במדבר ?!
viewtopic.php?t=60098

א.
והפעם על היֶתֶר ,
בשביל מה כל זה ?
אֵ֜לֶּה מַסְעֵ֣י בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֥ר יָצְא֛וּ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם בְּיַד⁠־מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹֽן׃
אלה מסעי – למה נכתבו המסעות הללו לכאן ?⁠ כך פותח רש'י את הפרשה. ובעקבותיו רבים מהמפרשים.

ועוד שאלה :
מה הדבר שהיה "על פי ה' " ?
וַיִּכְתֹּ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת⁠־מוֹצָאֵיהֶ֛ם [לְמַסְעֵיהֶ֖ם] עַל⁠־פִּ֣י ה'..
האם ככה. או אולי ככה ?
וַיִּכְתֹּ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת⁠־מוֹצָאֵיהֶ֛ם - לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל⁠־פִּ֣י ה'.

היינו הכתיבה על פי השם! או המסעות על פי השם ?

ב.
ותירוצים רבים נאמרו בדבר .
א. בתנחומא "הניסים". .
אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה כְּתֹב הַמַּסָּעוֹת שֶׁנָּסְעוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ כַּמָּה נִסִּים עָשִׂיתִי לָהֶם בְּכָל מַסָּע וּמַסָּע.

ב. רש'י -"מנוחה".
אלא להודיעך חסדיו של מקום שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיוב נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה,

המנחה בלולה "ברכה" - .
כתב שהמסעות נכתבו לצורך "ברכה". "שכאשר יעבור איש ישראל במקומות ההם יברך : ברוך שעשה לאבותינו נס במקום הזה. [ וקשה שהרי יש גם מקוומות בהם אירעו פורענויות].3

להינצל העבירה.
הר'י שאול נתנזון כדי שידעו איך ללכת למצרים בלא להיות עבריינים , שכן רק "בדרך זו לא תוסיפון לראותה". [לפי חוסר הידע היום - שאין בידינו לזהות את האתרים ומסלול הליכתם הרי שאין לפירוט -משמעות מעשית].

ובספורנו "זכותם" -
כתב "להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה וכו, [וקשה כנ"ל].

ג.האברבנאל - "הגאולה" -
...והפירוש הרביעי - שאלה המסעות לישראל במדבר היו רמז לעתיד כי הנה הנביא אומר (מיכה ז׳ ט׳) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וכמו שביציאתם ממצרים הלכו במדבר כן בגאולה העתידה ביציאתם מהגלות ניבא יחזקאל שיביאם השם אל מדבר העמים ויחנם שם.

האברבנאל ובעבותיו ר' אברהם סבע ממגורשי ספרד ופורטוגל - יצרו קשר בין הפרשיות-
המסעות הגירושים והגאולה.

ד. הרמב'ן מביא את הרמב'ם.
אומר כמו רשי, אך מוסיף את דעת-
הרמב'ם-

ו "הוסיף הרב במורה הנבוכים (רמב״ם מו״נ ג׳:נ׳) תועלת בידיעתם,
אמר הצורך לזכור המסעים גדול מאד, כי הנסים והאותות הנעשות היו אמיתיות לכל רואיהם, אך בעתיד יהיו דברים בשמועה ויכזיבם השומע.,⁠ ... וכאשר ידע הבורא יתעלה כי יעבור על אלה האותות מה שיעבור על דברי הימים לא יאמינו בהם השומעים, ..

על כן הרחיק מלבות בני אדם המחשבות האלה, וחזק אלה האותות כולם בזכרון המסעות, כדי שיראו אותם הדורות הבאים וידעו האותות הגדולות איך עמדו בני אדם במקומות ההם ארבעים שנה. כל אלו דבריו.

ה. מצווה ?
אבל כאן מוסיף הרמב'ן שני פרטים חשובים ,

א. שיש בכך מצווה. [ זמנה ? רשות או חובה? במחשבה או במלל. ועוד.. נותרו בשאלה.]

ב. ויותר חשוב - שיש כאן סוד !
..והנה מכתב המסעים מצות השם היא מן הטעמים הנזכרים או מזולתם ענין לא נתגלה לנו סודו, כי על פי ה' דבק עם: ויכתב משה,
לא כדברי ר׳ אברהם שאמר שהוא דבק עם: למסעיהם, שכבר הודיענו זה: על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו (במדבר ט׳:כ׳).

אך דומה שגם אחרי ההסברים בפשט עדיין קשה להבין את אריכות הדברים והפרטים הרבים.
וכמו במקומות רבים נוספים בהם התורה מאריכה בדיבורים וע"פ הפשט קשה לנו להבין את הצורך בכך .
אולם בס' של הפרד'ס יש להם משמעות עמוקה ,הרי גם כאן וגם אם לא פירט נראה שיש יתרון לסוד של הרמבן על יתר הפירושים.

ו.
אין להפסיק .
וגילוי הסוד.
ובצרור המור אף הוא כיוון לסוד הדברים "וז"ל -
..בספור שנים וארבעים מסעות שהם כנגד שם של שנים וארבעים שהזכרנו. לרמוז שהתורה כולה כלולה וקשורה וחתומה בחותם אחד. בסוד ה׳ אחד ובסוד ה׳ בם [שם מ'ב] . ואין בה פירוד וחילוק אלא שהיא קשורה תחלתה בסופה וסופה בתחלתה.

ולכן כתב באלו המסעות ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע״פ השם. להורות לנו שיש בהם דבר גדול. ולכן התורה כולה עם ספר אלה הדברים כלולה בסוד שנים ושלשים נתיבות חכמה.

ולכן התחילה התורה בבי״ת של בראשית וסיימה בלמ״ד של ישראל. לרמוז שנים ושלשים נתיבות חכמה. ואחר שאלו המסעות הם במספר במשקל. רומזים לשם של שנים וארבעים בסוד ה׳ בם. אין להפסיק החזן בקריאת הפרשה. אלא שיקראם כולם עם אדם אחד. בענין שיהיה המשכן אחד:

והובא במלבי'ם וכן במשנה ברורה בשם המ"א [תכ'ח ,כ'א] שיקראם כולם עם אדם אחד.

ז.
ממסעי בנ"י - למסעי המגורשים.
ר'א, סבע -בכתיבתו ביטא את כאבו הרב וצערו העמוק על גזירות הגירושים ועל השמדות בספרד ובפורטוגל שעברו עליו ועל היהודים.
והוא רואה קשר בין מסעי בנ"י למסעי הגזירות, הגלויות והתלאות משך הדורות הרבים.

...וכן נראה שנכתבו בכאן אלו המסעות בשם ה׳. להשרישנו שרש ובטחון גדול בגאולה העתידה. ובענין הצרות העוברות עלינו. ולחזק ידים רפות. לפי שהשם צופה ומביט עד סוף כל הדורות וראה הגליות שיעברו עלינו. ובפרט הגלות הרביעי החזק. וכתב אלו המסעות להבטיחנו בטחון גדול וחזק.
כי אע״פ שנעבור צרות רבות ורעות. השם יחיינו ויוציאנו מגלותינו.

... וזה להבטיחנו כי כן יעשה השם בגאולה העתידה. שאע״פ שנהיה נעים ונדים מהר לגבעה וממלכות למלכות ומגירוש לגירוש. מארץ ישראל לחוצה לארץ ומצרפת לספרד ומספרד למלכות ישמעאל ויענונו. ויושב קדם סלה ישמרנו.

כי בעונותינו גלות ירושלם אשר בספרד כבר נתגרשו כולם ולא נשאר איש בכל המלכיות. זולתי הנשארים אשר נשארו מן השבי ומן המלקוח ומן הדבר והרעב. נסים ופלטים מחרב אדום למלכות פרס ולמלכות ישמעאל. והנם כל המון ישראל מכל גלות ספרד במלכות פא״ם.

עד שנתקיים בנו בעונותינו ונשארתם מתי מספר תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב. ואנו בטוחים בה׳ שיוציאנו מגלותינו ומדלותינו כמו שהוציא לאבותינו ממצרים. אע״פ שלא נהיה ראויים וכל זה מצד רחמיו:..

... וכל שכן וכל שכן שאם נמנה המסעות שהלכנו מעת שגלינו מספרד עד היום שהם שמונה שנים. תמצא שהם יותר מאלף מסעות בים וביבשה. בענין שראוי שכל אלו המסעות יהיו כתובים בספר זכרון ע״פ השם ויזכור תלאותינו ומתומתינו. ויראה עניינו ועמלינו ולחצינו ודחקינו.

כמו שראה עוני אבותינו במצרים ובמסעות המדבר. וישלח לנו שני המשיחים להושיענו כיד ה׳ הטובה עליהם כמו ששלח למשה ולאהרן להושיעם ממצרים.

ח.
תולדותיו . [בחלקם מהמכלול]
נולד ופעל בקסטיליה והיה מרבניה, היה מתלמידיו של רבי יצחק די ליאון.

עם גירוש ספרד התיישב עם קהילתו בגווימאראס, לא רחוק מהעיר פורטו שבפורטוגל שם מצא מקלט.
אולם עד מהרה הפך גם מקלט זה לגיהנום .
בעת גזירות השמד על יהודי פורטוגל ב-1497 נחטפו שני ילדיו והוטבלו לנצרות. רבי אברהם עצמו נאסר בליסבון ועבר עינויים. אך הצליח להימלט לפאס שבמרוקו בה התגורר כעשר שנים,

ט.
מתחת לעץ הזית..
היה זה כאשר המלך עמנואל ציווה לגרש את כל היהודים מפורטוגל, את כל הילדים היהודים להתנצר ולשרוף את כל הספרים העבריים (24 ​​בדצמבר 1496).

בברחו נאלץ לנטוש את כל ספרייתו והצליח תוך סיכון חייו להציל רק את יצירותיו שלו בכתב יד. אך לפני שהגיע לליסבון נמסר על צו חדש של המלך שגזר על מותו של כל יהודי שנמצא אצלו ספר עברי או תפילין ולכן החביא את כתבי היד והתפילין שלו מתחת לעץ זית ונכנס בלעדיהם לעיר ליסבון.

רק בהגיעו לפס שבמרוקו יכול היה לנסות לשחזר את כתביו. מאמצי השחזור הללו הולידו מחדש כמה מספריו, וביניהם פירושו לתורה "צרור המור" ופירושו "אשכול הכופר" על חמש מגילות. ספרים נוספים שכתב לא הגיעו לידינו.

י. נפטר על הספינה.
מ"מ על פטירתו באונייה בדרכו לאיטליה בט' בתשרי ה'רס"ט (1508), ועל קבורתו בוורונה, במוצאי יום הכיפורים. מספר לנו החידא ראה בהמשך..
נכדתו, בתו של בנו יצחק נישאה לרבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך.
י"א שבנדודיו הגיע והתיישב גם באדריאנופול,אך יש הטוענים שלמרות השם הדומה מדובר באדם אחר.

י"א.
התנאי לרב החובל.
בשם הגדולים מובא הסיפור שאירע לו באונייה -
...היה בא בספינה ועמד נחשול של ים לטבעם, ורב החובל נתנפל להרב הנזכר להצילם, והשיבו שהוא יצילם אך בתנאי שאם ימות שלא ישליכוהו לים רק יביאוהו לאחת מערי ישראל [לקבורה]ולא יהיה להם שום נזק.

ונשבע לו רב החובל, והתפלל לה' ונח הים. ואחר שני ימים נפטר הרב ז"ל והיה קרוב לעיר וירונא, והשתדל רב החובל והגיע לוירונא וקברוהו ישראל שבוירונא בכבוד גדול זי"ע".

ועל ההסבר הנוסף למסעות שכתב הרמב'ם , שאינו מוזכר במפרשים - בהמשך בעה'י.

דרכו של הרמבם -
של הרמבם אינו חידוש ומצאנו כדבריו גם אצל אחרים,אולם משום מה תמיד מביאים מהרמבם רק את תירוצו שנכתב לעיל, ואין מזכירים את תירוצו השני שאמנם נכתב במקום אחר במורה .כדרכו של הרמבם בספרו לפזר דבריו לאותו נושא -ללא רצף.

א. 'יחשבו רבים שאין תועלת'.
המורה פרק נ, ג-ד.
בפרק זה הרמב'ם מתייחס לאריכות התורה בסיפורי התורה - שלעינינו קשה להבין מההתועלת שיש בהם ומה באו ללמדנו. וז"ל -

...הסיפורים אשר סופרו בתורה אשר יחשבו רבים שאין תועלת בזכרם - כספרו הסתעף המשפחות מן נוח ושמותם ומקומותם וכן "בני שעיר החורי" וסיפור "המלכים אשר מלכו בארץ אדום" וכיוצא בהם.
...וכן סיפור מלחמת תשעת המלכים -..
..אמנם סיפור משפחות בני שעיר ויחסם בפרט הוא מפני מצוה אחת.
...וטעם ספרו ה"מלכים אשר מלכו בארץ אדום" ...

.... ומפני זה כשתראה בתורה סיפורים בזולת המצוה ותחשוב שהסיפור ההוא אין צורך לזכרו או שיש בו אריכות - אינו רק להיותך בלתי רואה הפרטים המביאים לזכור מה שנזכר:

ב.
המסעות -
הם לא תעו, ולא התבלבלו.
...וכן אמרו "על פי יי יחנו ועל פי יי יסעו" היה מספיק בסיפור. ויעלה בלב האדם מתחילת מחשבה כי כל מה שבא אחריו בזה הענין הוא הארכת דברים אין צריך - רצוני לומר אמרו "ובהאריך הענן וגומר ויש אשר יהיה הענן וגומר או יומים וגומר" - ואני אודיעך טעם אלו הפרטים כולם.

וטעמם הוא - לחזק הענין ההוא לסלק בו מה שהיו האומות חושבים אז ומה שיחשבו עד היום שישראל תעו בדרך ולא ידעו אנה ילכו - כאמרו "נבוכים הם בארץ".

ג. מדבר התעיה.
וכן קוראים אותו הערביים עד היום - רצוני לומר המדבר ההוא קוראים אותו - מדבר התעיה ויחשבו שישראל תעו ולא ידעו הדרך. ... ולא היה זה תעיה בדרך רק לפי העלות עמוד הענן - ומפני זה פרט הפרטים ההם כולם.

וכבר בארה התורה. כי הדרך ההוא קרוב וידוע וסלול - ... - ואין זה מה שאפשר לתעות בו ארבעים שנה אבל טעם העיכוב הוא מה שכתוב בתורה:

כולם ככה.
וכן כל ענין שיעלם ממך טעם זכרו יש לו סיבה חזקה - והנהיג הענין כולו על העיקר אשר העירונו ז"ל עליו "כי לא דבר ריק הוא מכם ואם ריק הוא - מכם הוא":
--------------------
ב. קל וחומר.
ולהלן קטע נוסף בר"א סבע- המתייחס לאותו נושא.
לכאורה - 'המיותר' ביותר - מבין כל השאר המקומות בתורה.

1. ואחר שאלו המסעות אין בכל התורה כולה דבר שיראה שהוא שלא לצורך כמו אלו המסעות. אחר שכבר נזכרו בתורה. ומה צורך לחזור ולכתבם בכאן. אם לא היה בהם צורך גדול גלוי ומפורסם או נעלם מעיני כל רואה. אחר שכתב שנכתבו ע״פ ה׳.

ובזה יאמר כל אדם ויעשה קל וחומר. ומה המסעות שאין בהם צורך. נכתבו בתורה ואמר שנכתבו ע״פ ה׳. ומה יהיה שאר כל התורה כולה. שיש בה כמה גנזים נסתרים. שיש לנו לומר שכולה נכתבה ע״פ השם. .

2. רמזים.
ולהורות שיש באלו המסעות דבר גדול. אמרו רבותינו ז״ל שנכתבו כאן שנים וארבעים מסעות. רמז לשם המפורש של שנים וארבעים. הוא שם של אבגית״ץ הרמוז בפרשת בראשית במספר הימים. והם שבעה תיבות ובכל אחד יש בו ששה אותיות עולים שנים וארבעים. וכל אחד יוצא מיומו.
אבגית״ץ מיום הראשון.
קר״ע שט״ן יוצא מיום שני. לפי שבו נברא גיהנם.
וכן כולם על זה הדרך.
ולכן נכתבו בכאן שנים וארבעים מסעות. כנגד זה השם של שנים וארבעים הרמוז -
באומרו השם בם סיני בקודש.

3.
בתחילתה ובסופה.
לרמוז שיש באלו המסעות דבר גדול. והוא חותם התורה כולה. וכמו שהתורה התחילה בימי בראשית שבם רמוז שם ה׳ ב״ם. כן סיימה בפרשת אלה מסעי בספור שנים וארבעים מסעות שהם כנגד שם של שנים וארבעים שהזכרנו.

ולכן כתב באלו המסעות ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע״פ השם. להורות לנו שיש בהם דבר גדול.

------------------
ואנו דור עני -
ההסברים הגיוניים - אין בהם די להניח דעתנו. ודל שכלנו -להשכיל הנסתרות.
והשם יאיר עינינו.