פורום אוצר החכמה

איפה כתוב שמקום הראשון שמופיע מילה בתנ"ך קובע משמעותיה?

תודה מראש!

לפי זכרוני, מצוי בספרי ר' צדוק,
תעשה חיפוש פסקה טובה, הוא מקשר זאת לט' הראשונה של התורה, בשוטנשטיין על הגמ' ב"ק הנ"ל ציינו זאת, אולי יש שם מ"מ נוספים.

גלילי כתב:לפי זכרוני, מצוי בספרי ר' צדוק,
תעשה חיפוש פסקה טובה, הוא מקשר זאת לט' הראשונה של התורה, בשוטנשטיין על הגמ' ב"ק הנ"ל ציינו זאת, אולי יש שם מ"מ נוספים.

עשיתי חיפוש בשבילכם.

לא איזיל כרוכלא להביא את כל הממצאים, אסתפק מכמה מהספר 'פרי צדיק' לבד:

במאמרי חודש כסלו (אות ג):

שאות ט' ראשונה שבתורה בתיבת כי טוב ומורה על שורש האות.

שם (אות ה):

בכל מקום שנזכר האות בראשונה בתורה מורה על שורש החיים של זה האות וכמו שמצינו (בבא קמא נה.) לענין אות ט' הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה.

לחנוכה (אות יח):

ובכל מקום האות שנזכר ראשונה בתורה שם הוא שורש כח האות וכמו שלמדו (בבא קמא נ"ה א) על אות ט' שהוא לטובה הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה שמבראשית עד וירא אלהים את האור לא כתב ט'. וכן אמרו (בראשית רבה י"ז, ו') מתחילת הספר עד כאן אין כתיב ס' כיון שנבראת נברא שטן עמה. וכן הע' שנכתב בראשונה אחר תיבת וחושך שנדרש (שם ב', ד') זה גלות יון שהחשיכה וכו', ואחר כך על פני תהום שנדרש על גלות אדום שאין להם חקר וכו' זהו שורש האות.

ראש חודש אדר (אות ז):

וידוע דכל אות במקום שנזכר ראשונה בתורה שם מרומז שורש קדושת האות כדמוכח בגמרא (בב"ק נה.) גבי אות טי"ת.

ר"ח תמוז (אות א):

בכל מקום במה שנזכר פעם ראשונה בתורה שם הוא שורש הדבר כמו שאמרו (בב"ק נה.) באות ט' שמורה על טובה אף שיש ט' להיפך גם כן רק הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה.

ועוד רבות.

בר ששת
בכל דבריך לא הבאת אלא אות ראשונה, והשואל ביקש על מילה, למרות שמסברא אין סיבה לחלק מצד שני הקפיד ר' צדוק לכתוב בכל מקום "אות".

כי רק על אות יש גמ' מפורשת.

מכבד את הדיוק שלכם איש בדברי רעהו,

אכן ר"צ, דייק מהגמרא, שכל אות נבדקת לפי התיבה שבה הא מופיע לראשונה בתורה.
משום כך הפכה טי"ת להיות סימן של מילת 'טוב' - אני מתקשה להבין את קושיותיכם. במחילה :oops:

מחלתי כדבריך
ר"צ כותב שהאות ט' הופיעה לראשונה במילה טוב וממילא ענינה של האות בכל מקום הוא טוב.
אבל עדין מי יימר לן שאם מצאנו מילה מסויימת כגון (דוגמא בעלמא) "כסא" המוזכרת לראשונה במשמעות של קדושה (כסא ה') זהו שורש המילה כסא בכל מקום.

שלום
לענ"ד כבר קדמו (לר' צדוק) רצ"א מדינוב, בעל "בני יששכר", בפירושו המקורי למחלוקת בין חמשת תלמידיו של ריב"ז: איזו דרך טובה שידבק בה האדם. נדפס בבני יששכר במאמר לחודש אייר ומשם נלקט ע"י הרב נתן אורטנר בלקט המצויין של מסכת אבות ע"פ בני יששכר.

לעניין מה ששאלו על אות ומילה
הרואה בקובץ שהביא מספרית הרמב"ם מהבני יששכר יראה ששם כתוב אות ותיבה

זה מה שחפשתי. :D

יישר כחכם!!!

המעיין כתב:לעניין מה ששאלו על אות ומילה
הרואה בקובץ שהביא מספרית הרמב"ם מהבני יששכר יראה ששם כתוב אות ותיבה

נראה לי דאין כוונת הבני יששכר אלא על האות הראשונה בלבד, ומה שכתב "תיבה" כוונתו לומר שהאות הראשונה בתורה היא כמשמעות התיבה הראשונה בה היא מופיעה. וק"ל.

אני מסכים עם ידידנו המופלא - בכינויו האידישאי.

ואל המתעקשים לדייק בין תיבה ומילה - ואף בהדגמת תיבת 'כסא', בכדי שלא אטעה בפירוש המילה 'תבה'...

מאי דעתכם?! כלום, סבורים אתם שניתן לשנות מילה ממשמעותה?! בשלמא אות, שהיא אבן בניין, ללא כל משמעות עצמית, ניתן לדרוש לה משמעות מההקשר הראשון שהיא מופיעה בתורה. אבל, כיצד ניתן לשנות מילה?! האם תיבת 'חושך' הראשונה בתורה, שונה במשמעותה או בעוביה, מהחושך ששרר במצרים?!
כלום תיבת 'את' השמים, שונה היא ויעבור 'את' הכושי - מה עלה על דעתכם?!
ועוד להתעקש לדייק ולהסביר את השיבוש?! אתמהה.

אל תרבה דבר גבוהה גבוהה
היות וניתן לומר בכל מקום שאותה מילה בתורה המתפרשת לכמה אנפין (ויש רבות כאלה, כגון, מורשה, ראשון ועוד)
נאמר שעיקר פי' המילה הזו ושורשה הוא המקום הראשון המוזכר.

אנמיך את קומתי, ואבקש להבין את שאלתך:

כוונתך לשאול, מנין שאותם מילים המתפרשות בכמה אנפין, שהם מתפרשות ע"פ מיקומן הראשון בתורה?!
:lol:

כלל ידוע הוא שהרוצה שלא להבין לעולם לא יבין.
הלא האות ט' מופיעה גם בחטא ואין זה טוב, אלא שעיקר ענינה הוא טוב.
ה"ה במילה עיקר ענינה במשמעות מסוימת פרט לאותן המפורשים להיפך.

ווונדערלעך כתב:

המעיין כתב:לעניין מה ששאלו על אות ומילה
הרואה בקובץ שהביא מספרית הרמב"ם מהבני יששכר יראה ששם כתוב אות ותיבה

נראה לי דאין כוונת הבני יששכר אלא על האות הראשונה בלבד, ומה שכתב "תיבה" כוונתו לומר שהאות הראשונה בתורה היא כמשמעות התיבה הראשונה בה היא מופיעה. וק"ל.

תקרא את דבריו מתחילת הקטע (תפתח את הספר עצמו) הוא מדבר שם על המילה והמושג טוב ולא על האות וע"ז אומר שהפעם הראשונה מגדירה
ומהגמ' גבי אות ט מביא ראיה

קראתי!!! אי תניא תניא, ויישר כחך שהעמדתני על טעותי.
ואני מציע גם לידידינו בר ששת הנכבד בפרט ולכל חברינו חברי הפורום בכלל לקרוא הקטע הנ"ל. זה קטע חזק ביותר. 

בלמדי עם בני פר' בשלח, חשבתי ואיני יודע אם ממש קשור, באם לאו בכ"ז באותו העניין. [או אולי הלומדים יוכלו להוציא מכאן מקור נוסף לעניין זה].
עה"פ ותקח מרים הנביאה אחות אהרן, דרשו חז"ל הובא ברש"י, ע"ש שנתנבאה עתידה אמי שתלד בן שיושיע את בנ"י.
והיתה אז רק אחות אהרן.
מוכח שקראת התורה 'אחות אהרן' ע"ש נבואתה הראשונה,
או יתכן לומר כהמכילתא (בשלח - מסכתא דשירה פרשה י): ותקח מרים הנביאה, וכי היכן מצינו שנביאה היתה מרים אלא שאמרה לאביה סופך אתה מוליד בן שמושיע את ישראל מיד מצרים כו', ע"כ. שאמרה תורה 'הנביאה', והיכן מצאנו שהייתה נביאה, 'אחות אהרן' - כשהייתה אחות רק של אהרן.
[מה שלא הבנתי מדוע הזכירה התורה זאת במעמד השירה?]

גלילי כתב:[מה שלא הבנתי מדוע הזכירה התורה זאת במעמד השירה?]

לכאורה, הפעם הראשונה שהוזכרה מרים בתורה בשמה, הוא בפסוק זה. זו סיבה מספקת שכאן תפרש התורה את עובדת היותה נביאה, והיכן נתנבאה.

עוד יש לציין כי לכאורה השירה נאמרה בנבואה, ולכן הזכירה תורה את נביאותה של מרים במעמד השירה.

אגב, הרמב"ן שם כותב, וז"ל:

אחות אהרן - הנכון בעיני כי מפני שהוזכרו בשירה משה ומרים ולא הוזכר אהרן רצה הכתוב להזכירו, ואמר אחות אהרן דרך כבוד לו, שהוא אחיה הגדול ואחותו הנביאה מתיחסת אליו, שגם הוא נביא וקדוש ה'.

לפי"ז מיושבת גם השאלה הנ"ל. צריך רק לברר אם אפשר לשלב את פירושו של רש"י יחד עם זה של הרמב"ן. ולכאורה למה לא?

חיים כתב:לכאורה, הפעם הראשונה שהוזכרה מרים בתורה בשמה, הוא בפסוק זה. זו סיבה מספקת שכאן תפרש התורה את עובדת היותה נביאה, והיכן נתנבאה.

ואולי היא הנותנת לסייע למקום ראשון קובע, מכיון וזה המקום הראשון שהוזכרה לפיכך הזכירה היותה נביאה, והיכן נתנבאה.
אגב, כמדומני שזה המקום היחיד בו נזכרה כנביאה.

עוד מרבי צדוק הכהן זי"ע:

רמז נוסף מהמדרש:
בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יז סימן ו

א"ר חנינא בריה דר' אידי מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב סמ"ך כיון שנבראת נברא שטן עמה.

בהמשך לדברי ה"בני יששכר, על משמעות המילה "טוב" בהופעתה הראשונה (שציטוט ממנה הובא לעיל).
הרמב"ם ב"מורה נבוכים" עושה שימוש דומה כשהוא מסביר את הפסוק "ואני אעביר כל טובי לפניך"(שמות לג יט) עפ"י הפסוקים במעשה בראשית בהם מוזכרת המילה טוב.
"אבל אמרו כל טובי הוא רמז למה שהציב לפניו כל הנמצאים שעליהם נאמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (חלק ראשון פרק נד. עמ' פד מהד' הרב קאפח)

הגרי"ח סופר שליט"א בס' לך נאה להודות עמ' נ' כותב: נשואי יצחק ורבקה, והם שורש לכל הנישואין של כל בית ישראל עד סוף כל הדורות, וכאשר לימדנו הכהן הגדול הגאון אדמו"ר רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל, בספרו פרי צדיק מאמר קדושת שבת (מאמר ז'): "וכל דבר במקום שהוא נזכר ראשונה - שם הוא גילוי שורש הענין, וכמדומה שקבלתי כן", ועוד עיין לו בספרו פוקד עקרים (אות א'), ובספרו רסיסי לילה (אות ח') ע"ש.

גלילי כתב:רמז נוסף מהמדרש:
בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יז סימן ו

א"ר חנינא בריה דר' אידי מתחלת הספר ועד כאן אין כתיב סמ"ך כיון שנבראת נברא שטן עמה.

אגב ראיתי בהקדמת פישמן כאן שקושר את זה עם התרגום עזר כנגדו סמך לקבליה [ספק עמי עם שכח מן המדרש עד שהרחיק נדוד אל הזוהר].

לשאלת גלילי מדוע הוזכר "אחות אהרון" דווקא בשירת הים. נראה לבאר לפי שאז נתקימה נבואתה (שמושיע את ישראל מיד מצרים.)

כאן (https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=523015#p523015) כתב החכם "פלוריש"

פלוריש כתב:

תם מה הוא אומר כתב:

תם מה הוא אומר כתב:מה המקור,
שכל דבר בתורה, המקום שבו הוא נזכר בפעם הראשונה, ממנו יש ללמוד עומק וכוונת הדברים (כמדומה בשם הגר"א)

בבקשה כל היודע בה דבר אל ימנע בר

רבי צדוק הכהן מלובלין כתב על זה כמה פעמים (פרי צדיק ראש חודש תמוז, א; קדושת השבת ז; פוקד עקרים א; רסיסי לילה ח ועוד), וכן בבני יששכר חודש אייר.
סמך לזה בחז"ל יש בבבא קמא נה ע"א שהרואה טי"ת בחלום סימן יפה לו, כי הפעם הראשונה שכתובה האות בתורה זה "וירא אלוהים את האור כי טוב". וראו בראשית רבה יז, ו.

אני מחפש מקור לזה בדברי הגר"א, האם ידוע למישהו?
ושכמ"ה

בענין איזכור 'אחות אהרן' דוקא בשירת הים - ראה כאן

ירושלים כתב:הגרי"ח סופר שליט"א בס' לך נאה להודות עמ' נ' כותב: נשואי יצחק ורבקה, והם שורש לכל הנישואין של כל בית ישראל עד סוף כל הדורות, וכאשר לימדנו הכהן הגדול הגאון אדמו"ר רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל, בספרו פרי צדיק מאמר קדושת שבת (מאמר ז'): "וכל דבר במקום שהוא נזכר ראשונה - שם הוא גילוי שורש הענין, וכמדומה שקבלתי כן", ועוד עיין לו בספרו פוקד עקרים (אות א'), ובספרו רסיסי לילה (אות ח') ע"ש.

אם מישהו יכול להעלות הדברים מהספר הנ"ל
בתודה מראש

סמך לדבר אולי יש להביא מד' הגמ' בב"מ דפ"ז - עד אברהם לא היה זקנה וכו' שנאמר ואברהם זקן בא בימים. עד יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב, בעא רחמי והוה חולשא שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח אתא אלישע, בעא רחמי ואתפח, שנאמר ואלישע וכו'.

מה שיכות הדברים משם לכאן?

אגב הדברים אותיותיה של המילה רש"י מופיע במילה הראשונה בתורה ללמדינו שהעיקר בלימוד התורה הוא עם רש"י וסימנך בראשית ברא - רש"י באר את תורה תלמוד בבלי

תם מה הוא אומר כתב:כאן (viewtopic.php?p=523015#p523015) כתב החכם "פלוריש"

פלוריש כתב:

תם מה הוא אומר כתב:

תם מה הוא אומר כתב:מה המקור,
שכל דבר בתורה, המקום שבו הוא נזכר בפעם הראשונה, ממנו יש ללמוד עומק וכוונת הדברים (כמדומה בשם הגר"א)

בבקשה כל היודע בה דבר אל ימנע בר

רבי צדוק הכהן מלובלין כתב על זה כמה פעמים (פרי צדיק ראש חודש תמוז, א; קדושת השבת ז; פוקד עקרים א; רסיסי לילה ח ועוד), וכן בבני יששכר חודש אייר.
סמך לזה בחז"ל יש בבבא קמא נה ע"א שהרואה טי"ת בחלום סימן יפה לו, כי הפעם הראשונה שכתובה האות בתורה זה "וירא אלוהים את האור כי טוב". וראו בראשית רבה יז, ו.

אני מחפש מקור לזה בדברי הגר"א, האם ידוע למישהו?
ושכמ"ה

ביאורי אגדות הגר"א למגילה י ע"ב:

והמקור בזהר :

זהר תרומה דף קסז ע"א
אור דא כתיב ביה (בראשית א) יהי אור ויהי אור, כיון דאמר יהי אור אמאי כתיב ויהי אור דהא בויהי כן סגיא אלא יהי אור דא אור קדמאה דאיהו ימינא ואיהו לקץ הימין, ויהי אור, דמימינא נפק שמאלא ומרזא דימינא נפק שמאלא ועל דא ויהי אור דא שמאלא, מכאן דויהי קדמאה דאורייתא בסטרא דשמאלא הוה, ובגין כך לאו איהו סימן ברכה, מ"ט, בגין דביה (נ"א דמניה) נפק ההוא חשך דאחשיך אנפי עלמא..

שאל השואל: פעם ראשונה שנזכר בתורה שמחה הוא אצל לבן "ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור" היתכן?!
והשיב הגר"ש אלתר שליט"א בדבריו בשמח"ת שנה זו