כיצד לציין בכזה מקרה?

[השואל מרבו]

נתקלתי בעריכת ספר שהגאון המחבר ז"ל כותב "עיין תוס' ורא"ש פ"ב דע"ז כ"ז ב' ". השאלה היא איך לציין את המ"מ המדויק. אני ציינתי כך "עיין התוס' [ד"ה יכול] והרא"ש [סוף סי' ט'] פ"ב דע"ז כ"ז ב' ". אבל זה קצת מצחיק לציין את הד"ה בתוס' והסימן ברא"ש לפני המסכת ודף/פרק. יש למשהו רעיון יותר טוב?

[פלתי]

זה בכלל לא מצחיק והציון שלך בסדר גמור.

[יהודה בן יעקב]

אני הייתי מעדיף לציין בצורה שונה, לאחר הציון המקורי של הספר "פ"ב דע"ז דף כ"ז ב' " להוסיף בסוגריים (תוס' בד"ה יכול, רא"ש סוף סי' ט'), כך אני נוהג, ובמקרה שיש אריכות לשון אני מוריד את הציון המדוייק להערת שוליים.
אשמח לשמוע תגובות.

[שלמה בן חיים]

נתקלתי בעריכת ספר שהגאון המחבר ז"ל כותב "עיין תוס' ורא"ש פ"ב דע"ז כ"ז ב' ". השאלה היא איך לציין את המ"מ המדויק. אני ציינתי כך "עיין התוס' [ד"ה יכול] והרא"ש [סוף סי' ט'] פ"ב דע"ז כ"ז ב' ". אבל זה קצת מצחיק לציין את הד"ה בתוס' והסימן ברא"ש לפני המסכת ודף/פרק. יש למשהו רעיון יותר טוב?

אני הייתי משנה לגמרי וכתוב עיין תוספות (עבודה זרה כז ב ד"ה יכול) ורא"ש (עבודה זרה פ"ב סימן ט). כמובן תלוי מאיזה דור הספר שאתה מהדיר, אבל צריך להשתחרר קצת בדברים כאלו שהם לא נפ"מ כלל, ולא יתכן שהמחבר מקפיד לכתוב דווקא בצורה זו, כבודו של המחבר שישנו קצת ויהיה הלימוד יותר קל בספרו.

[השואל מרבו]

עיקר השאלה היא האם הלומד כשרואה "עיין תוס' [ד"ה יכול]" נעצר ושואל את עצמו איפה? והוא נתקע לרגע, או שהוא פשוט ממשיך מיד ורואה "פ"ב דע"ז כ"ז ב' ". בתור עורך אני נוטה לשכוח איך זה כשאני "פשוט לומד" את הדברים. הרב פלתי כנראה סובר כצד בתרא, והשאר כצד קמא ולכן הציעו רעיונות אחרים. ההצעה של ר' יהודה בן יעקב בהחלט נשמעת לי, אבל יש לה את החסרון שלה, כפי שהוא עצמו ציין לפעמים הציון מתארך ואו אז הוא מציין בהערת שוליים - קצת חוסר עקביות בצורת הציון. וההצעה של ר' שלמה בן חיים, נו, זהו כבר שאלה כללית האם לשנות את לשון המחבר כדי שיהיה יותר נוח וקל ללומד. הוא מתייחס בדבריו לעניין הכבוד של המחבר. אי משום הא הוא ודאי צודק - כבודו הוא שהלומד ירוץ בדבריו. אבל כמובן יש כאן את העניין שאם נבוא לשנות בכהאי גוונא - מי יודע לאן נגיע... מסתמא יש לחו"ר הפורום דוגמאות של שינויים מעין אלו בלשון המחבר שגרמו לשבוש מסויים, ואפילו שבוש גדול. (לא באתי להכריע, רק לעורר את הצד השני.)

[אוצר החכמה]

קשה לי להסכים עם דברי שלמה בן חיים. בצורה שהוא מציע זה נראה שהמחבר כתב עיין תוספות ורא"ש והמהדיר הוא זה שטוען שכוונתו לתוספות ורא"ש בע"ז פ"ב, ואדם יכול לטעות ולטעון אני הייתי אומר שהכוונה לתוספות אחר לדוגמה בשבת, וטעה המהדיר. וממילא לטעות בכל העניין.

[פרי יהושע]

נתקלתי בעריכת ספר שהגאון המחבר ז"ל כותב "עיין תוס' ורא"ש פ"ב דע"ז כ"ז ב' ". השאלה היא איך לציין את המ"מ המדויק. אני ציינתי כך "עיין התוס' [ד"ה יכול] והרא"ש [סוף סי' ט'] פ"ב דע"ז כ"ז ב' ". אבל זה קצת מצחיק לציין את הד"ה בתוס' והסימן ברא"ש לפני המסכת ודף/פרק. יש למשהו רעיון יותר טוב?

אני הייתי משנה לגמרי וכתוב עיין תוספות (עבודה זרה כז ב ד"ה יכול) ורא"ש (עבודה זרה פ"ב סימן ט). כמובן תלוי מאיזה דור הספר שאתה מהדיר, אבל צריך להשתחרר קצת בדברים כאלו שהם לא נפ"מ כלל, ולא יתכן שהמחבר מקפיד לכתוב דווקא בצורה זו, כבודו של המחבר שישנו קצת ויהיה הלימוד יותר קל בספרו.

למה להאריך תוס' ע"ז וכו' הרא"ש ע"ז וכו', ולא לכתוב שם ס"ט כמו שכתבו פעם?.

[השואל מרבו]

קשה לי להסכים עם דברי שלמה בן חיים. בצורה שהוא מציע זה נראה שהמחבר כתב עיין תוספות ורא"ש והמהדיר הוא זה שטוען שכוונתו לתוספות ורא"ש בע"ז פ"ב, ואדם יכול לטעות ולטעון אני הייתי אומר שהכוונה לתוספות אחר לדוגמה בשבת, וטעה המהדיר. וממילא לטעות בכל העניין.

זה תלוי האם לכל אורך הספר המראה מקומות של המחבר הם בסוגריים עגולות או לא; אם הם כן - אין שום בעיה, ואם הם לא - וודאי שאתה צודק, ואם בכל זאת נרצה ללכת עם העקרון של הרב שלמה בן חיים, אפשר לעשות אותו הדבר בלי סוגריים במילים ע"ז וכו'.

[השואל מרבו]

נתקלתי בעריכת ספר שהגאון המחבר ז"ל כותב "עיין תוס' ורא"ש פ"ב דע"ז כ"ז ב' ". השאלה היא איך לציין את המ"מ המדויק. אני ציינתי כך "עיין התוס' [ד"ה יכול] והרא"ש [סוף סי' ט'] פ"ב דע"ז כ"ז ב' ". אבל זה קצת מצחיק לציין את הד"ה בתוס' והסימן ברא"ש לפני המסכת ודף/פרק. יש למשהו רעיון יותר טוב?

אני הייתי משנה לגמרי וכתוב עיין תוספות (עבודה זרה כז ב ד"ה יכול) ורא"ש (עבודה זרה פ"ב סימן ט). כמובן תלוי מאיזה דור הספר שאתה מהדיר, אבל צריך להשתחרר קצת בדברים כאלו שהם לא נפ"מ כלל, ולא יתכן שהמחבר מקפיד לכתוב דווקא בצורה זו, כבודו של המחבר שישנו קצת ויהיה הלימוד יותר קל בספרו.

למה להאריך תוס' ע"ז וכו' הרא"ש ע"ז וכו', ולא לכתוב שם ס"ט כמו שכתבו פעם?.

לכתוב רק "שם ס"ט" לחוד - מחמת שנהוג לציין ברא"ש את הפרק, אבל לגבי "עבודה זרה" לכאורה אתה צודק.

[קאצ'קלה]

מסכים לגמרי עם חכם יהודה בן יעקב. וכן אני נוהג.