מדוע אינך מעביר את ספריך מרשות שאינה שלך לרשות שלך?

[עזריאל ברגר]

ראיתי דבר יפה באתר ויקיטקסט, והריני להעתיקו ככתבו וכלשונו:

סיפרו חז"ל (בבא קמא נ ב):
"תנו רבנן: לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים.
מעשה באדם אחד, שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים, ומצאו חסיד אחד.
אמר לו [החסיד]: 'ריקה! מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך?'
לגלג [בעל השדה] עליו [על החסיד].
לימים, נצרך למכור שדהו, והיה מהלך באותו רשות הרבים, ונכשל באותן אבנים.
אמר: 'יפה אמר לי אותו חסיד: מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך'".
החסיד בסיפור זה הוא גם חכם - הוא יודע, שהמקום שאדם מגדיר כ"שלו" הוא לא באמת שלו - הוא עלול לאבד אותו. אבל רשות הרבים נשארת ברשות הרבים לאורך זמן, ולכן היא "שלו".
אני נזכר בסיפור הזה, בכל פעם שאני מנסה לשכנע אנשים שכתבו ספר או מאמר, לתרום את הקבצים שלהם לויקיטקסט או ל"אתר הניווט בתנך" או לאתרים אחרים באינטרנט, והם מסרבים או מתעצלים.
הם כנראה מעדיפים שהקבצים שלהם יישארו ב"רשות שהיא שלהם" - במחשב הפרטי שלהם; אך למעשה, הם עלולים לאבד אותה בקלות בגלל תקלה טכנית או וירוס או סיבה אחרת (לפני זמן מה, קראתי בעיתון "חדשודתי" (נדמה לי), על מקרה מצער שקרה לקבוצה של חכמים: הם עמלו חודשים רבים כדי להכין ספר סיפורי צדיקים; הספר היה שמור על דיסק קשיח של אחד מהם, ויום אחד, הדיסק נהרס, וכל החומר שנאסף ירד לטמיון).
למעשה, כפי שהבין אותו חסיד, זו "רשות שאינה שלהם"!
לעומת זאת, לאתרי אינטרנט - במיוחד אתרים שנמצאים על שרתים גדולים כמו "ויקיטקסט" (שנמצא על שרתי ויקימדיה, הכוללים את ויקיפדיה ועוד הרבה אתרים חשובים) - יש זמן קיום גדול יותר: הם זוכים לגיבויים שוטפים ע"י החברה שמנהלת את השרת וע"י גולשים פרטיים. כל אדם יכול בלחיצת כפתור להוריד גיבוי של כל האתר לדיסק הפרטי שלו.
כשאדם שחיבר מאמר או ספר מעלה את הקובץ שלו לאתר מסוג זה, הקובץ נשאר שם, וכך, אם מחבר המאמר יצטרך להשתמש במאמר זה לאחר מספר שנים (למשל כדי להכניס אותו למאמר גדול יותר או לספר), הוא יוכל למצוא אותו בקלות. ולכן זו "רשות שהיא שלו"!
על-משקל דבריו של אותו חסיד, אני פונה לכותבי ספרים ומאמרים בקריאה: "מדוע אינכם מעבירים את הקבצים מרשות שאינה שלכם לרשות שהיא שלכם?".

ודפח"ח.

[ישראליק]

כעין זה שמעתי פעם על הענין מה שכותבים "כל הזכיות שמורות" בספר שמוציאים לאור, שהלא כל מחבר ספר יש לו חשק שספריו יתפרסמו, והי' מן הנכון לכתוב "רצוי ומותר לכל מי שיש לו היכולת להדפיס הספר פעם אחר פעם, להגדיל תורה ולהאדירה, בתנאי שלא ישנה שום דבר מהספר".

[אוהב אוצר]

כעין זה שמעתי פעם על הענין מה שכותבים "כל הזכיות שמורות" בספר שמוציאים לאור, שהלא כל מחבר ספר יש לו חשק שספריו יתפרסמו, והי' מן הנכון לכתוב "רצוי ומותר לכל מי שיש לו היכולת להדפיס הספר פעם אחר פעם, להגדיל תורה ולהאדירה, בתנאי שלא ישנה שום דבר מהספר".

ע"ז נאמר: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
[אולי כב' הגיע אבל אשאל] האם אתה יודע מה עלות של ספר? אני לא מדבר על שעות/ימים/חודשים/שנים שהמחבר עמל וטרח ללא משכורת כלשהי, אני מדבר נטו על הדפסה, לא עימוד ולא כל מה שמסביב - דפוס נטו.

[אוהב אוצר]

כעין זה שמעתי פעם על הענין מה שכותבים "כל הזכיות שמורות" בספר שמוציאים לאור, שהלא כל מחבר ספר יש לו חשק שספריו יתפרסמו, והי' מן הנכון לכתוב "רצוי ומותר לכל מי שיש לו היכולת להדפיס הספר פעם אחר פעם, להגדיל תורה ולהאדירה, בתנאי שלא ישנה שום דבר מהספר".

אה"נ, יש כאלו בודדים שרק כתבו ואולי גם עימדו [אני מכיר אחד כזה לפחות] ולא הדפיסו מחמת חוסר תקציב, כאן אולי דברי כב' שייכים.

[ישראליק]

כעין זה שמעתי פעם על הענין מה שכותבים "כל הזכיות שמורות" בספר שמוציאים לאור, שהלא כל מחבר ספר יש לו חשק שספריו יתפרסמו, והי' מן הנכון לכתוב "רצוי ומותר לכל מי שיש לו היכולת להדפיס הספר פעם אחר פעם, להגדיל תורה ולהאדירה, בתנאי שלא ישנה שום דבר מהספר".

ע"ז נאמר: אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.
[אולי כב' הגיע אבל אשאל] האם אתה יודע מה עלות של ספר? אני לא מדבר על שעות/ימים/חודשים/שנים שהמחבר עמל וטרח ללא משכורת כלשהי, אני מדבר נטו על הדפסה, לא עימוד ולא כל מה שמסביב - דפוס נטו.

כן, כבר הדפסתי קרוב לחמשה ספרים בלי לכתוב "כל הזכיות שמורות", וכל ההנאה שיש לי, זה שאנשים לומדים בו, ותו לא

[סופר-סתם]

יתרה מזאת, הרי רוב החיבורים אינם מצליחים להפוך לרבי מכר, ואם כן מוטב למחבר לחסוך את הוצאות ההדפסה ולשולחו למאגרים הדיגיטליים.

[אוהב אוצר]

מאד מעריך - באמת, אבל רק אשאל: הדפסת 1000 מכל ספר? א"כ, חילקת בחינם? היה לך מי שמימן וקיבלת תרומות על עשרים אלף ש"ח לפחות? [אם זה ספר עם כריכה - אין מצב פחות מזה]

[אוהב אוצר]

יתרה מזאת, הרי רוב החיבורים אינם מצליחים להפוך לרבי מכר, ואם כן מוטב למחבר לחסוך את הוצאות ההדפסה ולשולחו למאגרים הדיגיטליים.

מסכים במידת מה, וכאמור, אני מכיר כאלו.

[ישראליק]

מאד מעריך - באמת, אבל רק אשאל: הדפסת 1000 מכל ספר? א"כ, חילקת בחינם? היה לך מי שמימן וקיבלת תרומות על עשרים אלף ש"ח לפחות? [אם זה ספר עם כריכה - אין מצב פחות מזה]

עד שלב העימוד עשיתי הכל; הדפסתי אלף מכל ספר, ולא חילקתי בחנם, הי' לי תרומות שכיסוי רוב מההוצאות
הספר עלה לי פחות מעשרת אלפים דולר.
לא עשיתי פרסומת

[אוהב אוצר]

א"כ, צדקתי ברוב השערותי.
מי שיש לו מימון על רוב הוצאות הספר, בהחלט יכול להרשות לעצמו שלא לכתוב 'כל הזכויות שמורות'.
בכל אופן - אשריך!
אגב, פחות מעשרת אלפים דולר, בשקלים זה יותר מעשרים אלף....

[צוות האוצר]

ראיתי דבר יפה באתר ויקיטקסט, והריני להעתיקו ככתבו וכלשונו:

סיפרו חז"ל (בבא קמא נ ב):
"תנו רבנן: לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים.
מעשה באדם אחד, שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים, ומצאו חסיד אחד.
אמר לו [החסיד]: 'ריקה! מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך?'
לגלג [בעל השדה] עליו [על החסיד].
לימים, נצרך למכור שדהו, והיה מהלך באותו רשות הרבים, ונכשל באותן אבנים.
אמר: 'יפה אמר לי אותו חסיד: מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך'".
החסיד בסיפור זה הוא גם חכם - הוא יודע, שהמקום שאדם מגדיר כ"שלו" הוא לא באמת שלו - הוא עלול לאבד אותו. אבל רשות הרבים נשארת ברשות הרבים לאורך זמן, ולכן היא "שלו".
אני נזכר בסיפור הזה, בכל פעם שאני מנסה לשכנע אנשים שכתבו ספר או מאמר, לתרום את הקבצים שלהם לויקיטקסט או ל"אתר הניווט בתנך" או לאתרים אחרים באינטרנט, והם מסרבים או מתעצלים.
הם כנראה מעדיפים שהקבצים שלהם יישארו ב"רשות שהיא שלהם" - במחשב הפרטי שלהם; אך למעשה, הם עלולים לאבד אותה בקלות בגלל תקלה טכנית או וירוס או סיבה אחרת (לפני זמן מה, קראתי בעיתון "חדשודתי" (נדמה לי), על מקרה מצער שקרה לקבוצה של חכמים: הם עמלו חודשים רבים כדי להכין ספר סיפורי צדיקים; הספר היה שמור על דיסק קשיח של אחד מהם, ויום אחד, הדיסק נהרס, וכל החומר שנאסף ירד לטמיון).
למעשה, כפי שהבין אותו חסיד, זו "רשות שאינה שלהם"!
לעומת זאת, לאתרי אינטרנט - במיוחד אתרים שנמצאים על שרתים גדולים כמו "ויקיטקסט" (שנמצא על שרתי ויקימדיה, הכוללים את ויקיפדיה ועוד הרבה אתרים חשובים) - יש זמן קיום גדול יותר: הם זוכים לגיבויים שוטפים ע"י החברה שמנהלת את השרת וע"י גולשים פרטיים. כל אדם יכול בלחיצת כפתור להוריד גיבוי של כל האתר לדיסק הפרטי שלו.
כשאדם שחיבר מאמר או ספר מעלה את הקובץ שלו לאתר מסוג זה, הקובץ נשאר שם, וכך, אם מחבר המאמר יצטרך להשתמש במאמר זה לאחר מספר שנים (למשל כדי להכניס אותו למאמר גדול יותר או לספר), הוא יוכל למצוא אותו בקלות. ולכן זו "רשות שהיא שלו"!
על-משקל דבריו של אותו חסיד, אני פונה לכותבי ספרים ומאמרים בקריאה: "מדוע אינכם מעבירים את הקבצים מרשות שאינה שלכם לרשות שהיא שלכם?".

ודפח"ח.

אחר בקשת המחילה מכב', לא הבנתי מה ענין זה ל'מחלקה' זו
הדיון כאן לא שייך ובהחלט יכול להיות במקום שבו הסופרים מצויים יותר.
אנא לשמור על הסדר הטוב.

[ישראליק]

א"כ, צדקתי ברוב השערותי.
מי שיש לו מימון על רוב הוצאות הספר, בהחלט יכול להרשות לעצמו שלא לכתוב 'כל הזכויות שמורות'.
בכל אופן - אשריך!
אגב, פחות מעשרת אלפים דולר, בשקלים זה יותר מעשרים אלף....

אני נוחש שמי שספרו עולה יותר ולא השיג תרומות לכסות לכה"פ רוב מההוצאות לא יראה את ההוצאות בחזרה, וא"כ לא יועיל לו לכתוב "כל הזכיות שמורות" ודוק

[עזריאל ברגר]

אחר בקשת המחילה מכב', לא הבנתי מה ענין זה ל'מחלקה' זו
הדיון כאן לא שייך ובהחלט יכול להיות במקום שבו הסופרים מצויים יותר.
אנא לשמור על הסדר הטוב.

בתחילה כתבתי את ההודעה בפורום "בקשות לספרים חדשים", כדי לרמז שזו יכולה להיות אחת הטענות המסייעות לכם לבקש מהסופרים להכניס את ספריהם.

אבל קיבלתי את דבריך, והעברתי את האשכול ל"לשכת הסופרים", שזהו מקום יותר ראוי לפענ"ד.

[זאב ערבות]

כעין זה שמעתי פעם על הענין מה שכותבים "כל הזכיות שמורות" בספר שמוציאים לאור, שהלא כל מחבר ספר יש לו חשק שספריו יתפרסמו, והי' מן הנכון לכתוב "רצוי ומותר לכל מי שיש לו היכולת להדפיס הספר פעם אחר פעם, להגדיל תורה ולהאדירה, בתנאי שלא ישנה שום דבר מהספר".

מאחרי דף השער של ספר זבח משפחה יש את ההודעה הבאה

[עזריאל ברגר]

כעין זה שמעתי פעם על הענין מה שכותבים "כל הזכיות שמורות" בספר שמוציאים לאור, שהלא כל מחבר ספר יש לו חשק שספריו יתפרסמו, והי' מן הנכון לכתוב "רצוי ומותר לכל מי שיש לו היכולת להדפיס הספר פעם אחר פעם, להגדיל תורה ולהאדירה, בתנאי שלא ישנה שום דבר מהספר".

מאחרי דף השער של ספר זבח משפחה יש את ההודעה הבאה

ובלשון העולם: Copy-left

[צוות האוצר]

אחר בקשת המחילה מכב', לא הבנתי מה ענין זה ל'מחלקה' זו
הדיון כאן לא שייך ובהחלט יכול להיות במקום שבו הסופרים מצויים יותר.
אנא לשמור על הסדר הטוב.

בתחילה כתבתי את ההודעה בפורום "בקשות לספרים חדשים", כדי לרמז שזו יכולה להיות אחת הטענות המסייעות לכם לבקש מהסופרים להכניס את ספריהם.
אבל קיבלתי את דבריך, והעברתי את האשכול ל"לשכת הסופרים", שזהו מקום יותר ראוי לפענ"ד.

יש"כ גדול על כל פועלך.

[יואל שילה]

התקשר אלי אחד מחו"ל שביקש שאשלח לו אחד מספרי
את השאר הוא הוריד מאוצר החכמה [במהדורות הישנות שלהם שנמצאות שם]
והסביר, שאת האחרים עולה לו להדפיס בעצמו פחות מאשר לרכוש ממני את הספר
אך בספר הזה החישוב של כמה יעלה לו להדפיס בעצמו הוא יותר מאשר מחירו של הספר אצלי
שאלתי אותו אם הוא אי פעם חשב שמחבר הספר השקיע שנים, ומאמץ אינסופי, ועלות עצומה של הדפסה והפצה ופרסומת, והיה שמח להחזיר משהו מהוצאות אלו
והוא נדהם, וענה שלא חשב על זה
לא שכעת הזמין עוד ספרים, חלילה, אבל לפחות קיבל תובנה חשובה לחיים...

כשהייתי פעם במילואים, נזף בי נוראות אחד - מה פתאום אנחנו לוקחים כסף על מזוזות, זו הרי מצוה.

יתכן ששורש העיוות הוא במורגל אצלנו להיות נצרכי גמחי"ם, חלוקת לחם בחינם, בגדים במחיר שקל, הנחה לאברכים, הנחות למשפחות מרובות, ספרים בחינם ללא הגבלה באוצר החכמה [שכמובן הכולל רכש על חשבונו ולא על חשבון האברכים], וכל כיו"ב - שמרגיל את האדם להיות נוטל [לפעמים אין ברירה, ההכרח לא יגונה, אבל ההשחתה שנובעת מזה...].
בעוות הזה נתקלה רעייתי תחי' כמה פעמים שמורות ביקשו ממנה בחינם חומר שהשקיעה בו חודשים של עבודה ולא חלמו להציע תמורה כלשהי.
וכי בקונדיטוריה היא תאמר - תנו לי עוגה בחינם כי לא הספקתי להכין עוגה לשבת?

[עושה חדשות]

ראה גם - viewtopic.php?f=17&t=27143&hilit#p277817