"תורה ציווה" - למה?

הרהורים ולבטים בחינוך הילדים
אבישי פרי
הודעות: 46
הצטרף: ב' מרץ 20, 2017 10:58 pm

"תורה ציווה" - למה?

הודעהעל ידי אבישי פרי » ג' ספטמבר 26, 2017 1:31 am

חיפשתי ועדיין לא מצאתי: למה קטן היודע לדבר אביו מלמדו דווקא את הפסוק "תורה ציווה"? (סוכה מב)

כדכד
הודעות: 1466
הצטרף: ה' פברואר 09, 2017 11:30 am

Re: "תורה ציווה" - למה?

הודעהעל ידי כדכד » ד' ספטמבר 27, 2017 10:22 am

זה עיקר התורה, ע' ב"ב ט"ו. ,כתב ר' .. ארבע מאה ספריי תורה, א"ל: דילמא תורה צוה לנו משה" בפשטות הענין כיוון שבפסוק זה מובא שמשה מסר לנו את התורה על מנת להעבירה בירושה ואולי זה גם קשור למסירה לבנים

ההוא גברא
הודעות: 482
הצטרף: ב' אוגוסט 29, 2011 4:19 pm

Re: "תורה ציווה" - למה?

הודעהעל ידי ההוא גברא » ד' ספטמבר 27, 2017 11:05 am

"בפשטות" דבר ראשון מלמדים את התינוק מיד כשמתחיל לדבר שיש תורה שציוה לנו משה, ועוברת מדור לדור לכל עם ישראל. כשיגדל עוד שנתיים שלוש מלמדים אותו לקרוא בה.

אתה היית מעדיף ללמד ילד דבר ראשון את הפסוק בראשית, או את עשרת הדברות? באו ולימדונו ללמד ראשון את הפסוק הזה. ומכאן ואילך תוכל לדרוש מדעתך למה דווקא בעיקרון הזה צריך להתחיל.
(אולי לא רצו פסוק שיש בו שם שלא יתרגל להזכיר אותו במקומות המטונפים?)

אברהם אבא פקטר
הודעות: 3
הצטרף: ג' ספטמבר 20, 2011 7:24 am

Re: "תורה ציווה" - למה?

הודעהעל ידי אברהם אבא פקטר » ו' אוקטובר 13, 2017 2:38 pm

חיפשתי ועדיין לא מצאתי: למה קטן היודע לדבר אביו מלמדו דווקא את הפסוק "תורה ציווה"? (סוכה מב)? שואל אבישי נ"י
אולי אפשר להוסיף דבר מה על הדברים החשובים שכבר נכתבו בפורום נכבד זה.
נראה לענ"ד שחשוב להעביר לילדים מסר שהתורה החוקים והמשפטים ההוראות שההורים מוסרים לילדיהם הם תורה מסיני הם נמסרו לנו ממשה רבנו מפי הגבורה, ההוראות שההורים במשפחה מעבירים לילדים הרכים ולאחר מכן בהתבגרותם, הם אינם שרירותיים הם לא "קריזה" חולפת של אבא או אימא או מבוגר אחר שדורש שילדים יעשו או לא יעשו כך או אחרת, הם אינם חוקים שרירותיים ומשתנים, אלא אלו חוקים קבועים יציבים ומסורים מדורות ממשה מפי הגבורה, שינון של הוראה הקניית תחושה של אני ילד ששיך למסורת עתיקה ומפואר מקנה לילדים ביטחון ועוצמה של משפחה והורים חזקים ותחושה גאווה אמיתית ושמחה להיות שייכים לקבוצה נבחרת זו, מה שמעניק לילד את הכוח לעמוד מול אתגרים ובעיות מבפנים ומבחוץ, יש במסר זה הכוח לטעת ולקבע בליבם של הצעירים את המשמעות האמיתית ותחושה מוצקה של ביטחון בצדקת הדרך ובנכונתה.

שלמה בן חיים
הודעות: 520
הצטרף: ה' מרץ 10, 2016 12:42 am

Re: "תורה ציווה" - למה?

הודעהעל ידי שלמה בן חיים » א' אוקטובר 15, 2017 1:07 am

אבישי פרי כתב:חיפשתי ועדיין לא מצאתי: למה קטן היודע לדבר אביו מלמדו דווקא את הפסוק "תורה ציווה"? (סוכה מב)

הסבר יפה בזה כתב הרב זאב חיים ליפשיץ זצ"ל
וזה לשונו:
תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב (דברים לג ד).
'תנו רבנן, קטן היודע לדבר אביו מלמדו תורה, מאי היא אמו רב המנונא: תורה צווה לנו משה מורשה קהילת יעקב' (סוכה מב א). ודעת הירושלמי שמלמדים אותו את הפסוק 'שמע בני מוסר אביך'. ועיין שבת (לא), תשובת הלל לעובד כוכבים שרצה להתגייר וללמוד כל התורה על רגל אחת 'מאן דעלך סני לחברך לא תעביד ואידך פירושא היא זיל גמור', נראה שגם זה עיקר, ומה ההבדל בין עיקרים אלה.
רבים מתקשים להבין את היחס בין הדת והמוסר, אופייה של הדת שהיא דוגמאטית, באה בהתגלות ולא נבעה מן הקהילה האנושית, מצרכיה החברתיים רגשיים רוחניים אלא מעקרונות אבסולוטיים הכופים על האדם התנהגות שאיננה מבטאת את רצון האדם אלא את רצון הבורא. בעוד שמוסר הוא בראש ובראשונה שיטה שמטרתה הסדרת יחסי אנוש, בין אדם לחברו. אלא שיש גם בהנחת יסוד זו גישות שונות, מהגישה הרואה את הצדק האבסולוטי! נר לרגליה, שיטה תאורטית נוקשה. עובר לשיטה של הרגשת הצדק, מוסר הרגשתי פנימי. ועד הגישה התועלתית, המוסר היהודי מעמיד את האדם במרכז, כתת קבוצה מרכזית בתוך המעגל הא-להי, או ראיית המוסר כאמצעי למטרה שהיא הדת, עבודת ה', ואיננה רואה את הדת והמוסר כשונים במהותם, האדם מישראל חושב לעצמו בעמדו בפני הכרעה מוסרית, אמנם אני עושה חסד או צדק בתוקף צו עליון היודע מה צדק ומה לא, אך קנה המידה למימוש צו עליון זה הוא תוצאותיו בתחום שבין האדם לחברו, בורא האדם הוא היודע מה טוב לברואיו אך אין אנו יודעים אם קלענו למטרה של רצון הא-ל, אלא אם קנה מידה מוסרי אנושי בידינו, תורה צווה לנו משה מורשה, לפי רב המנונא – שמה הדגש על העיקרון התאוצנטרי, התורה איננה יצירה התפתחותית שנוצרה מתוך הצרכים הקיומיים האנושיים אלא היא ניתנה לנו כפיקדון במורשה כצווי עליון על ידי משה ולא נוצרה על ידי העם ותפקידנו לשמור את הפיקדון בשלמות, לקיימו ולמסרו לדורות הבאים, עקרון יסודי זה צריך להיות היסוד החינוכי הראשון שהאב מצווה לחנך את בנו, עם עקרון זה צריך הבן היהודי לערוך מפגש ראשון, הרי שיכוון את כל התנהגותו למשך כל ימי חייו, הוא צריך ללמוד לקבל, בחינת נעשה ונשמע, לקבל הרבה לפני שלמד לבחור ולהפעיל את רצונו, לקבל את הצו העליון ולקבל עליו את עול המסגרת הקהילתית שהוא שייך אליה – קהילת יעקב, הקהילה איננה אלא המתווך, המעביר את הצו העליון אל הפרט, בגלל שהיא מבטאת ממד ממשי מחייב ומרגש יותר משאר סתם רעיון מופשט שאיננו מתקבל על ידי המתחיל הרך בשנים, אך צו במהותו הוא צו עליון שאין לערער עליו, אך כשמתהווה קונפליקט בין צו זה ובין צרכי הקיום המידיים, מטפלת ההלכה היהודית בהכרעה על פי הצו האנושי של וחי בהם, חוץ משלוש העבירות הבסיסיות, כך שהיחס בין הצו העליון והצו המוסרי אנושי נשמר בדת היהודית תוך הדגשת האינטרס והצרכים האנושיים על אף המסגרת והתוכן האימפרטיבי העליון, המשמש לו מסגרת תוכן ומטרה אך באמצעים אנושיים.
הירושלמי מדגיש יותר את הצו המוסרי 'שמע בני מוסר אביך', כצו שעמו עורך התינוק את הכרתו הראשונה עם היהדות, דווקא המוסר דרך הקשר האנושי הראשון, אך הסמכותי האב ורק אחר כך תורת אמך, יש כאן חזרה על אותו עקרון שתואר לעיל אך בצורה קרובה יותר לחיי התינוק, חינוך לאותם עקרונות של מוחלט אימפרטיבי, צו עליון אך דרך המייצג האנושי האב, הסמכותי, אי אפשר להפקיד את המוסר לשיקול דעתו של האדם המוגבל ומודרך על ידי חולשותיו האנוכיות והוא עלול לעוות את הצו המוסרי האובייקטיבי כי המוסר הוא בעצם עימות בין אינטרסים של שני אנשים כאשר כל צד נוטה למשוך את המוסר לצדו, ולכן ראתה התורה להזהיר על הצורך להתערבותה של הסמכות, בצורתה האנושית החינוכית הראשונה – האב, ולהעביר את הצו המוסרי דרכו דווקא, כאשר את התורה, את הצד הדתי, העבירה דרך האם דווקא, היא הממונה והמייצגת את מידת הרחמים, המביאה בחשבון ובנויה על צרכי האדם יותר מאשר על צרכי הא-ל, דווקא האם תעביר בהצלחה וללא נוגדנים את הצו הא-להי השרירותי כביכול אל התינוק ותסייע בידו באהבתה ובהתחשבותה בצרכי התינוק לקלוט את הצו הדתי העליון, שוב הצמדה מלאה בין הדין והרחמים משני הצדדים, גם במוסר וגם בדת, תוך הצמדה בין שני הנציגים האב והאם גם יחד.

סגי נהור
הודעות: 1890
הצטרף: א' אוגוסט 04, 2013 11:55 pm

Re: "תורה ציווה" - למה?

הודעהעל ידי סגי נהור » א' אוקטובר 15, 2017 1:37 am

הקטן עדיין אינו מבין את דברי התורה, והקשר שלו אל התורה הוא בבחינת ירושה - כתינוק בן יומו היורש את כל נכסי אביו אף שאינו יודע צורת מטבע (יש בחינות נוספות בקניין התורה, כגון לקיחה וקניה כלשון חז"ל מכרתי לכם תורתי, ואצ"ל מתנה, והם אופנים שונים בלימוד השגת התורה, אולם הקטן הוא בבחינת יורש בלבד).


חזור אל “ויתהלך חנוך את האלקים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד