בצלאל כתב:הגעו בעצמכם שיחזור הציבור אחרי הגבאי: "חכם באשי מזמין את הציבור לקידושא רבה אחרי התפילה", שאין לך תפלות יותר מזו.
חכם באשי כתב:אכן כן:
הודעה חשובה לחכמי הפורום ורבניו
בשבח והודיה להקב"ה, על שזיכני להגיע (עדיין לא, עוד מעט...) להודעה ה-1000,
הנכם מוזמנים בזאת לקידושא רבה, בבית המדרש הווירטואלי 'אוצר החכמה'
בשבת קודש הבעל"ט, לאחר התפילה
[עדיף להגיע שבעים, כי ה'כיבוד' שיוגש יהיה ווירטואלי בהחלט.
באישור 'מכון צומת' ל"בעיות" בהלכה...]
(וכבוד המנהל, אנא, אל תמחוק את ההודעה; קצר הומור לא הזיק לאף אחד!...)
אוצר החכמה כתב:באשי, כמדומה שכבר מזמן עברת את האלף, אילולא המחיקות.
חכם באשי כתב:אוצר החכמה כתב:באשי, כמדומה שכבר מזמן עברת את האלף, אילולא המחיקות.
טוב, זה לא האשמה שלי...
על כל פנים, אין לדיין אלא מה שרואות עיניו!
בנשק כתב:בינקותי אכן נפלאתי על דבר מה שעונים כל הציבור אחרי הש"ץ את יום החודש.
ואמרתי ליישב דהלא עיקר ברכת החודש הוא לזכר קידוה"ח שהיה בזמן ביה"ד הגדול [ומזה נתפשט בכמה קהילות דאין הש"ץ מברך החודש אלא הרב או חשוב שבקהל]
בנשק כתב:אלון גורן,
זיל בתר טעמא דמסתברא,
גם דאזלינן בתר מה שהחזיקוהו כל האחרונים לנכון,
ומזה נתילד כל המנהגים הכרוכים בברכת החודש, שאומרים בעמידה דייקא וס"ת בזרועו וכו' וכו'
בנשק כתב:בינקותי אכן נפלאתי על דבר מה שעונים כל הציבור אחרי הש"ץ את יום החודש.
ואמרתי ליישב דהלא עיקר ברכת החודש הוא לזכר קידוה"ח שהיה בזמן שקדשו עפ"י הראיה [ומזה נתפשט בכמה קהילות דאין הש"ץ מברך החודש אלא הרב או חשוב שבקהל], והנה אי' במשנת ר"ה דאב ביה"ד אומר מקודש וכל העם עונה מקודש מקודש, ושפיר נהגינן שחוזר הקהל אחרי הש"ץ, וק"ל.
ובזכרוני שאמרתי הדבר לפני כמה זקנים וקלסוני.
בצלאל כתב:משל למה הדבר דומה, לחתן שיאמר לארוסתו: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ויחזור הציבור אחריו במקום שיאמר "מקודשת".
חכם באשי כתב:אכן כן:
הודעה חשובה לחכמי הפורום ורבניו
בשבח והודיה להקב"ה, על שזיכני להגיע (עדיין לא, עוד מעט...) להודעה ה-1000,
הנכם מוזמנים בזאת לקידושא רבה, בבית המדרש הווירטואלי 'אוצר החכמה'
בשבת קודש הבעל"ט, לאחר התפילה
[עדיף להגיע שבעים, כי ה'כיבוד' שיוגש יהיה ווירטואלי בהחלט.
באישור 'מכון צומת' ל"בעיות" בהלכה...]
(וכבוד המנהל, אנא, אל תמחוק את ההודעה; קצר הומור לא הזיק לאף אחד!...)
בנשק כתב:בצלאל,
בצל קל לא היית ובינה יתרה לא נזרקה בך, דאם תעיין במש"כ ותתבונן תדע שהכרזת הש"ץ אינה הודעה לציבור אלא זכר לקידוה"ח, וכמו שהש"ץ מכריז זכר לאב"ד, כן עונים אחריו הקהל זכר למה שהיו עונים העם אחרי האב"ד.
בנשק כתב: ולא ראיתי ולא דברתי על שום פתחי עולם ולא ידענא מה רצית, רק באתי ליישב מנהגנו. ו'נבהל להשיב' היא מדה ידועה ונא לא יפרסם עצמו לגנות.
בנשק כתב: גורן,
כיונתי שמנהגנו אנו הוא כדעת רוב האחרונים של"ס להו לטעמא דהשער אפרים.
בנשק כתב:גורן,
כיונתי שמנהגנו אנו הוא כדעת רוב האחרונים של"ס להו לטעמא דהשער אפרים.
מנחם כתב:בצלאל כתב:משל למה הדבר דומה, לחתן שיאמר לארוסתו: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ויחזור הציבור אחריו במקום שיאמר "מקודשת".
אדאתינן עלה, יש מקור לעניית הקהל 'מקודשת'?
בנשק כתב:בינקותי אכן נפלאתי על דבר מה שעונים כל הציבור אחרי הש"ץ את יום החודש.
ואמרתי ליישב דהלא עיקר ברכת החודש הוא לזכר קידוה"ח שהיה בזמן שקדשו עפ"י הראיה [ומזה נתפשט בכמה קהילות דאין הש"ץ מברך החודש אלא הרב או חשוב שבקהל], והנה אי' במשנת ר"ה דאב ביה"ד אומר מקודש וכל העם עונה מקודש מקודש, ושפיר נהגינן שחוזר הקהל אחרי הש"ץ, וק"ל.
ובזכרוני שאמרתי הדבר לפני כמה זקנים וקלסוני.
מיללער כתב:האם הפירוש על מה שאנו אומרים 'מי שעשה' הוא חידוש שלו או שזה ידוע ומוקדמת?
ותקנו לומר זה הלשון מי שעשה ניסים וכו', לפי שמצות ראש חודש היא המצוה הראשונה מיד שנגאלו ממצרים, לכך מתפללין על הגאולה בכל פעם שקובעין ראש חודש. ויש אומרים הטעם לפי שבזמן המקדש היו מקדשין על פי הראייה, ומתפללין שיקבץ נדחנו ונחזור לקדש על פי הראייה, ונ"ל שזה אינו, שהרי מצינו שגם בזמן התנאים שאחר החורבן היו מקדשין על פי הראייה, על כן הטעם הראשון נ"ל עיקר.
מנחם כתב:בצלאל כתב:משל למה הדבר דומה, לחתן שיאמר לארוסתו: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל", ויחזור הציבור אחריו במקום שיאמר "מקודשת".
אדאתינן עלה, יש מקור לעניית הקהל 'מקודשת'?
תשובה מאהבה קי"ז כתב:וטרם אחלה לדבר אספר למכ"ת מעשה אשר אירע בכאן גביר אחד יש לו בת יחידה ויש בחור אחד אשר רצה לקחת אותה לו לאשה ואבי הבת לא רצה לתתה לו מפני שהוא עני גם אינו מדריך עצמו בדרך ישרה מה עשה הבחור הנ"ל לקח עמו שני עדים והביא את הבתולה לבית אחר וקידש את הבתולה לפני השני עדים בטבעת ואמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל והשני עדים אמרו מקודשת מקודשת כי כך הוא מנהג הספרדיים כל העומדים שם בשעת קדושין אומרים מקודשת
מיללער כתב:מלבד מה שנראה מזה באיזה נוסח התפלל הגאון ז"ל
שבטיישראל כתב:מיללער כתב:מלבד מה שנראה מזה באיזה נוסח התפלל הגאון ז"ל
וכי מה החידוש בזה ?
הוא הרי היה חסיד קאפוסט ובוודאי שהתפלל בנוסח של הבעל התניא זיע"א ששם אכן יש רק 6 לשונות ביחדשהו
בנשק כתב:בינקותי אכן נפלאתי על דבר מה שעונים כל הציבור אחרי הש"ץ את יום החודש.
ואמרתי ליישב דהלא עיקר ברכת החודש הוא לזכר קידוה"ח שהיה בזמן שקדשו עפ"י הראיה [ומזה נתפשט בכמה קהילות דאין הש"ץ מברך החודש אלא הרב או חשוב שבקהל], והנה אי' במשנת ר"ה דאב ביה"ד אומר מקודש וכל העם עונה מקודש מקודש, ושפיר נהגינן שחוזר הקהל אחרי הש"ץ, וק"ל.
ובזכרוני שאמרתי הדבר לפני כמה זקנים וקלסוני.
מיללער כתב:שבטיישראל כתב:מיללער כתב:מלבד מה שנראה מזה באיזה נוסח התפלל הגאון ז"ל
וכי מה החידוש בזה ?
הוא הרי היה חסיד קאפוסט ובוודאי שהתפלל בנוסח של הבעל התניא זיע"א ששם אכן יש רק 6 לשונות ביחדשהו
כל חסידי קאפוסט התפללו בנוסח הרב?
.וכן אמירת ר''ח פלוני ביום פלוני אינו מוטל על הצבור רק על הש''ץ לבד שהוא המכריז ומודיע שביום ההוא יהיה ר''ח. ואם רוצה אומר ג''כ עם הש''ץ בלחש.
כשהש"ץ אומר ר"ח פלוני ביום פלוני יאמר ג"כ כל אדם עמו ולא כמו שנוהגין קצת שאין אומרין בעצמם אלא שומעים מפי הש"ץ. פת"ע שם.
ובציון ירושלים כתב ז"ל,וא"ר יסא כגון אנא דמן יומוי לא צלית מוספא מן דלא ידע אימת ירחא. ופי' בפני משה, מימי לא התפללתי מוסף של ר"ח אם ל"ה יודע יום הא' של החדש על נכון.
מכאן סמך גדול לענ"ד ע"מ שכותבים שנכון לידע המולד ער"ח.
במ"א (ס"ק א) הביא המנהג לברך החדש. ועי' ירושלמי סנהדרין פ"ה ה"ג ובציון ירושלים שם ותמצא סמך למנהג זה.
ונראה דלכן המנהג לידע המולד בעת שמברכין החדש דהבית דין כשקידשו פשיטא שבלא ידיעת המולד לא היו מקדשין ומה שנוהגין זה בשבת שקודם ר"ח משום דאיכא רוב עם להודיע לכל אימתי ר"ח. וסייג לזה מצאתי בירושלמי סנהדרין [פ"ה ה"ג] על משנה דזה ידע בעיבורו של חדש וזה לא ידע אומר שם א"ר יוסה כגון אנא דמן יומא לא צלית מוספא מן דלא ידע אימת ירחא ופי' המפרש דאמוסף ר"ח קאי והוא תמוה דכיון דיודע שצריך להתפלל מוסף פשיטא שיודע שהיום ר"ח ויש מי שפירש דעל ידיעת המולד קאי [ציון ירושלים] ותמוה היכן הוזכר כאן מולד אלא נ"ל דאמוסף שבת קאי וכמנהג שלנו.
והנה לפי דברי הירושלמי הנ"ל, הרי שאין כאן שום ענין של קידוש החודש, אלא הודעה בעלמא לציבור שידעו את זמן מולד החודש בתפילת המוסף שלפניו, וכן מפורש בלשון המגן אברהם שם, בשבת שלפני ר"ח מברכין החודש... וכתוב בספר יראים דאין זה קידוש בית דין אלא שמודיעים להעולם מתי ר"ח.
ומה שאנו מברכין ר"ח בביהכ"נ מי שעשה נסים לאבותינו כו' ר"ח פלוני ביום פלוני אין זה קידוש אלא הכרזה בעלמא שתקנו רבותינו להכריז בציבור בלשון ברכה שידעו מתי יהא ר"ח ויזהרו בכל הלכות החודש וכו'.
מה שנהגו בליל הכנסת ראש חדש בתפלת ערבית קודם תפלת לחש שהחזן מכריז ראש חדש והצבור עונין לששון ולשמחה לא משום קידוש החודש נהגו כך שהרי אין קידוש החודש אלא ביום אלא כדי שיהא אדם זכור להתפלל יעלה ויבוא ועוד מפני הנשים להיות זריזות להפסיק מלאכתן וכן מה שמכריזין אותו בשבת שלפני ראש חודש אינו זכר לקידוש החודש שהרי אין מקדשין ראש חדש אלא בזמנו אלא להשמיע לעם שבבית הכנסת יום קביעת החודש כדי שיודע לכל אדם. לפי שבימות החול פעמים בני אדם טרודין במלאכתן ואין באין לבית הכנסת והדבר משתקע ביניהו כן כתב אחי ר' בנימין נר"ו.
ואם חל ראש חדש בשבת הבאה מכריז החזן ומודיע לרבים יום קביעותו מפני תקנה המועדות.
'מה שמקדשין בבית הכנסת תמור' קידוש בית דין'.
וידבר ה' אל משה [וגו'] מועדי ה' אשר תקראו וגו'... מכאן נהגו שמברכין בבית הכנסת ומכריזין על החודש מי שעשה נסים וכו' ראש חדש ביום פלוני וכו'.
ומ"מ נהגו לעמוד בשעת אמירת ר"ח ביום פלוני דוגמת קידוש החודש שהי' מעומד.
ונראה ברור דכוונתו להקשות מהמבואר בר"ה (כה, ב), ראוהו שלשה והן בי"ד, יעמדו השנים, ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם, ויאמרו מקודש מקודש. הרי קתני "ויושיבו" מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש מקודש, הרי להדיא דבי"ד כשהם יושבים אומרים מקודש מקודש.דוגמת קה"ח שהיה מעומד, בער אנכי ולא ידעתי, היכן מצינו דקידוש החודש היא מעומד, ואדרבה ברפ"ג דר"ה משמע שהיה מיושב.
ונראה דשנינו שם בר"ה כ"ד ע"א, ראש בי"ד אומר מקודש, וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש. ובגמרא מנהני מילי וכו', אמר קרא וידבר משה את מועדי ה', מכאן שראש בי"ד אומר מקודש. וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש מנלן, אמר ר"פ אמר קרא אשר תקראו אותם, קרי ביה אתם. הרי מבואר דקידוש החודש לא היה רק ע"י בי"ד, אלא גם ע"י העם שעונים אחריו מקודש מקודש. וכן כתב הרמב"ם (פ"ב מהל' קידוש החודש ה"ח), ואחר כך אחר שתתקיים העדות, ראש בי"ד אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש.
אמנם כתב הטו"א בר"ה שם, וז"ל, ולא הספיקו לומר מקודש וכו', נ"ל דלא תנן מקודש מקודש ב' פעמים כדתני מציעתא וסיפא, ה"ט דתנן בפ"ב ראש בי"ד אומר מקודש, וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש וכו', ומשו"ה ברישא דתני ה"ז מעובר הואיל ולא הספיק לומר ביום מקודש, אינו מעכב לקידוש אלא אמירת ראב"ד בלבד שאומר מקודש פעם אחת, ואמירת כל העם שעונים אחריו מקודש מקודש ב' פעמים אינו מעכב, שהרי גמר דין דבעי יום בקידוש החודש כדאיתא בגמרא, באמירת מקודש שאמר ראב"ד נגמר הדין, ולא תליא באמירת העם, דלא שייך אמירת העם לגמ"ד, ואין אמירתם אלא גזה"כ בלבד, אבל מציעתא וסיפא איירי מדין קה"ח למצוה, נקט מקודש מקודש ב' פעמים כמצותו לכתחילה ע"כ. הרי כתב דרק על אמירת ראש בי"ד מקודש יש תורת גמר דין, ומעכב בקידוש החודש, אבל אמירת כל העם מקודש מקודש, זה נאמר רק למצוה לכתחילה, אבל לא מעכב בקידוש החודש.
מעתה נראה דרק אמירת ראש בי"ד מקודש היה בישיבה, כיון דקידוש החודש משפט כתיב ביה כמבואר בר"ה (כה, ב), ואמירת ראש ב"ד מקודש הוא גמר דין, ואמרינן בשבועות ל' ע"ב, בשעת גמר דין דברי הכל דיינין בישיבה ובעלי דינין בעמידה, דכתיב וישב משה לשפוט את העם ויעמד העם, וא"כ אמירת ראש בי"ד מקודש שהוא גמר דין היה בישיבה, שהרי בשעת גמר דין דיינין בישיבה. אולם מה שכל העם עונים אחריו מקודש מקודש זה היה בעמידה, שהרי אין עליהם תורת בי"ד, ואין על אמירתם מקודש מקודש תורת גמר דין כמש"כ הטו"א הנ"ל, אלא שמצוה היא בקידוש החודש על כל העם שם לומר מקודש מקודש, א"כ שפיר זה הוי בעמידה.
ונראה עוד דאפשר לומר בשעת אמירת ראש בי"ד מקודש שהוא גמר דין, היו כל העם שם חייבין לעמוד, כיון שעיקר דין קידוש החודש הוא לתיקון המועדות, שזה נוגע לכל ישראל, א"כ הרי הם כבעלי דינין בגמר דין של קידוש החודש, ובשעת גמר דין הרי דיינין בישיבה ובעלי דינין בעמידה, ונמצא דבשעה שהיה ראש בי"ד אומר מקודש, וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש, הם היו בעמידה.
ולפי זה הרי ניחא הא דכתב המג"א, דנהגו לעמוד בשעת אמירת ר"ח ביום פלוני, דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד. ונראה דמה שאנו אומרים ר"ח ביום פלוני, הלא אין זה מתורת קידוש בי"ד כמש"כ היראים הנ"ל, אלא כיון דבקידוש החודש היה מצוה גם על כל העם לומר מקודש מקודש, א"כ אנו אומרים ר"ח ביום פלוני, זכר למצוה שהיה על כל העם לקדש את החודש, וכיון שאמירת כל העם מקודש מקודש היה בעמידה כנ"ל, לכן נהגו לעמוד בשעת אמירת ר"ח ביום פלוני, דוגמת קידוש החודש, היינו ע"י כל העם, שהיה מעומד. והא דהוכיח הגרע"א מהמשנה רפ"ג דר"ה, דקידוש החודש היה בישיבה, היינו דשם נאמר דבי"ד המקדשים את החודש היו בישיבה, שהרי בשעת גמר דין דיינין בישיבה, אבל העם העונים מקודש מקודש, הם היו בעמידה.
.מה שהקשה רעק"א על המג"א ר"ס תי"ז שכתב שנוהגין לעמוד בעת שמברכין החדש ואומר ר"ח פלוני ביום פלוני דוגמא קידוש החדש שהיה מעומד היכן מצינו זה, ודאי היא קושיא גדולה ועוד הקשה שברפ"ג דר"ה משמע שהיה מיושב. ואולי כשהיו צריכין לס"ת כהא דהביאו התוס' ברכות דף מ"ח מפרקי דר"א מביאין ס"ת ועושין עגולה ובשביל הס"ת שאינה במקומה עמדו כשאמרו מקודש החדש ולכן גם אנו שמחזיקין ס"ת כשאומרים ר"ח פלוני עומדים. ואולי לזכר זה מחזיקים הס"ת דאל"כ מאין מנהג זה להחזיק ס"ת בשעת ברכת החדש. אבל לא משמע שיהיה זה כוונת המג"א כיון שלא היה זה בקביעות.
והנכון לע"ד שהרי מפורש בר"ה דף כ"ד שמתחלה אומר ראש הב"ד מקודש ואח"כ עונין גם כל העם מקודש מקודש ובודאי העם שנמצא שם במקום מושב הב"ד לא ישבו אלא עמדו. ורמז לזה בחליצה שג"כ איכא עוד עם שם לבד הב"ד ואיכא מצוה עלייהו לומר חלוץ הנעל איתא הלשון ביבמות דף ק"ו ר' יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל משמע דשאר העם שנמצאו בישיבת הב"ד הם עומדים, וכ"ש שהעם שנמצאו בישיבת ב"ד דקדוש החדש שהם סמוכין שלא ישבו אלא היו עומדים שם והיה הדין שיאמרו אחר אמירת הב"ד ג"כ מקודש מקודש כדילפינן מקראי.
ומשמע לע"ד שעיקר המצוה היא בעניית העם, דאמירת ראש הב"ד הוא פסק הדין שפסקו אחר חקירתם את העדים שהחדש מקודש, וזה הוא לעיכובא אף שכבר הדבר ברור משום שצריך שיהיה ע"פ פס"ד של הב"ד כמפורש בריש ראוהו ב"ד נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה ה"ז מעובר. אבל אחר שפסקו הב"ד מצוה על העם לקדשה באמירת תרי זימני מקודש מקודש כדילפינן מקרא אשר תקראו אותם ומקרא דהם יאמרו מועדי. ולכן באמירת ראש הבי"ד שהוא לפסוק הדין תנן שאומר רק פעם אחת מקודש וכן הוא גם ברמב"ם פ"ב מקה"ח ה"ח משום שאמירתו הוא רק לפס"ד, ועניית העם היא המצוה דקדוש וע"ז נאמר שיאמרו ב' פעמים מקודש מקודש ומצוה זו היא למצוה ולא לעכובא. ומחלוקת רבנן ור"א ב"ר צדוק בלא נראה בזמנו הוא בעניית העם דפס"ד דב"ד מסתבר שגם לרבנן לא צריך דהא בהכרח הוא מעובר ואין שייכות בזה לעיונא דבי דינא אלא בעניית העם פליגי דרבנן סברי דכיון דהוא מצוה לקדש אף אחר שכבר נפסק הדין דהוא ר"ח א"כ אף כשר"ח ביום ל"א יש מצוה לקדשו דביום ל"א הוא רק כשכבר נפסק הדין, ור"א בר"צ סובר שא"צ משום שכבר קדשוהו שמים.
והנה הדוגמא לנו הוא רק מאמירת העם שהפס"ד כבר היה בב"ד האחרון של ר' הלל, וזה היה מעומד משום שהעם עמדו. וזה שבר"פ ראוהו ב"ד משמע דהיה בישיבה הוא על אמירת ראש הב"ד שזהו ככל פס"ד שצריך לאומרו בישיבה. וצריך לגרוס שם רק פעם אחת מקודש וכן מפורש הגירסא בדף כ"ד וכן הוא ברמב"ם שם, אבל עניית העם שהיה בתרי זימנא היה בעמידה. וגם כיון שהוא מצוה לקדש היה זה ככל מעשה מצוה שצריך לכתחלה לעשותה מעומד כהלל לולב ושופר. ולכן אנו שמברכין החדש הוא דוגמא להעם צריכים לומר מעומד, ואולי גם הב"ד לא גריעי מהעם למצות הקדוש וענו גם הם עם העם אחר אמירה הראשונה לפס"ד תרי זימני מקודש למצות קידוש ועמדו אז כבעשיית כל מצוה. וזה נכון בכוונת המג"א
יש מי שכתב, שנכון לידע בשעה שמברכין החודש אימת יהיה המולד, והטעם לפי שעיקר של שם חודש הוא על חידושה של לבנה שהוא המולד... ואם לא ידע לא עיכב, והעיקר הוא לידע יום קביעות החודש בבירור.
והיינו דזה מנהג טוב בעלמא.נכון לידע המולד קודם שמברכין החדש,
והיינו דאם יש בברכת החודש משום זכר לקידוש החודש עצמו, אזי בודאי שידיעת המולד מעכבת. ודוק.'ונראה דלכן המנהג לידע המולד בעת שמברכין החדש, דהבית דין כשקידשו פשיטא שבלא ידיעת המולד לא היו מקדשין'.
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 13 אורחים