כמו שכבש - כן יכבשו

[ארזי ביתר]

בברכה החותמת את 'זכרונות' במוסף דראש השנה, אומרים "ותראה לפניך עקדה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם, כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו".

על בסיס ברכה זו, נתקן 'רבונו של עולם' אחר פרשת העקדה שאומרים בכל בוקר, "רבונו של עולם כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם, כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו".


נתעוררתי להתבונן בפירוש המילות ה'תחבירי'. ולכאורה, קשה מאוד להולמו. דהלוא אברהם אבינו שכבש רחמיו, בכך נמנע מלהשתמש ברחמנותו, ואנו מבקשים ש'כן' יכבשו רחמיך את כעסך, ותתנהג עמנו במדת הרחמים.

[מה שנכון נכון]

בפשטות - כשם שכבש את הרצון החזק והנטיה הראשונית והטבעית, כך וכו' (ע"ד לשבר את האוזן).

אמנם, מצאנו במדה כנגד מדה את ב' האופנים (הנהגה באותה מדה והנהגה בהפכה) - לפי הענין מהו הדבר הרצוי.
ולדוגמא בעלמא, המדקדק בק"ש מצננים לו גיהנום, כנגד מה שמעורר את החום הטבעי מצננים לו חום אחר (ב"י שם).

[ארזי ביתר]

ייש"כ. הארת עיני.

[בני ברקי]

בספר כתר מלוכה (לגרא"ל שפירא שליט"א) מאמר י"ב הסביר העניין ועוד כמה קושיות בעקידה בצורה נפלאה

[עושה חדשות]

שמעתי ע"ז פעם מהגרב"ד פוברסקי, וראיתי כעת שנדפס גם בספרו 'בד קודש' על המועדים, עי"ש.

[הכתב והמכתב]

בברכה החותמת את 'זכרונות' במוסף דראש השנה, אומרים "ותראה לפניך עקדה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו על גבי המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם, כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו".

על בסיס ברכה זו, נתקן 'רבונו של עולם' אחר פרשת העקדה שאומרים בכל בוקר, "רבונו של עולם כמו שכבש אברהם אבינו את רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם, כן יכבשו רחמיך את כעסך מעלינו".


נתעוררתי להתבונן בפירוש המילות ה'תחבירי'. ולכאורה, קשה מאוד להולמו. דהלוא אברהם אבינו שכבש רחמיו, בכך נמנע מלהשתמש ברחמנותו, ואנו מבקשים ש'כן' יכבשו רחמיך את כעסך, ותתנהג עמנו במדת הרחמים.

ישנו ע''ז תי' מאחד מאדמורי בעלז
שההיקש הוא כמו שאאע''ה פעל נגד ההגיון בזה שלא שמע לטענות היצה''ר שהקב''ה אמר לו רק העלהו ושאר טענות כמבואר במדרש. נמצא שכבישת רחמיו היה בזה שלא שמע לטענת היצה''ר
כן יכבשו רחמיך, שהקב''ה יכבוש ולא ישמע לטענות היצה''ר נגדנו ביום הדין

[ארזי ביתר]

ישנו ע''ז תי' מאחד מאדמורי בעלז
שההיקש הוא כמו שאאע''ה פעל נגד ההגיון בזה שלא שמע לטענות היצה''ר שהקב''ה אמר לו רק העלהו ושאר טענות כמבואר במדרש. נמצא שכבישת רחמיו היה בזה שלא שמע לטענת היצה''ר
כן יכבשו רחמיך, שהקב''ה יכבוש ולא ישמע לטענות היצה''ר נגדנו ביום הדין

הקושי הגדול הוא לא בהשוואת הכבישה לכבישה, אלא בהשוואת כבישת הרחמים לכבישת הרחמים את הכעס, שהמשמעות היא הפוכה.



לע"ע, זאת נחמתי בעניי:

מצאנו במדה כנגד מדה את ב' האופנים (הנהגה באותה מדה והנהגה בהפכה) - לפי הענין מהו הדבר הרצוי.
ולדוגמא בעלמא, המדקדק בק"ש מצננים לו גיהנום, כנגד מה שמעורר את החום הטבעי מצננים לו חום אחר (ב"י שם).

[אור עולם]

מו"ר שליט"א ביאר עניין זה, ואקדים קודם דבריו במקו"א לעניין ברכה ד"זכרונות".

דיש להקשות:
א. מה ששם המעשה הוא "עקידת יצחק" אע"פ שלכאו' העקידה היא חלק שולי בעצם מעשה ההקרבה.
ב. בתחילת הברכה פותחים בזכות "ותראה לפניך עקידה שעקד אברהם אבינו" ומסיימים בזכות "ועקידת יצחק לזרעו (של ישראל) היום ברחמים תזכור" (הקשה כן גם בפחד"י סוכות ע"ו, ועיין מחצה"ש תקצ"א).

והנה, איתא בחז"ל דהנסיון דהעקידה שייך למידת הדין "והאלוקים ניסה" "בשביל שתתקשט מידת הדין בעולם" (בר"ר פר' נה, ובילקוט צו, ועיין מהר"ל דר"ח פ"ה מ"ג), היינו דהנסיון הוא לא"א שמידת מידת החסד להשתלם במידת הדין (ועיין רבינו בחיי בראשית יח, לג).

א"כ מצינו דתוקף מעשה העקידה הוא במה שא"א ע"ה עוקד את מידת החסד שלו ופועל בדין וגבורה, ולעומת זאת יצחק מבטל את גבורתו אל מידת החסד דאברהם. (ועיין קונ' סוכות למרנא הגר"י דויד שליט"א, ובמאמרי פחד"י סוכות מא' ל, וראה תמיד לא: "יצחק בן אברהם").

ושם נתבשר א"א על לידת יעקב "כי ברך אברכך - אחת לאב ואחת לבן", היינו שמהעקידה של אברהם ויצחק נולד יעקב - תפארת. (ולכן יש דיון בפוסקים האם להזכיר "ועקידת יצחק לזרעו של ישראל" היינו להזכיר גם את זכות יעקב בעקידה, ומ"מ לכו"ע מבקשים "ברחמים תזכור" היינו מידת יעקב).

עתה זכינו להבין דה"עקידה" הוא חלק מרכזי במעשה הזה, ולכן בברכה מצרפים את הבקשה לזכות אברהם ויצחק.

ע"כ דבריו בביאור הברכה.

ואשתקד הוסיף, דלפי"ז מבוארת הבקשה "כמו שכבש... כן יכבשו", היינו דאנו מבקשים, דכשם שאברהם אבינו פעל הנהגת "לפני ולפנים" לעילא מהנהגתו הרגילה, ושיתף מידת חסד למידת הדין עד ללידת הרחמים, כן יכבשו רחמיך את כעסך, היינו שיתנהג עמנו לפנים משורת הדין וישתף חסד לדין וכך נונהג ברחמים.

[ארזי ביתר]

מו"ר שליט"א ביאר עניין זה, ואקדים קודם דבריו במקו"א לעניין ברכה ד"זכרונות".

דיש להקשות:
א. מה ששם המעשה הוא "עקידת יצחק" אע"פ שלכאו' העקידה היא חלק שולי בעצם מעשה ההקרבה.
ב. בתחילת הברכה פותחים בזכות "ותראה לפניך עקידה שעקד אברהם אבינו" ומסיימים בזכות "ועקידת יצחק לזרעו (של ישראל) היום ברחמים תזכור" (הקשה כן גם בפחד"י סוכות ע"ו, ועיין מחצה"ש תקצ"א).

והנה, איתא בחז"ל דהנסיון דהעקידה שייך למידת הדין "והאלוקים ניסה" "בשביל שתתקשט מידת הדין בעולם" (בר"ר פר' נה, ובילקוט צו, ועיין מהר"ל דר"ח פ"ה מ"ג), היינו דהנסיון הוא לא"א שמידת מידת החסד להשתלם במידת הדין (ועיין רבינו בחיי בראשית יח, לג).

א"כ מצינו דתוקף מעשה העקידה הוא במה שא"א ע"ה עוקד את מידת החסד שלו ופועל בדין וגבורה, ולעומת זאת יצחק מבטל את גבורתו אל מידת החסד דאברהם. (ועיין קונ' סוכות למרנא הגר"י דויד שליט"א, ובמאמרי פחד"י סוכות מא' ל, וראה תמיד לא: "יצחק בן אברהם").

ושם נתבשר א"א על לידת יעקב "כי ברך אברכך - אחת לאב ואחת לבן", היינו שמהעקידה של אברהם ויצחק נולד יעקב - תפארת. (ולכן יש דיון בפוסקים האם להזכיר "ועקידת יצחק לזרעו של ישראל" היינו להזכיר גם את זכות יעקב בעקידה, ומ"מ לכו"ע מבקשים "ברחמים תזכור" היינו מידת יעקב).

עתה זכינו להבין דה"עקידה" הוא חלק מרכזי במעשה הזה, ולכן בברכה מצרפים את הבקשה לזכות אברהם ויצחק.

ע"כ דבריו בביאור הברכה.

ואשתקד הוסיף, דלפי"ז מבוארת הבקשה "כמו שכבש... כן יכבשו", היינו דאנו מבקשים, דכשם שאברהם אבינו פעל הנהגת "לפני ולפנים" לעילא מהנהגתו הרגילה, ושיתף מידת חסד למידת הדין עד ללידת הרחמים, כן יכבשו רחמיך את כעסך, היינו שיתנהג עמנו לפנים משורת הדין וישתף חסד לדין וכך נונהג ברחמים.

כעי"ז כבר נזכר לעיל. ודפח"ח.

מי הוא מו"ר?