אין מזכירין זכרון ומלכות ושופר של פורענות זכרון דכתיב אותם זכר וגו' מלכות דכתיב (יחזקאל כ) חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה וגו' שופר דכתיב (ירמיה ד) כי קול שופר שמעת נפשי תרועת מלחמה:
לאיזה פסוק כוונת הירו'?
העיר הרב מנחם אייזנברג:
מפרשי הירו' על אתר, הציעו פסוק זה
כִּֽי־דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר לֹֽא־שָׁ֝כַ֗ח צַעֲקַ֥ת עניים עֲנָוִֽים׃
וכך גם סבר בעל הגליון בראבי"ה כי"ל. הנה מתוך ראבי"ה מהדו' א"מ שיח'
- ראביה.jpg (35.58 KiB) נצפה 1369 פעמים
[מן הצד יש להבהיר, המהדיר העתיק דברי ר"ד גולדשמידט שנראה מד' (עיינו במחזורו שם) שהוא סבר שכל פסקת זכר לבחוני שמד, אינה חלק מפיוטו של הקליר אלא תוספת אשכנזית. ושמא כוונתו שמנהג אמירת פסקה זו התחדש באשכנז? עכ"פ, בספרה של ש' אליצור פיוטי הקליר לר"ה, מופיע זכר לבחוני שמד בתוך אנסיכה של הקליר, ונראה מדבריה שאין פקפוק בדבר].
אכן, ד' הירושלמי אינם מובנים כה"צ, אמנם ההקשר הכללי הוא של פורענות, אבל הזכירה האמורה שם, היא טובת ישראל ופורענות לגויים, וזכירה שיש בה פור' לגויים, מזכירים.
ונראה שכוונת הירו' לפסוק אחר והנה הוא
ירמיהו פרק מד כא:
הֲל֣וֹא אֶת־הַקִּטֵּ֗ר אֲשֶׁ֨ר קִטַּרְתֶּ֜ם בְּעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְחֻצ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם אַתֶּ֧ם וַאֲבֽוֹתֵיכֶ֛ם מַלְכֵיכֶ֥ם וְשָׂרֵיכֶ֖ם וְעַ֣ם הָאָ֑רֶץ אֹתָם֙ זָכַ֣ר יְקֹוָ֔ק וַֽתַּעֲלֶ֖ה עַל־לִבּֽוֹ:
עכ"ד דברי ר' מנחם. והוא כו"פ.
והראני א"מ שיח', שכ"ה כדבריו בירו' ד"ו
- ראביה.jpg (16.53 KiB) נצפה 1369 פעמים
אותם זכר יי
והיינו פסוק זה שבירמיהו !
ובדפוסים שאח"כ נשמטה תיבה זו.