הרועה כתב:במרחב התפילה יש לא מעט מקבצים של פסוקים מלוקטים. לא שילוב של פסוקים בתוך נוסח תפילה, אלא תפילה המורכבת רק מפסוקים שונים (שאינם חטיבה מקורית אחת).
כרגע אני זוכר את אלה:
1. הודו בתחילת שחרית.
2. יהי כבוד.
3. ברוך ה' לעולם.
4. והוא רחום בשני וחמישי.
5. ויתן לך במוצ"ש.
6. הפתיחה לסליחות.
7. יראו בברכת המזון.
--
מן הסתם ישנם עוד מקבצים.
מה המקור לתופעה זו? האם המקור של כל המקבצים האלה מתועד?
------------------------------------------------------------
א.
ישנם עוד ? -
וודאי :8. ואנחנו לא נדע..
9. ובא לציון..
מתועד ? נכון. הכול מתועד ונידון - גם אם חלקם ברור, חלקם מסופק\ מספר גירסאות, וחלק נוסף עלום.
יש רבים כאלה בתפילות בסליחות ובפיוטים , לעיתים התפילה כולה. ולעיתים חלקה.
ומשמשים כפתיחה של קטע זה או של הקטע הבא . או כנעילה .
לעיתים כתוספת והשלמה של הנושא ולעיתים כנספח וכו .
וכולם נידונים בסידורים המבוארים ובספרים הייעודיים לכך.
ב.
ולהלן על חלקם בקצרה:
1.
נתחיל בהודו שמקורו בדבה"י א, טז, ח- לו.וניתקן עי דוד המלך בעת העלותו את הארון מבית עובד אדום הגיתי- לאוהל בעיר דוד. וזמנו ב
תחילת מלכותו בירושלים שנמשכה 33 שנה.
ויש להוסיף ש
בסופם של 33 השנים ולפני פטירתו חיבר תפילה\פרידה נוספת שמתוכה נאמרים על ידינו בשחרית 4 פסוקים ,והם "ויברך דוד ,,,לשם תפארתך. מדבה"י א,כט, י-יג.
הקטע הבא בויברך דוד - מויברכו שם... ועד במים עזים נאמר
לאחר כחמש מאות שנה עי עולי בבל עם סיום בניית חומת ירושלים. והם מנחמיה ט,
נחזור להודו - לקט הפסוקים: מרוממו ה' והלאה הם פסוקי דרחמי מתהילים שכולם ענין תחינה ותפילה על הגאולה וכו. כמבואר בסדר היום.
ויש שהוסיפו - שאמירת פסוקים נבחרים שכולם מתהילים תיחשב לנו כאילו אמרנו את הספר כולו.
ואכן בנוסח איטליה אומרים רק את החלק הראשון ולא את לקט הפסוקים.
ויש שאמרו את הודו רק בשבת, ואמירתו בכל יום כחלק חובה וקבוע הוא רק כמה מאות שנים.
2.
י
הי כבוד גם הוא אוסף
מתהילים למעט 3 . "רַבּ֣וֹת מַחֲשָׁב֣וֹת בְּלֶב־אִ֑ישׁ וַעֲצַ֥ת השם הִ֣יא תָקֽוּם׃ [משלי יט, כא] ופסוק אחד מדבה"י דברי הימים א,טז ,לא. יִשְׂמְח֤וּ הַשָּׁמַ֨יִם֙ וְתָגֵ֣ל הָאָ֔רֶץ וְיֹֽאמְר֥וּ בַגּוֹיִ֖ם השם מָלָֽךְ׃
והשלישי משמות טו,יח. השם יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד.
והפסוק "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך "
כלל אינו פסוק' אלא חיבור של קטעים מ תהילים י,טז. ומפרק צז,א.
ומשמות טו,יח.
ח"י הוא מספר פסוקים ב יהי כבוד, כנגד שמונה עשרה ברכות דשמונה עשרה. ולפיכך הכניסום בתוך פסוקי דזמרה. (ערוך השולחן, אורח חיים נ, ד).
אגב ברוב המזמור
יש שרשור בין הפסוקים והמשפטים - ואכמ"ל.
אמירת יהי כבוד וכו מוזכרים כבר במסכת סופרים ובסידורי הגאונים והלאה.
ואכן אין הסבר מיוחד לאמירתם. והראשונים מציינים שיש בו כ"א אזכרות [והמקובלים קישרו זאת לאשרי שאחריו שיש בו כ"א פסוקים כנגד - כ"א אזכרות].
[הראשונים שצויינו המדברים בכך הם:האשכול סימן ה.הארחות חיים מאה ברכות סימן כז.ובכל בו סימן ד.]
אבל שמות הויה יש בו רק 19 ואיך הגיעו המקובלים לכ"א ?
19 פעמים שם הויה + י-ה +
ישמחו
השמים
ותגל
הארץ.
ובסהכ כ"א אזכרות.
ומ"מ מעניינת הערתו של ת, שמע
שאפשר שזהו הגרעין המקורי של
פסוקי דזמרא, כנרמז משמם - פסוקים,
ולא מזמורים .
והם מתחילים בהודו וכוללים את יהי כבוד והם היו במרכז תפילת פסוקי דזימרה בנוסח הארץ ישראלי הוותיק, ורק אחכ נוספו להם הפרקים השלמים שכיום הפכו להיות עיקר ומרכז ה"פסוקי דזמרה". וזה מסייע לנוסח אשכנז האומרים את הודו לאחר ברכת ברוך שאמר .
אולם לפי המקובל ויש לכך משמעות הלכתית לגבי הפסקות -
הרי הפרקים הם -ולא אוסף הפסוקים מהווים את ה "פסוקי דזמרה"...
3. 7. יראו בברכת המזון.נו . כאן לאחר ההוספות הרבות של 'הרחמן' 'מגדיל' , 'עושה שלום' אז המשיכו להוסיף עוד, ומעיקרא מאי קא פרכית.
מ"מ הפסוקים מיראו וכו כולם מדברים ומשבחים אודות הספקת מזון מידי הקבה כי אין מחסור ליראיו..
מקורם של 4 פסוקים הם מתהילים . ו'ברוך הגבר' הוא מירמיה יז.
שני הפסוקים הראשונים מובאים כבר במחזור ויטרי וצויין שיש
לאמרם בלחש [ כיון שאינם מגוף ברהמ"ז] ושאר הפסוקים נוספו מאוחר יותר.
ועדיין נותר לאחרים להסביר את השאר.
תודה למאיר\מעיר ב. שזיכני לתקן ולהשלים פרטים.