ישראל אליהו כתב:ב"ה שהשתווינו חלקית.
ישראל אליהו כתב:לא אמרתי שמעכב. רק העלתי את טענת החיד"א (קשר גודל סימן טו"ב אות ז) ועוד, שראוי לחתום מעין הפתיחה, ומי שפותח 'למינים' ראוי לו שיחתום 'מכניע מינים'.
ועל כן נראה שהמעוניין לחתום 'מכניע זדים', ישנה גם בתחילת הברכה וכפי כל הנוסחאות הקדומות [וכן דעת הגרב"צ א"ש, כפי ששמעתי מעד נאמן].
לבי במערב כתב:להוסיף, שבתיבת 'שונאינו' צ"ל הא' בציר"י (ולא בסגו"ל).
יהודי ירושלמי כתב:במחילה. אבל לא מצאתי לבנתים בשום שו"ת של האחרונים הידועים: ר' משה פיינשטין הרב עובדיה הרב אלישיב הרב וואזנער או מי שלא תרצה, התייחסות לעניין ואמירה שאכן בעבר הנוסח היה למשומדים ושונה מחמת הצענזור.
והגם שבנוסחאות של הספרדים שהם בידינו כתוב למלשינים, מפני החקירה (=צנזורה) שעושים במקום הדפוס כנודע בע"ז, אבל לעולם יצטרך לומר למשומדים, וכן אומרים הספרדים, וכן שמעתי שאומרים התושבים היינו הגיריגוש, ואין לשנות מטבע וכו'.
ולמשומדים, כן הוא הנוסחא הישנה הנאמנה, ואין צורך לשנות ולהמיר ארש הנכונה, בעבור אנשים בוערים וכסילים מבקשי תואנה, כאשר כה עשו קצת מדפיסים חסרי לב, שינו הנוסח כולו והחליפוהו במגונה, מיראת עלילות דברים, חורשי און וצורפי שקרים, מאויבי היהודים כותבי שטנה, ובגלל הדבר הזה השחיתו את דרכם, להחליף ולקלקל הלשונות והענינים... ע"פ הדברים האלה כרתי אתך המעיין קורא בצדק נשפט באמונה, ברית המדע והתבונה, להשיב עטרת האמת ליושנה, להעמיד הנוסח הקדמון על חזקתו, שהיא ולמשומדים אל תהי תקוה, כמו שהוא בנוסחאות הישנות המאומתות ונאמנות, ולא ולמלשינים.
בברכת המינים, צר לי מאוד כי אין אנו אומרים אותה כתיקונה, חז"ל תיקנוה לומר ולמשומדים, כפי הכתוב בספרים הישנים... אבל כפי שעוותוה המדפיסים, או המבקרים, לומר ולמלשינים... וכשאני נזכר בתפילתי לעצמי אני אומר כפי נוסחת הספרים הישנים, אך כשאני מתפלל תפילת החזרה בציבור, אי אפשר לי להבליע כראוי, ולפרסם לאמר (ולמלשינים) [ולמשומדים], או גם ולמינים, אינני רוצה להורות דבר התמוה לרבים, שלא יאמרו כל אחד תורתו בידו.
ובברכת ולמלשינים וכו', הנה מפני הצנזורה נשתנה ברכה זו בסידורים שלפנינו, דמלשון ה"ר מנוח שכתב הכסף משנה בפ"ב ה"א מהלכות תפילה משמע דנוסחת הברכה היא למשומדים אל תהי תקוה...
שמעתי שהגר"ח עורר, שאחרי ששינו את נוסח ברכת למלשינים, ולא מזכירים שם למשומדים כנוסח הקדום, יתכן שחסר בעיקר מהות הברכה, דהרי מהות הברכה ניתקן כנגדם, ואולי לא יוצאים ידי חובה. (ספר הלכות תפילה לנכד רבינו – הרה"ג ר' ישעיה כהן שליט"א).
ראיתי עתה בפורום אוצה"ח, אחד בשם יהודי ירושלמי, המדבר גבוהה גבוהה כנגד גדולי רבותינו שהולכים אנו לאורם, וביד רמה חותך שאסור לחתום "שובר אויבים ומכניע מינים", וכל הסובר או מדפיס סידור בנוסח זה, הרי הוא "מחטיא את הרבים" שהרי אין גירסא כזו בכל הראשונים, ומסופק לו אם יוצא יד"ח כי משנה ממטבע שטבעו חכמים. והנה אם היה מעיר כדרכה של תורה, הייתי שם יד לפה, אולם ממכלול דבריו נראה כי חושב שרק לו נגלו האלהים, בו בעוד שכבר הפתה"ד, הגר"ח פלאג'י, ורבי יעקב רקח בספרו שערי תפלה, האריכו למעניתם לחלוק על החיד"א שנעלמו ממנו כל הראשונים וכו'. והנה הוא מעז לומר דבר שאפי' גדול דורנו הגרע"י ביחוו"ד ה, סי' ח, לא העז לומר (והוא הגורם הגדול לשינוי הנוסח מרוב הספרדים); שמסופק לו במי שחותם מינים אם יוצא יד"ח! הגרע"י זצ"ל כותב יש לו על מי לסמוך, והוא הירושלמי הזה בטוח שכל גדולי האחרונים שלנו הסוברים לחתום במינים - טעו, לא עיינו טוב, נתעצלו מלשנות, ושאר גיבובי מילין שבהם מבטל לגמרי כוחו של מנהג שכולו בא רק מכוח גדולי אותו מקום ואכמ"ל, ועם טענות שכאלה אפשר לעקור את כל התורה.
וכי מי אינו מכיר את הירושלמי הנודע על מינים וזדים, וכי אין כל האחרונים יודעים שכן גירסת הראשונים (ואני אוסיף שגם רבינו עובדיה בן רבינו אברהם בן הרמב"ם, בספרו המוסרי מקאלה אלחוצ'יה (=מאמר הבריכה) כותב נוסח ומכניע זדים, יצא לאור במקורו הערבי ע"י החוקר יוסף ינון-פנטון, לונדון תשנ"ה. ולפי שאין ספק שע"פ תגלית זו, לא ירחק היום וחביריו יוסיפו להתקיף, שכן כתב גם רבינו עובדיה בהראב"ם בספרו אלמקאלה, אז אציין להם לעיין בספר דברי יוסף סמברי שמזכירו, ולא יזכירו שמות ללא ידיעה מספקת), ובכ"ז פסקו רבותינו לחתום מינים? אין הדעת סובלת כתיבה מן הסוג הזה וסגנון דיבור זה החושבים שכולם עפר לרגליהם, ירחם ה' להיכן נגיע? אלפי גדולי תורה במשך המאות האחרונות ממזרח וממגרב חתמו כן, וכולם לא ידעו את דבריו? רק לו נגלו השמים החדשים? ואיני מדבר לגופו של אדם, שהרי מסתתר הוא בשפריר יהודי ירושלמי, אלא מדבר אני על תופעה שהולכת וגוברת בדור הריק הזה.
ואם כבר לשיטתו, יתכן כי החותמים זדים ללא שום זכר למינים בחתימה (ראה בסמוך) אינם יוצאים יד"ח, שהרי עיקר הברכה היא החתימה, ועיקר הברכה היא על המינים, וכתב הגאון פר"ח "אני מסיים שובר מינים ומכניע זדים". נלע"ד שלדעתו ממאי דלא חתמינן רק שובר ומכניע זדים, ללא כל איזכור אחר (שהרי לפי הירושלמי הכל כלול בזדים), מוכח כי גם בחתימה יש להזכיר את המינים שהם עיקר הברכה, וא"כ לרוב נוסחי עלמא שאינם מזכירים מינים כלל בחתימה הרי הם בספק לדעת הפר"ח. וע"פ דברי הפר"ח, הרחיק יותר הרב מנחת אהרן פארדו וכתב "לדעתי עיקר ההכנעה היא במינים, ועוד שנקראת ברכת המינים". כלומר לחתום במכניע מינים.
ומהפר"ח משמע לא כמהרי"י אלגאזי בספרו מענה לשון דף יז, שזדים היינו מינים, ועיין להרב קרן דוד סקלי, ערך זדים. אמנם בשלמי ציבור שלו, העיר על הפר"ח, אולם בעיקר ע"פ הקבלה (לדידיה).
(אגב לבד ממהר"י פארדו, גם תלמיד מובהק אחר של הגאון מהרד"ף - רבי אלישע חביליו, בסידורו עבודת התמיד (ראה הסכמות בני מוהרד"ף לסידורו על שימושו אצל אביהם) גרס מינים, ומשניהם מוכח כי גם מוהרד"ף מגדולי גדולי האחרונים היה גורס כן ביום יום, ולא כפי שהוכיח גד"ה הגרע"י מספרו חסדי דוד סוף פ"ג דברכות, דס"ל לחתום זדים, דהתם בס"ה הרב לפרושי אתא את דברי הירושלמי, ולא לפסוק הלכה למעשה. וכן מוכח מחסד לאלפים סי' קט"ז, ובספרו בית תפלה, שהמנהג הפשוט בשאריי דמן בוסנא - רבנותו של הגאון חס"ד, המנהג פשוט לחתום מינים).
בעבר ישבתי על מדוכה זו וישבתי דברי הירושלמי עם נוסחתין: שאין לגירסה זו סתירה גמורה מירושלמי, שהרי המעיין בירושלמי ברכות פ"ב, ה"ד; פ"ד, ה"ג; פ"ה, ה"ג (וראה השמטות ירושלמי פ"ד, ה"ג), ובמדרש ילמדנו שהובא בכלי יקר לאניאדו (שמואל דף קמ"ו, ע"ד), ומדרש ד"ישנו עם אחד" שהובא בעיני דוד אמאדו דף ח, ע"א, ועיין שו"ת משפט צדק למהר"ם מלמד, ח"ב, סי' ט (כדאי מאד לעיין בתשובה זו שגם צויינה ע"י הכנה"ג ותמצא חפץ למשומדים, ועיין בספר 'אלמרשאד אלכפי' לרבינו תנחום הירושלמי (בההד' הדסה שי), ערך משומד או שמד, משמיה דרבינו האי גאון, דהיינו נוצרים. עו"ע בספר ברכות שנשתקעו, מוסד הרב קוק, נוסחאות קדומות מהגניזה הקהירית, שהמונח נוצרים נכלל בפועל בגוף הברכה, כך שאין ספק שהרכה מכוונת אליהם, ובמ"א הארכתי לבאר כי במקומות רבים המונח מינים, היינו נוצרים), מכולהו משמע שהנוסח הקדום היה "בא"י מכניע זדים" בלבד ללא תוספת שובר אויבים וכדו'. ומזה נבוא אל היישוב, שמכיון שהחתימה היתה בחדא בלבד, ס"ל להירושלמי שהכל כלול בזדים ואין צורך בתוספת מינים, אולם לגירסאות המקובלות מאז הגאונים להוסיף שובר אויבים וכדו', קודם עיקר החתימה לשיטת הירושלמי שהיא מכניע זדים בלבד, הרי שאת הגויים שהם הזדים כמ"ש הרמב"ם בסוף הלכות מעילה (או הפושעים לרש"י) שהם עיקר הזדים, כללנו בשובר אויבים, ואם נימא שוב זדים הרי אנו שבים לומר את היסוד שאמרנו, שהרי עיקר הזדים הם הגויים, ועל כן לא ראו רבותינו סתירה מירושלמי, וס"ל לחזור לעיקרה של ברכה - ברכת המינים, וחתמו במינים, ואין זה משנה מטבע של ברכה, שהרי כל מה שתקנו זדים היינו אם חותם בה בלבד ללא תוספת לכלול הכל, אבל אחר שבנוסחותינו איכא תוספת שובר... המכניע לא חייב להיות זדים שהרי כבר נפרט, ואפשר למיהדר לעיקר הברכה - מינים. א"נ גם ללא האריכות דלעיל, הרי עיקר הברכה היא כנגד המינים, ונכון שלמסקנת הירושלמי יש לחתום זדים כדי לכלול בה גם שאר אינשי דלא מעלי, אולם מי שחתם במינים כעיקר יסוד הברכה, ודאי אינו נקרא משנה ממטבע, כי היא העיקר.
אודות רבותינו המקובלים שמריסי עיני המשיג נראה דאינו נמנה על אוהדיהן: אנחנו קבלנו ע"ע עיקר הוראות החיד"א והדברים ארוכים; זאת הסיבה שכל אלה שבאו אחריו שינו ואפי' נגד הרש"ש, כי הוא - רבינו החיד"א, "אינו זז ממנהגו" זה, וכדאיתא בקשר גודל יז, ז. והוא ראה זה בסידור מהר"ח כהן (ולא מהר"א כהן) תלמיד מובהק למהרח"ו, וכן יש גרסאות בסידורי מהר"ש ויטאל כנודע, ואם אלה שני גדולי תלמידי מהרח"ו הכי גרסי, ודאי לא המציאו זאת מדילהו, אלא שמעו מרבם מהרח"ו, ואם כן אין ספק לפ"ז כי הוא שמע זאת מרבינו האר"י (והחמ"י רק השתלשל מכוחם, לא שהוא המציאו). ואם כנים הדברים, הרי שאם היה נודע לרבינו הרש"ש שכן ס"ל לרבינו האר"י (מה שנודע רק למרן החיד"א, ולא לרבינו הרש"ש, כי אין גילוי בכתבי האר"י לזה - והוא עצמו תימה גדול מדוע ואכמ"ל), לא מן הנמנע כי הרש"ש הוה הדר ביה (א"נ יתכן כי שתי קבלות הוו משמיה דרבינו האר"י, ואין בירור, והדרינן לכללא דמחלוקת מרן החיד"א כנגד רבינו הרש"ש, כמאן אזלינן, ואכמ"ל). ואין בדברי הכרעה אלא ישוב למנהגנו הקדום והחשוב, כי ודאי הנוסחא הפשוטה היא זדים.
כ"ז כתבתי בנחיצה רבה מאד, למען מנהגנו הרחב
משה ש. שבת יצ"ו
[/quote]דרופתקי דאורייתא כתב:אודות רבותינו המקובלים שמריסי עיני המשיג נראה דאינו נמנה על אוהדיהן: אנחנו קבלנו ע"ע עיקר הוראות החיד"א והדברים ארוכים; זאת הסיבה שכל אלה שבאו אחריו שינו ואפי' נגד הרש"ש, כי הוא - רבינו החיד"א, "אינו זז ממנהגו" זה, וכדאיתא בקשר גודל יז, ז. והוא ראה זה בסידור מהר"ח כהן (ולא מהר"א כהן) תלמיד מובהק למהרח"ו, וכן יש גרסאות בסידורי מהר"ש ויטאל כנודע, ואם אלה שני גדולי תלמידי מהרח"ו הכי גרסי, ודאי לא המציאו זאת מדילהו, אלא שמעו מרבם מהרח"ו, ואם כן אין ספק לפ"ז כי הוא שמע זאת מרבינו האר"י (והחמ"י רק השתלשל מכוחם, לא שהוא המציאו). ואם כנים הדברים, הרי שאם היה נודע לרבינו הרש"ש שכן ס"ל לרבינו האר"י (מה שנודע רק למרן החיד"א, ולא לרבינו הרש"ש, כי אין גילוי בכתבי האר"י לזה - והוא עצמו תימה גדול מדוע ואכמ"ל), לא מן הנמנע כי הרש"ש הוה הדר ביה (א"נ יתכן כי שתי קבלות הוו משמיה דרבינו האר"י, ואין בירור, והדרינן לכללא דמחלוקת מרן החיד"א כנגד רבינו הרש"ש, כמאן אזלינן, ואכמ"ל). ואין בדברי הכרעה אלא ישוב למנהגנו הקדום והחשוב, כי ודאי הנוסחא הפשוטה היא זדים.
כ"ז כתבתי בנחיצה רבה מאד, למען מנהגנו הרחב
משה ש. שבת יצ"ו
להערת שים שלום, אני לא באתי לומר שהדבר מוכרע; באתי בס"ה לומר כי הדבר ידוע דאזלינן בתריה (ומה שהעיר מכמה מקומות, לא הבינותי, וכי לא אמרינן דאזלינן בתר מרן, ובמקומות רבים לא אזלינן בתריה), ועל כן כל הסידורים וכל הגדולים שינו; עד כדי כך כי שמעתי שיש סידורי הרש"ש! שנחתם בהם מינים. גם בסידור חקת עולם שסידר אחד מגדולי בית אל - המקובל האלקי מהר"ן עיני, נחתם מינים, וכידוע מרן הגרי"ח סמך על סידורו, וראה בן יהוידע ברכות כח, דמשמע שכן היה חותם בפועל, וכמובן שזה נגד הרש"ש.
כמו כן לא כתבתי להכריע החיד"א נגד הרש"ש, אלא שכן מצאנו בכמה מקומות, וזה אחד מהם.
גם מה שכתב שמפני "הצנזורא" מחקו זדים ונכנס מינים, לא הבינותי, אדרבה הנצרים והמומרים מחקו בנחישות ובלהט את המלה - מינים, לא זדים, כי הבינו (ויפה הבינו) כי בדרך כלל המכוון אליהם.
[/quote]דרופתקי דאורייתא כתב:נתבקשתי להעלות כאן
משה ש. שבת יצ"ו
יוצא פוניבז' כתב:הסברת יפה מאד שהנוסח המקורי הוא זדים. (וכמדומה שכיום אין מי שחולק בזה). אבל לא הבאת מקור שמי שאומר מינים לא יצא י"ח.
יש לציין עוד. יש מגדולי ההוראה שס"ל שלא לשנות את החתימה אף שברור שזה אינו הנסוח המקורי. עי' ספר מגן אבות לבהר בשם הגריש"א. וקובץ באו"י קלה עמ' קמה בשם הגרב"צ אבא שאול.
יוצא פוניבז' כתב:בשל"צ: "והפר"ח ז"ל כתב בברכת המינים אני מסיים שובר מינין ומכניע זדים. ולא ידעתי למה שינה בנוסח הברכה שכתוב בספרי המקובלים הקדמונים שר"ת ש'ובר א'ויבים ו'מכניע ז'דים גי' שם שד"י שבכח שם זה יכנעו שמפני כך חזרנו לאחורינו שלא לומר כנוסח הרב חמדת ימים ז"ל ומכניע מינין להיות מעין הפתיחה ע"ש".
האם ידוע כיום לאיזה "מקובלים קדמונים" כוונתו?
יהודי ירושלמי כתב:
והאמת שאפילו אלף אחרונים יביא האומרים שצריך לחתום מינים לא ישנה הדבר את הפסיקה ואסור לסטות מהאמת.
נוסח הברכה שהיה בפי כל הראשונים והגאונים וחז"ל היה לחתום בזדים. (בזמן הגאונים היו שלש נוסחאות: "שובר רשעים ומכניע זדים" "שובר אויבים ומכני זדים" "מכניע זדים")
וכל כך הרבה סכלות ואוילות יש בלהתעלם מדברים שהיום כל כך פשוטים וניתנים לבירור, ולצטט איזה חכם שלא היו לא נהירים הנוסחאות כלל.
בברכה. אלישע ב"ר יהואל הלוי בעל הנס איש גם זו הכהן מלובלין בעל הייסורים.
אבני גזית כתב:יהודי ירושלמי כתב:יש לי כמה וכמה חבילי תשובות להשיב על דבריו. אני לא רואה בזה תכלית, כי הניסוח של כת"ר לא נראה טוב בעין. כך גם לעיל בעניין שמועלקע המנוח וכך בעניין הצדיק הנסתר עליו השלום. כולם אדם אחד.
יש כאן ויכוח על הלכה פשוטה, ובקלות היא נמתחת לכיוון אישי וזלזלני בבא"ח ושאר גדולי האחרונים.
יהודי ירושלמי כתב:
2. עכשיו מצאתי עוד הוכחה. שבתפילת הביננו ברכת המינים מסוכמת כך "ועל הרשעים תניף ידיך" אם עיקר הברכה הוא המינים הנוסח היה צריך להיות "ועל המינים תניף ידך" אלא מכאן הוכחה שלאחר שנתקנה הברכה סוף סוף כבר כללה את כל עוברי העבירה.
אבני גזית כתב:יהודי ירושלמי כתב:
2. עכשיו מצאתי עוד הוכחה. שבתפילת הביננו ברכת המינים מסוכמת כך "ועל הרשעים תניף ידיך" אם עיקר הברכה הוא המינים הנוסח היה צריך להיות "ועל המינים תניף ידך" אלא מכאן הוכחה שלאחר שנתקנה הברכה סוף סוף כבר כללה את כל עוברי העבירה.
אם כדבריך, היה לו לומר ועל הזדים תניף ידיך, כך שאין הכרעה מזה, ועוד ד"לפלפול החכם הכותב" לק"מ, דהא במלה אחת בלבד גם הוא מודה שיש לכלול זדים בלבד, ואיהו גופא דברי הירושלמי.
דרופתקי דאורייתא כתב:[לפ"ז כיום יש להוסיף 'למוסרים'..]
"נוסח ישן של החתימה הוא: ברוך אתה ה' שובר רשעים ומכניע זדים 28, ובנוסחאותינו: שובר אויבים ומכניע זדים 29".
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 14 אורחים