רצה ד' אלקינו בעמך ישראל ובתפילתם, והשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפילתם באהבה תקבל ברצון, ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. ברוך אתה ד' המחזיר שכינתו לציון.
סיומה של הברכה שתוכנה הוא תפילה לחזרת השראת השכינה בציון שהיא מעין חתימת הברכה 'המחזיר שכינתו לציון' בודאי איננה בנוסחתה המקורית שהיתה בעת תקנתה ע"י אנשי כנסת הגדולה בעת היות הבית עומד על מכונו, ואולם מה היתה הנוסחה בזמן הבית, מצינו בזה ב' אופנים המובאים בלשון רש"י בברכות (יא, ב ד"ה ועבודה), ברוך המקבל עבודת עמו ישראל ברצון, אי נמי שאותך לבדך ביראה נעבוד. ב' נוסחאות אלו הובאו בדברי הראשונים והאחרונים (ראה במס' תמיד פ"ה מ"א ובתוי"ט ובתפארת ישראל שם; רש"י יומא סח, ב ד"ה ועל העבודה; רבינו חננאל יומא ע, א; מאירי ברכות שם, ועוד).
בדברי חז"ל בכמה דוכתי נראה שנקטו בנוסח החתימה, 'שאותך לבדך ביראה נעבוד', (ירושלמי סוטה פ"ז ה"ו; מדרש תהילים מזמור כט; ילקוט שמעוני שמואל א רמז פ). נוסח זה נשתמר גם לימינו כסיומה של ברכת העבודה בתפילת המוסף בימים טובים ובמועדים לאחר התוספת 'ותערב לפניך עתירתנו כעולה וכקרבן. אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים. ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים. ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות' – 'ברוך אתה ד' שאותך לבדך ביראה נעבוד'.
והנה מצינו בנוסח חתימה זו הדגשה על העבודה 'ביראה' דייקא, וכן נראה גם בנוסח ברכה מעין שבע הנאמרת ע"י הש"ץ בליל ש"ק, 'לפניו נעבוד ביראה ופחד', וכתב האבודרהם שזה כנגד רצה שהוא עבודה.
ולכאורה צ"ב, שהרי בנוסח הברכה המלא שלפנינו אין זכר לזה שהעבודה היא ביראה, ואדרבה, על התפילה שהיא 'כנגד תמידין תקנו' אנו אומרים 'ותפילתם באהבה תקבל ברצון'.