ומכבר נתקשיתי, שהסיפא מגרעת את הרישא, אם טרם קראוך עניתם, מהי השמיעה בעודם מדברים.
ומחכ"א שמעתי לבאר ע"פ ד' הגמ' בתענית כה:
שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה כסבורין העם לומר שבחו של צבור הוא אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו אמר להם תנו לו ואל אשמע קולו שוב שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים לאחר שקיעת החמה כסבורים העם לומר שבחו של צבור הוא אמר להם שמואל לא שבח של צבור הוא אלא אמשול לכם משל למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו ואמר להם המתינו לו עד שיתמקמק ויצטער ואחר כך תנו לו ולשמואל הקטן שבחו של צבור היכי דמי אמר משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא,
ולכן מודגש הענין של השמיעה בעודם מדברים, לאפוקי מן המשל הראשון. (וכבר נמצא כן בכמה ספרים, עי').
ועי"ש בקרן אורה.
כעת ראיתי שעמד בזה בס' מעשי ה' (לבעל ה'יוסף לקח'), ז"ל במעשי מצרים פ"ה -
וכיון שבאתי אל הכתוב הזה אבארהו לך, שכבר יש לשאול בכתוב הזה, שקודם אמר שטרם יקראו והוא יענה, ואח"כ כפוחת וגורע מהבטחה זו, אמר עוד הם מדברים ואני אשמע, שכנראה שלא ישמע רק אחר הדיבור. אבל יתכן לומר בכתוב הזה המשל למי שמבקש מאתו יתברך לרפאות את החולה, והנה קודם שיקרא כבר הקדוש ברוך הוא ענה ושלח לו רפואה. ואמנם הצדיק המתפלל על החולה הזה אינו יודע שכבר ענה לו השי"ת ושלח מלאך וירפאהו, והוא שוקד ומתמיד בתפילות, והקב"ה שהוא חפץ בתפילתן של צדיקים, עם היות שכבר הפיק רצונו קודם שיקרא אליו עם כל זה הוא שומע תפילתו, ואפילו שאין צורך לו לאותה תפילה, שכבר הפיק רצונו ומעתה לא היה צריך לשמוע התפילה, אפילו הכי הוא שומעה מאהבתו לשמוע תפילתן של צדיקים, והוא אומרו והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, רצה לומר אחר שעניתי להם וכבר הפקתי רצונם עודם מתפללים ואני שומע.
והמבי"ט בבית אלוקים שער התפילה פרק יג כתב כך -
והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, כי להיות בכל תפלה דברי שבח קדומים לה ואח"כ דברי תחנונים, אמר על סידור השבח הקודם שהוא כמו קריאתו לה' שקורא אליו קודם בסידור שבחיו, אמר טרם יקראו. כי קודם סדרו שבחו וקוראו אליו הוא עונה כאלו אומר הנני, ואח"כ כשמתפלל ומתחנן אליו ית' ומזכיר ענין צרתו, עוד הוא מדבר בו והוא שומע ומשלים צרכיו ומציל אותו מרעתו הבאה עליו.
ובשם המגיד ממעזריטש ראיתי שהביאו כדלהלן -
והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע [סה, כד]. יש לדקדק דמתחילה נקיט מעלה גדולה דטרם יקראו וכו', ואחר זה פוחת והולך במדריגה פחותה מזו, עודם מדברים וכו'. ועוד יותר קשה, דמאי זה מעלה דטרם יקראו וכו', דהלא איתא בגמ' דתענית (כה ב) בימי (רשב"נ) [שמואל הקטן] גזור תעניתא ואתא מיטרא בצפרא, כסבורין העם דמעליותא היא, אמר להם למה"ד לעבד שמבקש דבר מרבו ורבו אומר תנו לו ואל אשמע קולו, ואם כן מאי זה מעליותא דטרם יקראו וכו', וגם בעלמא אמרינן שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים וא"כ גריעותא היא. אך יש לפרש עפ"י מה דאיתא בגמ' הנ"ל (ח ב) בימי רבי שמואל בר נחמני הוי כפנא ומותנא, אמרו היכי נעביד ניבעי רחמי אתרווייהו אתרתי לא מצלינן וכו', ומסיק ניבעי רחמי אכפנא וגמירי כי יהיב קודשא ב"ה שובעה לחיי הוא דיהיב, והנה הא תינח אם אנו צריכים לשני דברים שנוכל לכלול תרווייהו בחדא כגוונא דגמרא הנ"ל, א"כ שפיר בעינן רחמי אחדא ואידך בכלל, אבל אם אנו צריכים להתפלל על שני דברים נפרדים וא"א לכלול שניהם בדבר אחד ועל שניהם אי - אפשר להתפלל, לכן הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו עונה על דבר אחד קודם שמתפללין כלל עליו וא"צ שוב להתפלל על דבר זה ונשאר רק הדבר השני להתפלל עליו ושפיר דמי, וז"ש הכתוב, והיה טרם יקראו ואני אענה, ולא תימא שזה מחמת גריעותא שאני קל ח"ו בתפילתם, אלא הטעם הוא שאני יודע שיש להם להתפלל עוד על איזה דבר ועל ידי כן עוד הם מדברים ואני אשמע ומתרץ הכל וק"ל, ודפח"ח.
מן הסתם יש עוד הרבה להוסיף ע"ז.