פורום אוצר החכמה

אתה גיבור ... מחיה מתים אתה ... מי כמוך ... ומי דומה לך ... ונאמן אתה ...

למה הפיסקה האמצעית "ומקיים אמונתו לישני עפר" מופיעה בלש' נסתר?

עושה חדשות כתב:אתה גיבור ... מחיה מתים אתה ... מי כמוך ... ומי דומה לך ... ונאמן אתה ...

למה הפיסקה האמצעית "ומקיים אמונתו לישני עפר" מופיעה בלש' נסתר?

סגנון ברכות כך הוא, תחילה וסוף לשון נוכח ובאמצע לשון נסתר.

בתחילה אומרים "מחיה מתים אתה רב להושיע" וכו', והמילה אתה חוזרת על כל ההמשך. ואכתי צ"ע.

גם "רב להושיע" היא לשון נסתר

ישראליק כתב:גם "רב להושיע" היא לשון נסתר

רב להושיע אינו נסתר ואינו נוכח, הוא ניטראלי. אפשר לומר "אתה רב להושיע", ואפשר לומר "הוא רב להושיע", וכן בכל התארים האמורים בברכה זו, משיב הרוח, מכלכל חיים בחסד וכו'.

שערי חכמה כתב:

ישראליק כתב:גם "רב להושיע" היא לשון נסתר

רב להושיע אינו נסתר ואינו נוכח, הוא ניטראלי. אפשר לומר "אתה רב להושיע", ואפשר לומר "הוא רב להושיע", וכן בכל התארים האמורים בברכה זו, משיב הרוח, מכלכל חיים בחסד וכו'.

אכן, צודק.

בעצם, תשובה על השאלה של הרב עושה חדשות, חשבתי.
אולי מפני שזהו דבר של עתיד, לא משתמשים בלשון נוכח.

ישראליק כתב:אולי מפני שזהו דבר של עתיד, לא משתמשים בלשון נוכח.

א. מה הסברא שבדבר של עתיד שייך יותר לשון נסתר?
ב. הרי בתחילת הברכה פתח ב'מחיה מתים אתה'.

בתשובות הרב קאפח:


ויש לברר האם אכן 'נוסח אנשי כנה"ג' היה כך, מאחר ונוסח הקדום של תפילת העמידה של בני ארץ ישראל שונה לגמרי.
ואגב, התיקון 'ומקיים אמונתך' לא נשמע לי הגון בכלל. אם כבר תיקן הלה ושינה את הנוסח, אולי יותר היה לו לתקן 'ומקיים אמונה' או משהו כזה.

לא ברורה לי ההערה.
אפשר לומר לאדם אתה שומר הבטחתך
אבל יותר מצוי שנאמר אתה אדם ששומר הבטחתו או אחד ששומר הבטחתו.
מקיים אמונתו הוא מעין השני.

אותו אדם גם חתם "ברוך אתה ה' המחזיר שכינתך לציון"? ועוד חתימות ברכות רבות כמוה.
מסתבר שבגלל שבעבר הצורה הפשוטה בלי תוספת היא נסתר ולשאר הגופים מוסיפים אותיות, ובהווה אין אותיות נוספות לנוכח, (רק למדבר בלשון חכמים יש, אומרני=אומר אני), כל הווה היה בעיני הציבור מעבר ללשון נסתר ולכן גרר לשון נסתר.

ייתכן שכך מנהג הלשון כבר בתנ"ך. בברכי נפשי המזמור מתחיל בלשון נוכח וכשמגיע ללשון הווה עובר לנסתר "עושה מלאכיו רוחות".

אולי קשור:

העמק דבר פ' בשלח כתב:...כל שאינו מובן להמדבר בשכלו כי כן הוא, אסור להלל את ה' בלשון נוכח, וכדאי' ביומא פ' בא לו שירמיה ודניאל לא אמרו בתפלתם שמתחיל בלשון נוכח הגדול והנורא, משום שלא הבינו האיך הוא כן, אף על גב שודאי האמינו שכן הוא...