פורום אוצר החכמה

טעות נפוצה השגורה בפי רבים שאומרים "ואהבת" מלעיל, ומשמעותו לשון עבר - דרך סיפור ולא ציווי, וצ"ל במלרע, ואז ו' ההיפוך הופכת את המשמעות ללשון עתיד - ציווי.
הבדל זה משנה את המשמעות, ולכאו' הקוראים כן אינם יוצאים ידי חובתם.

ומ"מ כיון שרבים הם השוגים בזה, האם יש עליהם איזה לימוד זכות לומר שיצאו יד"ח בדיעבד?

מצאנו משקל זה במלעיל, כמו "ואכלת ושבעת", כי וא"ו ההיפוך לבדה יכולה כבר להפוך ללשון עתיד. וממילא איכא לימוד זכות.

"ושבעת" נסוג לאחור בגלל שהוא סוף פסוק, אבל ב"ואהבת" זו טעות גמורה המשנה את המשמעות.

ראה אמת ליעקב (קמנצקי) או"ח סי' קמ"ב

כתבו הפוסקים ליזהר בין מלעיל ומלרע כשהדבר גורם לשינוי משמעות בין הוה לעבר, ועיין בקונטרס הטעמת המילים של רא"י הופמן ובשו"ת עולת יצחק ח"א סימן כה שהוא לעכובא בדיעבד, והביא שם כן מהערה"ש תרצ,כ [וכן משמע בשערי אפרים ג,טז], ואף שלפעמים מחמת ההפסק משתנה מקום הההטעמה, כגון בק"ש: ואכלת [מלרע] ושבעת [מלעיל], דזה אינו אומר שהותרה הרצועה.
ע"ע באשכול זה.

שערי חכמה כתב:"ושבעת" נסוג לאחור בגלל שהוא סוף פסוק, אבל ב"ואהבת" זו טעות גמורה המשנה את המשמעות.

ברור שזה הטעם. אבל עצם האפשרות שזה יכול לקרות, והמשמעות נשארת בלשון עתיד - גורמת לכאורה שמי שקרא מלעיל יצא (מלבד מה שבלא"ה צריך הרבה לימודי זכות על הקוראים בצורה החסידית הנפוצה, שאינם יודעים להבחין בין דגש לרפוי, נח ונד, מלעיל ומלרע וכו' וכו'. והיישוב הפשוט הוא דהוי כקורא בכל לשון).

איש גלילי כתב:

שערי חכמה כתב:"ושבעת" נסוג לאחור בגלל שהוא סוף פסוק, אבל ב"ואהבת" זו טעות גמורה המשנה את המשמעות.

ברור שזה הטעם. אבל עצם האפשרות שזה יכול לקרות, והמשמעות נשארת בלשון עתיד - גורמת לכאורה שמי שקרא מלעיל יצא (מלבד מה שבלא"ה צריך הרבה לימודי זכות על הקוראים בצורה החסידית הנפוצה, שאינם יודעים להבחין בין דגש לרפוי, נח ונד, מלעיל ומלרע וכו' וכו'. והיישוב הפשוט הוא דהוי כקורא בכל לשון).

עצם האפשרות שזה יכול לקרות לא מועיל כלום כיון שכאן זה משנה את המשמעות, ומ"ש באמת ליעקב שציין סעדיה, באמת דבריו צ"ע.
ומה שרבים אינם מקפידים על שוא נח ושוא נע ודגש ורפוי וכדו', בד"כ אין זה משנה את המשמעות.
ולהחשיב טעות זו כקריאה בכל לשון אינו נראה, כיון שגם לפי מבטאם צ"ל במלרע, אלא שאינם מקפידים על כך מחוסר מחשבה או ענין.

כנראה שאינך רגיל לשמוע קריאת התורה חסידית אותנטית. אני, שגדלתי (ועודני) בתוך תרבות זאת, יכולני להעיד שלא תמלט קריאה בלא כמה וכמה טעויות המשנות את המשמעות. וכדי שלא לומר שרבותי הקדושים לא יצאו ידי חובת קריאת המגילה וכו', אני נוטה לומר דלא גרע מכל לשון.
הטענה שהכללים קיימים אצלם במובן רעיוני איננה כל כך חשובה לדיון לדעתי, כי אם תשאל אותם על כך הם אפי' לא יבינו על מה אתה מדבר. נראה לי פשוט שאפשר להחשיב את זה כניב מסוים של שפה, ובדיעבד (לכה"פ) יצא. למותר לציין, שאני אישית אינני סומך על זה ואני משתדל בכל כחי לדייק ככל האפשר, אבל אני מעדיף לשמוע קריאת המגילה מרבי בדרגה גבוהה של פנימיות הלב, מאשר לצאת ידי חובה בעצמי בדרגה גבוהה של דקדוק.

יש סברא באשל אברהם מבושטאט בהלכות קריאת ס''ת לענין מלעיל ומלרע שבמקום שהעניין מוכיח שהוא מלעיל אף אם קרא מלרע א''צ להחזיר
אבל במקום שרק המלעיל בלבד הוא נותן את המשמעות צריך להחזיר וכדוגמא המפורסמת גבי "והנה רחל באה עם הצאן"
וגם קריאת שמע שכל הפרשה ציווי העניין מוכיח שהוא ציווי אף אם קרא מלעיל

הראה לי הגריח"ס שליט"א דברי רבינו הסטייפלר זצ"ל בס' קריינא דאיגרתא מהדורה חדשה כרך ב' עמ' כ': ובדבר ושמעתי כי חנון אני, שקרא הנגינה מלעיל וכותב מעכ"ת שזהו שינוי המשמעות דכשהנגינה מלרע משמעותו על העתיד וכשהנגינה מלעיל משמעותו לשעבר.

בעניותי איני בקי בחכמת הדקדוק ולא ידוע לי מיהו הקדמון שאמר כלל זה ואם כלל זה הוא מגדולי הפוסקים לכאו' הוא שינוי בהענין וכתב במ"ב שם מק"ג דה"ה בשינוי בנגינת הפעמים כשהענין משתנה מחזירין אותו אבל מ"מ צ"ע דמתוך דברי הפרשה מוכח דקאי על העתיד וצ"ע.

ובמקום שיש ספק אי זה נקרא שינוי הענין ודאי על אתר כשמרגישין השינוי יש לחזור ולקרוא את הפסוק שנית כתיקונו אבל אם עברו כבר כמה פסוקים לכאורה כדאי הב"ח לסמוך עליו במקום מפק שהוא ז"ל פוסק דבכל אופן אין מחזירין אותו ע"ש ובב"י בשם תרומת הדשן עכ"ל. ודו"ק.

משה1 כתב:ובמקום שיש ספק אי זה נקרא שינוי הענין ודאי על אתר כשמרגישין השינוי יש לחזור ולקרוא את הפסוק שנית כתיקונו אבל אם עברו כבר כמה פסוקים לכאורה כדאי הב"ח לסמוך עליו במקום מפק שהוא ז"ל פוסק דבכל אופן אין מחזירין אותו ע"ש ובב"י בשם תרומת הדשן עכ"ל. ודו"ק.

שם מיירי בקריאת התורה שהיא דרבנן, ובזה התיר הב"ח בדיעבד, והקה"י סמך עליו במקום ספק כשכבר עברו כמה פסוקים, אבל בקריאת שמע שהיא דאורייתא לא מצאנו מי שמיקל אפילו בדיעבד.

מענה איש כתב:יש סברא באשל אברהם מבושטאט בהלכות קריאת ס''ת לענין מלעיל ומלרע שבמקום שהעניין מוכיח שהוא מלעיל אף אם קרא מלרע א''צ להחזיר
אבל במקום שרק המלעיל בלבד הוא נותן את המשמעות צריך להחזיר וכדוגמא המפורסמת גבי "והנה רחל באה עם הצאן"
וגם קריאת שמע שכל הפרשה ציווי העניין מוכיח שהוא ציווי אף אם קרא מלעיל

לענ"ד בפסוק "ואהבת" אין ראיה ברורה שהוא ציווי ולא סיפור דברים.
מ"מ גם הא"א שהוא מחודש מאד מיירי רק בקריה"ת ולא בק"ש דאורייתא. וצ"ע.

איש גלילי כתב:אני מעדיף לשמוע קריאת המגילה מרבי בדרגה גבוהה של פנימיות הלב, מאשר לצאת ידי חובה בעצמי בדרגה גבוהה של דקדוק.

אם אתה רוצה לקיים את המצוה ולא רק את הרגשת הלב, אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך, ובכל מקום שהרבי שלך טועה תקרא את התיבות בעצמך, ואפי' בע"פ.

שערי חכמה כתב:

איש גלילי כתב:אני מעדיף לשמוע קריאת המגילה מרבי בדרגה גבוהה של פנימיות הלב, מאשר לצאת ידי חובה בעצמי בדרגה גבוהה של דקדוק.

אם אתה רוצה לקיים את המצוה ולא רק את הרגשת הלב, אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך, ובכל מקום שהרבי שלך טועה תקרא את התיבות בעצמך, ואפי' בע"פ.

אני אכן עושה כך, אבל רק בשביל ההידור, כי פשוט לי שאני יוצא יד"ח גם בלי זה.

איש גלילי כתב:כנראה שאינך רגיל לשמוע קריאת התורה חסידית אותנטית. אני, שגדלתי (ועודני) בתוך תרבות זאת, יכולני להעיד שלא תמלט קריאה בלא כמה וכמה טעויות המשנות את המשמעות.

אני לא מסכים עם ההכללה, יש בעלי קוראים חסידיים שמקפידים על קריאה נכונה במלעיל ומלרע וכו'.

בעבר הצעתי לכמה אנשים שאינם מבינים בדקדוק לקרוא קריאת שמע בטעמים, ולהטעים כל מילה כפי סימון הטעמים. למי שיודע לקרוא בטעמים כראוי זה מועיל מאד.

משה1 כתב:הראה לי הגריח"ס שליט"א דברי רבינו הסטייפלר זצ"ל בס' קריינא דאיגרתא מהדורה חדשה כרך ב' עמ' כ': ובדבר ושמעתי כי חנון אני, שקרא הנגינה מלעיל וכותב מעכ"ת שזהו שינוי המשמעות דכשהנגינה מלרע משמעותו על העתיד וכשהנגינה מלעיל משמעותו לשעבר.
בעניותי איני בקי בחכמת הדקדוק ולא ידוע לי מיהו הקדמון שאמר כלל זה...

רש"י נחמיה ט, ז (על 'ושמת שמו אברהם'):

ושמת - טעמו למעלה בשי"ן לפי שמשמעותו בלשון עבר:

אב"ע ויקרא י, יט (על הפסוק 'ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ד''):

... ועוד אמרו, כי 'ואכלתי' - פועל עבר, ואילו היה עתיד היה מלרע, כמו 'ודברתי אל הנביאים' (הושע יב, יא) 'ודברתי אתך' (שמות כה, כב)... ועל דעת המעתיקים ... מלת 'ואכלתי חטאת' - כאילו אמר, ואילו אכלתי חטאת. גם מצאנו מלות לעתיד והם מלעיל:

רד"ק, 'מכלול' דף ה: על 'פָּעַלְתָּ':

מעט דבש כתב:

משה1 כתב:הראה לי הגריח"ס שליט"א דברי רבינו הסטייפלר זצ"ל בס' קריינא דאיגרתא מהדורה חדשה כרך ב' עמ' כ': ובדבר ושמעתי כי חנון אני, שקרא הנגינה מלעיל וכותב מעכ"ת שזהו שינוי המשמעות דכשהנגינה מלרע משמעותו על העתיד וכשהנגינה מלעיל משמעותו לשעבר.
בעניותי איני בקי בחכמת הדקדוק ולא ידוע לי מיהו הקדמון שאמר כלל זה...

רש"י נחמיה ט, ז (על 'ושמת שמו אברהם'):

ושמת - טעמו למעלה בשי"ן לפי שמשמעותו בלשון עבר:

אב"ע ויקרא י, יט (על הפסוק 'ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ד''):

... ועוד אמרו, כי 'ואכלתי' - פועל עבר, ואילו היה עתיד היה מלרע, כמו 'ודברתי אל הנביאים' (הושע יב, יא) 'ודברתי אתך' (שמות כה, כב)... ועל דעת המעתיקים ... מלת 'ואכלתי חטאת' - כאילו אמר, ואילו אכלתי חטאת. גם מצאנו מלות לעתיד והם מלעיל:

רד"ק, 'מכלול' דף ה: על 'פָּעַלְתָּ':

מכלול ה, ב על פעלת.GIF

לא הזכירו פסוק בפרשת בחקתי וצויתי את ברכתי שבחומשים הרגילים מלעיל [רוו'ה תיקן]

דנני כתב:לא הזכירו פסוק בפרשת בחקתי (צ"ל 'בהר', ויקרא כה, כא. מ.ד.) 'וצויתי את ברכתי' שבחומשים הרגילים מלעיל [רוו"ה תיקן].

דוקא שם לפי הכללים הוא מלעיל, כיון ש-ל' הפועל נחה (השורש הוא 'צוה', והאות האחרונה מן השורש, המכונה 'ל' הפועל' היא אות ה', שהיא אות נחה), וכמבואר ברד"ק המצ"ב.

ובחומש רוו"ה שבאוצר, 'דרך מסילה' הוא ג"כ מלעיל, כדינו.

מעט דבש כתב:רש"י נחמיה ט, ז (על 'ושמת שמו אברהם'):

ושמת - טעמו למעלה בשי"ן לפי שמשמעותו בלשון עבר:

אב"ע ויקרא י, יט (על הפסוק 'ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ד''):

... ועוד אמרו, כי 'ואכלתי' - פועל עבר, ואילו היה עתיד היה מלרע, כמו 'ודברתי אל הנביאים' (הושע יב, יא) 'ודברתי אתך' (שמות כה, כב)... ועל דעת המעתיקים ... מלת 'ואכלתי חטאת' - כאילו אמר, ואילו אכלתי חטאת. גם מצאנו מלות לעתיד והם מלעיל:

רד"ק, 'מכלול' דף ה: על 'פָּעַלְתָּ':

מכלול ה, ב על פעלת.GIF

יישר כח.
וע"ע בספר צחות לראב"ע דפוס ברלין דף לח:\

כמו"כ טעמי המקרא מוכיחים את הכלל הזה, כיון שהטעמים מופיעים תמיד מעל או מתחת האות המוטעמת במילה.

עתה ראיתי בתשובות והנהגות (ח"א סי' נח) שכתב בזה"ל:

ויש ליזהר מאד בקריאת ק"ש בכל תיבה ותיבה לאט ובמתינות, ולקרוא בדקדוק בשוא נע ושוא נח במלעיל או מלרע, הגע בעצמך לדוגמא כשאומר ואהבת במלעיל הלוא יש לפרש בלשון עבר שאומר לחבירו שאהב, ואין זה הפשט כלל ולא יצא המ"ע רק ואהבת זה צווי, וע"כ צריך להדגיש המלרע והיינו בקמץ בסוף דוקא, וכן יש עוד תיבות הרבה בק"ש שמקלקלים אם לא קורין בדקדוק, [עיין ב"יסוד ושורש העבודה" שהאריך בזה והביא כל הדוגמאות] והזהרתי ע"ז כמה וכמה פעמים, וכדאי לבטל עוד כמה דקות לומר ק"ש יום יום בדקדוק, שבזה זוכין שמצננין לו אור של גיהנם, כמבואר בחז"ל.

הסכמת הגר"מ שטרנבוך לקונטרס 'הטעמת המילים הקדושות כהלכתן וכמשפטן':

מעט דבש כתב:הסכמת הגר"מ שטרנבוך לקונטרס 'הטעמת המילים הקדושות כהלכתן וכמשפטן':

הגר''מ שטרנבוך - הסכמה לקונטרס הטעמת המילים.GIF

דבריו צ"ע, שהרי הראב"ד לא דיבר על שיבוש המשנה את המשמעות, אלא בדין דקדוק לכתחילה בדבר שאינו משנה את המשמעות.
ועוד, דהראב"ד מיירי בכל לשון ומה ענין זה ללשון הקודש שבזה אין חולק.
ובלא"ה בשו"ע (סי' סב ס"ב) פסק כהרמב"ם שגם בכל לשון צריך לדקדק, והרמ"א לא חולק. וצ"ע.
והעיקר כדבריו בתשובות והנהגות הנ"ל.

שערי חכמה כתב:

איש גלילי כתב:כנראה שאינך רגיל לשמוע קריאת התורה חסידית אותנטית. אני, שגדלתי (ועודני) בתוך תרבות זאת, יכולני להעיד שלא תמלט קריאה בלא כמה וכמה טעויות המשנות את המשמעות.

אני לא מסכים עם ההכללה, יש בעלי קוראים חסידיים שמקפידים על קריאה נכונה במלעיל ומלרע וכו'.

בעבר הצעתי לכמה אנשים שאינם מבינים בדקדוק לקרוא קריאת שמע בטעמים, ולהטעים כל מילה כפי סימון הטעמים. למי שיודע לקרוא בטעמים כראוי זה מועיל מאד.

ברור שיש קוראים חסידיים מדקדקים. דברתי על הקוראים החסידיים ה'אותנטיים', כלומר של הדור הקודם, או החקיינים שלהם גם מדורנו.

איש גלילי כתב:

שערי חכמה כתב:

איש גלילי כתב:כנראה שאינך רגיל לשמוע קריאת התורה חסידית אותנטית. אני, שגדלתי (ועודני) בתוך תרבות זאת, יכולני להעיד שלא תמלט קריאה בלא כמה וכמה טעויות המשנות את המשמעות.

אני לא מסכים עם ההכללה, יש בעלי קוראים חסידיים שמקפידים על קריאה נכונה במלעיל ומלרע וכו'.

בעבר הצעתי לכמה אנשים שאינם מבינים בדקדוק לקרוא קריאת שמע בטעמים, ולהטעים כל מילה כפי סימון הטעמים. למי שיודע לקרוא בטעמים כראוי זה מועיל מאד.

ברור שיש קוראים חסידיים מדקדקים. דברתי על הקוראים החסידיים ה'אותנטיים', כלומר של הדור הקודם, או החקיינים שלהם גם מדורנו.

ברור שזה לא מספיק בשביל להגדיר קריאה בשגיאות כקריאה בכל לשון.
בכל אופן, גם אם היית צודק, דבריך לא יועילו בקריה"ת דלא מהני בכל לשון.
אגב, הבוקר שמעתי קריאת התורה במבטא חסידי, עקבתי אחרי הבעל קורא והוא קרא בדיוק ע"פ הטעמים בלי טעות אחת של מלעיל ומלרע! ובקריאה של היום בפרשת עקב יש הרבה מקבילות ל"ואהבת", עי"ש.

סעדיה כתב:ראה אמת ליעקב (קמנצקי) או"ח סי' קמ"ב

יש"כ.

מסתבר שר' יעקב קמינצקי לא היה בקי בדקדוק ולא הכיר את המקורות שצויינו לעיל. וצ"ע.

שערי חכמה כתב:מסתבר שר' יעקב קמינצקי לא היה בקי בדקדוק ולא הכיר את המקורות שצויינו לעיל. וצ"ע.

כל מי שפתח את ספרו 'אמת ליעקב' על התורה, רואה שהיה בקי מאד בדקדוק.

ולא ראיתי בדבריו סתירה לדברי הראשונים. הראשונים רק ציינו את העובדה שכך הוא בדרך כלל בתנ"ך, וציינו שיש גם יוצאים מן הכלל.

אחרי נתונים אלו, יש לדון האם ההטעמה היא זו שקובעת את משמעות המילה או לא, וכמו שכתב הגרי"ק.

מעט דבש כתב:

שערי חכמה כתב:מסתבר שר' יעקב קמינצקי לא היה בקי בדקדוק ולא הכיר את המקורות שצויינו לעיל. וצ"ע.

כל מי שפתח את ספרו 'אמת ליעקב' על התורה, רואה שהיה בקי מאד בדקדוק.

ולא ראיתי בדבריו סתירה לדברי הראשונים. הראשונים רק ציינו את העובדה שכך הוא בדרך כלל בתנ"ך, וציינו שיש גם יוצאים מן הכלל.

אחרי נתונים אלו, יש לדון האם ההטעמה היא זו שקובעת את משמעות המילה או לא, וכמו שכתב הגרי"ק.

דברי רש"י וראב"ע ואחרים ברור מללו, והיוצאים מן הכלל יש להם סיבה כפי שציינו, וכשאין את הסיבה המשמעות משתנה.

שערי חכמה כתב:

איש גלילי כתב:

שערי חכמה כתב:"ושבעת" נסוג לאחור בגלל שהוא סוף פסוק, אבל ב"ואהבת" זו טעות גמורה המשנה את המשמעות.

ברור שזה הטעם. אבל עצם האפשרות שזה יכול לקרות, והמשמעות נשארת בלשון עתיד - גורמת לכאורה שמי שקרא מלעיל יצא (מלבד מה שבלא"ה צריך הרבה לימודי זכות על הקוראים בצורה החסידית הנפוצה, שאינם יודעים להבחין בין דגש לרפוי, נח ונד, מלעיל ומלרע וכו' וכו'. והיישוב הפשוט הוא דהוי כקורא בכל לשון).

עצם האפשרות שזה יכול לקרות לא מועיל כלום כיון שכאן זה משנה את המשמעות, ומ"ש באמת ליעקב שציין סעדיה, באמת דבריו צ"ע.
ומה שרבים אינם מקפידים על שוא נח ושוא נע ודגש ורפוי וכדו', בד"כ אין זה משנה את המשמעות.
ולהחשיב טעות זו כקריאה בכל לשון אינו נראה, כיון שגם לפי מבטאם צ"ל במלרע, אלא שאינם מקפידים על כך מחוסר מחשבה או ענין.

הסיבה האמיתי ש"ושבעת" הוא מלעיל היא מכיוון שזה בניין ל"ע ובו לא שייך מלרע.
לתשומת לב כל הדנים והמוכיחים, המפרקים והמותיבים.
שבוע טוב.

שומר הגחלת כתב:הסיבה האמיתי ש"ושבעת" הוא מלרע היא מכיוון שזה בניין ל"ע ובו לא שייך מלרע.

וזאת מנין?

ומה יעשה מר במילים הבאות:

וְשָׁמַעְתָּ֖ (דברים ד, ל ועוד)

וְהוֹשַׁעְתָּ֥ (שופטים ו, יד)

כך ראיתי בזמנו, אבדוק את העניין שוב. תודה למעירים בכללי ובפרטי.

הטעות שציינתי תוקנה.

בהערות הרב נבנצל למשנה ברורה כתב בשם הגרשז"א שהקורא ואהבת במלעיל יצא ידי חובה כי כך רגילים לומר ולא התכוון לשנות המשמעות. לענ"ד צ"ע הוראה זו כי סוף סוף זה כן משנה את המשמעות אבל יש לומר שכדי ללמד זכות לפחות אפשר לסמוך על כך

שערי חכמה כתב:

מענה איש כתב:יש סברא באשל אברהם מבושטאט בהלכות קריאת ס''ת לענין מלעיל ומלרע שבמקום שהעניין מוכיח שהוא מלעיל אף אם קרא מלרע א''צ להחזיר
אבל במקום שרק המלעיל בלבד הוא נותן את המשמעות צריך להחזיר וכדוגמא המפורסמת גבי "והנה רחל באה עם הצאן"
וגם קריאת שמע שכל הפרשה ציווי העניין מוכיח שהוא ציווי אף אם קרא מלעיל

לענ"ד בפסוק "ואהבת" אין ראיה ברורה שהוא ציווי ולא סיפור דברים.
מ"מ גם הא"א שהוא מחודש מאד מיירי רק בקריה"ת ולא בק"ש דאורייתא. וצ"ע.

לענ"ד להפך בשני הדברים.
גם דבריו מסתברים ביותר. וגם בפסוק ראשון העניין ברור.

כדכד כתב:בהערות הרב נבנצל למשנה ברורה כתב בשם הגרשז"א שהקורא ואהבת במלעיל יצא ידי חובה כי כך רגילים לומר ולא התכוון לשנות המשמעות. לענ"ד צ"ע הוראה זו כי סוף סוף זה כן משנה את המשמעות אבל יש לומר שכדי ללמד זכות לפחות אפשר לסמוך על כל

כ"כ בספרו ירושלים במועדיה (שבת ב' עמ' קפו), וכנראה זה מה שהובא בהליכות שלמה (תפילה עמ' קנב) בשם תלמידי הגרש"ז. ואכן דבריו צ"ע.

מענה איש כתב:יש סברא באשל אברהם מבושטאט בהלכות קריאת ס''ת לענין מלעיל ומלרע שבמקום שהעניין מוכיח שהוא מלעיל אף אם קרא מלרע א''צ להחזיר
אבל במקום שרק המלעיל בלבד הוא נותן את המשמעות צריך להחזיר וכדוגמא המפורסמת גבי "והנה רחל באה עם הצאן"
וגם קריאת שמע שכל הפרשה ציווי העניין מוכיח שהוא ציווי אף אם קרא מלעיל

עיינתי בא"א בהל' קריה"ת (סי' קמב) ולא מצאתי מה שכתבת, ומדבריו שם משמע שבכל חשש של שינוי המשמעות צריך לחזור. אולי זה כתוב במקום אחר?

נדמה לי שכבר התקיים פעם דיון כעין זה, ובו טענתי, שמכיוון שכאשר המילים הקצרות גורמים לתופעה הנקראת "נסוג אחור", ובו מילה מלרעית הופכת למלעילית - הרי זו הוכחה שאין הקפדה גמורה שלא לקרוא מילה מלרעית במלעיל. אילו היה כאן שינוי משמעות קשיח, לא הייתה תפארת הקריאה מצדיקה עיוות שכזה.

שוב מצאתי מקום הדיון:

viewtopic.php?f=7&t=20568&p=203691&#p203553

וראו שם במורד האשכול הוויכוח עם הרב צופר הנעמתי.

שערי חכמה כתב:

מענה איש כתב:יש סברא באשל אברהם מבושטאט בהלכות קריאת ס''ת לענין מלעיל ומלרע שבמקום שהעניין מוכיח שהוא מלעיל אף אם קרא מלרע א''צ להחזיר
אבל במקום שרק המלעיל בלבד הוא נותן את המשמעות צריך להחזיר וכדוגמא המפורסמת גבי "והנה רחל באה עם הצאן"
וגם קריאת שמע שכל הפרשה ציווי העניין מוכיח שהוא ציווי אף אם קרא מלעיל

עיינתי בא"א בהל' קריה"ת (סי' קמב) ולא מצאתי מה שכתבת, ומדבריו שם משמע שבכל חשש של שינוי המשמעות צריך לחזור. אולי זה כתוב במקום אחר?

אכן טעות מה שכתבתי ועיינתי שוב בזה וכך הם דבריו

א. לעניין והנה רחל באה עם הצאן מסתפק שם האם צריך להחזיר או לא
ב. לעניין שינוי מציווי לסיפור דעתו היא שאם המשיך הבעל קורא א"צ להחזירו (ראה בד''ה האחרון בסימן קמב לענין הניחו ועדיף שתראה בדפוס ישן) ומינה לנ"ד
ג. מש"כ שבמקום שהעניין מוכיח שהוא מלעיל אף אם קרא מלרע א''צ להחזיר סברא זו מופיעה שם בד''ה הנ"ל לעניין אחר אך לא לגבי מלעיל מלרע
ד. וראיתי שמביאים בשם קריינא דאיגרתא שהסתפק בסברא זו לגבי מלעיל מלרע

וד' יצילנו משגיאות

דן בזה בארוכה בפאת שדך מונק ח"ב סי' כא.

לסיכום: דעת התשובות והנהגות שלא יצא יד"ח
דעת הגר"י קמינצקי והגרשז"א שיצא יד"ח

ולענין לימוד זכות עי׳ שהש"ר עה"פ ודגלו עלי אהבה.