הודעהעל ידי דרומי » ש' ספטמבר 23, 2017 11:11 pm
לפום ריהטא: "אין חקר לתבונתו" כתיב, ולא מתאים לייחס לחכמתו ותבונתו עצמם ענינים 'פעוטים' כמו סידור הזמנים וכו'. שהרי הוא עצמו, וכן חכמתו ותבונתו, למעלה מהזמן לגמרי. ורק לגבי דיבור מתאים לומר כן, שהרי הדיבור הוא ענין חיצוני ואינו חלק מן המדבר בעצמו, והמשכיל יבין (בלשון הקבלה, החכמה שבה מנהיג הקב"ה את העולם היא חכמה תתאה, והחכמה המיוחסת אליו בעצמו כביכול היא חכמה עילאה).
כתבתי בחפזי בלי עיון כלל כנקודה למחשבה בלבד