פורום אוצר החכמה

סח לי איש נבון:
ברשות לחתן תורה הנוסח בהרבה מחזורים:

לאמצו לברכו לגדלו בתלמוד תורה ... לקרבו לרחמו לשמרו מכל צוקה וצרה, לתקפו לסמכו לתמכו ברוח נשברה.

ברכות רבות השפיע הפייטן על ראש ה'חתן תורה', וסידרן לפי סדר אלפא ביתא.
נראה שבסוף רצה להשלים שלש פעמים באות ת', אלא שלפנינו נשלם באותיות ת' ס' ת' ["לתקפו לסמכו לתמכו"]. האות ס' בין שני התי'וין תמוהה.
גם, איך מסתדר הלשון 'לתמכו ברוח נשברה'? מובן מאליו שיש ליישב בדוחק.
אבל אעדיף ליישב ברווח.

במחזור כמנהג רומי (שונצינו רמ"ו) הגירסא: "לתמכו לתקפו לתממו ברוח נשברה".

גירסא זו מופיעה גם במחזור ויטרי, וכמה מחזורים חדשים גם ישנים.
לפי זה הכל על מקומו יבא בשלום.

לתומכו אם יהיה ברוח נשברה.
ולגרסא שהבאת איך פרשת?

שבור הוא ההיפך מתקיף ותם.

שייף נפיק כתב:לתומכו אם יהיה ברוח נשברה.
ולגרסא שהבאת איך פרשת?

ראה בבית הקודם:
"לקרבו לרחמו לשמרו מכל צרה".
רק 'לשמרו' קשור ל'מכל צרה', כי אין לומר "לקרבו לרחמו מכל צרה".

כמו כן כאן:
"לתמכו לתקפו", ובנפרד "לתממו ברוח נשברה" - לעשותו איש תם על ידי שתהיה לו רוח נשברה.

ומכאן הפתגם החסידי: "נישטא א גאנצערע זאך ווי א צובראכן הארץ" [=אין דבר שלם יותר מלב שבור].

במחזור רב פנינים מובא (באידיש) שהכוונה היא "לתומכו בעת שרוחו נשברה".
והאדר"ת כתב לתקן את הנוסח שלנו:

לשמרו מכל צרה. השמירה מצילה בעת שהוא בצרה.
לתמכו ברוח נשברה. התמיכה מצילה בעת שהוא ברוח נשברה.
(ואע"פ שזה במ וזה ב אינו קושיה והוא ברווח.)

הרב אוצה"ח, תוך כדי כתיבתך, מצאתי את המחזור רב פנינים ועדכנתי את תגובתי הקודמת.
ועדיין צריך עיון אם הסגנון "לתומכו ברוח נשברה" עולה יפה באופן זה.

לענ"ד נראה שכן.

קאצ'קלה כתב:

שייף נפיק כתב:לתומכו אם יהיה ברוח נשברה.
ולגרסא שהבאת איך פרשת?

ראה בבית הקודם:
"לקרבו לרחמו לשמרו מכל צרה".
רק 'לשמרו' קשור ל'מכל צרה', כי אין לומר "לקרבו לרחמו מכל צרה".

כמו כן כאן:
"לתמכו לתקפו", ובנפרד "לתממו ברוח נשברה" - לעשותו איש תם על ידי שתהיה לו רוח נשברה.

ומכאן הפתגם החסידי: "נישטא א גאנצערע זאך ווי א צובראכן הארץ" [=אין דבר שלם יותר מלב שבור].

קצת מוזר כאיחול/ברכה
זה נשמע יותר בהמלצה או כהתווית דרך חיים,
זה לא נראה מתאים למי שמכבדים אותו בחתן תורה,
בפרט כיום שבישבות עכ"פ נותנים אותו לראש הישיבה

השנה כשאמרתי את הרשות בציבור הופתעתי מהמשפט הזה. כנראה בשנים קודמות לא שמתי לב.

מקהלת יעקב ערך צמא
...וזה שאמר (ישעיה נ"ה א') הוי כל צמא לכו למים, מי שרוצה לכלות הצמא הלז לכו למים הוא התורה, כמאמרם ז"ל (סוכה נ"ב ע"ב קידושין ל' ע"ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, ואשר אין לו כסף שאין לו תשוקה וכוסף אל התורה, זהו מצד הקליפות הסובבים הנפש הקדושה, ועל כן לכו שברו עצמיכם בהכנעה, ועל ידי זה ואכלו מלחם התורה, שעל ידי שבירת לב נשברים הקליפות, כמו שאמר בזוהר זבחי אלהים רוח נשברה כמבוא בזוהר פנחס דף ר"מ ע"א.
----
ובארבנאל על הפסוק הוי כל צמא הנ"ל
ג"כ על דרך זה על דרך הפשט באריכות גדול ותורף דבריו על ידי שבירת הגוף זוכין לידיעה בתורה
---
ואעא דלא סליק בה נהורא דנשמתא מבטשין ליה