שקד עליהם בליל שמרים וקטל למענם בכורים... תפן באני ישנה, ותצילנה מעדינה. יעויין בילקוט שמעוני שה"ש רמז תתקפח:
דבר אחר אני ישנה במצרים, שבאותו לילה הקדוש ברוך הוא שלח עליהם שינה ערבה שלא יפחדו מחמת המחבל, ואפילו כן היו רואים שונאיהם משתנקים בשנתם.
ובזוה"ק פרשת אמור (צה א):
ר' חייא פתח אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק וגו', אמרה כנסת ישראל, אני ישנה בגלותא דמצרים דהוו בני בשעבודא דקשיו ולבי ער לנטרא להו דלא ישתיצון בגלותא.
והנה כינוי עדינה נאמר בפשוטו על בבל, עי' ישעיה מז, ח ובילקוט שם רמז תיח, אולם יש לבאר לפי דברי מהרש"א ח"א סנהדרין (קד, א):
אלא כאשה כו'. לפי שבעובדי כוכבים נאמר ועתה שמעי זאת עדינה וגו' לא אשב אלמנה וגו' ותבאנה לך שתי וגו' שכול ואלמון וגו' דהיינו במפלתם סר כחם ומזלם מן השמים שאין לך אומה שנפלה שלא תפול מתחלה מזלה ויהיו אלמנה ממש ממושיעם ואלהותם שמת כחם אבל ישראל אינם כן כי גם בצרתם לא סר כחם וצלם מעליהם כי הוא חי וקיים לעולם ואינן אלא בדמיון אלמנה שאין בעלה אצלה דהיינו שהלך למ"ה ע"י שסרחה אשתו ודעתו לחזור כשהיא תשוב אליו.
זְמַן קָפַץ עֲשׂוֹת רַבּוֹת. חֲדָשִׁים וְגַם יְשָׁנִים לְהַרְבּוֹת.נראה לבאר לפי דברי המדרש (ויק"ר ויקרא ב, יא; תנא דבי אליהו אליהו רבה פרשה ז):
ד"א צפונה לפני ה' כנגד מעשיהם של אברהם יצחק יעקב שהם צפונים לפניו ומנין שהלשון הזה הוא לשון צפונה שנאמר חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, אברהם יצחק ויעקב ישנים, עמרם בן קהת וכל הכשרים שהיו במצרים חדשים שנאמר חדשים גם ישנים וכו'
. והיינו שבנוסף לזכות הצדיקים במצרים 'חדשים', היה גם זכות ראשונים – "להרבות" ('גם' אתא לריבויא).
יָקֵץ כְּיָשֵׁן וְעָר כְּמִשֵּׁנָה.עי' זבחים לא, א: אמר רבא ויקץ כישן הפיגול.
נְאָקָה הָחִישָׁה קֵץ הַפְּלָאוֹת. נִחֲצוּ לְמָאתַיִם וְעֶשֶׂר אַרְבַּע מֵאוֹת.מבואר שצעקת בני ישראל החישה ומיהרה את הקץ ולא מצאתי מקור לזה.
לשון 'נחצו' בפשוטו מלשון מחצית, ועי' בפרקי דר"א (פרק מח): ר' חכינאי אומ' לא נתן הב"ה קצבה למלכיות אלא לשעבוד מצרים ולמלכות בבל, לשעבוד מצרים מניין שנ' ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, ועשה הב"ה ברוב רחמיו וחסדיו וקצר חציים מאתים ועשר שנים, ועי' בפירוש המיוחס לראב"ן כאן.
צְלִיחַת יַרְדֵּן בּוֹ לְהַתְווֹת. צְפִיַּת שֶׂה לְבֵית אָבוֹתמבואר שזכות לקיחת השה בעשור לחודש היא שעמדה להם כשעברו את הירדן בעשור לחודש ונבקע בפניהם, וכן איתא בסמוך: "שמירת שלישו בירדן עמדה". ועי' מה שהארכנו בזה בס"ד ב'זה ינחמנו' על שבת הגדול.
וְנוֹבִיל שַׁי בַּקּוֹדֶשׁ. בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחוֹדֶשׁ.ונראה לפי מה שמובא בדברי רש"י פרשת ויחי (מט, י): עד כי יבא שילה - מלך המשיח שהמלוכה שלו, וכן תרגם אנקלוס. ומדרש אגדה שילו, שי לו, שנאמר (תהלים עו יב) יובילו שי למורא.
והנה כל הפיוט הזה סובב על כך שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, וראה דבר נפלא
בדרשות הר"ן (דרוש ג) וז"ל,
ובזה הזמן אנו מקוים הגאולה העתידה, שהרי נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע אם אנו עתידין להגאל בניסן או בתשרי, ונחלקו שניהם אם נברא העולם בניסן או בתשרי, אבל שניהם שוים בדבר זה שבאותו זמן שנברא העולם אנו עתידין להגאל, וכיון שנפסקה הלכה כר' יהושע שאמר בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, ואמר בניסן נברא העולם, כמו שאמרו שם חכמי ישראל מונין לתקופה וכו', ממילא נפסקה הלכה כר' יהושע במה שאמר שבניסן אנו עתידין ליגאל. וזהו שיסד הפייטן ואמר (פיוט לפרשת החדש) ובו עתידין ליגאל, והוא כר' יהושע שאמר בפרק קמא דר"ה בניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות, בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל.
בְּפָנָיו צָגוּ אֵילֵי קוֹדֶשׁ. לְהָעִיד עֵדוּת חוֹדֶשׁ. וְאֵל נִתְעַטֵף בַּקּוֹדֶשׁ. כְּמַקְדִישֵׁי חוֹדֶשׁ.כדאיתא בפסיקתא רבתי (פיסקא טו החודש):
שנה שיצאו ישראל ממצרים היתה התקופה בליל ה' בתחלת הלילה, ומולד הלבנה היה ביום ד' בחצות היום, והתחילו חודש הלבנה וחודש התקופה בלילה, ר' ברכיה ר' חייא בשם ר' יוחנן נתעטף הקדוש ברוך הוא בטלית מצויצת, והעמיד למשה מכאן ולאהרן מכאן, וקרא למיכאל ולגבריאל ועשה אותם כשלוחי החודש, ואמר להם באיזו צד ראיתם את הלבנה, לפני החמה או לאחר החמה, לצפונה או לדרומה, כמה היא גבוה, ולאין היתה נוטה, וכמה היתה רחבה, אמר להם כסדר הזה שאתם ראיתם כך [יהיו] בני מעבירים את השנה למטן ע"י זקן וע"י עדים וע"י טלית מצוייצת.
ועי' בהגהות מראה כהן ר"ה כה, ב.
ובשו"ת חת"ס ח"ו סי' לה בסוף התשובה:
וכבר הארכתי במקום אחר שלפע"ד פ' החדש הזה שהראה הקדוש ברוך הוא למרע"ה הלבנה בחידושה היינו שהראה לו במצרים הלבנה שבא"י וקידש' במצרים עפ"י א"י דאלת"ה כיון שלא נדבר עמו אלא ביום והלבנה בחידושה לא תראה אלא סמוך אחר שקיעות החמה איך הראה לו הלבנה ומה הועילו חז"ל באמרם בין השמשות נדבר עמו ומשחז"ל מיכאל וגבריאל נדמו כעדים והעידו עדות החדש לפני הקדוש ברוך הוא ואמר מקודש החדש לאיזה דבר צריך עדים כשנראים בעליל במצרים, אלא ע"כ זה הי' ברגע אחרון של היום במצרים וכבר שקעה חמה בא"י שהיא מזרחי' למצרים והעידו המלאכים שראו הלבנה בא"י וקדשו החדש עפ"י נוף א"י.
[וראה עוד בנוסח אחר בחת"ס עה"ת פרשת בא].
קֵץ מוֹלַדְתּוֹ חָל לְהַקְצוֹת. בְּיוֹם רְבִיעִי בֶּחָצוֹת.ראה בתחילת דברי הפסיקתא לעיל בסמוך, ועי' היטב בשו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' צ.
יַלְדוּת חֶרֶס וְסַהַר בּוֹ בַיּוֹם חֶשְׁבּוֹן מִצּוּ. וּבִתְחִלַּת בְּרִיָּתָם בְּחַלּוֹן אֶחָד נִמְצָאוּ: (חזן) רֵעִים כְּנִתַּן לָמוֹ מַסּוֹרֶת אִמְּצוּ. לְחַשֵּׁב לְעַבֵּר וּלְקַדֵּשׁ סְפוֹרוֹת כְּמָצְאוּ.בספר שם משמואל (צו תרע"ז):
וזהו הענין שהיו שני גואלים, כי תרוייהו צריכי, משה מדת המוח והשכל וכמו שבת שמתיחס למשה כמו שאנו אומרים בתפלה ישמח משה במתנת חלקו, ואהרן מדת לב טהור ולב נשבר, וע"כ הכהונה הגדולה היתה לאהרן כנ"ל במדת גדול:
ויש לומר שבדוגמת שני הגואלים האלה משה ואהרן יחד הי' אז צירוף שמש וירח שדוגמתם היא מוח ולב, משה ואהרן כנ"ל. וזהו שיסד הפייטן לפרשת החודש ד"ה אבי כל חוזה "ילדות חרס וסהר בו ביום חשבון מיצו, וכתחילת בריאתם בחלון אחד נמצאו, רעים כניתן למו מסורת אמצו, לחשב לעבר ולקדש ספורות כמצאו".
ויש להוסיף לשון מכילתא דרשב"י פר' יתרו (יח, כז): אמר להן כלום הנר מהנה אלא במקום חשך מה יעשה נר בין חמה ללבנה
אתה חמה ואהרן לבנה אלא הריני הולך ומגייר את בני מדינתי שאביאם תחת כנפי שמים.
סָפוּר הוּא לִמְלָכִים וְלִרְגָלִים.בספר האגודה פ"ק דברכות סי' כג: וגם ר' אלעזר קליר שהיה מקרית ספר ותנא היה יסד קרובות של ראשונות ומשמע בפסיקתא דרבי אלעזר בר שמעון הוה מיהו מצינו שחולק בפיוטו על רבי אלעזר בר שמעון שיסד בפרשת החודש ספור הוא למלכים ולרגלים ורבי אלעזר בר שמעון קאמרינן בפרק קמא דראש השנה דעובר בל תאחר בסוכות לבד ושמא משום ענוה יסד כאביו.
ובדומה לזה באור זרוע (הל' ק"ש סי' כ): וקשה לפי מה שפי' ר"ת זצ"ל דר' אלעזר בר"ש הוא ר' אלעזר הקלירי אם כן קשיא דידי' אדידי' כי הוא [יסד] בפ' החודש מועד מזמין לנדגלים נועדים בו עינימו צירי רגלים ספור הוא למלכים ולרגלים פי' דפסח הוא ראש לענין בל תאחר ואיהו פליג וסובר פ"ק דר"ה דבחג הסכות בלבד עובר בבל תאחר מיהו י"ל דאליבא דהלכתא פייט וקים לי' כאבוה רבי שמעון בן יוחאי דאמר שלשה רגלים כסדרן וחג הפסח תחלה.