פורום אוצר החכמה

איש_ספר כתב:במערבית ליל שני של פסח אומרים בני אשכנז פיוט של ר"מ ש"ץ המתחיל "אור יום הנף". וכן יסד ריט"ע קדושתא לשחרית יום שני של פסח וגם היא מפייטת אודות מנחת העומר.

והעירו שקצת תימה יש בדבר להכניס בתוך תפילת יו"ט מעניני יום שאינו יו"ט. וע"כ לא אמרו אלא כשיושבים בסוכה בשמנ"ע וסופרים עומר ביו"ט שני ועוד שכל אלה מצוות לעצמן אבל כאן בתוך התפילה עצמה נראה כתרתי דסתרי.

העמדו ע"כ?

פלגינן כתב:

איש_ספר כתב:במערבית ליל שני של פסח אומרים בני אשכנז פיוט של ר"מ ש"ץ המתחיל "אור יום הנף". וכן יסד ריט"ע קדושתא לשחרית יום שני של פסח וגם היא מפייטת אודות מנחת העומר.

והעירו שקצת תימה יש בדבר להכניס בתוך תפילת יו"ט מעניני יום שאינו יו"ט. וע"כ לא אמרו אלא כשיושבים בסוכה בשמנ"ע וסופרים עומר ביו"ט שני ועוד שכל אלה מצוות לעצמן אבל כאן בתוך התפילה עצמה נראה כתרתי דסתרי.

העמדו ע"כ?

נראה שהרגיש בכך קלות גולדשמידט במחזור פסח עמ' כב הערה 9.

עזריאל ברגר כתב:הרי בלילה זה מברכים בשם ומלכות על ספירת העומר!

זהו אחד הלילות שעושים בו תרתי דסתרי באופן ברור וכמדומני שאין חולק בזה שמברכים גם על הספירה וגם על מצה ומרור.

ואכן יש שנהגו לספור דווקא אחרי סיום הסדר, כנראה כדי לא לערבב בין תפילת יו"ט לעריכת הסדר בעניני חול.

איש_ספר כתב:ב וע"כ לא אמרו אלא כשיושבים בסוכה בשמנ"ע וסופרים עומר ביו"ט שני ועוד שכל אלה מצוות לעצמן אבל כאן בתוך התפילה עצמה נראה כתרתי דסתרי.

העמדו ע"כ?

איש_ספר כתב:

פלגינן כתב:

איש_ספר כתב:במערבית ליל שני של פסח אומרים בני אשכנז פיוט של ר"מ ש"ץ המתחיל "אור יום הנף". וכן יסד ריט"ע קדושתא לשחרית יום שני של פסח וגם היא מפייטת אודות מנחת העומר.

והעירו שקצת תימה יש בדבר להכניס בתוך תפילת יו"ט מעניני יום שאינו יו"ט. וע"כ לא אמרו אלא כשיושבים בסוכה בשמנ"ע וסופרים עומר ביו"ט שני ועוד שכל אלה מצוות לעצמן אבל כאן בתוך התפילה עצמה נראה כתרתי דסתרי.

העמדו ע"כ?

נראה שהרגיש בכך קלות גולדשמידט במחזור פסח עמ' כב הערה 9.

לא נראה שם שהבעיה דלעיל הטרידה אותו.

איש_ספר כתב:צ"ל פרנקל ולא גו'. ובמחכ"ת אין שם כלום מהבעיה של תרתי דסתרי, אלא רק מה הנושא הקלאסי של הלילה ומה נושא משני שמותר לפייט עליו רק בביכור. וחבל לשלוח את המעיין בכדי.

איש_ספר כתב:העמדו ע"כ?

...ואשר פליאה נשגבה בעיני גדלה על כל הפליאות שזכר הראב"ע על הקלירי ועל כל מ"ש הטור סי' ס"ח היא מה שמקצת פייטני' חברו פיוטים גדולים ומפסיקין בה תוך הברכות דק"ש ואין בהם שום התעוררות על הנס או המאורע רק סידורי דינים שהיו נוהגין בזמן ההוא כשהיה בה"מ קיים. כמו דיני הקרבת פסח לפני חתימת ברכה אחרונה שאחר ק"ש דערבית. וכן דיני עומר בליל שניה דפסח ודיני ביכורים בליל שניה של שבועות ודיני מעשר שני בליל שניה דסוכות ושמחת בית השואבה בליל ש"ע ואין זה בעיני רק כקורא פרק משניות תוך הברכה כי אין לו שום ייחוס וחיבור למה שלפניה רק מעט מזעיר סמוך לחתימה ובשביל מה שנאמר דרך חרוזים לא יצא מכלל לימוד ולא נכנס לכלל תפילה ואין בתערובות הזה לא טעם ולא ריח ומ"מ חלילה לנו להטיל שמץ ודופי באותן מחברים שהרי התוס' בברכות י"א ע"א מייתי ביכור אור יום הנף והוא פיוט דיני עומר הנ"ל דליל יום שני דפסח ובפיוטים הקודמים לה באותו לילה חתום מאיר והוא בלי ספק הפייטין המופלג האשכנזי רבינו מאיר שליח ציבור יכונה. והתוס' זכרוהו במעריבים שלו מס' ר"ה י"א ע"ב והביכור ליל שניה של שבועות יסדו ג"כ מופלג והוא הפוסק הידוע הראב"ן שהריץ אגרותיו עם רשב"ם ואחיו ר"ת וחלקו לו כבוד כמבואר בספר הראב"ן. ובמס' ר"ה ד' ע"ב כתבו התוס' וז"ל ר"ת יסד במעריב שלו קודש ללינה ושלשים ידחם והם ג"כ דינים רק דלא דמי לפיוטי' הנ"ל רק זכר מעלות יום הש"ע ולא ראיתי זה בפיוט. ובתוס' מנחות מ"א ע"ב מייתי מ"ש הפיוט המשולשל יהא נפשל וכו' והם ג"כ דיני עשיית ציצית וכל פרטיו והוא אהבה למנהג פולין פ' שלח לך מפני שסוף הפרשה פרשת ציצית וחתום בפיוט יהודה והוא לדעתי ר' יהודה חיוגי המדקדק ש"מ שהיו מחברים הללו גדולי עולם ומ"מ נ"ל שאם ירצה המוחזק בלאו הכי למילי דחסידות ומדקדק במעשיו וירא שמים בסתר לגמור הברכה בא"י פורס סכת שלום וכו' ולומר אח"כ הפיוט בלחש שקולו אל ישמע לחבריו הרשות בידו וכך יפה לו: אבל בשאר פיוטים לא יפרוש מן הציבור כלל והב"ח כתב ששני גדולי רבנים נענשו על שבטלו לומר פיוטים בקהל שלהם יע"ש לכן ודאי כל יחיד יחוש לעצמו שלא יפרוש מלאמרם בציבור (ובהיותו בביתו עכ"פ לא יפסיק בהם תוך הברכות רק יאמרם אחר תפילתו).

בברכה המשולשת כתב:השאלה מי הפייטנים. הרי חלקם היו בני א"י.