אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.
נוסח זה של ברכת האילנות הועתק להלכה ברמב"ם הלכות ברכות (פ"י הי"ג) ובטור ושו"ע (או"ח סי' רכו).
ולכאורה צ"ב, "בריות טובות", מאן נינהו, ומה מקומם כאן בברכה זו שהיא על ראיית האילנות המלבלבים.
ובפשוטו 'בריות טובות' היינו בני אדם נאים, כפי שנראה בדברי הגמ' בברכות (נח, ב): ראה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו, והתם קאי על ראיית בנ"א נאים, אלא שנתחדש בדברי הירושלמי והובא להלכה בשו"ע שם שאפילו על ראיית בהמה מברך.
וראה עוד בעבודה זרה (כ, א): מעשה ברשב"ג שהיה על גבי מעלה בהר הבית, וראה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר, אמר: מה רבו מעשיך ה'... אודויי הוא דקא מודה, דאמר מר הרואה בריות טובות, אומר ברוך שככה ברא בעולמו. [ועי' עוד ברש"י שבת נ, ב ד"ה בשביל קונהו].
אבל צ"ב מה ענין זה לברכת האילנות, והיה מקום לומר כמו שכתבו כמה מפרשים שאגב אורחא שמודה על בריאת האילנות מודה גם על שאר הדברים שברא הקב"ה להנות בהם בני אדם, אך לכאורה אין בכך די, שהרי הקדים להודות על הבריות טובות לפני האילנות טובות.
ובאמת בברכי יוסף (סימן רכו) כתב:
בספר הפרדס כ"י לרבינו אשר בר חיים (שער ח פרק א אות א) כתב וז"ל, שלא חסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתעדן בהם בני אדם. כך מצאתי גירסא זו לרב ר' ישעיה הזקן דטראנה (פסקי הרי"ד ברכות עמ' קכט) והרב אלפסי ורוב הגאונים, ויש מי שאינו גורס וברא בו בריות טובות, עכ"ל.
וכן הוא בלקט יושר:
ובתשב"ץ קטן סי' קכב.כשלמדתי לפניו ברכת מהר"ם, אמר, המנהג היה כפר"ח ולא גרס בריות טובות.
[וחידוש מצאתי בספר הפרנס (סימן שצו):האי מאן דנפיק ביומי ניסן פעם ראשונה בשנה וחזי אילני דמלבלבי שמוציאין ריח טוב מברך בא"י אמ"ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות נאות להתנאות מהם, וכשכבר גדלו הפירות חותם בריות טובות ואילנות טובות].
ויש שכתבו ע"פ דברי הזוהר הקדוש פרשת בלק (קצו ע"ב), שהנשמות בעולם העליון משוטטות בימי ניסן בגנות ובפרדסים, ועל ידי הברכות זוכות לעילוי נשמותיהם, ומתפללים על החיים אשר בעולם הזה. ומשמע שברכה זו נתקנה דוקא בימי ניסן, ולכן מזכירים בנוסח הברכה וברא בו בריות טובות ואילנות טובות, לרמוז על נשמות הצדיקים. (יעויין בהש"פ בן איש חי דרוש לחודש ניסן ועוד).
ויתכן לומר שמטבע זה נתגלגל ובא לברכת האילנות מנוסח הברכה שהובא כאן על ראיית בריות טובות ואילנות טובות, "שככה לו בעולמו" שאותה מברכים במשך כל השנה, ואולם כבר כתב המשנ"ב (סימן רכה ס"ק לב) "ועכשיו לא נהגו כלל לברך ברכה זו [ח"א ע"ש טעמו] ומ"מ נכון לברך בלא שם ומלכות". ובשעה"צ (ס"ק לג) ביאר, ולי נראה, משום דכונת הגמרא דוקא כשהם נאות ביותר, כדאיתא ברמב"ם פרק י מהלכות ברכות, ומי יוכל לדקדק בזה.
אכן ביומי ניסן שבירכו על ברכת האילנות, (שבברכה זו אין את את התנאי שצריך להיות נאות ביותר, וראה בשו"ת להורות נתן ח"ה סי' ח) נכלל בברכה זו גם המטבע הכללי של ראיית בריות ואילנות טובות, "בריות טובות ואילנות טובות".
אכן נראה לבאר יותר בהקדם דברי המדרש רבה (פרשת פינחס פרשה כא סימן ו):
ד"א צרור את המדינים לפי שכתבתי כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לאלו לא תעשו כן אלו חבלו אילנותיהן וכן את מוצא בשעה שהלך יורם מלך ישראל להלחם במואב... ועוד אמר להם המואבים בידכם ונתן את מואב בידכם והכיתם כל עיר מבצר וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתמו אמרו לו התורה אמרה לא תשחית את עצה ואתה אומר כן אמר להם על כל האומות צוה דבר זה וזו קלה ובזויה היא שנא' ונקל זאת בעיני ה' ונתן את מואב בידכם שאמר לא תדרוש שלומם וטובתם אלו אילנות טובות לכך נאמר צרור את המדינים.
ונמצא איפוא שכל התועלת והשבח שבאילנות שמחמתו אסור להשחיתם אפילו במלחמה היינו במקום של 'בריות טובות', אבל אם האומה היא קלה ובזויה כמו מואב ומדין מותר ומצוה לחבל את האילנות והעצים, ומעתה מבואר היטב סדר הברכה שתחילה מודה ומשבח על הבריות טובות ואח"כ על האילנות הטובות.