השירה על גבי טורי אמנון ונראה לבאר עוד בס"ד ענין 'על ההרים רגלי מבשר', באיזה הרים מדובר, ומהו 'קול צופייך'.
ובהקדם דברי רש"י הנפלאים בפירושו עה"פ בשיר השירים (ד, ח): אִתִּ֤י מִלְּבָנוֹן֙ כַּלָּ֔ה אִתִּ֖י מִלְּבָנ֣וֹן תָּב֑וֹאִי תָּשׁ֣וּרִי׀ מֵרֹ֣אשׁ אֲמָנָ֗ה מֵרֹ֤אשׁ שְׂנִיר֙ וְחֶרְמ֔וֹן מִמְּעֹנ֣וֹת אֲרָי֔וֹת מֵֽהַרְרֵ֖י נְמֵרִֽים, וז"ל,
ד"א מראש אמנה הר הוא בגבול צפונה של ארץ ישראל ושמו אמנה ובלשון משנה טורי אמנון והר ההר שנאמר בו מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר וכשגליות נקבצות ומגיעות שם הם צופים משם ורואין גבול ארץ ישראל ואוירה של ארץ ישראל ושמחים ואומרים הודיה לכך נאמר תשורי מראש אמנה.
ומקור הדברים נמצא כבר בירושלמי שביעית (פ"ו ה"א):
אמר רבי יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטורי אמנה הן עתידות לומר שירה מה טעם תשורי מראש אמנה.
ועומק הדברים הוא בהקדם מה דאיתא בגיטין (ח, א):
איזה ארץ ואיזה חו"ל כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים א"י מטורי אמנון ולחוץ חו"ל. ופירש"י, מקצוע צפונית מערבית של א"י הר ההר. ובתרגום ירושלמי מתרגם הר ההר. כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים לצד א"י דהיינו לצד דרום הוי א"י דגובה ההר הוא הגבול, מטורי אמנון ולחוץ לצד צפון חו"ל וכו'.
ומעתה מבוארים היטב דברי רבי יוסטא שכאשר יגיעו הגליות לטורי אמנה לצד חוץ לצד צפון כבר שם עתידין לומר שירה שאף שצד זה הוא עוד חו"ל כבר אומרים שירה על ראיית הארץ. ונמצא איפוא שתי משמעויות בתיבת 'תשורי', גם מלשון שירה וגם מלשון ראיה (מלשון בנות צעדה עלי שור), שישירו על הראיה.
ולפי"ז מה מתוק האור בדיוק לשון הכתוב
'קול צופייך נשאו קול יחדיו ירננו', שקול השירה הוא שירת הצפיה של ארץ ישראל, והיינו מחמת כי נאוו על ההרים – טורי אמנה רגלי מבשר, קול שריקת קיבוץ גלויות.
ולפי דברי הירושלמי הנ"ל ביאר בשו"ת מפענח נעלמים (סימן ג) לשון הפיוט ליום ראשון של ר"ה המתחיל אנסיכה, שיר מתליליות יפצחו כי ימלוך, שיר מתליליות דהיינו מהרי הגבול, (לשון הר גבוה ותלול, יחזקאל יז, כב) יפצחו כי ימלוך.
ובספר ברית שלום (פרשת בשלח) כתב לבאר בדרך זו לשון הפיוט ביוצר דשבת ראש חודש המתחיל אמונתיך וכו', מראש אמנה ולפנים גלויות משבויים בהשחל, פרק שיר נחל. וביאורו, מראש אמנה ולפנים, דהיינו מטורי אמנון ולפנים, משפוע ההר לצד ארץ ישראל, גלויות משבויים בהשחל, רצה לומר, כשיוציא הקדוש ברוך הוא הגלויות מארץ שבים, (ופירוש השחל, הוא ענין הוצאת והמשכת דבר, כמו (ברכות ח, א) כמשחל בניתא מחלבא), אז כשיגיעו לגבול ארץ ישראל, פרק שיר נחל, שיאמרו שירה.