פשוטו של מקרא או פשוטה של תפילה?

[דודי צח]

כשאנו אומרים פסוקים שונים בתפילה, מה עלינו לכוון?

האם את הכוונה המקורית והפשוטה של הפסוק? למרות שלכאורה בתקנת התפילה לא התכוונו לכך. כגון כמה פסוקים במזמור שיר חנוכת הבית או בהודו לה' קראו בשמו, שלפי המפרשים המקומיים התכוונו במקורם לאיזה דברים שקרו ואירעו, כגון חטא בת שבע, או השבת ארון ברית ה' וכדומה. האם אכן צריך לכוין עליהם בעת אמירת הפסוקים הספציפיים הללו, או שמא ראוי יותר לכוין את הכוונה הפשוטה של המילים, גם אם אינו בהקשר המסוים של הנסיבות והרקע שדוד המלך אמר את הפסוקים הללו.

ולכאורה מכיון שמתקני התפילה שילבו את הפסוקים הללו לכל אחד ואיש מישראל בכל יום ויום, בוודאי מסתבר שכוונתם על הכוונה הכללית שאמורה להיות לנו 'במילים של הפסוקים' ולאו דווקא בהתאם לכוונת הפסוק במקורו.
כלומר לכוון את הכוונות שלנו, האישיות והאקטואליות, ורק משתמשים במילים מקוריות מן הפסוקים הקדומים, ויש בהם סגולה מיוחדת.

כגון כשאנו אומרים אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן וגו', האם צריך לכוין על שערי בית המקדש הנעולים אשר דוד המלך מנסה לפתוח, ומזכיר תוך כדי את כפרתו על חטא בת שבע (ה' אלוקי שוועתי אליך ותרפאני), או שצריך לכוין איך "אני" יהודי בשנת תש"פ מוצא את 'עצמי' בפסוק זה, כמתחנן אל ה' שישמע את קולי וירפא אותי וכו' וכו'.

כמו כן, עצם הדבר שמתקני התפילה שילבו פסוקים אלו בתוך 'פסוקי דזמרה', מחייב אותנו למצוא איך אסופת-הפסוקים הללו אכן שייכת למהלך הכללי של פסוקי דזמרה, או לפסוקים הקודמים והמאוחרים להם.

לדוגמא, כך ראיתי בפירוש 'תיקון התפילה' שבספר אוצר התפילות, שכותב לפני הפרק 'מזמור שיר', אחרי שהוא חוקר מי שילב פרק זה בתוך התפילה, הוא מסיק כי כוונת פרק זה כשהוא בתפילה הוא בוודאי כפי פירושו של ר' עובדיה ספורנו ז"ל. ולא פירש מדוע. ויתכן שכוונתו ע"ד האמור, שהספורנו הוא המפרש היחיד בתהלים, שפירש כל פסוקי מזמור זה ביחס לכל איש ואיש, מבלי לשלב בתוך מילות הפסוקים את ענייניו ומאורעותיו הפרטיים וההיסטוריים של דוד המלך. בניגוד לשאר מפרשים. ואם זו כוונת בעל תיקון תפלה, כנראה שהוא הלך בעקבות הסברא שכתבנו לעיל, שככל שפרק זה משתלב בתוך התפילה, עלינו כביכול לנתק עצמינו מהכוונה שהיא אולי המקורית (לפי פשוטו של מקרא), אלא לכוין כפי הנאות לכוין במילים הללו בשעת התפילה.

למתבוננים יש כאן נפק"מ בעשרות מקומות

[דודי צח]

יש מקומות שאולי הכוונה אף הפוכה לגמרי מפשוטו של מקרא.

כך אפשר להבין, כיצד השתלב הפסוק "מן המיצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה" בפסוקים שנוהגים כלל ישראל לומר לפני התקיעות (נוסח ספרד?). שהרי הפסוק במקורו אינו כבקשה ותחינה כלל כי אם כהלל ושבח, שדוד המלך 'מספר' כי מן המיצר קרא לי"ה, וענהו במרחב. 'ענני' בלשון עבר. ואילו הרבה טועים לומר הפסוקים הללו בתחינה, כאילו כתוב 'ענני' צרויה, היינו בלשון בקשה שיעננו לעתיד במרחב י"ה. ברור שזו כוונה הפוכה מן הקצה אל הקצה. אולם ככל שפסוק זה השתלב יחד עם שאר פסוקי בקשה, כמו 'קולי שמעת אל תעלם אזנך', 'טוב טעם ודעת למדני' וגו', הנה לכאורה גם הזכרת פסוק 'מן המיצר' באה מתוך כוונה זו.

ככלל, באמירת תהלים וכדומה, כבר כתוב הדבר ע"י קדמונים, שיש לאדם לכוין את ענייניו ומשאלותיו האישיים בתוך פסוקי התהלים, ורק כך אפשר לומר פסוקי תהלים למרות ש'אבשלום' אינו רודף אחרינו, ונתן הנביא לא הגיע אלינו. וזה לשון ליקוטי מוהר"ן (ח"ב סימן קכה): "עיקר אמירת תהלים, לומר כל מזמורי תהלים על עצמו, למצוא את עצמו בתוך כל מזמור ומזמור - כל המלחמות שביקש דוד המלך ע"ה שיצילהו ה' יתברך מהם הכל צריכין לפרש לעצמו, על מלחמת היצר הרע וחיילותיו" וכו'. וכן עוד שם (סימן קא): "צריך לראות שימצא את עצמו בתוך כל מזמורי תהלים ובתוך כל התחינות ובקשות וסליחות וכיוצא".

[דרומי]

לענ"ד פשוט שהתפלה צריכה להיות מתוך כוונת הלב האישית והאקטואלית, ו'פשוטו של מקרא' בכלל לא שייך לענין.

יש להעיר גם מההלכה שמי שיודע ראוי לו לקרוא קריאת שמע עם טעמי המקרא, ולמעשה רובא דעלמא לא נוהג כן, והטעם לזה כדי שיתרכזו יותר בכוונת המלים כשלעצמם. אם כי אינו דומה ק"ש לתפלה ואכמ"ל.

[כדכד]

הספרדים כן קוראים בטעמי המקרא והאשכנזים המדקדקים גם נוהגים כן. אטו האשכנזים שאינם מדקדקים הוו רובא דעלמא?
חוץ מזה, מנין למר שהטעם הוא שיתרכזו בפירוש? אולי הטעם הוא שאין יודעים את הטעמים?

[לעמל יולד]

יש להעיר שהשאלה של פותח האשכול, מקבלת ביטוי מיוחד כשאומרים "לך אזבח זבח תודה.... נדרי לה' אשלם... ועוד תפילות כעין זה.

[קו ירוק]

הספרדים כן קוראים בטעמי המקרא והאשכנזים המדקדקים גם נוהגים כן. אטו האשכנזים שאינם מדקדקים הוו רובא דעלמא?
חוץ מזה, מנין למר שהטעם הוא שיתרכזו בפירוש? אולי הטעם הוא שאין יודעים את הטעמים?

החזון איש לא היה קורא ק"ש בטעמי המקרא, אלא כניגון לימוד הגמרא שלו (כך שמע אותו א"מ כמה שנים, בהיותו ילד גדול, וחזר לי על המנגינה שלו).

[יהודי טבעי]

יש לפקפק בכל ההנחה המונחת ביסוד השאלה.
לדידי פשיטא (וכן כתוב בהרבה ספרים ואין העת בידי לחפש), שדוד המלך ע"ה ושאר זקנים שחיברו את מזמורי התהילים אמנם שרתה עליהם רוח הקודש לומר אותם ביחס למאורעות השעה, והמאורע היה סיבה לעוררם לחבר את המזמור, אולם כאשר הסכימה עמם רוח הקודש לקבעם לדורות תיקנו אותם בנוסח שיתאים לכל אדם בכל הדורות. נמצא שגם פשוטו של מקרא אינו מכוון למצב מסויים שאירע בתקופתו, אלא הם משוררים ומבטאים מצבים שונים ברוח האדם, רוח של שוועה וזעקה, רוח של שבח והילול, או רוח של שירה והודאה, ואין שום צורך לדעת על מה נוסד המזמור כדי להתחבר לתוכנו.

[בברכה המשולשת]

לענ"ד יש לחלק בין אמירת פרקי תהילים בתפילה לבין אמירתם כתפילה פרטית.
כשאומרים אותם כפרקי תפילה פרטית אז אה"נ מכוונים על ענייניו הפרטיים של אותו אדם.
כשאומרים אותם כחלק מהתפילה אז מכוונים על דעת חז"ל שתיקנו לאומרם.

[דודי צח]

אגב, בעניין שהבאתי למעלה שגם באמירת תהלים אין צורך לכוין לאותו עניין שעליו אמר דוד המלך דבריו, הראני חכ"א שזה לכאורה משמעות נדון הגמרא בפסחים (קיז.) "כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים, רבי אליעזר אומר: כנגד עצמו אמרן, רבי יהושע אומר: כנגד ציבור אמרן, וחכמים אומרים: יש מהן כנגד ציבור, ויש מהן כנגד עצמו. האמורות בלשון יחיד - כנגד עצמו, האמורות בלשון רבים - כנגד ציבור".

*
והנה אחר ראותי עד עתה, כי מכובדיי חו"ר דפה שליט"א נקטו כולם כצד השני - שבתפילה על כל פנים צריך לכוין כוונה פרטית משלי, ואין ענייננו לכוין כוונת המזמור.
אמשיך ואשאל, לו הייתם כותבים 'ביאור תפילה' הייתם באמת מתעלמים מהרקע ומההקשר המקורי של כל פסוק ופסוק, ומבארים רק לפי רוח המתאים לתפילה?

[בברכה המשולשת]

אמשיך ואשאל, לו הייתם כותבים 'ביאור תפילה' הייתם באמת מתעלמים מהרקע ומההקשר המקורי של כל פסוק ופסוק, ומבארים רק לפי רוח המתאים לתפילה?

שוב. לענ"ד אם מדובר בתפילת הציבור הקבועה אז בביאור התפילה צריך לכוון על דעת התיקונים בעולמות, ובמקביל לכוון את פירוש המילים כפשוטן.

[שמואל שלומוביץ]

יש לפקפק בכל ההנחה המונחת ביסוד השאלה.
לדידי פשיטא (וכן כתוב בהרבה ספרים ואין העת בידי לחפש), שדוד המלך ע"ה ושאר זקנים שחיברו את מזמורי התהילים אמנם שרתה עליהם רוח הקודש לומר אותם ביחס למאורעות השעה, והמאורע היה סיבה לעוררם לחבר את המזמור, אולם כאשר הסכימה עמם רוח הקודש לקבעם לדורות תיקנו אותם בנוסח שיתאים לכל אדם בכל הדורות. נמצא שגם פשוטו של מקרא אינו מכוון למצב מסויים שאירע בתקופתו, אלא הם משוררים ומבטאים מצבים שונים ברוח האדם, רוח של שוועה וזעקה, רוח של שבח והילול, או רוח של שירה והודאה, ואין שום צורך לדעת על מה נוסד המזמור כדי להתחבר לתוכנו.

אגב, בעניין שהבאתי למעלה שגם באמירת תהלים אין צורך לכוין לאותו עניין שעליו אמר דוד המלך דבריו, הראני חכ"א שזה לכאורה משמעות נדון הגמרא בפסחים (קיז.) "כל שירות ותושבחות שאמר דוד בספר תהלים, רבי אליעזר אומר: כנגד עצמו אמרן, רבי יהושע אומר: כנגד ציבור אמרן, וחכמים אומרים: יש מהן כנגד ציבור, ויש מהן כנגד עצמו. האמורות בלשון יחיד - כנגד עצמו, האמורות בלשון רבים - כנגד ציבור".

ראה כדברי יהודי טבעי באברבנאל אודות שירת דוד, ולפי"ד זה מעיקר כוונת ספר תהילים, שיתפרש בפי אומרם לפי ענינו.

אברבנאל שמואל ב כב
...והנה השירה הזאת שהיתה נהוגה בפי דוד לאמרה על כל תשועותיו ראה לכתבה בספר תהלים, וזהו שאמר שם למנצח לעבד ה' לדוד אשר דבר לה' את דברי השירה הזאת ביום וגו', ר"ל שזה המזמור היה מהשירה שהיתה קודם לזה שגורה בפיו בזמן הצלחותיו בהיותו במלחמות האויבים ובהרדפת שאול, וזה ממה שיורה שנעשה ספר תהלים בזקנתו אחרי שהיתה כבר השירה הזאת שגורה בפי דוד מימי קדם, וכאשר העתיקה וכתבה בתוך המזמורים ראה לשנות בה דברים ממה שהיה אומר בה בזמן התשועות, וזה אם לתקון הדבר ואם לביאור הכוונה, כי בראשונה היתה מיוחדת לו בינו למקום, והוא האל יתברך היה מבין כוונתו, אבל כאשר רצה לכתוב אותה על ספר לתתם בפי המתבודדים, הוצרך לפרש בה דברים כדי שלא יטעו בהבנתם, כי אין ראוי שנחשוב שבאו בה החלופים קטנים או גדולים ושנה דוד מה שכבר עשאו אם לא לסבה מה, ....

[יהודי טבעי]

נראה לי שאפילו לגבי שירת הים כשאומרים אותו במסגרת פסוקי דזמרה בכל יום, אין נכון לכוון שהוא שירה והודאה על ניסי קריעת ים סוף, שאם הוא מכוון לומר שירה על הנסים הרי עובר על האומר הלל בכל יום, שאמרו עליו הרי זה מחרף ומגדף.
עיין בקישור:
viewtopic.php?f=27&t=33126&p=356147&hilit=%D7%9E%D7%97%D7%A8%D7%A3+%D7%95%D7%9E%D7%92%D7%93%D7%A3#p356193

אלא הוא שירה על מלכות ה' וגבורותיו, שנוסד בעת קריעת ים סוף.

ולאפוקי ממה שסיפרו על אחד העובדים שמרוב דביקות בשירת הים היה מרים שולי גלימתו שלא יירטב ממי ים סוף.

והן אמת שכתב המ"ב סי' נ"א סקי"ז 'שיאמר שירת הים בשמחה וידמה בדעתו כאילו באותו היום עבר בים', היינו לעניין השמחה ורגשי הלב שיהיה כאילו עכשיו זכה לראות גילוי מלכותו יתברך, אבל לא שההודאה היא על עצם ההעברה בים

[דרומי]

כמדומני שמה שסיפרו היה לגבי שביעי של פסח ביחוד, ולא שבכל יום כך אירע. והחילוק מובן.

[עושה חדשות]

תודה לפותח האשכול ולשאר המגיבים.

אולי זה שייך קצת לענין המדובר -

הליכות שלמה להגרשז''א.png (58.05 KiB) נצפה 3739 פעמים

[גם זו לטובה]

והן אמת שכתב המ"ב סי' נ"א סקי"ז 'שיאמר שירת הים בשמחה וידמה בדעתו כאילו באותו היום עבר בים', היינו לעניין השמחה ורגשי הלב שיהיה כאילו עכשיו זכה לראות גילוי מלכותו יתברך, אבל לא שההודאה היא על עצם ההעברה בים

?
במ"ב מפורש שלא כדבריך, ולא הבנתי מה ענית?
כמובן שאפשר לשלב בין הדרכים ההודאה היא על שירת הים כפשוטו ממש וגם על התוכן של נס קרי"ס שקיים במשל הדורות בצורות שונות.