הרמב"ם (תפילה ז' י"ג) מביא שיש מקומות שנוהגים לומר שירת הים אחרי ישתבח, ויש נוהגים לומר במקומה שירת האזינו, ע"ש. ושמענו ששירת הים אינה חלק בסיסי מפסוקי דזמרה אלא רק בגדר תוספת ממנהגא [ולכן יש לדון שמי שנתאחר לבא לבית הכנסת ובעל כרחו עליו לדלג מעט מפסוקי דזמרא, יעדיף לומר יהי כבוד על פני שירת הים, שהרי יהי כבוד נכלל בעצם פסוקי דזמרא (עי' אשי ישראל פט"ז הע' ס"ג וי"ל)].
בדבר יסוד המנהג של אמירת השירה בכל יום האריך הרב י"י סטל בספרו סגולה - בדברי חן מרתקים ונעימים כדרכו בקודש - המאמר מצורף כקובץ.
המציאה המרתקת שמביא הרב סטל הוא קטע מפיוט של הקליר לשביעי של פסח, בו אומר הפייטן 'כי לועזים העיזו בעזות עם זו חורשים, בכן בביאור מעשימו פרושים, מדור לדור היות דרושים, בכל יום ויום נזכרים ונדרשים'. וכותב על כך הרב סטל - 'פרשת קריעת ים סוף ונסיה. נמצאנו למדים שכבר בדורו של רבי אליעזר הקליר נהגו לומר את שירת הים בכל יום ויום'.
איני מבין מפני מה פירש את דברי הפייטן כלפי פרשת אז ישיר, ולא פירש שהמכוון הוא פשוט ל-
אֱמֶת. מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ יְיָ אֱלהֵינוּ. וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ. כָּל בְּכורֵיהֶם הָרָגְתָּ. וּבְכורְךָ יִשְׂרָאֵל גָּאָלְתָּ. וְיַם סוּף להם בָּקַעְתָּ. וְזֵדִים טִבַּעְתָּ. וִידִידִים עברו ים וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם, אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר: עַל זֹאת שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים וְרוֹמְמוּ לָאֵל . וְנָתְנוּ יְדִידִים זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְמֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם: רָם וְנִשָּׂא. גָּדוֹל וְנוֹרָא. מַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָרֶץ. ומַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים עַד מָרום. מוצִיא אֲסִירִים. וּפודֶה עֲנָוִים. וְעוזֵר דַּלִּים. וְעוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת שַׁוְּעָם אֵלָיו:
תְּהִלּות לְאֵל עֶלְיון גּוֹאֲלָם . בָּרוּךְ הוּא וּמְבֹרָךְ. משֶׁה וּבְנֵי יִשרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה. וְאָמְרוּ כֻלָּם:
מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא. (שמות טו, יא)
שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם. יַחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִיכוּ, וְאָמְרוּ: יְהוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. (שמות טו, יח)