מקור לפיוט אדון עולם <ו'אנא בכח'>

[חוקר]

על הריה"ל עיין לעיל באשכול.

קראתי עכשיו דברי רצהבי
אני מאד מפקפק בדבריו שריה"ל שב בתשובה על שעשה שירים שקולים, נכון שסבר שזה קלקל את יופי לה"ק אבל לא סביר שראה זאת עוון שצריך לשוב עליו.
אני משער שהכונה אחרת בכלל, אבל איני רוצה להכנס למה שרבותינו הראשונים ראו לעצמם עוון.

[ישבב הסופר]

חוקר:
עיין ספר דרכי נועם - מרפא לשון לרבי משה בן ש"ט אבן חביב [שמצוי באוצר], בסופו יש פרק שישים מתוך מאור עיניים לר"ע דמן האדומים, [אם אתה בן שלשים שנה ומעלה אין לך לחשוש מלקרוא דבריו...] ושם הוא נתחבט הרבה למצוא דרך ומסילה בשירה שבתנ"ך, היינו ההבדל בין השירה להפרוזה. הוא מצדד שלפעמים זה מבוסס על מנין התוביות, וכמו שידוע שמנהג זה נפוץ ביותר בשירה הקדומה, וכן בין אלו שחיקו את השירה ההיא. למעשה אאל"ט הוא מסיים שאף אם אין שיטה ברורה בענין, כל קורא שיר משירי התנ:ך מרגיש נעימה מסויימת שאי אפשר להגדירו... [באמת אגיד, כשקראתי דבריו לפני כמה שנים, לא ידעתי מי הכותב, וחשבתי שהוא חלק מספר דרכי נועם לרבי משה בן שם טוב אבן חביב, עד שסיימתי והבחנתי מבטן מי יצאו הדברים...]
עכ"פ ברור לכל מבין שבתנ"ך אין כל חריזה, ואף לא במשנה ובשני התלמודים, וכל שכן שאין רמז למשקל הערבי שהופיע בקהילות ישראל מאוחר יותר מהחריזה.

מה שהשבת על דברי רצאבי, הרי על זה באתי בהתחלה שלא הובא כאן מקור על כך ש'נתחרט' על שהיה משורר במשקל הערבי, אלא אנו יודעים שחיבר שירים עפ"י המשקל, ומנגד ראינו שחלק על השיר השקול בספר הכוזרי, וממילא אנו 'מוכיחים' מזה ש'ווייזט אויס' בסוף ימיו חזר בו, וכמו שהבאתי לעיל במענה לדברי החכם בדיעבד.
ועתה שמצינו שכפי הנראה והנשמע לא חלקו תלמידי מנחם על דונש על עצם המשקל אלא על חריגות מכללי הדקדוק לצורך התאמת המשקל, יתכן שעל זה לא אבה ריה"ל להמשיך לפייט בשירת המשקלות, כי אם משבשים את הניקוד לטובת המשקל, הרי המשורר מראה עדיפות למשקל הערבי על כללי לשון הקודש. ומי יעמוד בסוד קדושים.