חזינן התייחסות מיוחדת למלחמת סיחון ועוג ול"א מלכים – כיבוש ארץ ישראל בהודאות כאן שישנם ע"ז ו' פסוקי כי לעולם חסדו.
ומבואר היטב לפי מה שמצינו במדרש תהילים כאן: אמרו חכמים קשים היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו, וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה, כך היו ראויין לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוג, אלא שבא דוד ואמר עליהם שירה, שנאמר למכה מצרים בבכוריהם, למכה מלכים גדולים, ולעוג מלך הבשן. [ומובא גם בתנחומא פר' דברים ובמדארש שהש"ר ובילקוט כאן].
ויש לעיין מפני מה באמת לא אמרו שירה על הניסים הגדולים במלחמת סיחון ועוג.
אולם באמת יעויין בספר הקדמון מעשי ד' על פרשת חוקת שמסביר שעיקר שירת הבאר היתה על ניסי סיחון ועוג, ואעתיק מקצת מדבריו, וזה לשונו,
לכן אמר הכתוב על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון, כי אחרי שסיפר שישראל חנו בארנון ושארנון היה למואב, אמר א"כ ראוי שיאמר ויקרא מלחמת סיחון במואב מלחמות ה', עם היות שהמלחמה היתה בין מואב ובין סיחון, כיון שהיתה הכוונה במלחמה ההיא כדי לטהר עמון ומואב בסיחון שיזכו בהם ישראל, אם כן ראוי שתהיה מלחמתם בספר מלחמות ה', ולכך היתה ענין השירה על הבאר שמהמדבר יצאו למתנה שנתן להם הקדוש ברוך הוא דהיינו ארנון, ומשם נחליאל היינו העיר אשר בתוך הנחל, שנאמר ביהושע שנתן לחלק ראובן שזכו בה ע"י סיחון ועוג, וכן מה שנאמר ומנחליאל במות, הוא במות בעל שניתן לחלק ראובן שם ביהושע ממלכות סיחון, ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה, גם הוא בחלק ראובן כאמור שם ביהושע ואשדות הפסגה, וכן מה שנאמר ונשקפה על פני הישימון, גם הוא בחלק ראובן כמו שנאמר שם ביהושע ובית הישימות, הרי לך שכל השירה היתה על המתנה הזאת שנתן להם הקדוש ברוך הוא מגבול מואב על ידי סיחון ועוג שהם הם הצרעה ששלח, והשירה לא שוררו על ענין הבאר, רק תחילת הכתוב אמרו עלי באר ענו לה, רצה לומר ששם על אותה הבאר רוצים לענות דברי השירה על המתנה שניתנה להם.
וחידוש גדול יותר מצינו בדברי ספר ציוני בשם רבי יהודה החסיד, וז"ל,
[בביאור דברים זרים אלו יעויין בשו"ת משנה הלכות חלק טז סימן קב].כתב הרי"ח זה הלל הגדול שאחר שניצולו מסיחון ועוג ועברו נחל ארנון נעשה זה השיר והיה כתוב בחומש עד שבא דוד הע"ה והסיר מזמור דמשה וחברו בתהלים, ותדע שכן הוא שנותן לחם לכ"ב כל"ח הודו לא' השמים כל"ח קאי על נמטיר להם לחם מן השמים ובא יהושע ועשה מזמור שני שעומדים בבית ה' וגו' והוסיף רק חידוש אחד ולכל ממלכות כנען וכו'.
ומעתה יש לומר דזה ודאי שבני ישראל אמרו שירה על ניסי סיחון ועוג, אלא שהם השוו ניסים אלו לנס של הבאר, וכרכו את השירה הזאת עם שירת הבאר, וזוהי טענת חז"ל: קשים היו סיחון ועוג יותר מפרעה וחיילותיו, וכשם שאמרו שירה על מפלת פרעה, כך היו ראויין לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוג, והיינו שאין כאן נסים דוגמת נס הבאר, אלא נסים גדולים יותר דוגמת יציאת מצרים.
ודבר זה תיקן דוד וגילה במזמור שלו, להשוות את הניסים הללו עם הניסים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף, ולכן גם ישנה התייחסות מיוחדת של ששה פסוקים, ודוק.