ו-חננו מאתך.

[מגדל]

שלום וברכה,
בברכה רביעית של תפילת שמונ"ע כמנהג הספרדים הנוסח הוא:
אתה חונן לאדם דעת, ומלמד לאנוש בינה; וחננו מאתך חכמה בינה ודעת.

מה פשר וא"ו החיבור ד"וחננו", הרי בתחילה מזכיר שבחים ולאחר מכן בקשות.

[פי האתון]

הרב מזוז בסידורו אכן הדפיס: 'חננו'...

[בראנסוויל]

עיין לוח ארש

[מגדל]

עיין לוח ארש

?

[כדכד]

לא הבנתי הקושיא המקורית.
מתחלה שבחים ואז מוסיפים "וחננו" כמו שאתה חונן לאם דעת גם אותנו תחון. למה ו' לא נראית שייכת?

[יוסף חיים אוהב ציון]

מרן הגרע"י זצ"ל
יש אומרים שצריך לומר "וחננו מאיתך חכמה בינה ודעת", ויש אומרים שאין להתחיל בו"א החיבור, אלא לומר "חננו מאיתך". וטעם האומרים שאין לומר "וחננו", משום שאין זה המשך למה שנאמר קודם לכן "אתה חונן לאדם דעת" וכו', אלא התחלה בבקשה. ומכל מקום מנהגינו לומר "וחננו", שהוא המשך לשבח שנאמר קודם לכן.

[יוסף חיים אוהב ציון]

עיין לוח ארש

הגאון יעב"ץ. עמ' ת"ס.

[מגדל]

לא הבנתי הקושיא המקורית.
מתחלה שבחים ואז מוסיפים "וחננו" כמו שאתה חונן לאם דעת גם אותנו תחון. למה ו' לא נראית שייכת?

מכיוון שו' מחברת בין שני חלקים זהים במידת מה. היא יכולה לחבר בין שבחים שונים, בין בקשות שונות. היא יכולה לחבר בין 1 ו2, ובין א' וב'. אך אינה יכולה לחבר בין 1 וב'.

מרן הגרע"י זצ"ל
יש אומרים שצריך לומר "וחננו מאיתך חכמה בינה ודעת", ויש אומרים שאין להתחיל בו"א החיבור, אלא לומר "חננו מאיתך". וטעם האומרים שאין לומר "וחננו", משום שאין זה המשך למה שנאמר קודם לכן "אתה חונן לאדם דעת" וכו', אלא התחלה בבקשה. ומכל מקום מנהגינו לומר "וחננו", שהוא המשך לשבח שנאמר קודם לכן.

המנהג ברור וידוע, הטעם הוא שנעלם.



ראיתי את המקורות הנ"ל, וכן מצאתי בהם הפניה לדברי רי"ח מזרחי בספרו יוסף חיים. אני לא מומחה גדול, אבל עכ"פ לי עצמי לא נהיר העניין הזה של וא"ו דלכן. גם באשר לראיות שהביאו מן הפסוקים, הראיות אינן דומות לנידון.
בפסוק והנני משחיתם את הארץ, מפורטת קודם לכך הסיבה, ועל כן וא"ו זו מתאימה.
בפסוק וזאת עשו להם, בתחילה מובא מה לא לעשות, ולאחר מכן מה כן לעשות, הרי שיש כאן שני חלקים של אותו הדבר.
שני המקורות הנ"ל לא דומים לוא"ו דוחננו.

[כדכד]

לא הבנתי הקושיא המקורית.
מתחלה שבחים ואז מוסיפים "וחננו" כמו שאתה חונן לאם דעת גם אותנו תחון. למה ו' לא נראית שייכת?

מכיוון שו' מחברת בין שני חלקים זהים במידת מה. היא יכולה לחבר בין שבחים שונים, בין בקשות שונות. היא יכולה לחבר בין 1 ו2, ובין א' וב'. אך אינה יכולה לחבר בין 1 וב'.


למה לא?
אני לא יכול לכתוב משפט כגון "אתה חכם ותכתוב לענין"?

[מגדל]

מכיוון שו' מחברת בין שני חלקים זהים במידת מה. היא יכולה לחבר בין שבחים שונים, בין בקשות שונות. היא יכולה לחבר בין 1 ו2, ובין א' וב'. אך אינה יכולה לחבר בין 1 וב'.

למה לא?
אני לא יכול לכתוב משפט כגון "אתה חכם ותכתוב לענין"?

אתה יכול, אלא שכל אדם מן הרחוב יחשוב שהתכוונת לחזות ולומר שהואיל ופלוני חכם, הוא יכתוב לעניין. ובעוד שעל ציווי אפשר להדחק, אע"פ ששוב, אף אחד לא היה מפרש כן; בקשה זה כבר חריג בכמה וכמה רמות.

[לבי במערב]

יש הנוהגים לומר 'וחננו' רק במוצאי שויו"ט (שאז הוא כהמשך וסיום ל'אתה חוננתנו').

[מגדל]

יש הנוהגים לומר 'וחננו' רק במוצאי שויו"ט (שאז הוא כהמשך וסיום ל'אתה חוננתנו').

הובא שם.

לענ"ד [לעת עתה] נראה שהתירוץ האמיתי והלא נוצץ הוא שהואיל ובמוצשיו"ט אומרים וחננו, ממילא תקנו שיהא הנוסח וחננו, ולא פלוג.
אשמח לשמוע דעת חכמי הפורום לכאן ולכאן.

[יאיר אתמר]

בלתי סביר בעליל.

אמנם 'וחננו' נוסחא עתיקא היא, וקיימוה חסידי אשכנז, אבל קשה לדעת אם היא מקורית, וכהשערת רש"ס. בין כך, מסתבר כי אלו שאחזו בה, לא ראוה כבעייתית מבחינה לשונית, וכדברי רד"י בקצירת האומר.

(כידוע, שורר ערפול סביב נוסחהּ המקורית של ברכת הדעת, ראה דיוניהם של וידר, ארליך ולוגר.)

[במסתרים]

דיוניהם של וידר, ארליך ולוגר

הראשון והאחרון הועלו כאן

[יאיר אתמר]

אז הנה השני:

ברכת גבורות, קדושת השם והדעת בנוסח התפילה הקדום לאור קטע חדש מסידור על פי מנהג ארץ ישראל תרביץ עג,ד (תשסד) 555-584.pdf

(1.98 MiB) הורד 142 פעמים