פורום אוצר החכמה

הקדמה קצרה:

ברכת קדושת היום במוספי הרגלים היא ארוכה, אולם יש לה מבנה מסודר וברור מאוד:

אתה בחרתנו - פתיחה על מעלת עם ישראל.

ותתן לנו - הזכרת המועד המסוים.

ומפני חטאינו - הזכרת החורבן שגרם לשני דברים - אי יכולת לעלות ולהשתחוות ואי יכולת להקריב קרבנות חובה.

בהמשך תפילה לבניין הבית שבו נקריב את הקרבנות האמורים בפסוק הנאמר, עם מנחתם ונסכיהם.

אלקינו ואלקי אבותינו מלך רחמן - תפילה לבניין הבית שבו נקיים מצוות השתחוואה ברגלים.

והשיאנו - בקשה נוספת מעניין הרגלים.

קדשנו במצוותיך - בקשה כללית הנאמרת בכל שבת ומועד.

חתימה - קדושת היום.

עד כאן הדברים פשוטים ביותר לכל בר בי כנישתא דחד יומא.

ומכאן לשאלה: כאשר משלבים את השבת, היא משתלבת באופן נפלא בכל מקום לפי עניינו. באזכרת היום, בקרבנות וכו'.

אלא שישנו קטע ממוסף שבת, שלכאורה משולב בלי הקשר הגיוני. "ישמחו במלכותך" וכו', נמצא בין הבקשה להשבת הקרבנות ופסוקיהם לבין הבקשה להשבת ההשתחוואה. זה תמוה. לו אני הייתי עורך את הברכה, הייתי מוסיף אותו בחלק האחרון, לאחר "כאשר רצית ואמרת לברכינו", לפני "אלקינו ואלקי אבותינו רצה במנוחתנו". שם כלה עניין הרגלים, ועוברים לבקשה הכללית הנאמרת הן בשבת והן ביו"ט, ולכן מתאים מאוד לשלב שם את "ישמחו". למעשה גם בתפילת שבת רגילה נמצא "ישמחו" בדיוק לפני הבקשה הזו.

מדוע אפוא נדחף "ישמחו" באמצע עניין הרגלים, בין שתי הבקשות המיוחדות לעניין הרגלים?

הבקשה להשבת הקרבנות שייכת גם לשבת (ונאמרת גם במוסף שבת), משא"כ הבקשה להשבת העלייה לרגל.

ועדיין זה מרגיש מאוד תקוע. גם קדשנו במצוותיך שייך לכל שבת, ולכאורה היה מתאים לשלב שם את ישמחו במלכותך.

עי' לבוש תפח ג, ומעניין שדן רק ברצה במנוחתינו ולא בישמחו במלכותך

אפרקסתא דעניא כתב:ועדיין זה מרגיש מאוד תקוע. גם קדשנו במצוותיך שייך לכל שבת, ולכאורה היה מתאים לשלב שם את ישמחו במלכותך.

קדשנו במצוותיך שייך לשבת ושייך ליום טוב, לכן הוא נכנס באמצע בקשות השבת אחרי רצה במנחותינו לפני וינוחו, או אחרי והשיאנו לפני והנחילנו, או אחרי מלוך לפני ודברך אמת. בנוסח הנוכחי של שבת ויו"ט, זה משולב בעקבות והשיאנו וגם רצה במנוחתנו, לפני והנחילנו שבת ומועדי קדשך.
לפי הבנתי זו, אם יבוא שם ישמחו במלכותך יהיה קדשנו שייך רק לשבת ולא ליו"ט.
אבל אולי כל מבט זה מבוסס על הרגל הנוסח שבידינו?

(גם לדברי עדיין אין כאן הסבר למיקום של ישמחו במלכותך).

ישמחו (ולא: "תשמח במלכותך") לא היה משתלב יפה באמצע הבקשות בלשון נוכח והשיאנו... קדשנו במצותיך וכו'.

אולי רצו לסמוך "כברכת ה"א אשר נתן לך והשיאנו את ברכת מועדיך".

אפרקסתא דעניא כתב:אתה בחרתנו - פתיחה על מעלת עם ישראל.
ותתן לנו - הזכרת המועד המסוים.

פיסקא אחת שנחלקה בסידורים מפני הבדלת מוצ"ש, ואין טעם לנגינת הסיום ב"ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת"...

אפרקסתא דעניא כתב:ועדיין זה מרגיש מאוד תקוע. גם קדשנו במצוותיך שייך לכל שבת, ולכאורה היה מתאים לשלב שם את ישמחו במלכותך.

קדשנו במצוותיך שייך לשבת ויו"ט. אינני רואה פלא בהקדמת הבקשה המיוחדת לשבת לפני הבקשה המיוחדת ליו"ט.