פורום אוצר החכמה

לשיטת הירושלמי שכוללים 'את צמח' עם 'ולירושלים' בברכה אחת וחותמים 'אלקי דוד ובונה ירושלים',
הנזכר אחרי שהתפלל שחתם רק 'בונה ירושלים' מה דינו?

reinerav@gmail.com
תודה

הנוסח המוכר בברכת כהנים זה לברך באהבה, יש חדוש נוסף שמופיע במרדכי בסוטה .שמשווה ברכת כהנים לברכותיו של יצחק ליעקב. שצריך להיות בשמחה ,ומזה הטעם, פטרו הרמא לבני חול לישא כפיהם ,במשך השנה פרט למוספי המועדים ,ששרויים בשמחה: ויש נ"מ בבית האבל ,וכן האבל עצמו ,לברך או להתברך, משום טוב עין הוא יבורך ,והוא יברך כנודע ,ואשכנז החמירו בזה משום שמחה ,ובני ספרד הקילו טובא, ואפשר שלא סל כמרדכי צא ולמד שנושאים כפיהם כל יום בחול כמבואר בבי עוד אפשל שאצליהם האהבה והשמחה זה תרי רעי דלא מתפרשי משום ששורשם בחסדים משאכ בני אשכז ,ולכך החמיר הרמא ,שרווק לא ישא כפיו ,וכבר כתב האור לציון שרווק שנפשו עגומה ,שלא יעלה לישא את כפיו, והרב גוסטמן שהיתה ב"כ חביבה אצלו ,היה מצהיב פניו כנגד בני אהרן ,ונימוקו עימו לעורר אהבתם וברכתם: באהבה:

יסוד הדיון הוא שיש ילפותא בספרי שגם על נשים חל הברכה מאידך מצינו הלכה שביכ"נס שכולו כהנים מבואר בגמ מגילה שהברכה היא לעם שבשדות ועניית אמן עי הנשים ובבי כתב שלנשים לא מיחדים ברכה עצמאית שברכתם מגיעה דרך בעליהם
ואכ יש לדון האם זו מחלוקת על השתלשלות הברכה אצל נשים או שיש נפמ ברווקות ואלמנות ואז ליכא פלוגתא
וליקוטי הלכות בסוטה לט בחר בדרך א בדעת הרמבם
שוב ראיתי שבבח קכח דן בזה ונשאר בספק

בתפילה לפעמים כתוב רק ל"שמך" בלא תוספות הגדול, ולפעמים כתוב שמך "הגדול" מה הסבר ? ומה הכוונה "הגדול" ?

אני ישמח לקבל כל הסבר ותודה רבה

הגדול = שם הוי"ה.

ב׳עיון תפילה וחקר פיוט׳ החילותי בקשתי זו ואין שם על לב (12 צפיות בבקשה בקושי במשך השעות האחרונות) אולי יוכל מאן דהו לעזור כאן, ביאור יפה מעומד ומסודר שיוכלו להעבירו בשיעור או אולי גם להדפיסו ולחלקו ללומדי השיעור וכל כי האי גוונא שפיר דמי.
יישר כח למפרע
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

מישהו מכיר מנהג לומר נוסח זה אחרי/לפני קריאת שמע שעל המיטה?

צ"ב, לכאורה אין הכוונה בתחינתם של החודשים אלא בתחינתם של 'אהוביך' אשר 'מהם שוטן השבת', ולמה אם כן לא כולל עצמו בתחינה. האם רק בגלל החריזה?

כלל עצמו כשאמר "אקדמך"

לכאורה צ"ל ''עני מעניו''?

הוא פסוק באיוב לו, טו.
הב' לפעמים באה כ'מן', כמו והנותר בבשר ובלחם, ועוד. ראה רקמה מעמ' 31. וגם י"ל את העני השרוי ונמצא בעניו.
[אך רש"י פי' ע"י עניו מדין גיהנם].

האם יש קהילות היום בארץ או בצרפת שמפטירים לפי מנהג אלג'יר ומפטירין שובה קודם ר"ה דרשו בין כסה לעשור ושוש אשיש בין יוה"כ לסוכות?

מאימתי נכנס השינוי בסידור התפילה בין ימות החול לימי הרחמים והסליחות בסוף הבקשה 'אנשי אמונה' שבימות החול מסיימים 'שבנו אליך בבשת פנינו לשחרך אל בעת צרותינו ואילו בימים נוראים בעת סליחתינו'?

כידוע שסידור זה היה הבסיס לסידורי אשכנז הנפוץ היום. (עם הרבה אח"כ מרז"ה ויי"צ)
במבוא לסידור אזור אליהו כתבו שהנוסח הוא בעיקרו נוסח פולין ומאידך בהקדמת לוח ארש עמ' 56 כתב שהוא נוסח אשכנז הנהוג במערב אירופה
וצ"ע

בסידורי האשכנזים מובא שבב' וה' לומר ה' אלוקי ישראל שוב וכו'
האם אומרים גם שומר ישראל או לא?

שייף נפיק כתב:בסידורי האשכנזים מובא שבב' וה' לומר ה' אלוקי ישראל שוב וכו'
האם אומרים גם שומר ישראל או לא?

עיין כאן viewtopic.php?f=17&t=40961

לשון תפלת הכהנים לפני נשיאת כפיים.
מה ביאור הבקשה הזאת, שברכה שאני מברך עתה לא יהיה מכשול ועוון עד עולם?

יש לומר;
אם למשל יהיה עשיר ועכשיו יהיה צדיק בתומו, אבל עוד הרבה שנים יהיה בבחינת וישמן ישורון ויבעט, ולפיכך שפיר שייך לעולם.
וכן הביאור שכ' שלא יבקש כראוי כי אינו באהבה כל כך אם כן הוא נפ"מ לעולם, ואולי במקום שיהיה לו גז"ד של שבעים שנה לטובה יהיה לו רק שלושים וחמש שנה. וזה נפ"מ גם כן לעולם.
ודי בזה.

גלוי וידוע לפני כסא כבודך.. מה שמזכירים כאן כסא הכבוד, ידוע מש''כ בשם הגר''א. ונראה עוד, שהנה חלק מענין עשיית הצרכים הוא בכדי שהאדם לא יתגאה וכמוש''כ בחז''ל על הפסוק 'מלאכת תופיך ונקביך', וממילא גם בנוסח הברכה נתקן להזכיר גדולת ה' ממול שפלות האדם.

"מלאכת תופיך ונקביך" נאמר לאחר שכבר התגאה.
אדם שיצא מביהכ"ס מכיר את שפלותו ואין ענין מיוחד להזכיר לו עתה את גדלות ה' והברכה היא על חכמת ה' שיצר אותו בחכמה נפלאה ובסדר מתוקן היטב.

יש שנוהגים להתפלל תפילת יוכ"ק לפני תפילת מנחה, והוא על פי מג"א, וכן הנהיג הגר"ש דבליצקי במנין שלו.
[וכן יש מחמת דוחק הזמן אומרים סליחות דבה"ב לפני תפילת שחרית].
ויש לדון אם לומר קדיש תתקבל קודם תפילת המנחה, וכדמצינו בסליחות באלול וימי"נ שאומרים לאחריהם קדיש תתקבל, הרי דאחרי סליחות אמרינן קדיש תתקבל.
אבל מדברי הלבוש שם בהלק אלול משמע דדוקא התם אמרינן קדיש תתקבל משום דתקנוהו כמו תפילה, עם אשרי פסוקים דלך ה' כנגד פסוד"ז י"ג מידות כנגד שמונ"ע, וידוי ותחנון וכו', ולפ"ז דוקא התם אמרינן תתקבל משא"כ אחרי תפילת יוהכ"פ לא נאמר כן.
יבואו הלומדים ויבררו דין זה.

יש להעיר,
אנו אומרים ''את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, ולירושלים עירך ברחמים תשוב''
ולא נזכר בבקשה על ירושלים מהרה?
האם יתכן - כמו שבאמת אומרים בספרים לכוין - שבברכת את צמח דוד עבדך יש קיום של ענין ציפיה לישועה, ולכן הדגש הוא מהרה מול ירושלים שלא נזכר בה מהרה?
מה דעתכם?

ונזכה מהרה לשניהם אכי''ר.

בנוסח הוידוי שבסידורים: אשמנו בגדנו וכו' יש נקודותיים לאחר המלים 'דברנו דופי', 'טפלנו שקר', 'קשינו עורף'.

ביום הכפורים נוהגים לומר הוידוי במנגינה ובקול רם, ואז עוצרים בכל המקומות הנ"ל ומתחילים מחדש.

ואף ביום רגיל שבו אומרים הוידוי בלחש, ראיתי שיש נוהגים לעצור מעט במקומות הנ"ל שבהן יש נקודותיים.

[איני יודע כיצד זה לכל הנוסחאות, וכתבתי לפי מה שאני מכיר כמובן].

מה ענינן של נקודותיים אלו? ולמה לא לומר כל הוידוי ברצף?

שילום פרים שפתינו תכון אמת,
לכתנו אחרך בתום וביושר העמת

.

לכאורה הנוסח מחודש כאן:
א. אנו מתפארים שאנו הולכים אחרי ה' בתום וביושר???
ב. אנו מבקשים בזכות זה את בקשתנו???
הלא אין זה צורת התפילה בדר"כ?

ולא משמע שהתפילה מיירי במה שהלכנו אחרי ה' במדבר בארץ לא זרועה.

אומרים: למענך אלוקנו עשה ולא לנו, משמע דווקא לא לנו. מאידך אומרים עשה למענך אם לא למעננו, משמע שרק אם תמו זכותנו עשה למענך, אבל אם יש לנו זכות אכן תעשה למעננו?

בעקבות דיוק ברש"י בגיטין דף סה: רבי נתן דבבלאה הוא. שבא מבבל כדאמרינן בבבא בתרא (דף קלא.) והעזתי פני בנתן הבבלי:
ושאלני אבי שליט"א מדוע הביא רש"י מ"מ זה ולא הביא מקודם משבת דף קלד. דתניא א''ר נתן פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאת אשה לפני שמלה בנה ראשון ומת שני ומת שלישי הביאתו לפני ראיתיו שהוא אדום אמרתי לה המתיני לו עד שיבלע בו דמו המתינה לו עד שנבלע בו דמו ומלה אותו וחיה והיו קורין אותו נתן הבבלי על שמי שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא ובאת אשה אחת לפני שמלה בנה ראשון ומת שני ומת שלישי הביאתו לפני ראיתיו שהוא ירוק הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית אמרתי לה המתיני לו עד שיפול בו דמו והמתינה לו ומלה אותו וחיה והיו קורין שמו נתן הבבלי על שמי:
סיפור זה מופיע גם בחולין מז.
ועניתי לו שהיות ובגיטין הדיון על דיוק במילים ומסורה וכן בב"ב ירתון יסבון ומעניני סידור המשנה,
בכל אופן לענינינו חשבתי היום בעת התפילה שלכן בפיטום הקטרת העוצרת מגיפה אוזכר בשם רבי נתן הבבלי דווקא על הפיסקה שאומר אם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה
ובשם הבבלי יאה להיקרא מפני המעשה שהיו קורים לתינוקות שחיו בזכותו נתן הבבלי, ובהמשך בשאר עניני הקטרת נכתב רבי נתן בלבד

אשמח לדעת מהם ההבדלים המהותיים - אם ישנם כאלה - בין שני סידוריו השונים של הרב עובדיה, שראו אור בידי הרב יצחק יוסף (חזון עובדיה, תשמ"ח) והרב דוד יוסף (יחוה דעת, תשנ"ה). האם שונים מבחינת תכניהם ואופיים באופן ממשי ? האם נכלל או נשמט משהו מהאחד לשני ? והאם הופיעו עוד סידורים על פי פסיקותיו של הרב עובדיה, על ידי בני משפחתו הקרובים ? (איני מתכוון לסידורים רבים כגון אור ודרך, אור השלום ועוד אחרים המצטטים מפסקיו, אלא לסידורים השייכים למשפחתו ולבית מדרשו ממש).

שאלני חבר,
מדוע אמרינן שאם הזכיר מוריד הגשם במקום מוריד הטל וסיים הברכה חוזר לראש התפילה דג' ראשונות הן כברכה אחת,
ולא אמרינן דאדרבה - יוכל לתקן כאילו עדיין אוחז באותה ברכה כי הן ברכה אחת?

לא מובן לי מדוע אנחנו אומרים בתפילה ״והחזירנו בתשובה שלמה לפניך״ היה צריך לומר ״והשיבנו בתשובה״ או ״והחזירנו בחזרה״ שיהיה לשון נופל על לשון...

כבר נאמר השיבנו בתחלת הברכה ומיופי הלשון לשנות המלות.
אין לשאול למה לא אמרו חזרה כשלכאורה לא נמצא בדברי חז"ל שם זה לתשובה ועכ"פ ודאי שתשובה היא הלשון הרגילה.

בברכת הרפואה שבתפילת י"ח, הנוסחא היא "רפאנו וכו' הושיענו וכו' כי תהילתנו אתה" ואינן מובנות לי התיבות האחרונות "כי תהילתנו וכו'", כי אפשר לומר להקב"ה "כי תהילתנו אתה" בכל בקשה בכלל, ובכל ברכה שבי"ח בפרט, ולא בברכת רפואה בלבד, וכ"ת לישנא דקרא נקטו אנשי כנה"ג, א"כ למה נקטו את כל לשון הכתוב, והלא דיים ברישא דקרא דהיינו רפאנו וכו' הושיענו וניוושעה והעלה וכו'...?

אינני יודע אם הדברים להלן בדרך 'פשט' או 'דרש'. ואם יש מקור דומה לכך.

בפרשת הקרבנות אנו אומרים בסיומם יהי רצון 'כאילו הקרבתי' [חטאת אשם וכו'].
כמו"כ אנו מוצאים מאמר חז"ל במחשבה טובה 'מעלה לו הכתוב 'כאילו' עשאה. [וי"ג מצרפה למעשה].

לכאורה מהו השורש של 'כאילו'.
הנה אנו דורשים לדורות את נסיון העקידה של אברהם אבינו.
הוא הגיע על דעת לשחוט את בנו, אף הספיק לעקדו אל העצים, ולאחוז המאכלת בידיו.
ואז הפציע הקול 'אל תשלח ידך אל הנער'. אך מה יעשה עם כוונתו ורצונו של יאבדו לריק.
'והנה איל נאחז בסבך'. אברהם אבינו לוקח את 'איל' ושחוטו תחת בנו.

שמא ה'כאילו הקרבתי' או ה'כאילו עשאה', לקוח מה'כְאֵילוֹ' של יצחק.

יעקל כתב:בברכת הרפואה שבתפילת י"ח, הנוסחא היא "רפאנו וכו' הושיענו וכו' כי תהילתנו אתה" ואינן מובנות לי התיבות האחרונות "כי תהילתנו וכו'", כי אפשר לומר להקב"ה "כי תהילתנו אתה" בכל בקשה בכלל, ובכל ברכה שבי"ח בפרט, ולא בברכת רפואה בלבד, וכ"ת לישנא דקרא נקטו אנשי כנה"ג, א"כ למה נקטו את כל לשון הכתוב, והלא דיים ברישא דקרא דהיינו רפאנו וכו' הושיענו וניוושעה והעלה וכו'...?

מצאתי בתפילה העמידה של ימות החול מאת אורי ארליך שיש 4 קטעי הגניזה עם הנוסח רפאנו וכו' ונושעה בא"י רופא חולי עמו ישראל וכנוסח של סדור רס"ג. ועוד נמצאת 29 כתבי יד עם הנוסח רפאנו וכו' ונושעה והעלה וכו'. ורק 14 עם סוף הפסוק-כי תהלתנו אתה. וראיתי שכבר העיר בזה יחקאל לוגר. מצורף.

אולי מתאים לאשכול בית מדרש או ימים נוראים.

עכ"פ בתפילת ונתנה תוקף אנו אומרים אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד.
לכאורה קיי"ל אין עד נעשה דיין?

ונאמרו כמה תירוצים.
א. אין עד נעשה דיין, זה רק בראיה בלילה שהוא זמן הפסול לדין [ואין סברת 'לא תהא שמיעה']. וכלפי הקב"ה לילה ויום שוים.
ויש להמתיק בזה על חטא ת"ח 'כסהו כלילה', שמצניעים חטאיו כבחינת 'לילה' שא"א לדון עליו..
ב. י"א שזה רק בדיני נפשות, מטעם שאינו יכול להפך בזכות אחר ראייתו. אך ממ"ה ראשית הוא 'דיין' והוא 'המלך המשפט', שודאי אין החיסרון של ראיה אח"כ.
ג. א' הטעמים לדין הנ"ל הוא מדכתיב 'ועמדו שני האנשים לפני ה' [עדים לפני הדיין]. ואצל הקב"ה אין בחינת ישיבה ועמידה.
[ואף אם תאמר שהוא 'יושב' על כסא דין, הרי אי' במדרש שע"י תקיעת שופר, הוא עובר מכסא דין לרחמים].

עקבי כתב:

יעקל כתב:בברכת הרפואה שבתפילת י"ח, הנוסחא היא "רפאנו וכו' הושיענו וכו' כי תהילתנו אתה" ואינן מובנות לי התיבות האחרונות "כי תהילתנו וכו'", כי אפשר לומר להקב"ה "כי תהילתנו אתה" בכל בקשה בכלל, ובכל ברכה שבי"ח בפרט, ולא בברכת רפואה בלבד, וכ"ת לישנא דקרא נקטו אנשי כנה"ג, א"כ למה נקטו את כל לשון הכתוב, והלא דיים ברישא דקרא דהיינו רפאנו וכו' הושיענו וניוושעה והעלה וכו'...?

מצאתי בתפילה העמידה של ימות החול מאת אורי ארליך שיש 4 קטעי הגניזה עם הנוסח רפאנו וכו' ונושעה בא"י רופא חולי עמו ישראל וכנוסח של סדור רס"ג. ועוד נמצאת 29 כתבי יד עם הנוסח רפאנו וכו' ונושעה והעלה וכו'. ורק 14 עם סוף הפסוק-כי תהלתנו אתה. וראיתי שכבר העיר בזה יחקאל לוגר. מצורף.

נורא מעניין ! יישר כח על המידע המפורט !

הנוסח אצלינו הרגיל מבעלי תפילה [עכ"פ במקומות שאני הייתי] לומר בנוסח שמע קולינו כדלהלן
אל תעזבינו, ה' אלקינו, אל תרחק ממנו
אך פסוק זה מקורו מתהילים לח, כב ושם יש אתנחתא אחר תיבת אלקי!
אך מידי עינוי במחזורים ישנים ראיתי כי בכמה סליחות ומחזורים ישנים נוסף גם וא"ו ואלקינו אל תרחק ממנו וא"כ נכון מנהג הפיסוק הנהוג וכפי הנראה גם זה נשתנה מגוף הפסוק.

ואגב יש לשאול למה דוקא פסוק יהי לרצון אמרי פינו אומרים בלחש מפני ששינוי בו מלשון יחיד ללשון רבים הא גם פסוק זה שינוי כן ?

חיים סופר כתב:[א] אך פסוק זה מקורו מתהילים לח, כב ושם יש אתנחתא אחר תיבת אלקי!
[ב] אך מידי עינוי במחזורים ישנים ראיתי כי בכמה סליחות ומחזורים ישנים נוסף גם וא"ו ואלקינו אל תרחק ממנו וא"כ נכון מנהג הפיסוק הנהוג וכפי הנראה גם זה נשתנה מגוף הפסוק.
[ג] ואגב יש לשאול למה דוקא פסוק יהי לרצון אמרי פינו אומרים בלחש מפני ששינוי בו מלשון יחיד ללשון רבים הא גם פסוק זה שינוי כן ?

א. צ"ל: קודם תיבת 'אלקי' (בתיבת 'ה’').
ב. וכי בהם אין הטעות מצוי'? ומהי הסברא לשנות ולהוסיף וא"ו?
ג. מנין שזהו הטעם לאמירתו בלחש?

נחומצ'ה כתב:בתפילת ונתנה תוקף אנו אומרים אתה הוא דיין ומוכיח ויודע ועד.
לכאורה קיי"ל אין עד נעשה דיין?

היית יכול להקשות על המשנה (אבות סוף פרק ד):

וְהַחַיִּים לִדּוֹן. לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן

עזריאל ברגר כתב:היית יכול להקשות על המשנה (אבות סוף פרק ד):

וְהַחַיִּים לִדּוֹן. לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן

אמת. שאלתי ע"כ את א' מגדולי ובקיאי דורנו שליט"א, ומיד ענה לי, תבדוק במשניות אבות, שם מדברים ע"ז