בעמידה ערבית שחרית ומנחה אומרים אלקינו, ומנהגינו לומר בליל שבת וינוחו בה, וביום השבת וינוחו בו, ובמנחה וינוחו בם.
ושמעתי הטעם, שבה ובו ובם, עולה למנין זן. ומכל מקום איני יודע מאן פלג לן לומר הכי ולא איפכא.
ולי נראה שבליל שבת אומרים בה, ככלה בבית אביה, שעיקר השמחה היא בבית אביה. ובשחרית בשבת אומרים בו, ככלה בבית חמיה, שעיקר השמחה בבית החתן. ובמנחה אומרים בם, שאחר זה שניהם עיקר.
וצ"ע שהרי בתפילת מוסף פותחים ואומרים:
תכנת שבת רצית קרבנותיה, צוית פירושיה וכו', להקריב בה קרבן מוסף שבת וכו'.
הרי ששבת ביום איקרי בלשון נקבה, ומאידך מסיימים ומתפללים 'וינוחו בו'.