הודעהעל ידי משולש » ד' דצמבר 11, 2019 1:31 am
מכתב בפרסום ראשון של ר' יצחק צבי ריבלין, על תהליך הגאולה ושיבת ציון: (אולי נכתב בהשפעת הויכוח עם משפ' סלמון...)
מכתב נגד המערערים נגד נחלת ישראל רמה
מכתב של רבי יצחק צבי על המתנגדים ליסוד "נחלת רמה" שיסד בשנת תרמ"ו.
(מתוך מאמר של הסופר הנודע ר' יחיאל גולדהבר שיצא לאור בקרוב. ותודתי מסורה אליו על רשותו להדפיסו כאן).
עזרינו בשם ה' עושה שמים וארץ
מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם
קורות ימי עם אלוקי אברהם - מעת בחר ה' באבותינו להיות לו לעם סגולה עד היום הזה – יורו לנו פירוש באר היטיב במילים האלה אשר בם חתם הנביא [הושע] את ספרו – לאמור הלא כאשר נביט ונתבונן על כל מעשה ודרכי ה' מיום ברא ה' את האדם על הארץ – ועשהו ישר- נתן לפניו את החיים ואת המות את הרע ואת הטוב – וגם ציווה עליו "ובחרת בחיים" פתח לפניו דלתות חושך ושערי אורה, דרכי צלמות וארצות החיים להיות האדם חפשי בבחירתו. באין מונע ובאין מעצור דבר. ובכך עת אשר יופיע ה' את כבודו להפליא ולעשות בדרך נס ופלא, אשר עין בעין יראו כל מאמיניו כי אף יד ה' עשתה את כל אלה, גם אז ילכו תועים שולל ויכבידו את לבבם לבקש תואנות כזב ועלילות שקר להכחיש ב"ה לאמר אף יד המקרה והטבע עשתה כל אלה. וגם לא ילאו לבקש עצות מרחוק להביא מהם ראיות הנוכחות לעיניהם כי ישר משפטם. וככה יהיו דרכי ה' נסתרות עד יערה ה' עלינו את רוחו ממרום לעיני כל הגוים, ויאמר ראו עתה כי אני אני הוא. ויזרוק עלינו מים טהורים ויסיר את לב האבן מבשרינו. וימול את ערלת לבבנו [...] אז יכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' אחד ושמו אחד.
והלא בימים הרבים ההם אשר אין חזון ה' נפרץ [...] עושה רשע יצליחו ופועלי עון עתקו גם גברו חיל. וכולנו כצאן תעינו כעוורים נגשש קיר וכאפלה בצהרים. הלא נוכל לתת ח"ו דופי בדרכי ה' [...] אשר כן גזרה חכמתו כי עד עת קץ אף צדיקים ילכו בם והפושעים יכשלו בם, וכל הרוצה לטעות יבוא ויטעה, ולא יבינו כל רשעים.
[...] אויבי ה' יגברו חילים ויכבידו את לבבם לעטוף את כל מעשה ה' במקרה וטבע, לצורר את יעקב ולהרע לישראל, ולהשמידם מתחת שמי ה', עד יום הגדול יום השלום ואלה ואלה שכרם יבואו. ואז כולם יראו לדעת כי יד ה' עשתה כל אלה.
וכאשר מביט עתה ונתבונן על מצב עמנו וארצינו ועיר קדשנו, הא מוראות נתפלאה, איך ימים רבים לישראל בית המקדש חרב, וארץ חמדתינו שמה ושאיה, ובדורנו זה החל רוח ה' לפעם במחנה העברים ופניהם מועדות לארץ הצבי ועיר אלקים השכולה והגלמודה עד כה החלה מעט לשנות את עוצב פניה. וקהל גדול מישראל יושבים בתוכה ובחוצה לה. וגם המושבות החדשות המתנוססים כאבני נזר על האדמה הקדושה. אשר כל משכיל יבין כי אך מעשה ה' המה. וכמו אילת השחר על פני המזרח כן כל אלה יבשרו לנו צבא רב, כי שחר תקותינו החל להבקע על הרי ישראל. ועוד מעט תעבור חשכת ליל, ושמש צדקתינו תזריח על הארץ וקווי ה' יחליפו כוח לצאת לישע עמנו וארצינו לסול המסילה לפנות הדרך לשיבת ציון.
כי עין בעין יראו, ויאמינו כי קרובה ישועתם לבא. כי ברא ה' חדשה בארץ שלא היה עד הנה מיום גלותינו מעל אדמתינו [ומאריך לתאר את קושי שעבוד הגלות משך יותר מאלף שנה] עד קרוב לראשית המאה השביעית לאלף הששי החלו לחרוד? בנים מים, והתעוררו הגליות הנתונים בצפון להתלקט אחד אחד לעלות בחירוף נפש ירושלימה. ובראשם גאוני ארץ ליסד יסוד מוסד לשיבת ציון, ולהניח אבן הפינה להשיב שבות עם ה'. ובעזר ה' הרבו והגדילו כאשר עינינו הרואות היום. ואף אם האבן הזה יסדוהו הראשונים על הצדקה ועזרת אחיהם בני הגולה, מאסו אותו הבונים בדורינו זה. אכן על עין ישר לנוכח יביט מבין ויודע כי האבן הזה הוא אבן הפינה ואבן פינת יקרת אשר אך עליו יבנה ויתרומם גבה ונישא כל בית ישראל כולו ממסד ועד הטפחות. ובלעדי היסוד הזה בל יכון הישוב להתכוון בתחילה ומבלעדי הזקנים ותשושי כוח שהמה עבור כמו החלוץ לפני המחנה, לא היה עתה מקום להבאים בכוח עלומים ואמיצי אומץ. הלא ישאל השואל מדוע לא היה כזאת בימים מלפנים, וישיב אמריו לו אין זאת כי אם גדול העצה ורב עלילה המסתתר בחביון עוזו. מנהיג עולמו בחכמה עומד אחר כתלנו הוא פעל ועשה את כל אלה. לא המקרה ולא הטבע רק יד ה' עשתה את כל אלה.
וגם עתה כאשר דברנו, כן הוא. כי גם עתה נשאר מקום לטועים, מכבידים בלבבם, לא יתמהו ולא יתפלאו, בקור רוח יביטו על כל המעשים האלה, וחכמים המה בעיניהם, באמרם כי אין זה אות ומופת, בעוד ימים מלפנים עגלת קיטור טרם נבראה, והולכי על דרך הלכו קודר שוחח וגם אניית קיטור לא שטה במים עזים [?] סכנה איומה היתה מרחפת על כל הדרכים וגם שודדי הים שלטו שלטת, רבים נפלו שבי בידם וימכרום לעבדים ולשפחות. וכבדות המסע וטורח הדרך האריך לפעמים עד שנה תמימה. לא כן עתה ביום או יומיים כעל כנפי נשרים יעוף על עגלת הקיטור ממקום מושבו עד חוף הים. ובים יתן דרך על אניית הקיטור וכמו שבועיים הנה הוא במחוז חפצו בלי כל אסון ופגע. ולא כהימים הראשונים הימים האלה. כי עתה גם קצוי תבל לא ירחקו. וכל העולם כולו כעיר אחת חוברה לה יחדיו. אבל לא יבינו כי דבריהם אלה הוא כמו יאמרו כי כל ציץ השדה לא הכוח ה' יציץ ויפרח, רק הגשים יגדלוהו. והלא יבינו בוערים, מי הוא הנותן מטר על פני הארץ, אמנם כן המכונות והמצאות החדשות המה כולם האמצעים לחפץ הזה. ומדוע היו סתומות ועלומות כל מעייני החכמות האלה עד הימים [האלה]. הלא יודו כי יד ה' עשתה את כל אלה.
ועתה כאשר עינינו הרואות את האמת, כי לא כהימים הראשונים הימים האלה, כי בל יכון עוד בארצינו הקדושה קיבוץ קטן מאנשים הבאים לבלות יתר שנותם ולמצוא להם פה קבר [כאן קרוע וחסר קטע שלם, וחבל]
רק ארצינו תחל להתנער מעפר ולקבץ בניה לחיקה, בנים עלומים אשר כוחם במתנם ואונם בשרירי בטנם, והארץ הנשמה הלזו תעבד, ותהין לעדן לגן ה'.
והמעין הקטן הוא מעין החלוקה אשר להקיבוץ הקטן הספיק עד כה להיות להם משען לחמם ומימם. נעשה עתה למעין נרפש דלוח, ומימיו דללו וחרבו. ואיה איפא נמצאו בזה חיית ידם אחינו הרבים כן ירבה. אשר באו הנה, ומצב יושבי ירושלים כעת נורא מאוד, כי מעט האוכל שהיה להם נכרת מפיהם, והמה דומים כמו גמולי מחלב עתיקי משדים ולחם לא יותן למו. ילאה כל עט סופר מהיר לתאר ולצייר את צרת בת ציון, איך כל אנשיה לכל מחלוקתיהם כולם גבר ידיו על חלציו, תופשי התורה חשך משחור תארם, הסוחרים והאומנים לא ימצאו חיית ידם, והמון בא לא מצאו ריוח, יבקשו מלאכה ואין, עבודה ולא ימצאוה. לו היו המושבות החדשות אשר כוננו הנדיבים אחינו חובבי ציון סביבות יפו וחיפה לו היו סביבות ירושלים, כי אז היו המושבות כבר מאושרות בארץ. וגם מצב ירושלים היו מטיבים, כי היה עבודה ומלאכה לכל החפץ להנות מיגיעו. והיה משא ומתן להשולחים במסחר ידיהם. ותופשי התורה היושבים לפני ה' לא היו רעבים ללחם, כי הוא קודש בלי תערובת. הלובשים עתה איצטלא דרבנן עבור אגורת כסף וככר לחם כי אכף עליו פיהו. ות"ח אשר תורתם אומנתם, ואשר נפשם חשק בתורה, ואשר מהם תצא הוראה לישראל, יהיה נפשם כגן רוה, כי יוסיפו להם מכסף הקודש, והתענגו על רוב שלום.
אי לזאת קמנו אנחנו בני ציון אזורי חיל בשם ה', לצאת לישע עמינו ועיר קדשינו, כמו לכל מפעל טוב לישוב ארצינו, הן המה אך בני ציון תמיד הראשונים, כן גם עתה יצאנו אנחנו הראשונים, ובאנו בברית ובאגודה אחת בשם 'נחלת ישראל', ומטרת חפצינו להתאחד סביבות ירושלים על נחלת שדה וכרם. וה' בחר לנו את נחלתינו וקנינו לנו נחלה המוכשרת לשדי תבואות ולמטעי כרמים. ותכיל מידתה שלושת אלפים וחמש מאות דונאם, סביבות חורבות העיר העתיקה והקדושה 'רמה' במקום שם קבר שמואל הנביא אשר שם היה ביתו. מעינות יוצאים שם בבקעה ובהר. אך רפיון ידינו תשים תעצור לרוחינו להגיע למטרת חפצינו, כי אין לנו מקום לכסף מוצא. את כל שארית כוחינו נחגור על קניית הנחלה. ואיה בתים לשבת ורפתים לבהמות והוצאות למטעי כרמים. על כן נרים כשופר קולינו להעיר ולעורר [מכאן חסר]
-
קבצים מצורפים
-
- image (4).png (911.74 KiB) נצפה 10655 פעמים