שידוכים וזיווגים

[זאב ערבות]

לא יודע אם האשכול באמת מתאים לזה. אבל אחרי הכל כתוב "וזיווגים"

שידוכים וזיווגים זה היינו הך כך שלא מובן כיצד נכנסים דבריך לאשכול, ומקומם לכאורה בפורום והצנע לכת

[כן מסתבר]

חברים, תנו דעתכם:

מה הסיבה שיש כיום הרבה מעוכבי זיווג? מה הן הסיבות הגורמות לכך?!

כל דבר שאין לו ’דד ליין’ לא ייעשה לעולם ועד!

אם פסח לא היה חל בט”ו בניסן, אלא כשעקרת הבית היתה מחליטה, היו ממשיכים לנקות את הבית עד לסוף השנה...

(ועל כן מצאנו לכמה מגדולי הדורות שבשעה שראו שזיווג ביתם מתעכב נדרו לתיתה למי שיזדמן לבית ראשון... ואמנם צעד זה קיצוני מעט, אך הוא משקף את הלך הרוח של ’בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה’)

בעבר היה ’דד ליין’ מסוים בגיל 12 וחצי לנערה בעבר, ולאחמ”כ בגיל 18/19, ו20 לנער.

בלי תאריך יעד סופי זה לא יקרה לעולם.

אני הייתי מציע, כמובן בערבון מוגבל, לכל מי שבנו/בתו גוררים רגליים... להציב להם תאריך יעד, לדוגמא, בר”ה שנת תשפ”ה ניגשים לשידוכים של הבא בתור, בין אם תשתדכ/י השנה ובין אם לא.

[זאב ערבות]

מה שהיה בעבר אצל כמה מגדולי הדורות זה סיפורים ומסיפורים לא חיים. אצל גדולי הדורות האלו היו עוד כל מיני הנהגות שלא שייך היום, האם נראה לך שאיזה ר"י יגיד לבחור צא לרחוב ותתחתן עם הבחורה הראשונה שתפגוש? ולאיזה בית שאתה מזדמן אליו אתה סבור שאבי הבחורה ירצה לתת לך אותה?
ומה יעזור לך אם תאמר שעד תאריך זה וזה או עד גיל זה וזה אני משתדך ויהי מה ואף בחורה לא מעונינת בך? תעשה סלטות באויר?
בהרבה מקרים זה ההורים מעכבים ומדוע להכריח מישהו להתחתן אם השידוך מלכתחילה לא נראה לו? גם כך יש היום ריבוי גירושין, אתה רוצה להוסיף שמן למדורה?

[כן מסתבר]

ומה יעזור לך אם תאמר שעד תאריך זה וזה או עד גיל זה וזה אני משתדך ויהי מה ואף בחורה לא מעונינת בך? תעשה סלטות באויר?

חד משמעי כן.

דוגמא קיצונית של ’סלטות באוויר’ - ’שחרר עבדך ותן לה’.
דוגמא קיצונית פחות - ’הבא לביתי ראשון אשדכנו לה’.
דוגמא קיצונית פחות - לחתן אותו עם נערה ממגזר שונה.
דוגמא קיצונית פחות - ’בת פלוני לפלוני ואפילו מעבר לים’.

ואפשרות שאינה קיצונית כלל, לברר אצל כל השדכנים שבהישג יד אלו נערות יהיו מוכנות להתחתן איתו, ולבחור אחת מהן ולזרז את כל ההליכים.

[כן מסתבר]

בהרבה מקרים זה ההורים מעכבים ומדוע להכריח מישהו להתחתן אם השידוך מלכתחילה לא נראה לו? גם כך יש היום ריבוי גירושין, אתה רוצה להוסיף שמן למדורה?

אם עיכוב השידוך והגירושין הם בעקבות הורים שאינם חפצים במנוחת בניהם, הרי זה נושא ישן משנים קדמוניות שכיום פוחת והולך.
כאן מדובר במקרים שאדרבה התרבו בדור האחרון, שההורים רוצים וילדיהם הבוגרים מתעכבים.

ולכל בעיה יש את הפתרונות שלה.

[זאב ערבות]

ומה יעזור לך אם תאמר שעד תאריך זה וזה או עד גיל זה וזה אני משתדך ויהי מה ואף בחורה לא מעונינת בך? תעשה סלטות באויר?

חד משמעי כן.

דוגמא קיצונית של ’סלטות באוויר’ - ’שחרר עבדך ותן לה’.
דוגמא קיצונית פחות - ’הבא לביתי ראשון אשדכנו לה’.
דוגמא קיצונית פחות - לחתן אותו עם נערה ממגזר שונה.
דוגמא קיצונית פחות - ’בת פלוני לפלוני ואפילו מעבר לים’.

ואפשרות שאינה קיצונית כלל, לברר אצל כל השדכנים שבהישג יד אלו נערות יהיו מוכנות להתחתן איתו, ולבחור אחת מהן ולזרז את כל ההליכים.

אתה חי בדמיונות. היום כל בחור רוצה למצוא שידוך שיהיה מה שנקרא מסודר בחיים ולא איכפת לו להמתין עד שיזדמן לו. וולפי הדוגמאות שהבאת מה אם הבחורה גדמת, או פוזלת, או מגמגמת, וכו' וכו' ג"כ תתחתן אתה בגלל שהיא הראשונה שנקרתה בדרכך ובגלל שעשית דד ליין... ואפילו שהיא ממגזר שונה או מעבר לים? ומה אם הבחורה לא מעונינת, או הוריה? הוא יכפה אותם?

[זאב ערבות]

קבלתי בפרטי את התגובה הזו עם רשות לפרסם:

הרבה מאוד מה"מעוכבים" זה מארבעת הצדדים, גם מהורי הבחורים, וגם מהורי הבחורות, וגם מהמועמדים בעצמם, שאין כסף להסתדר למגורים ופרנסה, וממתינים למשהו / מישהו שיוציא אותם "מסודרים". עם איזו תכנית איך יגיעו לדירה ולהכנסה להחזיק משפחה. אין הכוונה דוקא למה שנקרא "סידור מלא". אבל לא יודעים לקפוץ לים החיים והפרנסה ולסמוך על השי"ת לגבי העתיד.

גם אם לא יודו בפירוש, האמת שזה מאוד מושפע מהלך הרוח הכללי מחוץ למחננו, בכל העולם. אנשים דוחים את גיל הנישואין כדי להשיג בסיס כלכלי. ללמוד מקצוע, להשתלם או לעלות בקריירה, שחיי הבית והשתלמויות כאלו סותרים, ורוצים להביא ילדים רק כשיהיה להם תכנית מסודרת לפרנסה.

ודבר נוסף שלא הוער כאן והוא נכון מאוד בהרבה מקרים: יושבים לפעמים בחורים או בחורות בבית או בישיבה, ובמשך חודשים ארוכים ארוכים אין להם שום הצעה. טלפונים לשדכנים, לבני דודים שניים, שיחות באוטובוס, תחנונים, וכולם מבטיחים לחשוב ולהציע. ומשמים נגזר בצורת!! ובמחילה משדכנים, הרבה מאוד מההצעות שכן מופיעות באותן תקופות שנגזר משמים שלא יתקדם כלום, לוקות בתיאורי סרק ההפוכים מהתכונות האמיתיות, שמתגלות רק בחיפוש וחיטוט בבירורים, ולפעמים בפגישות. וכך ההצעות מוציאות את כל האימון וכל החשק וכל הטעם להמשיך למוע הצעות משדכנים אלו וכאלו, ובכלל גורמים יותר עיכובים ודחיות מאשר עוזרים לפתור את בעיית המעוכבים.

[יעקל]

בהרבה מקרים ובנוגע להורים, הם רוצים לפאר חזרה את שמם אשר חולל עקב מקרה לא נעים (גירושין עם אחד מהילדים וכדו') ועקב כך בודקים כל הצעה אם היא די מפוארת להזהיב אותם חזרה...

[כן מסתבר]

כעת אשאל את הרב זאב הערבות בנושא ’דד ליין’ לפסח.

אם אדם הגיע מחו”ל ביום י”ג בניסן, ומוצא להוותו את ביתו מלא חמץ, האם ידחה את פסח לפסח שני? או שיעשה את הפסח ביום י”ד בניסן, גם אם מחמת כך יצטרך לאכול אוכל מתועש?

[אבי-העזרי]

רבותי בואו ונחלק: יש כאלו שדוחים את מזלם בידיים ע"י כל מיני דרישות...
ואני יתן דוגמאות:
אני מכיר בחור ירושלמי שרצה רק מירושלים. בחור בוכרי, עולה חדש לפני שנים, אבל לא רצה עולה חדשה כמוהו.
בחור כהה עד שחום שרצה בהירה ממש...
כל אלה שהבאתי לעיל אני יודע להם שבסופו של דבר התחתנו אבל שנים אחרי שחבריהם כבר עם ילדים.

זה ממש לא חייב להיות דחיית המזל בידים;
'עולה חדש' עלול לגלות אחרי העלייה 'עולם חדש', הוא עלול לראות במנטליות של משפחתו (בלי קשר לעדה שהוזכרה), משהו שלא תואם את המציאות העכשוית, והוא לא רוצה להקים בית באותה מתכונת. הוא רוצה בית כמו שאר בני עדתו שהסבא והסבתא שלהם עלו. זה מאד מובן, (ואני מכיר הרבה מקרים כאלו). - כמובן שהבנות עצמן יכול להיות שירתעו מלהשתדך עמו בדיוק מאותה סיבה, אבל א"א להאשים אותו בדחיית המזל בידיים.
כמו"כ הבחור הירושלמי והשחום, לפעמים ישנה סיבה מאד טובה לרצות לגור דוקא באותה עיר, ולפעמים זה לא מופרך לרצות דוקא גוון אחר, כמובן שלפעמים זה גובל בעקשנות וטפשות, אבל לא בהכרח תמיד.
כך שגם דברים כאלו עלולים להיות גזירה משמים, וכל דבר לגופו.
אגב: מה הם קיבלו בסופו של דבר, את מה שחיפשו ? אז אולי היה להם כדאי לחכות (אני אישית לא ממליץ, אבל את זה צריך לשאול אותם, אולי להם היה כדאי...)

[אבי-העזרי]

בהרבה מקרים ובנוגע להורים, הם רוצים לפאר חזרה את שמם אשר חולל עקב מקרה לא נעים (גירושין עם אחד מהילדים וכדו') ועקב כך בודקים כל הצעה אם היא די מפוארת להזהיב אותם חזרה...

אבל הרבה פעמים זה נובע מסיבה הפוכה, הם פשוט נכוו פעם אחת ברותחים, ועכשיו נזהרים מאד אפילו בפושרים, אין מה לעשות זהו טבע העולם.

[כדכד]

חברים, תנו דעתכם:

מה הסיבה שיש כיום הרבה מעוכבי זיווג? מה הן הסיבות הגורמות לכך?!

כל דבר שאין לו ’דד ליין’ לא ייעשה לעולם ועד!

אם פסח לא היה חל בט”ו בניסן, אלא כשעקרת הבית היתה מחליטה, היו ממשיכים לנקות את הבית עד לסוף השנה...

(ועל כן מצאנו לכמה מגדולי הדורות שבשעה שראו שזיווג ביתם מתעכב נדרו לתיתה למי שיזדמן לבית ראשון... ואמנם צעד זה קיצוני מעט, אך הוא משקף את הלך הרוח של ’בתך בגרה שחרר עבדך ותן לה’)

...

כמה מגדולי הדורות?
מצאנו בתענית ד' ע"א שלשה שאלו שלא כהוגן
והשנים שאמנם נענו כהוגן שאלו בעניני שידוכים אפילו שזה לא היה מי שיזדמן לבית ראשון

[כן מסתבר]

גדולי הדורות כוונתי לסיפורים שמספרים על כמה מהראשונים, רש”י אבן עזרא ועוד, בלי לבדוק את אמיתותם של הסיפורים, כיוון שבלא”ה אינם סיפורים שיש ללמוד מהם למעשה...
התכוונתי בעיקר לומר שמספרי סיפורים אלו שיקפו את הילך הרוח של ’בתך בגרה שחרר עבדך’ עד כדי נקיטת צעדים מוגזמים, וכלשון הגמ’ ’שלא כהוגן’.

[כן מסתבר]

רבותי בואו ונחלק: יש כאלו שדוחים את מזלם בידיים ע"י כל מיני דרישות...
ואני יתן דוגמאות:
אני מכיר בחור ירושלמי שרצה רק מירושלים. בחור בוכרי, עולה חדש לפני שנים, אבל לא רצה עולה חדשה כמוהו.
בחור כהה עד שחום שרצה בהירה ממש...
כל אלה שהבאתי לעיל אני יודע להם שבסופו של דבר התחתנו אבל שנים אחרי שחבריהם כבר עם ילדים.

זה ממש לא חייב להיות דחיית המזל בידים;
'עולה חדש' עלול לגלות אחרי העלייה 'עולם חדש', הוא עלול לראות במנטליות של משפחתו (בלי קשר לעדה שהוזכרה), משהו שלא תואם את המציאות העכשוית, והוא לא רוצה להקים בית באותה מתכונת. הוא רוצה בית כמו שאר בני עדתו שהסבא והסבתא שלהם עלו. זה מאד מובן, (ואני מכיר הרבה מקרים כאלו). - כמובן שהבנות עצמן יכול להיות שירתעו מלהשתדך עמו בדיוק מאותה סיבה, אבל א"א להאשים אותו בדחיית המזל בידיים.
כמו"כ הבחור הירושלמי והשחום, לפעמים ישנה סיבה מאד טובה לרצות לגור דוקא באותה עיר, ולפעמים זה לא מופרך לרצות דוקא גוון אחר, כמובן שלפעמים זה גובל בעקשנות וטפשות, אבל לא בהכרח תמיד.
כך שגם דברים כאלו עלולים להיות גזירה משמים, וכל דבר לגופו.
אגב: מה הם קיבלו בסופו של דבר, את מה שחיפשו ? אז אולי היה להם כדאי לחכות (אני אישית לא ממליץ, אבל את זה צריך לשאול אותם, אולי להם היה כדאי...)

לפי דבריך אין מקום להתפלל ולעזור טכנית למבוגרים/ות, כיוון שהערך או הצורך להתחתן מוקדם פחות אצלם, והערך של להתחתן לפי הכריזה שלהם חשוב יותר.
כבר נאמר כעין זה לעיל עיי”ש.

[אבי-העזרי]

לפי דבריך אין מקום להתפלל ולעזור טכנית למבוגרים/ות, כיוון שהערך או הצורך להתחתן מוקדם פחות אצלם, והערך של להתחתן לפי הכריזה שלהם חשוב יותר.

לעזור ? בודאי,
אבל מי קובע מהי עזרה ומהי הפרעה? - הצורך להתחתן לא תמיד גובר על הדילמה עם מי להתחתן.
יש כאלו שסבורים שלעזור הכוונה להציע כל מי שעונָה להגדרה 'בת סמינר'.
ויש שסבורים שלעזור הכוונה להפעיל מכבש לחצים (סתם הכבדה נפשית ומיותרת, ע"פ רוב).
או לשלוח דשי"ם עוקצניים מרוב "דאגה" לזולת, (רק שאצל חנה ופנינה זה נגמר קצת טראגי).
מי שרוצה לעזור, אדרבה שיציע מה שעונה על הדרישות. יש מספיק ירושלמיות ובהירות גם לבני-ברקים וגם לכהים.
הדוגמא של "עולה חדש" שרוצה "ישראלית" היא אולי מוקצנת, אבל בינינו לא זה מצב הרווקים והרווקות דהיום.
אני סתם התייחסתי לדוגמא שהעלה 'אוהב אוצר', שלדעתי במקרה הזה עלולה להיות גם מאד מוצדקת, איני מכיר.
במקרים קיצוניים שאין מה להציע, מותר להציע מה שיש. אבל רק להציע, לא לשפוט, ובודאי לא לחנך (אא"כ אתה אבא/אמא שלו או משהו כזה).
דרך אגב: הגיע הזמן שנבין שהשדכנות אינה תחליף ל-"אלוקים", היא בהחלט עונה להגדרה "ההשתדלות מוכרחת", אך גם להגדרה "אך אינה מועלת".
(ובלי קשר אני גם יודע על כאלו שבסופו של דבר הפנימו את הצורך להתחתן, אך כעבור זמן גם הבינו את הסיבה למה הקדימו את מס' גיטין לקידושין..., כמובן שהכל משמים, אבל גם המעוכבים זה משמים).
ולהתפלל??
אדרבה ואדרבה, בדיוק בשביל זה נועדה התפילה. להתפלל שה' יפתח להם את הלב והשכל, שירצו להתחתן ושיפסיקו להתפנק, ויפסיקו להיתקע על שטויות (אגב: גם הפינוק ומחלות הנפש שיש היום זו גזירת שמים, ולא תמיד ניתן וצריך להילחם איתה, וזו כוונתי למ"ש שהצורך להתחתן לא תמיד גובר על הדילמה עם מי להתחתן).
וה' יהיה בעזרנו.

[כדכד]

[quote="אבי-העזרי".....כל מה שכתב מר אני מסכים אבל בקשר למשפט:

דרך אגב: הגיע הזמן שנבין שהשדכנות אינה תחליף ל-"אלוקים", היא בהחלט עונה להגדרה "ההשתדלות מוכרחת", אך גם להגדרה "אך אינה מועלת".
(ובלי קשר אני גם יודע על כאלו שבסופו של דבר הפנימו את הצורך להתחתן, אך כעבור זמן גם הבינו את הסיבה למה הקדימו את מס' גיטין לקידושין..., כמובן שהכל משמים, אבל גם המעוכבים זה משמים)

.
/quote]
יש צד לומר שדווקא כשמתחתנים מאוחר יותר קשה להכיל אדם נוסף ודווקא אילו היו מתחתנים צעירים היו יכולים להחזיק

[זאב ערבות]

בהרבה מקרים ובנוגע להורים, הם רוצים לפאר חזרה את שמם אשר חולל עקב מקרה לא נעים (גירושין עם אחד מהילדים וכדו') ועקב כך בודקים כל הצעה אם היא די מפוארת להזהיב אותם חזרה...

אבל הרבה פעמים זה נובע מסיבה הפוכה, הם פשוט נכוו פעם אחת ברותחים, ועכשיו נזהרים מאד אפילו בפושרים, אין מה לעשות זהו טבע העולם.

ונהפוך הוא ובדרך כלל משפחות שיש בהן גירושין יש הרבה שירתעו מלהשתדך עמן בדיוק מאותה סיבה שאולי יש בעיה במשפחה שלא מגלים... לכל שידוך יש שני צדדים... ולא כל מה שמישהו רוצה הוא בהכרח יקבל וגם אם יקבל לאו דווקא שזה טוב בשבילו.

[זאב ערבות]

כעת אשאל את הרב זאב הערבות בנושא ’דד ליין’ לפסח.

אם אדם הגיע מחו”ל ביום י”ג בניסן, ומוצא להוותו את ביתו מלא חמץ, האם ידחה את פסח לפסח שני? או שיעשה את הפסח ביום י”ד בניסן, גם אם מחמת כך יצטרך לאכול אוכל מתועש?

אתה מערבב שני נושאים שכלל לא קשורים. ושוב, ההצעה שלך לקבוע דד ליין היא הזויה ולא מציאותית. רק אדם בלתי שפוי יסכים להתחתן עם בחורה שפגש סתם כך בלי שיתהה על קנקנה, אם היא או הוריה בכלל יסכימו. תחפש לך רעיונות אחרים לשדך את הרווקים והרווקות המזדקנים (בדרך כלל יש איזה דבר שמעכב שלא יודעים מהו, ולאו דווקא עיכוב מהשמים שנגדו אין מה לעשות, וכאשר יודעים מהו העיכוב אז כבר יותר קל לנסות לעשות משהו, ולפעמים העיכוב הוא כזה שבלתי אפשרי או כמעט בלתי אפשרי).

[אבי-העזרי]

יש צד לומר שדווקא כשמתחתנים מאוחר יותר קשה להכיל אדם נוסף ודווקא אילו היו מתחתנים צעירים היו יכולים להחזיק

הדברים נכונים באופן כללי, אבל בתנאי שהחתונה בגיל צעיר תֵעשה מרצון ולא מאונס. כי חתונות שנעשות מאונס (לאלו שיש להם ג'וקים), אחד מהשנים, או שלאחר מעשה הג'וקים פשוט ייעלמו, או שהזוג עלול למצוא את עצמו בנקודת שבירה.
השאלה היא האם אנחנו אחראים להחליט מה יקרה ועפ"ז להלחיץ וכו' (כאילו שאנחנו אלוקים ובלעדינו לא יזוז דבר), או שעלינו פשוט להבין שיש גזירה בדור הזה, ופשוט צריך לרחם להתפלל, ולנסות לעזור במה שאפשר, מבלי לנסות לשנות את התמונה או את זולתינו, ומבלי לשפוט ולתת ציונים. - זו היתה כוונתי.
ובהזדמנות זו ראוי לחדד; כשהילד שואל אותנו, "למה פלוני לא מתחתן"? אסור לענות לו "הוא סתם מפונק" זה עלול להיות גובל בלשה"ר והוצאת שם רע. - וכשנפגוש את אותו אחד, בל נאמר לו "אתה סתם מתפנק" - "אתה תישאר ככה כל החיים", כי חוץ ממה שזה לא מוסרי וזריית מלח על הפצעים, זה גובל גם בהונאת דברים.

[אליסף]

שרוי בלא אישה - שרוי בלא חומה, אמרו רז"ל ורוב המפרשים הבינו שמצילתו מן החטא.
אבל אני נוטה לחשוב שהאישה עשויה להוות חומה בה האיש מרגיש בטוח ואהוב ומוגן. האם יש דברים בגו ? או האם האישה צריכה להיות חומה שמצילתו מן הטא נטו וגמרנו ?
ע"ד וינחם יצחק אחרי אימו - אפשר להבין מכך שבאישה האיש מוצא סביבה מגינה ואוהבת מעין אימו, ותדע דהרי לרבקה ולשרה היו אותן תכונות : ברכה בעיסה, וענן קשור וכו'

לענ"ד הא בהא תליא

[כדכד]

יש צד לומר שדווקא כשמתחתנים מאוחר יותר קשה להכיל אדם נוסף ודווקא אילו היו מתחתנים צעירים היו יכולים להחזיק

הדברים נכונים באופן כללי, אבל בתנאי שהחתונה בגיל צעיר תֵעשה מרצון ולא מאונס. כי חתונות שנעשות מאונס (לאלו שיש להם ג'וקים), אחד מהשנים, או שלאחר מעשה הג'וקים פשוט ייעלמו, או שהזוג עלול למצוא את עצמו בנקודת שבירה.
השאלה היא האם אנחנו אחראים להחליט מה יקרה ועפ"ז להלחיץ וכו' (כאילו שאנחנו אלוקים ובלעדינו לא יזוז דבר), או שעלינו פשוט להבין שיש גזירה בדור הזה, ופשוט צריך לרחם להתפלל, ולנסות לעזור במה שאפשר, מבלי לנסות לשנות את התמונה או את זולתינו, ומבלי לשפוט ולתת ציונים. - זו היתה כוונתי.
ובהזדמנות זו ראוי לחדד; כשהילד שואל אותנו, "למה פלוני לא מתחתן"? אסור לענות לו "הוא סתם מפונק" זה עלול להיות גובל בלשה"ר והוצאת שם רע. - וכשנפגוש את אותו אחד, בל נאמר לו "אתה סתם מתפנק" - "אתה תישאר ככה כל החיים", כי חוץ ממה שזה לא מוסרי וזריית מלח על הפצעים, זה גובל גם בהונאת דברים.

כתבתי שאני מסכים עם דבריך
רק הערתי שלגבי חתונה בגיל צעיר/ מבוגר וגירושין אחכ יכול להיות שיש צד בכוון הפוך.
בשר להשאלה אם להלחיץ או להבין שיש גזירה בדור הזה וכו' - לענ"ד כת"ר מציג שתי אפשרויות קיצוניות ולענד שתיהן לא נכונות
לא צריך להלחיץ, מאידך לא צריך להבין שיש גזירה
צריך לקום ולפעול, בנחת ולא בלחץ ולעשות מה שאפשר, אם אפשר. כ"ז ודאי בלי לנסות לשנות ומבלי לשפוט.
לגבי המשפטים האחרונים - נראה לי פשיטא אך לא מובן לי מדוע כתב כת"ר "גובל בלשה"ר והוצש"ר" ו"גובל בהונאת דברים" - פשוט שזה לה"ר גמור והונאת דברים גמורה.
אגב, "כשהילד שואל" - למה הוא שואל ומי לימד אותו לשאול?
הילדים שלי אף פעם לא שאלו שאלות כאלה (ולא שלא היה להם על מי)

[כן מסתבר]

השאלה היא האם אנחנו אחראים להחליט מה יקרה ועפ"ז להלחיץ וכו' (כאילו שאנחנו אלוקים ובלעדינו לא יזוז דבר).

או שעלינו פשוט להבין שיש גזירה בדור הזה, ופשוט צריך לרחם להתפלל, ולנסות לעזור במה שאפשר, מבלי לנסות לשנות את התמונה או את זולתינו, ומבלי לשפוט ולתת ציונים. - זו היתה כוונתי.

או שעלינו להבין שבעבר אנשים העדיפו להתחתן בגיל סביר, ולוותר על בן/בת זוג שעונה על כל דרישותיהם.
ואילו כיום יש הרבה אנשים שמעדיפים לבחור בן/בת זוג שעונה על דרישותיהם, גם במחיר של עיכוב נישואין במשך זמן מוגזם (לפי אמות המידה שהיו מקובלים בעבר)

ולכן אין צורך לרחם, ולא להתפלל, כשם שאין צורך לרחם ולהתפלל על מי שבוחר להתעכב בביתו במקום ללכת למוסד המתאים לו.

[כדכד]

הן בעבר והן כיום אנשים העדיפו להתחתן בגיל שימצאו את מי שיענה על דרישותיהם.
שני הבדלים בין בעבר לבין היום:
א. בעבר הדרישות היו בעיקר מצד ההורים והן היו כלכליות ואילו היום הדרישות הן מהבחורים המיועדים עצמם והן בעיקר רוחניות כלומר קשורות להתאמה ואופי.
ב. כיון שבעבר לא היו הרבה דרישות היו מוצאים ביתר קלות מי שיענה או תענה עליהם ואילו כיום הרבה פעמים זה לא כך.
באופן כללי, אמות המידה של בחירת בן זוג היום השתנו הרבה יותר מבעבר ולכן גם הדרישות השתנו.
צריך להבין שהמציאות היום של חיי נישואין היא לא כמו שהיה בעבר ובהתאם לכך משתנות גם הדרישות וגם היכולות למלא אותן.
איני מבין מדוע מי שנשאר בביתו ואינ ו הולך למוסד המתאים לו אינו ראוי לרחמים
אבל ודאי שיש לרחם ולהתפלל על בחורים ובחורות שהגיעו לפרקם ולא נישאו במקום לדפוק את הראש בקיר ולהגיד שבעבר נישאו יותר מוקדם ולכן גם הם חייבים להתחתן ולא משנה עם מי

[כן מסתבר]

1. איני מבין מדוע מי שנשאר בביתו ואינ ו הולך למוסד המתאים לו אינו ראוי לרחמים

2. אבל ודאי שיש לרחם ולהתפלל על בחורים ובחורות שהגיעו לפרקם ולא נישאו במקום לדפוק את הראש בקיר ולהגיד שבעבר נישאו יותר מוקדם ולכן גם הם חייבים להתחתן ולא משנה עם מי

1. כי הוא בכלל מי שנאמר עליו ’שוטה אסור לרחם עליו’, כלומר, הוא שוטה לענין זה, ואת”ל שהוא חכם יותר ממני, בודאי שמגוחך לרחם.

2. לא הבהרתי את עצמי מספיק, וארחיב יותר:

יש שתי אפשרויות להסתכל על רווק בוגר (וה”ה רווקה בוגרת)

א. להסתכל עליו בהשקפה המסורתית, בה רווק הוא מסכן, והמוצא זיווגו הוא מאושר, ועליי לעזור לו/לרחם עליו/להתפלל עבורו/להלחיץ אותו שימצא זיווג הגון בקרוב ממש.
ב. להסתכל עליו בהשקפה המודרנית, בה רווק הוא ציפור דרור, הבחירה עדיין בידיו, והוא יכול עדיין למצוא את הזיווג המתאים ולהפוך למאושר באדם, בשונה ממי שעשה את הטעות הכי קטנה בבחירת זיווגו שעשה צעד ’אל-חזור’.

הערתי היתה רק שבלתי אפשרי לערב את שתי ההשקפות, ולא ניתן לקחת אדם הסובר כשיטה המודרנית, ולהתייחס כלפיו בשיטה המסורתית.
וכמובן שזה לא סותר לכך שהשיטה המסורתית היא הנכונה, כפשוט.

[כדכד]

שנו חכמים במסכת אבות
אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו
אין צורך בשתי אפשרויות להסתכל על רווק בוגר
אין צורך להסתכל עליו


אם אתה יכול להתפלל - תתפלל
אם אתה יכול להציע לו שידוך - תציע
אם הוא רוצה להתייעץ אתך או להשיח לבו בפניך - תקשיב לו ואם ביכלתך לייעץ והוא רוצה בעצתך - תציע לו

[יעקל]

נוהגים העולם לעודד את הרווקים ואת אלו המתקשים בעניין בדברי עידוד כמו : "זה גזירה משמיים כמה בחורים/רות צריכים להיפגש לפני בניית הבית", או "הקושי של עכשיו הוא זה שמחזק, בונה את הבית העתידי" או " כל שידוך מקרב את השידוך בה"א הידיעה" וכדו' שמשמעותם שהמעודד מחזק באומרו למעודד (דלית קמוצה) שהוא יודע מה שהולך במרום, ושהקושי הוא תמורת משהו אחר יותר נעים...

א. האם לאמרות האלה יש מקור ברור בדבריהם ז"ל ובנוסח ובניסוח הזה ?
ב. ואם לא, האם מותר לעודד ו/או לנחם עם דברים שאין להם מקןר ברור אלא שהן לכאור' אמרות עממיות... האם אין בכך משום הונאת דברים ? כי על אף שכולנו מאמינים ב"מ, מי יכול להגיד לשני שהוא יודע שסבלו העכשווי הוא תמורת משהו אחר ? מי יודע ?
ג. האם לא עדיף להגיד ישירות - הלוואי והייתי יכול לעזור לך... ?

סיפר לי יהודי אחד

"בתקופה מסויימת מאוד קשה שעברתי, הייתי צריך לחיזוק ופניתי למורה דרך שלי דרך הטלפון. הקשיב הכל בפרטי הדברים בדיוק רב, עד הסוף, ובסוף נאנח בקול בוכים מעמקי הלב " אני לא יכול לעזור לך... אני לא יודע איך... תרגיש חופשי להתקשר אלי מתי שאתה רוצה." הרגישו שלת"ח הנ"ל כאב לו על שלא יכל לעזור לי. וזה היה כבר חצי ניחומי " ע"ד צרת רבים חצי נחמה

[כדכד]

ג. אני לא יודע אם זה לא יותר מביך

[יעקל]

לא, ל"שקר" (לא לקחת זה על המילה) אין אחיזה אמיתית, ולפעמים הוא עלול להזיק יותר כאשר הוא מתגלה

ר"מ פיינשטיין היה אומר שאסור להסתיר לילד מאומץ שהוא מאומץ
ושחייבים לגלות לו כמה שיותר מוקדם...

הייתי אומר לרווק : כן נורא קשה, ובכל זאת אנחנו לא מכירים את חשבונות שמיים, וזה נסיוננו. יש בעידודים התנחומיים למיניהם משהו קל ונוח שנותן אפשרות להימנע מהיתקלות ישירות עם קשיי מי שעומד מולך. אבל האם זה רצון הבורא ? שנוכל "להסתדר" .... ? לא יודע...

[כן מסתבר]

נוהגים העולם לעודד את הרווקים ואת אלו המתקשים בעניין בדברי עידוד כמו : "זה גזירה משמיים כמה בחורים/רות צריכים להיפגש לפני בניית הבית", או "הקושי של עכשיו הוא זה שמחזק, בונה את הבית העתידי" או " כל שידוך מקרב את השידוך בה"א הידיעה" וכדו' שמשמעותם שהמעודד מחזק באומרו למעודד (דלית קמוצה) שהוא יודע מה שהולך במרום, ושהקושי הוא תמורת משהו אחר יותר נעים...

בלי להתייחס ישירות לשאלות הנכבדות שהעליתם, עצם העידוד מסוג זה גובל לפעמים בסרך הונאת דברים, וליתר דיוק הונאה עצמית.

ואמשול משל למה הדבר דומה, אשה הלכה לחנות נעליים, שם ראתה נעל שהיא אוהבת אבל יקרה מדי, נעל פשוטה יותר שאינו מספיק לרוחה, ונעל אחרת ממוצעת שהיא אהבה יותר, אבל היא עדיין מקווה להשיג כסף לקנות את הראשון.
למחרת יצאה שוב לחנויות, בתקווה למצוא נעל שהוא גם לרוחה, וגם בהישג ידה, ואז גילתה שהנעל שהוא לרוחה עדיין יקרה מדי, הנעל הממוצע שהיה בהישג ידה נמכר, ונשאר רק הנעל הפשוטה שלא חפצה בו, וחזרה מאוכזבת הביתה.

למחרת ירד גשם שוטף, והאשה יצאה בנעליים הישנות והמרופטות, כשרגליה נרטבות והקור גובר עליה.
כשחברתה הטובה ראתה את שפתיה המכחילות ניחמה אותה ודיברה על ליבה לאמר ’הקושי של עכשיו הוא זה שיזמין לך את הנעליים הטובות’, ו’זה גזירה משמים כמה נעליים יש לראות עד שמוצאים את הנעליים המתאימות’ וכו’.

דומני שהנמשל מובן.

[יעקל]

כן, יש הרבה דיבורים שבעולמנו חושבני שהיינו יכולים להימנע מהם, ואפי' גדולים וטובים...

[כדכד]

הנמשל מובן אבל לא קשור.
שם יש מספר אפשרויות לבחירה וכרגע היא סובלת נקודתית.
בעניני שידוכים זה אחרת לגמרי כאשר אדם שרו בלא אשה שרוי בלא תורה בלא חומה וכו' הוא סובל באופן כללי. יתכןשהסבל מודגש יותר כאשר הוא מנסה להתקדם לקרת שידוך וזה נופל, אבל עדיין זה קושי כללי, והציפייה והתקווה לפתור אותו עדיין קיימת.

[כדכד]

לא, ל"שקר" (לא לקחת זה על המילה) אין אחיזה אמיתית, ולפעמים הוא עלול להזיק יותר כאשר הוא מתגלה

ר"מ פיינשטיין היה אומר שאסור להסתיר לילד מאומץ שהוא מאומץ
ושחייבים לגלות לו כמה שיותר מוקדם...

הייתי אומר לרווק : כן נורא קשה, ובכל זאת אנחנו לא מכירים את חשבונות שמיים, וזה נסיוננו. יש בעידודים התנחומיים למיניהם משהו קל ונוח שנותן אפשרות להימנע מהיתקלות ישירות עם קשיי מי שעומד מולך. אבל האם זה רצון הבורא ? שנוכל "להסתדר" .... ? לא יודע...

קודם כל, מה שכתבתי היה מוסב על הרעיון להגיד לרווק "הלוואי דהייתי יכול לעזור לך" שכתבתי שזה יותר מביך מהעידודים שהזכיר מר.
בניסוח שהזכיר מר כאן זה כבר נשמע עדין יותר.
עדיין, לדעתי יש מקום לאמירות האלה שהזכיר מר כיוון שלדעתי יש להם בסיס ואינם שקר, אבל אם הוא כותב שזה לא נראה לו - למיחש מיהא בעי.

[כן מסתבר]

הנמשל מובן אבל לא קשור.
שם יש מספר אפשרויות לבחירה וכרגע היא סובלת נקודתית.
בעניני שידוכים זה אחרת לגמרי כאשר אדם שרו בלא אשה שרוי בלא תורה בלא חומה וכו' הוא סובל באופן כללי. יתכןשהסבל מודגש יותר כאשר הוא מנסה להתקדם לקרת שידוך וזה נופל, אבל עדיין זה קושי כללי, והציפייה והתקווה לפתור אותו עדיין קיימת.

לא התכוונתי דוקא לצורה המדויקת של המשל, אפשר להמשיל זאת לדוגמא לאדם שעזב את ביתו (נניח בגלל המלחמה) וחיפושיו אחרי בית מתאים לדרישותיו תקועות, ואתה רואה אותו חסר אונים.
אם התגובה שלך תהיה בסגנון ’בית פלוני לפלוני’, ו’החיפושים יקרבו את הבית הנכון לך’, וכו’, איני מתנגד שתאמר זאת גם לרווק.

[כדכד]

גם המשל הזה דומה למשל הקודם ולא לנמשל

[כן מסתבר]

כלומר?

בן אדם בלי בית לא סובל בכל רגע נתון?
אדם עם נעליים קרועות לא סובל בכל פסיעה?

חוששני שמר משתמש בדברי חז”ל במובנם ההפוך, חז”ל קבעו שאדם השרוי (כלומר משתהה ומתלבט וכיו”ב) בלא אשה, הרי הוא ’בלא תורה בלא חומה בלא טובה’ וכו, ללמדנו את עומק הדברים, ולהפוך מדעת סתם בני אדם שחושבים שאפשר להסתדר גם בלי, וששווה לפעמים להתעכב מחמת סיבות כאלו ואחרות.

[כדכד]

לא
לא התכוונתי שזה טוב להשאר רוק
התכונתי שאם מישהו סובל נסיונות בהיותו רווק ומחפש אל יפול רוחו עליו כי זה יהיה לו לטובה

[קרית מלך]

נוהגים העולם לעודד את הרווקים ואת אלו המתקשים בעניין בדברי עידוד כמו :
"זה גזירה משמיים כמה בחורים/רות צריכים להיפגש לפני בניית הבית",
מה החידוש בזה? וכי דברים אלו זקוקים למקור כלשהן?
או "הקושי של עכשיו הוא זה שמחזק, בונה את הבית העתידי"
בכללות הדבר שבכל קושי טמון עתיד טוב יותר מקורו טהור בדברי המאור עינים פרשת וארא עיי"ש.
או " כל שידוך מקרב את השידוך בה"א הידיעה" וכדו' שמשמעותם שהמעודד מחזק באומרו למעודד (דלית קמוצה) שהוא יודע מה שהולך במרום, ושהקושי הוא תמורת משהו אחר יותר נעים...
מטו כן בשמיה דהרה"ק הדברי חיים מצאנז זיע"א שהיה משלם סכום מסויים לכל שדכן שהציע לו שידוך לצאצאיו מאחר שכל שידוך מקרב וכו'.

[יעקל]

נוהגים העולם לעודד את הרווקים ואת אלו המתקשים בעניין בדברי עידוד כמו :
"זה גזירה משמיים כמה בחורים/רות צריכים להיפגש לפני בניית הבית",
מה החידוש בזה? וכי דברים אלו זקוקים למקור כלשהן?
או "הקושי של עכשיו הוא זה שמחזק, בונה את הבית העתידי"
בכללות הדבר שבכל קושי טמון עתיד טוב יותר מקורו טהור בדברי המאור עינים פרשת וארא עיי"ש.
או " כל שידוך מקרב את השידוך בה"א הידיעה" וכדו' שמשמעותם שהמעודד מחזק באומרו למעודד (דלית קמוצה) שהוא יודע מה שהולך במרום, ושהקושי הוא תמורת משהו אחר יותר נעים...
מטו כן בשמיה דהרה"ק הדברי חיים מצאנז זיע"א שהיה משלם סכום מסויים לכל שדכן שהציע לו שידוך לצאצאיו מאחר שכל שידוך מקרב וכו'.

תגובתכם הנאתני. ואמנם אעפ"י שהנני מגדיר א"ע כחסיד אשר לבית מדרשו של הבעש"ט ותלמידיו משתייך, לא אמנע מלשוות לנגדי תמיד את דבריהם ז"ל הק' כל תורה שאין לה בית אב וכו', ומאז ומתמיד שמתי לי למטרה לעמוד על שורש ועיקר ומקור כל דבר ודבר. וזהו רצון ה' שנעמוד אחרי כל דבר בתו' כמ"ש בש"ס כמה פעמים מינא הני מילי או מינא לי'/לן

ובל נשכח שכאשר ר' שמעון יהודה הכהן שקאפ למד בוואלאזשין אצל הנצי"ב והיה מחפש אחרי שורש כל דבר ואפי' הכי מוסכמים ומקובלים, עד שלעגו עליו (עיי' במרביצי תורה מעולם המוסר) והגן עליו הנצי"ב ונהיה ר' שמעון...

[כן מסתבר]

לא
לא התכוונתי שזה טוב להשאר רוק
התכונתי שאם מישהו סובל נסיונות בהיותו רווק ומחפש אל יפול רוחו עליו כי זה יהיה לו לטובה

יש כאלו שהקב”ה חפץ מאיתנו שנחזק את רוח שפלותם, ויש שהקב”ה בחר לשבור את רוח גאוותם, ואין לנו להלוך נגד רצונו.
והחכם יבחין ויידע את אשר לפניו, ועי’ לעיל viewtopic.php?f=51&t=16396&start=120 בתגובותיו המציאותיות של ’תוכן’.

ומי שחושב שדבריי נאמרו מתוך התעלמות והתנשאות, יידע שגם אני התנסיתי בחיי כמ”פ בכגון דא, ואין חכם כבעל הנסיון.

[כדכד]

בהדי כבשי דרחמנא למה לך?