פסקי הלכה של הרב יוסף משאש מחיפה

פרנצויז · הודעהעל ידי **פרנצויז** » ה' יולי 02, 2015 11:09 pm

על פסקי הלכה של הג"ר יוסף משאש זצ"ל מחיפה (לפני כן היה רב באלג'יריה), שהיו לו הרבה פסקים מוזרים, [כוונתו היתה לש"ש לקרב יהודים שהיו מאוד מרוחקים מיהדות], כבר נכתב שאין לסמוך עליו להלכה כלל.
viewtopic.php?f=17&t=15529&p=228202#p227873
וכן מפורש בשו"ת איש מצליח (להג"ר מצליח מאזוז זצ"ל) חלק א' כרך א', או"ח סי' ג', דף ג' ע"א, (טור ב'), בסוף ד"ה ובעניותי, ראה שם שכתב: "ובס' אחד מאלג'ירי שראיתיו מזה שנים ... ולאו דסמכא הוא כלל".
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 50&hilite=
וראה שם בסוף הספר, תיקונים והשמטות מכת"י המחבר, שכתב שכוונתו לספר מים חיים (משאש), עיי"ש.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=384
ועיין עוד שם או"ח סי' ל"ב, דף ק"ז ע"א, בסוף ד"ה והנה, שכתב: "ואותו אחרון בעל ס' מים חיים נר"ו שזכר מו"ר נר"ו [זצ"ל] שם שהתיר, לאו דסמכא הוא כאשר יראה הרואה ע"פ כל ספרו".
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 58&hilite=

נהר שלום · הודעהעל ידי **נהר שלום** » ה' יולי 02, 2015 11:22 pm

ולמה כבודו שם את זה בפורום, זה רק יעורר מחלוקת

ישראל אליהו

ואם הוא מביא ראיה טובה? אז תתעלם כי מישהו אמר שלאו בר סמכא הוא?
ולחילופין, הרבנים שהם כן ברי סמכא, אם יביאו ראיה לא נכונה, אז נעצום עינים?
כל דבר לגופו.
[כל הדיון יהיה אם אנו רואים צדדים לכאן ולכאן, ואין לי שום אפשרות להכריע, אז צריך "בר סמכא", וזה קצת נדיר..].
כל זה כמובן מבלי להכניס ראשי בנשוא האשכול.

פרנצויז · הודעהעל ידי **פרנצויז** » ו' יולי 03, 2015 12:02 am

ישראל אליהו כתב:ואם הוא מביא ראיה טובה? אז תתעלם כי מישהו אמר שלאו בר סמכא הוא?
ולחילופין, הרבנים שהם כן ברי סמכא, אם יביאו ראיה לא נכונה, אז נעצום עינים?
כל דבר לגופו.
[כל הדיון יהיה אם אנו רואים צדדים לכאן ולכאן, ואין לי שום אפשרות להכריע, אז צריך "בר סמכא", וזה קצת נדיר..].
כל זה כמובן מבלי להכניס ראשי בנשוא האשכול.

לכאורה נראה ש"בר סמכא" פירושו שאפשר לסמוך עליו גם בלי לבדוק בעיון את כל הראיות שלו. ועליו כותב בעל "איש מצליח" שא"א לסמוך.

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » ו' יולי 03, 2015 12:08 am

לדידי ביאור הדברים באופן זה. בשביל תלמידי חכמים המורגלים בנתיבות העיון, ויודעים לטחון ולפרר ולזרות ולברור המוץ מן החיטה, בודאי לדידהו אין שום משמעות ל'בר סמכא'. בשביל אלו הכל בא בחשבון, ויש לשפוט כל דבר לגופו, להתבונן ולעיין, לחקור ולחתוך לטוב או למוטב, לשבט או לחסד.

אבל לפשוטי עם, שבלאו הכי דרכי העיון סתומים בפניהם, ואין לאל ידם אלא לסמוך על מה שכתב רב פלוני או חכם אלמוני, בבחינת "עשה לך רב והסתלק מן הספק", לאלו נאמר כי באופן כללי צריכים לדעת על מי סומכים, ויש לדעת כי פלוני לאו בר סמכא הוא, ומלכתחלה אין לבחרו כרב ומורה דרך.

[ואמנם יש ולפעמים גם הת"ח נצרך לאיזה 'בר סמכא', וזהו בבחינת 'נחפז לפסוק' כיעויין בתשובת הכס"מ להשגת הראב"ד על הקדמת הרמב"ם].

אספקלריא · הודעהעל ידי **אספקלריא** » ו' יולי 03, 2015 12:16 am

אפשר לעיין בכמה פסקים מעניינים שלו ולראות למה כתבו עליו כך. כגון מה שנזכר באשכול סמוך בענין גילוי שיער בזמן הזה.

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » ו' יולי 03, 2015 12:26 am

אאל"ט הוא מתיר בשופי להדליק (ולכבות?) אור החשמל ביו"ט.

מה שנכון נכון

יעקובי כתב:אאל"ט הוא מתיר בשופי להדליק אור החשמל ביו"ט.

זו גם דעת הר"ש משאש ועוד מרבני מרוקו.

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » ו' יולי 03, 2015 12:35 am

מדוע זה מתאפיין לרבני מרוקו? כך נהגו מעיקרא בארצם?

מה שנכון נכון

על הר"י משאש יעו"ע בעולת יצחק ח"ב, וציין שם לישכי"ע ח"ד קונטרס ש"ש אהע"ז סו"ס ד.
אם איני טועה גם הרע"י רומז לזה.

אספקלריא · הודעהעל ידי **אספקלריא** » ו' יולי 03, 2015 1:17 am

ראה בספר תבואות שמ"ש אבן העזר סי' קל"ח (להג"ר שלום משאש) שדחה בתוקף את דברי בן דודו הג"ר יוסף משאש בענין גילוי שערות הנ"ל.
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... &pgnum=290

בברכה המשולשת

אך לא פגע בכבודו בשל כך.
ולגוף הדבר, יעויין במה שהאריך על הגר"י משאש, הראש"ל הגרש"מ עמאר שליט"א בהקדמה לאחד מספרי הגר"י משאש שיצאו לאור מחדש

שמואלביץ · הודעהעל ידי **שמואלביץ** » ו' יולי 03, 2015 12:05 pm

לפלא שלא הביאו מש"כ הגר"ע יוסף זצ"ל על הגר"י משאש, שאין לסמוך עליו להלכה, ויש לו סימן שלם (כמדומני ביבי"א חלק ט) של הערות עליו. ואם כן יש לנו שני פוסקים שכתבו כך, בצירוף הרב שהביאו בפתיחת האשכול.

ואז מה?

צאו וראו מה כתבו עליו גאוני עולם שהכירוהו. וגם בן דודו, הגאון רבי שלום משאש שחלק עליו נחרצות בכמה ענינים, כתב הרבה בשבחו. היה גאון עצום, בקי עצום (בזמן ההוא, ללא אוצר החכמה וכיו"ב, היו שואלים אותו בכל מקום ומשיב, היכן נמצאת מימרא זאת, והיכן זאת, והיה אב"ד מומחה לממונות ועוד) ועוד הרבה מעלות נפלאות, וגם שמעתי מעשה נפלא שאירע עמו, שהתפלל שחרית במנין והתעכב המטוס בעבורו באורח נס.

יש לו פסק אחד שנוי במחלוקת, בענין כיסוי ראש. וגם הוא, מי שיעיין בפסק זה (הובא לינק בפתיחת האשכול) יראה שהוא כתב שבעיר מגוריו גם הצעירות וגם הזקנות הפסיקו לכסות ראשן, ולכן ראה ללמד זכות עליהן, וכו'. אם היה חי בישראל באותה תקופה, ורואה שאלפי ורבבות נשים מכסות את ראשן, לא היה כותב כך. אחרי שנים כשעלה לישראל, ראו מה שביאר בספרו אוצר המכתבים (חלק ג', א' תשצ"ח).

לגבי הדלקת חשמל ביו"ט, יש כמה וכמה פוסקים שהתירו, והסברה הפשוטה היא שכאשר מדליקים חשמל, ממשיכים את החשמל הזורם בשקע, וזה דומה ממש להדלקה מאש לאש. אם לא מתייחסים לאיסור בונה, שיש האוסרים מחמתו.

פרנצויז · הודעהעל ידי **פרנצויז** » ו' יולי 03, 2015 1:52 pm

זה לא סתירה. הוא היה גאון וצדיק, ודרשן עצום שחיזק הרבה יהודים, אבל אין לסמוך עליו להלכה.
(יש הבדל בין פסק שיש חולקים עליו, לפסק ש"לא מתחיל", כגון מה שכתב בענין גילוי שערות. וכל שכן שאין להסתמך על תשובה, שמודים שאם הוא היה גר אז בארץ ישראל, הוא לא היה כותב כזה פסק).

מה שנכון נכון כתב:על הר"י משאש יעו"ע בעולת יצחק ח"ב, וציין שם לישכי"ע ח"ד קונטרס ש"ש אהע"ז סו"ס ד.
אם איני טועה גם הרע"י רומז לזה.

בספר שו"ת יביע אומר (להג"ר יוסף עובדיה), חלק ז', או"ח סי' מ"ד, אות ג', כתב בזה"ל: "(ואע"פ שבדרך כלל אין לסמוך על פסקי המים חיים משאש, מ"מ כשר לעדות היה, ובזה שמעיד שמצא כתוב בשם גאוני עולם שפיר סמכינן להקל". [ושם, חלק י', או"ח סי' נ"ד, יש סימן שלם של הערות על ספר מים חיים ח"א של הג"ר יוסף משאש].
וראה בספר עולת יצחק (להג"ר יצחק רצאבי), חלק ב', סי' צ"ב, סוף אות ג', (עמ' קנ"ט), שכתב בזה"ל: "ולא פרץ גדירן של חכמים בזה אלא ר"י משאש בשו"ת מים חיים סימן צ"ז להתיר הלכה למעשה מטעמים מוזרים ומשובשים, וכבר הוכיחו בזה על פניו בשו"ת ישכיל עבדי סוף חלק ד' דף קי"ג ע"ד. והמבין יבין שקלט דעות כוזבות מבורות נשברים, כאשר מבצבץ ועולה גם משאר מקומות בספרו, ואולי ארחיב יותר בס"ד בספרי כבשים ללבושך".

נהר שלום · הודעהעל ידי **נהר שלום** » ו' יולי 03, 2015 6:40 pm

הראש"ל הגר"י שליט"א אף שחולק עליו רבות בשיעוריו מדגיש שהיה גאון עולם ופניו כפני מלאך.

מה שנכון נכון

נהר שלום כתב:ופניו כפני מלאך.

תמונת הר"י משאש ישנה בד"כ בתחלת ספריו, וכן ישנה בויקי'.

והנה האמור שם בפרק גישתו ההלכתית.

ייחודו של הרב יוסף משאש הנו בנטייתו למנהג הנוהג בימיו, כשעל פיו ניסח הלכות שונות. כך הצדיק את המנהג לאחר את תפילת שחרית כדי לקיים חגיגת בר מצווה (שו"ת מים חיים, סימן כב). בדרכו זו לעתים נקלע למצב בו דעתו היא דעת יחיד. כך לעניין כיסוי ראש לנשים, פסק שכיום (אינו מדוייק - ורק במקום שכך כולם נוהגים התיר בדוחק וראה כמה הסתיגות יש לו בתחילת התשובה, ועיין שם מה שציין משו"ת מהר"ם אלשקאר סימן לה' שחי מלפני למעלה מחמש מאות שנה. ומש"כ בזה ביביע אומר ח"ד אהע"ז סימן ג' שהוא נוגע באיסור דאורייתא ממש ודו"ק) אין חובה הלכתית אף על אישה נשואה לכסות את ראשה (אוצר המכתבים, ח"ג, אלף תתפד, עמ' ריא). כמו כן פסק שכיום מכיוון שחילול שבת הפך להיות דבר רגיל (לעומת מכירת בשר טרף), הרי גם מחללי שבת באיסורי תורה ובציבור נאמנים על כשרות (שו"ת מים חיים, סימן קמג). בנוסף ייחודו נובע לעתים גם מן העובדה שהוא לא חשש לערער על דברים המקובלים בשאר עולם הפסיקה. כך לדוגמה יש לו תשובה ארוכה היוצאת נגד חזרת הש"ץ (שו"ת מים חיים, סימן מא, עמ' מז).
בנוסף ניתן להצביע על מקוריות בסברות אותם מעלה הרב משאש, ובעקבות כך יוצאות פסיקות ייחודיות. כך בספרו נר מצווה (עמוד טו) משער הרב יוסף משאש שבמידה והיה קם בית המקדש מנורת המקדש הייתה מודלקת על ידי חשמל, וכך הוא גם מתיר בפשיטות שימוש בחשמל לצורך הדלקת נר בחנוכה. [פסיקה זו מבוססת אף על תפיסתו לעניין חשמל, המתבטאת בהיתר להשתמש בחשמל בהבדלה, ובאיסור בפעולת חשמל בשבת מהתורה; אף שהוא התיר לדבר בטלפון ביום טוב למרות איסורו בשבת (שם, קלד, עמ' קיד)]. המקוריות בסברות של הרב יוסף משאש, נובעת אף מתוך העובדה שהרב יוסף משאש לעתים מוכיח עניין הלכתי מתוך לשון המקרא. כך לדוגמה לעניין כיסוי ראש לגבר, כותב הרב יוסף משאש (שו"ת מים חיים, סוף סימן כג) "ועוד מקרא מפורש.. 'ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם' [בראשית ג] ואלו מגבעות לא עשה להם, כי אינם צריכים לכסות ראשן כלל..".
יחד עם אלו הונחו פסיקותיו אף מהחשש שפסיקה מחמירה תגרום שהחוטא יחוש שהוא נדחק מחוץ למחנה, ולכן שאף לשמור על קשר בין האדם אשר לא מקפיד על סדר יומו מבחינה הלכתית כשם שהקפידו הוריו, לבין היהדות. זאת כפי שכותב הרב מאיר אביטבול, מייסד ומנהל 'אוצרות המגרב-קרן חכמי מרוקו' (דבר המוציא לאור, שו"ת מים חיים, ירושלים תש"ס) "בתקופת ההשכלה במרוקו, לא נתנו רבותינו לאף אחד מישראל להרגיש כרשע בפני עצמו... אלא להפך ניסו לתת להם הרגשה שהדבר לא כ"כ נורא ומצאו להם היתרים וסמך לקולות בהלכה על מנת שלא יבעטו בתורה וממילא לא יהיה להם חלק ונחלה בה...".
יחסו למדינת ישראל ולציונות היה חיובי, ויתר על כן התנגד לתוכנית החלוקה ותבע לא לוותר על אף שעל מאדמת ארץ ישראל. בהתאם לתפיסתו זו פסק לאחד מתלמידיו שיש לחגוג את יום העצמאות בהלל והודאה (אוצר המכתבים חלק ח"ב אגרת תתפ"ט).

בברכה המשולשת

לפני כמה שנים יצא עליו ספר שלם בשם זה היו"ם

תם מה הוא אומר

ראיתי בספר יד חיים ח"א (סי' עג אות ז') שדיבר בזה, וז"ל:

ז. רבי יוסף משאש, בעל שו"ת מים חיים. נולד במרוקו בעיר מקנאס בשנת ה' אלפים תרנ"ב (1892), ונח נפשיה בארץ הקודש ארץ ישראל שנת תשל"ד (1974). היה מעילויי העיר מקנס שבמרוקו, עד שהוכתר כרבה של העיר תלמסאן שבאלג'יר, שם ישב טו"ב שנים, עד לפטירתו של הגאון רבי משה טולידאנו זצ"ל, אב"ד מקנס, ובפטירתו נתבקש מהר"י משאש למלאות את מקומו. בשנת תשכ"ד עלה לארץ ישראל, וסירב להשתמש בכתר הרבנות, רק לאחר שהפצירו בו נענה לבקשתם של רבים, ושימש כרבה של חיפה עד לפטירתו בשנת תשל"ד. חיבר ארבעים ושמונה ספרים, והמפורסם שבהם הוא "שו"ת מים חיים" שנדפס לראשונה בפאס שבמרוקו בשנת תרצ"ד (1934). וכמבואר כל זה בס' נר המערבי (עמוד קמו בהערה). וע"ע בס' ממלכת עולם ההלכה (עמוד 475) והלאה.

והנה ידוע כי הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל, היה מיקל גדול, וצריך ללמד עליו זכות, מאחר שלא כל המקומות שווים, והבודק בשרשם של דברים בכמה מקומות שנראה שהיקל קולות גדולות, עניו יחזו עפעפיו יבחנו שהיה זה בגדר הוראת שעה, שכן היה מן ההכרח.

וכן ראיתי בשו"ת ציון לנפש חיה (סי' כט) שכתב וז"ל: שלום וכט"ס לכבוד ידידי הגאון מופלא ומופלג בתורה וכו' כש"ת מוה"ר יוסף משאש נ"י רב בתלמסן יע"א. ספרו היקר שו"ת [מים חיים] הגיעני במועדו וכו'. והנה מצאתי בו דברים טובים וישרים, אכן תורה דכתיב בה אמת לא אוכל לכחד ולגלות לכת"ר גם זאת, כי מצאתי גם דברים אשר לא ישרו בעיני, ולא אוכל לעבור עליהם בשתיקה בל יאמרו מדשתקי רבנן שמע מינה דניחא להו. מה שכתב וכו', להתיר וכו', ידע [כי] אם היה יוצא הלכה זו במדינותינו היו לועזין על זה כל המדינה. וכו'. אך התנצלות וזכות אחד אני מוצא על כת"ר, מה שאמרו ז"ל אל תדון את חבריך עד שתגיע למקומו, ואיני יודע ומכיר אופיה של מדינתו. ע"כ. ודו"ק.

והנה בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאו"ח סי' מד אות ג) כתב בזה"ל: גם בשו"ת מים חיים משאש וכו', העיד בשם הגר"ח מאמאן מגדולי רבני והראן, שפשטה ההוראה להקל וכו'. "ואף על פי שבדרך כלל אין לסמוך על פסקי המים חיים משאש, מכל מקום כשר לעדות היה, ובזה שמעיד שמצא כתוב בשם גאוני עולם שפיר סמכינן להקל". ע"כ.

וזקן רבני מרוקו הגאון רבי יהושע מאמאן שליט"א בשו"ת עמק יהושע ח"א (חאו"ח סי' יט אות ב) כתב לחלוק בנידון שלו על דברי מהר"י משאש. ומרן הגר"ע יוסף בהסכמתו הניצבת בראש הספר כתב על זה, הנה יפה השיג כת"ר על מהר"י משאש ז"ל בספר מים חיים שכתב דברים מתמיהים מאד, וזה מכבר העירותי עליו בגליון הספר, אך למען כבודו אמרתי לא אזכרנו בתשובתי בשו"ת יביע אומר ח"ו (סי' מד). ע"ש. ועיין היטב התייחסות הגר"ע יוסף זצ"ל אל מהר"י משאש, בשו"ת יביע אומר ח"א (חאו"ח סי' כו אות א, ח"ב חאו"ח סי' י אות ב, ח"ג חיו"ד סי' טו אות ב, ח"ד חאו"ח סי' יב אות יד, ושם סימן מב אות א, וחלק י חאו"ח סי' נד אות י), ובספרו מאור ישראל ח"ג (עמוד רצה). וע"ע בספר "רבנו" (עמוד רל ורלא). ודו"ק.

והרה"ג הנאמ"ן שליט"א בס' אסף המזכיר (דרפ"ח ע"ב) כ' וז"ל. מים חיים למהר"י משאש ז"ל, ידוע שמיקל הרבה, וסימניך מוטב שיהיו אנשים שוגגין ר"ת משאש. אי נמי מוטב שיהיו אך שוגגים. ע"כ.

שוב הראוני מ"ש בשו"ת איש מצליח ח"א החדש (חאו"ח ר"ס ג, ובהערה שם, ובסימן לב עמוד תקז, ובמפתחות שבסוף הספר עמוד תקנב) שאין לסמוך על ספר מים חיים משאש. ע"ש. והכל תלוי לפי הסוגיא דעסיק בה.

תם מה הוא אומר

אגב, יש הרבה סיפורים ומעשיות, שהמקור הבלעדי הוא ר"י משאש. ועל פרט זה כמדומה שהעירו כבר.

מחיפוש קל בפורום מצאתי על סיפור שהגר"י משאש הוא המרא דשמעתתא, עי' כאן: viewtopic.php?f=17&t=22810&hilit=%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3+%D7%9E%D7%A9%D7%90%D7%A9
וכאן: viewtopic.php?f=7&t=17132&hilit=%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3+%D7%9E%D7%A9%D7%90%D7%A9

עובר ושב · הודעהעל ידי **עובר ושב** » א' מרץ 24, 2019 11:04 am

תם מה הוא אומר כתב:וע"ע בספר "רבנו" (עמוד רל ורלא)

וזה לשונו שם:

"רבנו [הגר"ע יוסף] כותב בימים אלה הערות על ספר מים חיים לרב יוסף משאש, והיו שם כמה תמיהות שרבנו תמה עליו, ואמר לי רבנו שאם הוא היה נופל ביד האשכנזים מה היו עושים לו... והוסיף רבנו, שבזמנו ברבנות הראשית לא רצו לתת לרב משאש כושר לרבנות בגלל הדעות שלו שהביא אותם בספרו. ובראש המתנגדים אליו היה הרב יצחק נסים, אבל ראש עירית חיפה אבא חושי מינה אותו לרב על אפם וחמתם. ורבנו באותו זמן לא היה מעורב בענין הזה, ואח"כ כשהיו בחירות לרב ראשי, הרב [יוסף] משאש דיבר עם כמה אנשים בשביל שיבחרו ברבנו לרב ראשי".

עובר ושב · הודעהעל ידי **עובר ושב** » א' מרץ 24, 2019 11:34 am

פרנצויז כתב:זה לא סתירה. הוא היה גאון וצדיק, ודרשן עצום שחיזק הרבה יהודים, אבל אין לסמוך עליו להלכה

הוא לא היה "דרשן" אלא "גם דרשן", בעיקר הוא היה רב ראשי באלג'יר ובמרוקו, ואחד מגדולי הדיינים שם. תמוה בעיני לכתוב ש"אין לסמוך עליו להלכה" ולשלול את כל פסקיו בגלל כמה פסקים שנחלקו עליו, ואולי הכוונה לפשוטי העם, כפי שכתב הרב יעקובי לעיל. אבל בן תורה היודע ללמוד, בוודאי לא מתרשם מדברים כאלה, אלא מתייחס לכל ענין בפני עצמו.

פרנצויז כתב:(יש הבדל בין פסק שיש חולקים עליו, לפסק ש"לא מתחיל", כגון מה שכתב בענין גילוי שערות. וכל שכן שאין להסתמך על תשובה, שמודים שאם הוא היה גר אז בארץ ישראל, הוא לא היה כותב כזה פסק)

עיקר תשובתו:

"כיסוי הראש בנשים אינו אלא מצד המנהג דוקא, שחשבוהו בזמן הקודם לצניעות, והעושה היפך המנהג, הייתה נחשבת לפרוצה. אולם עתה שהנשים עלו בהסכמה, שאין להם בזה שום ניוול ושום פריצות חלילה, ואין בכיסוי הראש שום צניעות, א"כ אזדא לה איסורא... שהאידנא שרוב הנשים מגלות שיער כל ראשן, חזר שיער הנשואות כשיער הבתולות שכולן מתאימות רגילות לגלותו, כי מידי הוא טעמא בבתולות, משום דרגילות לגלותו לא מקרי בגילויין פריצות, הוא הדין והוא הטעם האידנא בנשואות הרגילות לגלותו, דלא הוי בזה שום פריצות חלילה, וכן לענין מש"כ שיער באשה ערוה (ברכות כ"ד), מידי הוא טעמא בבתולות משום שאין הרהור ברגיל לראות, הוא הדין בנשואות הרגילות האידנא, אין הרהור ברגיל, וכל אדם מבשרו יחזה, שרואה נשים עוברות לפניו יום ויום בראש מגולה, ואינו שם לבו להן ומהרהר. והמהרהר, לא מחמת שיער גלוי מהרהר".

את תשובתו כתב בחו"ל, כאשר הבין ש99 אחוז מהנשים היהודיות כבר אינן מכסות את הראש. כמו כן, התשובה נכתבה בדיעבד גדול, לזוג שרצו להתגרש מחמת זה.

ובוודאי שאין מקום להסתמך על תשובתו בענין גילוי שיער, כי היא "דעה יחידאה" ורוב ככל הפוסקים חולקים עליו. אבל לומר שזה "לא מתחיל", יכול לומר רק מי שלא קרא את התשובה, או מי שלא מצוי בסוגיא. פעם דיברתי עם אחד הרבנים המפורסמים בארץ ישראל (רב ראשי ידוע), הראיתי לו את התשובה של הרב יוסף משאש ושאלתי מה הוא אומר על זה. הייתי המום מהבורות העמוקה שהוא גילה (טען בלהט שמדובר באשה גרושה...)

המעיין יודע שקדמו תרומת הדשן סי' רמ"ב, שכתב בדעת הרמב"ם שהאיסור הוא מדרבנן, ו"דאורייתא היא" פירוש רמז מדאורייתא יש לה. כמו כן כתב בשו"ת וישב יוסף להרב יוסף נסים בורלא (יו"ד סי' ב'). וראה בשו"ת יחוה דעת (חלק ה' סי' ס"ב) שהביא כמה וכמה מקומות של "דאורייתא היא" שאינם אלא מדרבנן. מצאנו עוד כמה פוסקים מגדולי הדור שכתבו שהיינו מתירים גילוי הראש כיום לולא היה האיסור מדאורייתא, ומכלל לאו אתה שומע הן - שהיו מתירים אם היה האיסור מדרבנן.

פרנצויז · הודעהעל ידי **פרנצויז** » א' מרץ 24, 2019 3:37 pm

המסקנא לא השתנתה.
אין לסמוך כלל על פסקיו להלכה.

מעט דבש · הודעהעל ידי **מעט דבש** » א' מרץ 24, 2019 3:54 pm

עובר ושב כתב:מצאנו עוד כמה פוסקים מגדולי הדור שכתבו שהיינו מתירים גילוי הראש כיום לולא היה האיסור מדאורייתא.

מי הם?

חרסון · הודעהעל ידי **חרסון** » א' מרץ 24, 2019 4:07 pm

לכותבים כאן לעיל על מחלוקת - לו זכינו ובני ישראל כולם היו הולכים בנתיבות היושר, לא לעקל ולא לעקלקלות, לא היה שום עניין להכתים את דמותו של הרב היו"ם זצ"ל, שתלמיד חכם הי' וזכויותיו רבות. אבל בתקופה הרת גורל זו, בה מסטרא דשמאלא מתחזקים רבים לישדי' נרגא מיני' ובי' בבית המדרש, והעם שבשדות מקל"ם מגיד להם, הרי שכל צרוע וכל זב נתלה בר"י משאש. זה לומד ממנו 'הלכה בעידן של תמורות'; אחר מפליא עד כמה מטה משפטי תורתנו אל השכל והסברא; להקל בגיור, להקל בצניעות, לערער את חזרת הש"ץ - ובכלל להשתדל להתאים את ההלכה לרוחות המשתנות. ועוד ועוד. וכדרכם כסל למו, משתמשים בחכם יחידאי בצורה מחוכמת, כאשר 'חוקרים' אותו ומנפחים את העיסוק בו כדי לייצר 'זרם בפסיקה', 'מחלוקת בין החכמים' ושאר ירקות. וכיוון שכך, דברם של חכמי דורו עליו ועל פסיקותיו צריך לחזור ולהאמר ברורות וחדות. (ואמנם אם אם יש מה לדון ולהשיב בדבריו - צריך להעשות כן כמובן כדת של תורה).

עובר ושב · הודעהעל ידי **עובר ושב** » א' מרץ 24, 2019 4:09 pm

מעט דבש כתב:
עובר ושב כתב:מצאנו עוד כמה פוסקים מגדולי הדור שכתבו שהיינו מתירים גילוי הראש כיום לולא היה האיסור מדאורייתא.

מי הם?

לא אפתח כאן את הנושא. אבל אציין רק שניים לדוגמא, שכתבו שהיה צריך להתיר לגמרי גילוי הראש בזמננו, כי אין טעם לאסור משום הרהור או חציפות, אלא שזהו איסור דאורייתא, וזאת התורה לא תהא מוחלפת.

הגר"מ שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בספרו "דת והלכה" (סימן א'):

"ומהאחרונים שדנו שגילוי שערות מביא לידי הרהור וכבגדי צבעונין שלה, וזהו שורש חיוב כיסוי הראש באשה, וא"כ אפי' יש עלה פאה נכרית כיון שאינו מכיר מיד שזוהי פאה הלוא בא לידי הרהור, ומהאי טעמא גופא פירשו דלא מהני פאה נכרית, שמחויבת לכסות אפי' הפאה נכרית שלה, מטעם זה אין לאסור בזמנינו כלל. שאם שורש איסור גילוי שערות מפני שמהרהר בה, בזמנינו שכל הנשים פרועות ראש רחמנא ליצלן אינו מהרהר כלל, והוה לן להתיר לגמרי איסור פריעת ראש בזה הזמן".

מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, רבה של ירושלים, בשו"ת "שמש ומגן" (אה"ע ח"ב סימן ט"ז):

"ואם באנו לשפוט לפי ההגיון והסברה, כבר כתבתי בספרי תבואות שמש חלק אה"ע (סי' קל"ח), שאין שום הרהור כלל בגילוי הראש בזמנינו גם בנשואות, דאיזה שכל והגיון יאמר דשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של קידושין לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש? וקרוב להיות הדבר בהיפך, שקודם נישואין יש מקום להרהור כיון שהיא מותרת וחזיא לנישואין לכל גבר. לא כן אחר הנישואין דלא חזיא והיא מיוחדת לבעלה, ההרהור פחות הרבה כיון שיודע שאי אפשר להשיגה, וכמש"כ הראב"ע גבי לא תחמוד. וזה היה בימי קדם שהנשואות היו מכסות ראשן, ואם תראה אותה אח"כ מגולה, יש שינוי בגוף וראיה חדשה ויש בזה הרהור, אבל בזמן שלא נשתנה בה שום דבר, גם שיהיה באיסור, אבל לגבי ההרהור לא התחדש שום דבר.

והאיסור שלה לא מפני הרואים, אלא מפני החציפות שעושה בגילוי ראש, שדרך הנשים לכסות במטפחת או בפאה נכרית והיא נשארה מגולה, ועוברת על דת משה, ולכן די לנו לקבל את מה שאסרה תורה בפירוש בגילוי שערה ממש, ואף שהיום פג הטעם דחציפות כיון שהכל עושין כך, עכ"ז גזירה דאורייתא נקבל. אבל אין לנו להוסיף עליה שום דבר קטן או גדול, כיון דבעיקרא דמילתא אין כאן חציפות ואין הרהור".

עובר ושב · הודעהעל ידי **עובר ושב** » א' מרץ 24, 2019 4:27 pm

חרסון כתב:והעם שבשדות מקל"ם מגיד להם, הרי שכל צרוע וכל זב נתלה בר"י משאש
זה לומד ממנו 'הלכה בעידן של תמורות'; אחר מפליא עד כמה מטה משפטי תורתנו אל השכל והסברא; להקל בגיור, להקל בצניעות, לערער את חזרת הש"ץ - ובכלל להשתדל להתאים את ההלכה לרוחות המשתנות

לדבריך מעתה נתיר להשמיץ כל פוסק הלכה שנתלים בו המצורעים והזבים, ונהפוך אותו לרפורמי?

עכ"פ, המיקל הגדול והמפורסם בדורנו הוא הגר"ע יוסף, ואין צורך להרחיק לכת עד רבי יוסף משאש, כדי ללמוד "להקל" גם בענייני גיור (כזכור לכולנו מענין גיורי צה"ל) וגם בענייני צניעות (האקדמיה של בתו עדינה בר שלום, שירת נשים דרך רדיו או דיסק, מופעי זמרה שהוא עצמו השתתף בהם, "שתי אצבעות", לימוד בנים ובנות יחד עד גיל תשע, שיער פזור לבתולות, פאה לגרושות ואלמנות, קווי מהדרין, ועוד). אדרבה, איני חושב שרבי יוסף משאש הביע דעתו בענין הגיור.

אמנם אין "להאשים" את הגר"ע יוסף בחידוש שיטה זו, שכבר קדמו המאור הגדול הרמב"ם בתשובות (סי' ש"י): "ראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר ולא נטריח עליהם".

לגבי חזרת הש"ץ, לא ברור כיצד דחפת ענין זה לגבי קולות בצניעות וגיור.... ואני מלמד עליך זכות שאין לך שמץ של מושג בנדון. ובכן, על פי פשט הגמרא במסכת ראש השנה (דף לד ע"ב) עיקר החזרה נתקנה בשביל אותם אנשים שאינם בקיאים בסדרי התפילה, ואפילו אם מצויים סידורים במקום, אולי אפילו לקרוא אינם יודעים, ולכן תקנו שיחזור החזן על תפילת הלחש ואזי ישמעו אותם אנשים את התפילה מפיו, ויענו 'אמן' על ברכותיו ויצאו ידי חובת הברכה מדין שומע כעונה, ובעבר היה נהוג שהחזן מסדר בקול רם גם את ברכות קריאת שמע, וכל הקהל היו שומעים זאת מפיו ועונים רק 'אמן', ואינם אומרים את הברכות בעצמם, והוא מאותו טעם של חוסר הבקיאות.

בימינו כולם בקיאים בסדרי התפילה, וגם מי שמגיע לבית הכנסת ואינו רגיל להתפלל, הלא יש סידורים בשפע, ובימינו אין אף אדם שאינו יודע לקרוא (ואפילו אם נמצא אדם שאינו יודע לקרוא, סביר להניח שגם אינו יודע כיצד לצאת ידי חובה בברכות החזן בחזרה, ואם כן אין זה משנה), ולכן החזרה בימינו באמת אינה שייכת עוד, אמנם אף על פי כן פסק מר"ן בשו"ע (סי' קכד ס"ג) שיש לקיים את החזרה, וזוהי לשונו: "קָהָל שֶׁהִתְפַּלְּלוּ וְכֻלָּם בְּקִיאִים בַּתְּפִלָּה, אַף עַל פִּי כֵן יֵרֵד שְׁלִיחַ צִבּוּר וְחוֹזֵר לְהִתְפַּלֵּל, כְּדֵי לְקַיֵּם תַּקָּנַת חֲכָמִים", וטעמו הוא שאף על פי שהטעם לא שייך בימינו, מכיון שחכמים תקנו לחזור על התפילה כך עושים, ותהיה זו כמו אחת מיני רבות תקנות שתקנו חכמים בעבר שטעמם אינו שייך עוד כל כך, כמו ברכת מעין שבע בערב שבת שנתקנה משום המזיקין שבשדות וכו'.

אבל בסעיף הבא בשו"ע (שם ס"ד) מגביל מר"ן את עניין החזרה, וזו לשונו שם:"כְּשֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר הַתְּפִלָּה, הַקָּהָל יֵשׁ לָהֶם לִשְׁתֹּק וּלְכַוֵּן לַבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרֵךְ הַחַזָּן וְלַעֲנוֹת אָמֵן. וְאִם אֵין ט' מְכַוְּנִים לְבִרְכוֹתָיו, קָרוֹב לִהְיוֹת בִּרְכוֹתָיו לְבַטָּלָה, לָכֵן כָּל אָדָם יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵין ט' זוּלָתוֹ, וִיכַוֵּן לְבִרְכַּת הַחַזָּן", הרי לפניך שכאשר אין תשעה עונים ברכות החזן קרובות להיות לבטלה, ועל דין זה מוסבת תשובת הרמב"ם, כיון שבבית הכנסת של הרמב"ם היו הקהל מדברים בניהם ולא מטים את אזנם לתפילת החזרה, פסק הרמב"ם לבטל את החזרות לגמרי, שהרי ממילא כולם בקיאים כיום, וניחא לנו אם נקיים את תקנת חז"ל כאשר יש תשעה עונים לפחות, אך כאשר אין הקהל עונים, גם חז"ל יודו שאין לקיים את תקנתם זו ולהסתכן בתשע עשרה ברכות לבטלה.

ולא רק הרמב"ם פסק כך אלא כן פסקו גם הרשב"ש בספרו (שו"ת הרשב"ש סי' נו) וכן מהריק"ש (סי' קכד) והנהיגו כן בקהילותיהם, וגם בקרב חכמי מרוקו הייתה דיעה זו מקובלת מאוד, וכאשר יש חשש שלא יהיו תשעה עונים לא עושים חזרה כלל, כן פסקו רבי דוד הכהן סקלי זצ"ל בספרו קרית חנה דוד (ח"א סי' טו), רבי משה טולידאנו זצ"ל בספרו השמים החדשים (סי' ט) וכן פסק מרן רבי שלום משאש זצ"ל בספרו שמ"ש ומגן (ח"ג סי' עד) שבמקום שיש מניין מצומצם אין לעשות חזרה כלל.

אמנם רבי יוסף משאש זצ"ל בספרו מים חיים (ח"א סי' מא) פסק שלא לעשות חזרה בימינו כלל ועיקר, אפילו יש בקהל מאה איש ויותר, כי לדעתו בימינו לא מקשיבים כלל יותר לחזרת הש"ץ, אבל עיניך הרואות שדבריו מבוססים על דברי קודמיו ולא סתם תלושים מהאוויר. ואם ריק הוא - מכם.

ארזי הלבנון · הודעהעל ידי **ארזי הלבנון** » א' מרץ 24, 2019 4:38 pm

ראשית, צר לי על כך שרבים וטובים הכירו את ספריו ופסקיו דרך ספרי שו"ת אחרים.
לצערי דואגים לקחת פסקים מאד מסויימים, לחלוק עליהם בראש כל חוצות, וממילא לדחות את כל תשובותיו, על כלל ספריו ותשובותיו הנפלאות, שכמו שכבר העירו כאן - נכתבו בדור שלא היה מצוי בו תוכנות שונות, כמו אוצר החכמה והדומות לה.
אני ממליץ בחום ללמוד את התשובות מבפנים, כולל את לימוד הזכות (ולא היתר!) לנשים ההולכות ללא כיסוי ראש (ואגב, אשתו הלכה עם כיסוי ראש, וכמובן לא כחומרא. ודי בזה למבין), כמו גם את שאר תשובותיו "המפוצצות" - פטור נשים מקריאת המגילה שחרית והדלקת אור (ללא כיבויו) ביו"ט.
בשנים האחרונות יצאו ספרים שיצאו להגן עליו תוך כדי הסברת דבריו ונימוקיו - כגון 'תשובות מערביות' מאת הרב זכריה זרמתי, וכגון הערות המהדיר והמו"ל של שו"ת מים חיים ד"כ שיצא לאור רק מלפני כמה חודשים (ייאמר לזכותו של המהדיר, שכמעט בכל מקום שהרב עובדיה או מי מן הפוסקים השיג על הר"י משאש, הוא העיר זאת על אתר ודן בזה).

ובכלל, אם יורשה לי, אני חושב שלא הוגן לדון בגדולתו של ת"ח מן המיוחדים והמופלאים שבדור, מתוך הערות מספרים אחרים, אשר רואים בהם כמה וכמה פעמים את הזלזול (כך!) במנהגי מרוקו, הגם שמקורם טהור בגמרא ובפוסקים. אם כך, כיצד ניתן לקבל מהם עדות (אפרופו האמירה המזלזלת על רבי יוסף משאש ש"כשר לעדות היה", נו, לפחות זה) על חכם מחכמי מרוקו?

[ואם כבר בהשגות על מנהגי מרוקו עסקינן, מעודי תמהתי על פסיקת הגרע"י (יחו"ד ד, יב) בדבר נישוק קרובים בבית הכנסת. כאשר הוא מדגיש שזה הוא מנהג יוצאי צפון-אפריקה, שמנשקים את קרוביהם שעלו לספר תורה, בעוד שהוא אוחז בתשובת שו"ת בנימין זאב (סימן קסג) שהוזכר ברמ"א (או"ח צח, א). כלומר, מלבד עצם העובדה שרבי יוסף קארו לא הזכיר זאת בכל ספריו, ודבר זה הוזכר רק ברמ"א, עוד זאת שהזכרה זו היא בשם שו"ת בנימין זאב שקבלת פסקיו כבר נידונה בהרחבה כאן בפורום. ולא זו אף זו, שבכח דקדוקים שונים (אגב, של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, בשו"ת אורח משפט [או"ח סימן כב]), החליט לאסור את מנהגם זה של יוצאי מרוקו, ומה הפריע לו במנהגם? שימשיכו בו! נדמה, כי לפי כללי הפסיקה שהגרע"י הנחיל לא אמורה להיות בכך כל בעיה. אבל לא רק שהדבר אסור לשיטתו, וכמובן יש לבטלו "בניחותא", עוד זאת שלא הזכיר אף חכם מחכמי מרוקו שדן בזה והתיר זאת, ולא נתן ליוצאי מרוקו להמשיך את מנהגם. ואכן, בשיחה עם ת"ח ספרדי גדול מאד, בשיחה שמסר לאחר פטירת הגרע"י, אמר בפירוש שגדולתו של הגרע"י מחייבת כמעט את כל עדות הספרדים לנהוג כמותו בהלכה. בסוף השיעור ניגשתי אליו ושאלתי האם לדעתו זה כולל את יוצאי צפון-אפריקה. וענה, שבהיות ובפסקיו הוא לא נתן מקום כל-כך למנהגיהם, נראה שליוצאי צפון-אפריקה יהיה קשה לקבל את פסקיו, ובצדק, וימשיכו במנהגם. עכ"ל].

כבודם של כל הפוסקים הנכבדים שהוזכרו כאן - במקומו מונח. ועם זה, אין מקום להתבטאויות מהסוג הזה כלפי אותו חכם.

חרסון · הודעהעל ידי **חרסון** » א' מרץ 24, 2019 4:39 pm

עובר ושב כתב:
חרסון כתב:והעם שבשדות מקל"ם מגיד להם, הרי שכל צרוע וכל זב נתלה בר"י משאש
זה לומד ממנו 'הלכה בעידן של תמורות'; אחר מפליא עד כמה מטה משפטי תורתנו אל השכל והסברא; להקל בגיור, להקל בצניעות, לערער את חזרת הש"ץ - ובכלל להשתדל להתאים את ההלכה לרוחות המשתנות

לדבריך מעתה נתיר להשמיץ כל פוסק הלכה שנתלים בו המצורעים והזבים, ונהפוך אותו לרפורמי?

עכ"פ, המיקל הגדול והמפורסם בדורנו הוא הגר"ע יוסף, ואין צורך להרחיק לכת עד רבי יוסף משאש, כדי ללמוד "להקל" גם בענייני גיור (כזכור לכולנו מענין גיורי צה"ל) וגם בענייני צניעות (האקדמיה של בתו עדינה בר שלום, שירת נשים דרך רדיו או דיסק, מופעי זמרה שהוא עצמו השתתף בהם, "שתי אצבעות", לימוד בנים ובנות יחד עד גיל תשע, שיער פזור לבתולות, פאה לגרושות ואלמנות, קווי מהדרין, ועוד). אדרבה, איני חושב שרבי יוסף משאש הביע דעתו בענין הגיור.

אמנם אין "להאשים" את הגר"ע יוסף בחידוש שיטה זו, שכבר קדמו המאור הגדול הרמב"ם בתשובות (סי' ש"י): "ראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר ולא נטריח עליהם".

לגבי חזרת הש"ץ, לא ברור כיצד דחפת ענין זה לגבי קולות בצניעות וגיור.... ואני מלמד עליך זכות שאין לך שמץ של מושג בנדון. ובכן, על פי פשט הגמרא במסכת ראש השנה (דף לד ע"ב) עיקר החזרה נתקנה בשביל אותם אנשים שאינם בקיאים בסדרי התפילה, ואפילו אם מצויים סידורים במקום, אולי אפילו לקרוא אינם יודעים, ולכן תקנו שיחזור החזן על תפילת הלחש ואזי ישמעו אותם אנשים את התפילה מפיו, ויענו 'אמן' על ברכותיו ויצאו ידי חובת הברכה מדין שומע כעונה, ובעבר היה נהוג שהחזן מסדר בקול רם גם את ברכות קריאת שמע, וכל הקהל היו שומעים זאת מפיו ועונים רק 'אמן', ואינם אומרים את הברכות בעצמם, והוא מאותו טעם של חוסר הבקיאות.

בימינו כולם בקיאים בסדרי התפילה, וגם מי שמגיע לבית הכנסת ואינו רגיל להתפלל, הלא יש סידורים בשפע, ובימינו אין אף אדם שאינו יודע לקרוא (ואפילו אם נמצא אדם שאינו יודע לקרוא, סביר להניח שגם אינו יודע כיצד לצאת ידי חובה בברכות החזן בחזרה, ואם כן אין זה משנה), ולכן החזרה בימינו באמת אינה שייכת עוד, אמנם אף על פי כן פסק מר"ן בשו"ע (סי' קכד ס"ג) שיש לקיים את החזרה, וזוהי לשונו: "קָהָל שֶׁהִתְפַּלְּלוּ וְכֻלָּם בְּקִיאִים בַּתְּפִלָּה, אַף עַל פִּי כֵן יֵרֵד שְׁלִיחַ צִבּוּר וְחוֹזֵר לְהִתְפַּלֵּל, כְּדֵי לְקַיֵּם תַּקָּנַת חֲכָמִים", וטעמו הוא שאף על פי שהטעם לא שייך בימינו, מכיון שחכמים תקנו לחזור על התפילה כך עושים, ותהיה זו כמו אחת מיני רבות תקנות שתקנו חכמים בעבר שטעמם אינו שייך עוד כל כך, כמו ברכת מעין שבע בערב שבת שנתקנה משום המזיקין שבשדות וכו'.

אבל בסעיף הבא בשו"ע (שם ס"ד) מגביל מר"ן את עניין החזרה, וזו לשונו שם:"כְּשֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר הַתְּפִלָּה, הַקָּהָל יֵשׁ לָהֶם לִשְׁתֹּק וּלְכַוֵּן לַבְּרָכוֹת שֶׁמְּבָרֵךְ הַחַזָּן וְלַעֲנוֹת אָמֵן. וְאִם אֵין ט' מְכַוְּנִים לְבִרְכוֹתָיו, קָרוֹב לִהְיוֹת בִּרְכוֹתָיו לְבַטָּלָה, לָכֵן כָּל אָדָם יַעֲשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ אֵין ט' זוּלָתוֹ, וִיכַוֵּן לְבִרְכַּת הַחַזָּן", הרי לפניך שכאשר אין תשעה עונים ברכות החזן קרובות להיות לבטלה, ועל דין זה מוסבת תשובת הרמב"ם, כיון שבבית הכנסת של הרמב"ם היו הקהל מדברים בניהם ולא מטים את אזנם לתפילת החזרה, פסק הרמב"ם לבטל את החזרות לגמרי, שהרי ממילא כולם בקיאים כיום, וניחא לנו אם נקיים את תקנת חז"ל כאשר יש תשעה עונים לפחות, אך כאשר אין הקהל עונים, גם חז"ל יודו שאין לקיים את תקנתם זו ולהסתכן בתשע עשרה ברכות לבטלה.

ולא רק הרמב"ם פסק כך אלא כן פסקו גם הרשב"ש בספרו (שו"ת הרשב"ש סי' נו) וכן מהריק"ש (סי' קכד) והנהיגו כן בקהילותיהם, וגם בקרב חכמי מרוקו הייתה דיעה זו מקובלת מאוד, וכאשר יש חשש שלא יהיו תשעה עונים לא עושים חזרה כלל, כן פסקו רבי דוד הכהן סקלי זצ"ל בספרו קרית חנה דוד (ח"א סי' טו), רבי משה טולידאנו זצ"ל בספרו השמים החדשים (סי' ט) וכן פסק מרן רבי שלום משאש זצ"ל בספרו שמ"ש ומגן (ח"ג סי' עד) שבמקום שיש מניין מצומצם אין לעשות חזרה כלל.

אמנם רבי יוסף משאש זצ"ל בספרו מים חיים (ח"א סי' מא) פסק שלא לעשות חזרה בימינו כלל ועיקר, אפילו יש בקהל מאה איש ויותר, כי לדעתו בימינו לא מקשיבים כלל יותר לחזרת הש"ץ, אבל עיניך הרואות שדבריו מבוססים על דברי קודמיו ולא סתם תלושים מהאוויר. ואם ריק הוא - מכם.

אין צריך לפנים לכל הקורא את הודעתי שלא חיוויתי את דעתי לגבי תוכן פסקיו של הרב היו"ם. ואינני בר הכי משום שלא הגעתי להוראה. כל מ"ש הוא לגבי מה שנתלים בו. ובכן, נתלים בו אנשים שונים, עם אינטרסים ידועים. והם נתלים הן במה שכתב, הן בסברות אותם הציג, והן מעצם הלגיטימציה לשינויים גורפים לפי רוח ותנאי הזמן. בחרתי כמובן בדוגמאות שונות, ממגוון תחומים ונושאים (מי שמצוי בנושא יודע שביטול חזרת הש"ץ הוא חלום מתוק של אישים שונים, שמבחינתם יהווה זה פתח לשינויים דרסטיים בנוסח התפילה בכלל - ומשם היד נטויה...).

וגם הרבנים שצוטטו לעיל לא התייחסו לגופו של אדם, אלא רק הבהירו נחרצות שאין לסמוך כלל על התריו. ויש חשיבות לכך, כדי להציג את הרב משאש כחריג בעולם ההלכתי, על מנת לזמור קוצים מן הכרם, וגם מסתמא זכות גודלה לרב משאש בעולם העליון, שלא יריכבוהו אנשי בלע עטרה לראשם. ושוב, בלי להתייחס כלל לגופו או לגופם של היתריו.

ובנוגע לרב עובדיה, עובדה היא שברב משאש נתלים אישים בעלי נטיה רפורמית (וזאת שלא במליצה) הרבה יותר מאשר נתלים ביבי"ע. למה? שאלה טובה.

תם מה הוא אומר

ארזי הלבנון כתב:
ובכלל, אם יורשה לי, אני חושב שלא הוגן לדון בגדולתו של ת"ח מן המיוחדים והמופלאים שבדור, מתוך הערות מספרים אחרים, אשר רואים בהם כמה וכמה פעמים את הזלזול (כך!) במנהגי מרוקו, הגם שמקורם טהור בגמרא ובפוסקים. אם כך, כיצד ניתן לקבל מהם עדות (אפרופו האמירה המזלזלת על רבי יוסף משאש ש"כשר לעדות היה", נו, לפחות זה) על חכם מחכמי מרוקו?

מי זלזל במנהגי מרוקו?

ארזי הלבנון · הודעהעל ידי **ארזי הלבנון** » א' מרץ 24, 2019 4:45 pm

תם מה הוא אומר כתב:
ארזי הלבנון כתב:
ובכלל, אם יורשה לי, אני חושב שלא הוגן לדון בגדולתו של ת"ח מן המיוחדים והמופלאים שבדור, מתוך הערות מספרים אחרים, אשר רואים בהם כמה וכמה פעמים את הזלזול (כך!) במנהגי מרוקו, הגם שמקורם טהור בגמרא ובפוסקים. אם כך, כיצד ניתן לקבל מהם עדות (אפרופו האמירה המזלזלת על רבי יוסף משאש ש"כשר לעדות היה", נו, לפחות זה) על חכם מחכמי מרוקו?

מי זלזל במנהגי מרוקו?

בדיוק בפסקה הבאה אותה חתכת נתתי דוגמא אחת, והיא רק אחת.
תפתח את הילקוט יוסף ותתבשם.

חרסון · הודעהעל ידי **חרסון** » א' מרץ 24, 2019 4:46 pm

עובר ושב כתב:
חרסון כתב:והעם שבשדות מקל"ם מגיד להם, הרי שכל צרוע וכל זב נתלה בר"י משאש
זה לומד ממנו 'הלכה בעידן של תמורות'; אחר מפליא עד כמה מטה משפטי תורתנו אל השכל והסברא; להקל בגיור, להקל בצניעות, לערער את חזרת הש"ץ - ובכלל להשתדל להתאים את ההלכה לרוחות המשתנות

אדרבה, איני חושב שרבי יוסף משאש הביע דעתו בענין הגיור.

אין ספריו לפני כרגע. אבל הוא כותב, למשל, שבמדינותם נהגו לגייר כל הבא להתגייר... ובמ"א כותב (אף שזו דעה שנאמרת בחשאי לעיתים, מ"מ סכנתה מרובה) להעלים עין מגיורים שנעשו ע"י ב"ד של הדיוטות. ונקל לך להבין איזה שימוש יכול להעשות - ונעשה - באמירות כאלה על ידי אינטרסנטים.

תם מה הוא אומר

ארזי הלבנון כתב:
תם מה הוא אומר כתב:
ארזי הלבנון כתב:
ובכלל, אם יורשה לי, אני חושב שלא הוגן לדון בגדולתו של ת"ח מן המיוחדים והמופלאים שבדור, מתוך הערות מספרים אחרים, אשר רואים בהם כמה וכמה פעמים את הזלזול (כך!) במנהגי מרוקו, הגם שמקורם טהור בגמרא ובפוסקים. אם כך, כיצד ניתן לקבל מהם עדות (אפרופו האמירה המזלזלת על רבי יוסף משאש ש"כשר לעדות היה", נו, לפחות זה) על חכם מחכמי מרוקו?

מי זלזל במנהגי מרוקו?

בדיוק בפסקה הבאה אותה חתכת נתתי דוגמא אחת, והיא רק אחת.
תפתח את הילקוט יוסף ותתבשם.

במקרה הזה, זה לאו דוקא מגיע מהגרע"י. הוא סך הכל הביא דברים ידועים. וכבר הבאתי לעיל מספר יד חיים מפסו"ס.

אמנם ענין שינוי המנהגים ששינה הגרע"י, נידון חלקו באשכול על שיטת הפסיקה הספרדית, וע"ע כאן: viewtopic.php?f=7&t=10119&hilit=%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3+%D7%9E%D7%A9%D7%90%D7%A9

עובר ושב · הודעהעל ידי **עובר ושב** » א' מרץ 24, 2019 4:48 pm

חרסון כתב:אין צריך לפנים לכל הקורא את הודעתי שלא חיוויתי את דעתי לגבי תוכן פסקיו של הרב היו"ם. ואינני בר הכי משום שלא הגעתי להוראה. כל מ"ש הוא לגבי מה שנתלים בו. וכן, נתלים בו אנשים שונים, עם אינטרסים ידועים. והם נתלים הן במה שכתב, הן בסברות אותם הציג, והן מעצם הלגיטימציה לשינויים גורפים לפי רוח ותנאי הזמן. בחרתי כמובן בדוגמאות שונות, ממגוון תחומים ונושאים (מי שמצוי בנושא יודע שביטול חזרת הש"ץ הוא חלום מתוק של אישים שונים, שמבחינתם יהווה זה פתח לשינויים דרסטיים בנוסח התפילה בכלל - ומשם היד נטויה...).

וגם הרבנים שצוטטו לעיל לא התייחסו לגופו של אדם, אלא רק הבהירו נחרצות שאין לסמוך כלל על התריו. ויש חשיבות לכך, כדי להציג את הרב משאש כחריג בעולם ההלכתי, על מנת לזמור קוצים מן הכרם, וגם מסתמא זכות גודלה לרב משאש בעולם העליון, שלא יריכבוהו אנשי בלע עטרה לראשם. ושוב, בלי להתייחס כלל לגופו או לגופם של היתריו.

ובנוגע לרב עובדיה, עובדה היא שברב משאש נתלים אישים בעלי נטיה רפורמית (וזאת שלא במליצה) הרבה יותר מאשר נתלים ביבי"ע. למה? שאלה טובה.

היה איזה שוטה שהחליט לפרסם את תשובת הגר"י משאש בענין גילוי שיער לנשים, למרות שהתשובה נכתבה בזמן אחר ומתוך מחשבה שהמנהג כמעט והתבטל לגמרי. בעקבות זאת היו אכן כמה "מתחדשים" שגילו את הרב ושמחו להיתלות בו.

אם כן, יש צורך להבהיר שאותה תשובה היא דעה יחידאה בנושא הזה, ואין לסמוך עליה להלכה, אבל אין שום צורך להכפיש את דמותו ולשלול את כל פסקיו, או להציגו כ"רפורמי" ח"ו, כאשר היה גאון וקדוש, ופניו כפני מלאך.

ובנוגע לרב עובדיה, איני רוצה לנקוב בשמות, אבל אפשר בהחלט להצביע על דמות רבנית צבעונית בפוליטיקה הישראלית, שרואה את עצמו כממשיך דרכו, כמו כן אפשר להצביע על בתו, עדינה בר שלום, שלאחרונה נסחפה לגמרי, ואפשר להצביע על עוד ועוד (אגב, אני גם יכול להצביע על פסקים של הגר"ע יוסף ששינו את ההלכה "לפי רוח הזמן". חוץ מהקונוטציה השלילית לרפורמים, אין בזה שום פסול...)

אתה עדיין יכול לטעון שברב יוסף משאש נתלים "יותר" אבל אני לא ראיתי מי שנתלה בו חוץ מכמה עופות מוזרים ונדירים שהשפעתם על הציבור היא שולית לגמרי (עד לא קיימת).

עובר ושב · הודעהעל ידי **עובר ושב** » א' מרץ 24, 2019 4:49 pm

חרסון כתב:אין ספריו לפני כרגע. אבל הוא כותב, למשל, שבמדינותם נהגו לגייר כל הבא להתגייר... ובמ"א כותב (אף שזו דעה שנאמרת בחשאי לעיתים, מ"מ סכנתה מרובה) להעלים עין מגיורים שנעשו ע"י ב"ד של הדיוטות. ונקל לך להבין איזה שימוש יכול להעשות - ונעשה - באמירות כאלה על ידי אינטרסנטים.

אינטרסנטים יכולים להוציא כל דבר מהקשרו, גם את פסוקי התורה או מעשיות חז"ל.

נתקלתי גם בפשקוויל שציטט איזו אמרה מהחזו"א כדי לפסוק נגד החזו"א.

ארזי הלבנון · הודעהעל ידי **ארזי הלבנון** » א' מרץ 24, 2019 4:50 pm

תם מה הוא אומר כתב:
ארזי הלבנון כתב:
תם מה הוא אומר כתב:
ארזי הלבנון כתב:
ובכלל, אם יורשה לי, אני חושב שלא הוגן לדון בגדולתו של ת"ח מן המיוחדים והמופלאים שבדור, מתוך הערות מספרים אחרים, אשר רואים בהם כמה וכמה פעמים את הזלזול (כך!) במנהגי מרוקו, הגם שמקורם טהור בגמרא ובפוסקים. אם כך, כיצד ניתן לקבל מהם עדות (אפרופו האמירה המזלזלת על רבי יוסף משאש ש"כשר לעדות היה", נו, לפחות זה) על חכם מחכמי מרוקו?

מי זלזל במנהגי מרוקו?

בדיוק בפסקה הבאה אותה חתכת נתתי דוגמא אחת, והיא רק אחת.
תפתח את הילקוט יוסף ותתבשם.

במקרה הזה, זה לאו דוקא מגיע מהגרע"י. הוא סך הכל הביא דברים ידועים.

האמירה הזו היא בעייתית מצד עצמה.
הגרע"י הוא פוסק עצמאי לכל דבר ועניין, ותשובה שנכתבה ביחו"ד - בהחלט הגיעה ממנו.
ואני בהחלט תמה כיצד תפס כהרמ"א וממילא כשו"ת בנימין זאב - כדי לדחות מנהג שקיים, ודרך אגב - לא התבטל עד היום, וסביר להניח שגם לא יתבטל. בע"ה.

עובר ושב · הודעהעל ידי **עובר ושב** » א' מרץ 24, 2019 4:53 pm

ארזי הלבנון כתב:בשנים האחרונות יצאו ספרים שיצאו להגן עליו תוך כדי הסברת דבריו ונימוקיו - כגון 'תשובות מערביות' מאת הרב זכריה זרמתי, וכגון הערות המהדיר והמו"ל של שו"ת מים חיים ד"כ שיצא לאור רק מלפני כמה חודשים (ייאמר לזכותו של המהדיר, שכמעט בכל מקום שהרב עובדיה או מי מן הפוסקים השיג על הר"י משאש, הוא העיר זאת על אתר ודן בזה).

ובכלל, אם יורשה לי, אני חושב שלא הוגן לדון בגדולתו של ת"ח מן המיוחדים והמופלאים שבדור, מתוך הערות מספרים אחרים, אשר רואים בהם כמה וכמה פעמים את הזלזול (כך!) במנהגי מרוקו, הגם שמקורם טהור בגמרא ובפוסקים. אם כך, כיצד ניתן לקבל מהם עדות (אפרופו האמירה המזלזלת על רבי יוסף משאש ש"כשר לעדות היה", נו, לפחות זה) על חכם מחכמי מרוקו?

דפח"ח. שמך נאה לך, ואתה נאה לשמך. שפתיים ישק.

תם מה הוא אומר

חרסון כתב:וגם הרבנים שצוטטו לעיל לא התייחסו לגופו של אדם, אלא רק הבהירו נחרצות שאין לסמוך כלל על התריו. ויש חשיבות לכך, כדי להציג את הרב משאש כחריג בעולם ההלכתי, על מנת לזמור קוצים מן הכרם, וגם מסתמא זכות גודלה לרב משאש בעולם העליון, שלא יריכבוהו אנשי בלע עטרה לראשם. ושוב, בלי להתייחס כלל לגופו או לגופם של היתריו.

ובנוגע לרב עובדיה, עובדה היא שברב משאש נתלים אישים בעלי נטיה רפורמית (וזאת שלא במליצה) הרבה יותר מאשר נתלים ביבי"ע. למה? שאלה טובה.

דפח"ח.

עובר ושב · הודעהעל ידי **עובר ושב** » א' מרץ 24, 2019 5:04 pm

תם מה הוא אומר כתב:לא התכוונו עליך שאתה מביא תמיד את הרב משאש. דיברו בכללות על פסקיו ואיש אינו חושדך חלילה ברפורמיות

אתה טועה, אני בדרך כלל מצטט את מרן הגאון רבי שלום משאש, שהיה ראש הרבנים המרוקאים בדור האחרון, ורבה של ירושלים. אין שום קשר לרבי יוסף משאש שהיה שאר בשרו.

אשכול זה נוגע בכבוד חכמים, ורוב המגיבים כנראה לא מכירים כלל את נשוא האשכול, לכן ראיתי צורך להגיב.

פרנצויז · הודעהעל ידי **פרנצויז** » א' מרץ 24, 2019 10:27 pm

ארזי הלבנון כתב:ובכלל, אם יורשה לי, אני חושב שלא הוגן לדון בגדולתו של ת"ח מן המיוחדים והמופלאים שבדור, מתוך הערות מספרים אחרים, אשר רואים בהם כמה וכמה פעמים את הזלזול (כך!) במנהגי מרוקו, הגם שמקורם טהור בגמרא ובפוסקים. אם כך, כיצד ניתן לקבל מהם עדות (אפרופו האמירה המזלזלת על רבי יוסף משאש ש"כשר לעדות היה", נו, לפחות זה) על חכם מחכמי מרוקו?

יש כאן ערבוב תחומין.
אין שום קשר בין הפסיקות המקילות של הרב יוסף משאש לבין פסקי חכמי מרוקו.
והמתנגדים הכי גדולים לפסקיו, היו חכמי מרוקו בעצמם.
והנסיון לומר שמי שאינו מסכים עם פסקיו, הוא בגלל הזלזול בחכמי מרוקו, אינו נכון כלל.

דרך אגב, שאר ספרי רבי יוסף משאש, דרשותיו מכתביו וכו', מאוד מענינים ומקוריים, ומתוקים מאוד.

ארזי הלבנון · הודעהעל ידי **ארזי הלבנון** » א' מרץ 24, 2019 10:36 pm

פרנצויז כתב:
ארזי הלבנון כתב:ובכלל, אם יורשה לי, אני חושב שלא הוגן לדון בגדולתו של ת"ח מן המיוחדים והמופלאים שבדור, מתוך הערות מספרים אחרים, אשר רואים בהם כמה וכמה פעמים את הזלזול (כך!) במנהגי מרוקו, הגם שמקורם טהור בגמרא ובפוסקים. אם כך, כיצד ניתן לקבל מהם עדות (אפרופו האמירה המזלזלת על רבי יוסף משאש ש"כשר לעדות היה", נו, לפחות זה) על חכם מחכמי מרוקו?

יש כאן ערבוב תחומין.
אין שום קשר בין הפסיקות המקילות של הרב יוסף משאש לבין פסקי חכמי מרוקו.
והמתנגדים הכי גדולים לפסקיו, היו חכמי מרוקו בעצמם.
והנסיון לומר שמי שאינו מסכים עם פסקיו, הוא בגלל הזלזול בחכמי מרוקו, אינו נכון כלל.

ובכן, יש כאן ערבוב תבשילין.
יש ויש קשר בין פסקיו לשאר פסקי חכמי מרוקו. הראיה, שלא תמצא זכר להם בתחומים הלכתיים ששייכים להם, מה שנקרא בימינו "בזירה שלהם".
כאשר פוסק נכנס ל"זירה המרוקאית" ובא לדון בדין נישוק בבית הכנסת, ומלבד: שו"ת בנימין זאב, רמ"א והרב קוק, לא מביא אף לא פוסק אחד מהצד השני - שעליו בעצם הוא בא לחלוק, אך מבלי להזכיר את דעתו וסברתו, ולאחר מכן לדרוש לבטל "בניחותא" את המנהג - לענ"ד יש כאן עוול. והוא בהחלט נובע מזלזול, ואני אומר את זה עם המון כאב.
צא נא וראה את שכתב הראשל"צ הרב יצחק יוסף בספרו 'עין יצחק' בדיני המנהגים. הוא לא ראה להתמקד באף עדה או מנהג, מלבד מנהגי מרוקו, "ולהוכיח" שלרובם אין תוקף של מנהג. [ועוד לא דברתי על העוול שנעשה להרה"ג מח"ס דברי שלום ואמת, שרבים מכירים אותו דווקא מהשגות הרב יצחק יוסף, ויש הרבה סיפורים מאחורי הקלעים שידועים לי וגורמות להשגות הללו לפרוח כלעומת שבאו, וראוי היה שלא ייאמרו. עוד אמרו בדרך צחות, שהרוצה להיות בקי במנהגי מרוקו ילמד בספר ילקוט יוסף, וכשיראה את ההשגות הרבות - ידע לנהוג בדיוק להיפך].
עיין נא בספרים שנכתבו אודותיו, ובהקדמת צאצאיו, שהאריכו בשבחים ששבחוהו גדולי דורו, ועד דורנו אנו - כגון הרב עמאר, שמחשיב עצמו כתלמידו.

ואני שוב מציע לחכמים שלוקחים חלק בדיון כאן, לזון עיניהם מספריו עצמם, ולא מציטוטים וידיים שניות ושלישיות שנגעו והעירו והרסו, ורק אז להביע דעתם.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר