הר"נ מברסלב וההתנגדות אליו בדורו

[פרי יהושע]

לא מצאתי אשכול או התייחסות לכך בפורום אולי אני טועה, ואולי משהו יכול להשכלינו יותר על שורש והשתלשלות ההתנגדות אליו מממסד האדמורי"ם בני דורו.

[פרי יהושע]

העבירו את זה מסופרים, איני חושב שזה נכון [כי לא עסקתי בהתנגדות היום אלא בהיסטוריה], אבל נו שון שיהיה, ובלבד שנקבל חוות דעת וידע בנושא מהיודעים.

[יבנה]

עי' בנאחז בסבך לדוד אסף עמ' 180 הערה 2 למקורות בענין.
היה אצלו ענין מרכזי שהוא הצדיק האמיתי היחיד בדורו וכל שאר האדמורי"ם הם מפורסמים של שקר בשליחות הסט"א, והוא מאד הדגיש את זה. גם האריך מאד במעלת הצדיק והמסתעף. ראיתי במפתח של כתביו שבערך שליש מדבריו נסובו על עניינים אלו. לפי גרין היה תקופה שסבר שהוא משיח וכיוצ"ב.

[פרי יהושע]

האם זה לא מרחיק לכת לקבל זאת מה גם שהמעידים על כך מגמתם ידועה?, [איני שולל זאת מכל וכל, רק איני בטוח שזה מובן מאליו, בפרט שאינו ידוע כך כמו בהתנגדות לרמח"ל לר' יהונתן אי' וכדו'].

[איש גלילי]

את הטענות שהזכיר הרב יבנה לא מצאתי בסיפורים על ההתנגדות הישנה (לפני השואה), וזה שייך רק להתנגדות היום של כמה קבוצות, ויפה העיר בזה הרב פרי יהושע.

בעניין ההתנגדות העתיקה למוהר"ן, יש שתי התנגדויות. א. למוהר"ן עצמו, וזה אינו ידוע לי בדורות של החסידים אחריו, אלא רק בדורו בראשות הסב"ק משפאליע. ב. לתלמידו מוהרנ"ת, וזה היה עיקר העניין שהתנגדו לברסלב ברוב חצרות החסידים, כשהבולטים בהם הם בית טשערנוביל ובית קרלין (וסלונים בכלל ובפרט).

מבין הטענות המרכזיות (מבלי להביע דעה בין קדושי עליון ח"ו):
א. עניין תיקון הכללי שלדעת הרבה צדיקים יש בו משום נתינת רפיון בחומר החטא הידוע.
ב. בלבול גדול בין צדיק לרשע, שהאיש הפשוט הלומד בספריו מאבד את ההבחנה התורנית הפשוטה (דומה לטענות על איז'ביצא, אם כי באיז'ביצא הבעייה הזאת הרבה יותר קיצונית).
ג. הכנעה לרבי שאינו חי, והיו קוראים להם בפולין 'טויטע חסידים', כי כלל עיקרי הוא במשנת רוב החסידים שצמיחה אמתית בעבודת ה' צריכה להיות ע"י רבי חי ולא ע"י ספרים, כי כשקוראים בספרים הבע"ד מדפדף את הדף של השני (כלומר, מטה את לבו לא לראות את מה שהוא צריך לתקן, אלא את מה שחבירו צריך לתקן), ואילו הרבי מדפדף לו את הדף שלו.

[יבנה]

עי' בנאחז בסבך לדוד אסף עמ' 180 הערה 2 למקורות בענין.
היה אצלו ענין מרכזי שהוא הצדיק האמיתי היחיד בדורו וכל שאר האדמורי"ם הם מפורסמים של שקר בשליחות הסט"א, והוא מאד הדגיש את זה. גם האריך מאד במעלת הצדיק והמסתעף. ראיתי במפתח של כתביו שבערך שליש מדבריו נסובו על עניינים אלו. לפי גרין היה תקופה שסבר שהוא משיח וכיוצ"ב.

האם זה לא מרחיק לכת לקבל זאת מה גם שהמעידים על כך מגמתם ידועה?, [איני שולל זאת מכל וכל, רק איני בטוח שזה מובן מאליו, בפרט שאינו ידוע כך כמו בהתנגדות לרמח"ל לר' יהונתן אי' וכדו'].

דברים אלו נשנו עשרות פעמים בכתביו ובכתבי תלמידיו ע"ש. ולענין המובא באסף, בדוק הדברים ומקורותיהם ותראה אם יש ממש בדבריהם.

[משה נטע]

לגבי העניין עם השפאלער זיידע זי"ע, שמעתי שיש בברסלב האוחזים שהוא בעצמו לא היה בכלל ורק המציאו אותו או משהו דומה, האם יש לזה מקור?
ידוע שגם בבית רוז'ין התנגדו לתלמידו רבי נתן זי"ע מהסיבות שהביא הרב איש גלילי.

[איש גלילי]

לגבי העניין עם השפאלער זיידע זי"ע, שמעתי שיש בברסלב האוחזים שהוא בעצמו לא היה בכלל ורק המציאו אותו או משהו דומה, האם יש לזה מקור?

שמעתי את זה פעם, אבל זה נורא מצחיק. כי בספר חיי מוהר"ן הוא מזכיר אותו כמה פעמים.

[שבטיישראל]

לגבי העניין עם השפאלער זיידע זי"ע, שמעתי שיש בברסלב האוחזים שהוא בעצמו לא היה בכלל ורק המציאו אותו או משהו דומה, האם יש לזה מקור?
ידוע שגם בבית רוז'ין התנגדו לתלמידו רבי נתן זי"ע מהסיבות שהביא הרב איש גלילי.

יתכן שכוונתך לטעותו של הרמ"ש מליובאוויטש (שחזר בו) לזהות את השפאלע זיידע ור' לייב שרה'ס כאיש אחד.

אגב, היה גם את ההתנגדות של הרה"ק מסאווראן זיע"א לברסלב.
(כן יצויין שבאופן כלל העיר אומן לא היה מעוזם של חסידי ברצלב ואוב תושביה אף התנגדו להברצלבים וגם התנכלו להם כידוע).

[פרי יהושע]

האם אין ההתנגדות לו מזכירה משהו כמלחמה בין "הממסד", למחדש, לנועז, פורץ הדרך, [אני משתמש בשפה שאינה ראויה לקדושי עליון אלו, רק כדי להיות מובן, ברור!], והאם אינה מזכירה התתנגדות בפולין בזמן מאוחר יותר לפשיסחא ולקוצק.

וכאן עולה השאלה מאליה, הלא כל החסידות באה לסלול מסלול חדש ללבבות ומקום גדול לה לפורצי דרך, והנה דור שנים שלוש וכבר יש פחד מחדשות, מדיבור ישיר לרבונו של עולם וללבבות, פחד עתיק משינוי וממה שהוא יכול להוביל, האם זה לא מזכיר את המתנגדים לחסידות בכלל?

[אוצר החכמה]

אתה לא רק משתמש בשפה שאינה ראוייה אלא גם מניח הנחה שאינה ראוייה הן על המתנגדים והן על המתנגדים לברסלב. וההנחה היא שהיתה להם בעייה פסיכולוגית שאתה או אנחנו העומדים מרחוק רואים ויודעים את בעייתם. ולא כן הוא. אם אתה מקבל כמו שראוי להיות את מעלת גדולי הדורות הקודמים אתה צריך לקבל שהתנגדותם לחסידות בכלל או לר"נ בפרט נבעה מהשקפה ודעה תורנית שגם אם אתה לא מקבל אותה כנכונה אתה צריך לקבל אותה כדעה תורנית.

[ארזי ביתר]

מלכתחילה, כאשר ראיתי את האשכול קיבלתי ע"ע לא להגיב בו כלל. אך כאשר הפכו את הנושא לחשש מפני חידושים, רק אומר: להוי ברור, ההתנגדות לברסלב יש לה סיבות מוגדרות. החשש מחידושים לא היווה שום פסיק בהתנגדות.

[פשיסחא]

בית צ'רנובול לדורותיהם הם מחריפי המתנגדים לברסלב.
שמעתי בשם המגיד מטאלנא שאמר בהלצה אם לא נתן (מוהרנ"ט) לא עיכב אבער יעצט אלו ואלו נשרפים, עוד שמועה בשמם, אומן (העיר אומן) קונה בשבח כלי, בכלים חלשים ודו"ק,

[פרי יהושע]

אתה לא רק משתמש בשפה שאינה ראוייה אלא גם מניח הנחה שאינה ראוייה הן על המתנגדים והן על המתנגדים לברסלב. וההנחה היא שהיתה להם בעייה פסיכולוגית שאתה או אנחנו העומדים מרחוק רואים ויודעים את בעייתם. ולא כן הוא. אם אתה מקבל כמו שראוי להיות את מעלת גדולי הדורות הקודמים אתה צריך לקבל שהתנגדותם לחסידות בכלל או לר"נ בפרט נבעה מהשקפה ודעה תורנית שגם אם אתה לא מקבל אותה כנכונה אתה צריך לקבל אותה כדעה תורנית.

אני חושש שלא הובנה כוונתי לקרוא למה שכתבתי "הנחה שהייתה להם בעיה פסיכולגית", צר לי אבל זה צרות אופק, והרב "ארזי ביתר" לא יפה להביע מחאה ולא לכתוב דבר חילופי.

קודם לכל לא אמרתי שהגעתי לחקר הדבר, ולכן פתחתי האשכול לשמוע מה שיש לציבור היודע אולי יותר ממני, לי עצמי יש עוד מחשבות בעניין שעדין לא תרגמתם, וגם מה שכתבתי אינו חלילה מבזה אף אחד מהצדדים, חשש מדרך שהיא אמנם נועזת אבל היא מדרון חלקלק במקרים מסוימים, היא נחלת כל חברה מאמינה בדרך, אבל היא גם סממן של תקופה,[ידועה בתורת ההיסטורספיה "כתזה ואנטי תזה וסינטתזה"], טבעו של דרך הכבושה לרבים לגונן ע"ע, מחשש לנהיה ואיבוד הדרך, זה חלק מהשיח התרבותי, אבל אם חלילה מיעטתי אפי' בעיני משהו מכבודם של קדושי עליון, הריני מבקש מחילה כאן.

בכל זאת הייתי מבקש שישימו לב יותר לפני שמתקפים, ושוב לא חכמה רק לסתור צריך שיהיה ע"מ לבנות ואז הסתירה תתקבל על הלב, אז קדימה נסו לחשוב במקום....

[גלעד]

סתם כך לידיעה בפולין (בית פרשיסחא והבאים אחריו) היתה ההתנגדות לברסלב פחותה ביותר עד בלתי קיימת, וזאת מפאת הסכמותיהם של רועי החסידות החוזה מלובלין והמגיד מקוז'ניץ על הספר ליקוטי מוהר"ן, עיקר ההתנגדות היתה במחוזות וואהלין ופודוליה מעוזם של חסידי טשערנוביל ורוז'ין, וגם קצת בגליציה, בהונגריה לא נודעה התנגדות לברסלב.

[פרי יהושע]

מעניין, ומה ההבנה בזה, רק בגלל שזכה להסכמה, או שלאח"ז ראו שאין כאן בעיה כבירה, ומי שהחזיק בהתנגדות החזיק, או שבמקומות אלו חששו לסחף יותר מפוליןשזה רק יכול היה להוסיף נופך, או דבר אחר [אולי כמו שכתבנו אני מפחד לחזור ע"ז כי עורר התנגדות, דהיינו חששו פחות לחידושים כי גם הם היו חדשנים, ועכ"פ כיון והיו אליטה ולא דלת העם לא חששו לסחף לכיונים לא רצויים], אנא השכילנו.

[איש גלילי]

הרב פרי יהושע,
מה פגם מצאת במה שכתבתי אני?

זה מוזר קצת לומר שהחסידים פחדו מחדשנות, בזמן שכל החסידות היא חדשנות אחת גדולה.

[פרי יהושע]

לא אמרתי שאינו נכון, נכרם דברי אמת, אבל אעפס לא נראה לי מקיף, זה קצת פרטני מדי, נראה לי שיש שורש עמוק יותר, וגם מה שכתבתי אנכי אני חושב שאינו מספיק, ורק רציתי לתת כיון ראשוני, אולי מינה ומינה רווחא שמעתתא דא, אבל לעניין החידוש הא הוא אשר כתבתי, על האבסרוד שבעניין, אבל זה לא פלא כ"כ.

[אוצר החכמה]

אתה לא רק משתמש בשפה שאינה ראוייה אלא גם מניח הנחה שאינה ראוייה הן על המתנגדים והן על המתנגדים לברסלב. וההנחה היא שהיתה להם בעייה פסיכולוגית שאתה או אנחנו העומדים מרחוק רואים ויודעים את בעייתם. ולא כן הוא. אם אתה מקבל כמו שראוי להיות את מעלת גדולי הדורות הקודמים אתה צריך לקבל שהתנגדותם לחסידות בכלל או לר"נ בפרט נבעה מהשקפה ודעה תורנית שגם אם אתה לא מקבל אותה כנכונה אתה צריך לקבל אותה כדעה תורנית.

אני חושש שלא הובנה כוונתי לקרוא למה שכתבתי "הנחה שהייתה להם בעיה פסיכולגית", צר לי אבל זה צרות אופק, והרב "ארזי ביתר" לא יפה להביע מחאה ולא לכתוב דבר חילופי.

קודם לכל לא אמרתי שהגעתי לחקר הדבר, ולכן פתחתי האשכול לשמוע מה שיש לציבור היודע אולי יותר ממני, לי עצמי יש עוד מחשבות בעניין שעדין לא תרגמתם, וגם מה שכתבתי אינו חלילה מבזה אף אחד מהצדדים, חשש מדרך שהיא אמנם נועזת אבל היא מדרון חלקלק במקרים מסוימים, היא נחלת כל חברה מאמינה בדרך, אבל היא גם סממן של תקופה,[ידועה בתורת ההיסטורספיה "כתזה ואנטי תזה וסינטתזה"], טבעו של דרך הכבושה לרבים לגונן ע"ע, מחשש לנהיה ואיבוד הדרך, זה חלק מהשיח התרבותי, אבל אם חלילה מיעטתי אפי' בעיני משהו מכבודם של קדושי עליון, הריני מבקש מחילה כאן.

בכל זאת הייתי מבקש שישימו לב יותר לפני שמתקפים, ושוב לא חכמה רק לסתור צריך שיהיה ע"מ לבנות ואז הסתירה תתקבל על הלב, אז קדימה נסו לחשוב במקום....

הנושא הוא לא בקשת מחילה וכדומה. ואני לא התקפתי אותך (ולא כיניתי את פעולותיך כצרות אופק) אלא כתבתי את דעתי. הבהרתי את הנחת היסוד שלך להבנתי וכתבתי שהנחת היסוד שלך היא אינה ראויה. השתמשתי במילה פסיכולוגית והשימוש הנכון היה סוציולוגית. אבל בתור שכזו אתה עומד עליה וזו זכותך אבל לדעתי אינה ראויה. אתה לוקח התנגדות תורנית ומאפיין אותה כהתנהגות חברתית מסויימת ותו לא. וזה לדעתי לא ראוי. דעת רבותינו היא בעיקרה החלטה תורנית. החלטה כזו מושפעת כמובן מהמציאות הנראית להם כנכונה ויכול מישהו לומר אחר זמן שהמציאות היתה שונה ואפשר הרבה להתווכח אם יש מקום לטענות כאלה. אבל לומר כדבריך לדעתי אינו ראוי.

[פשיסחא]

סתם כך לידיעה בפולין (בית פרשיסחא והבאים אחריו) היתה ההתנגדות לברסלב פחותה ביותר עד בלתי קיימת, וזאת מפאת הסכמותיהם של רועי החסידות החוזה מלובלין והמגיד מקוז'ניץ על הספר ליקוטי מוהר"ן, עיקר ההתנגדות היתה במחוזות וואהלין ופודוליה מעוזם של חסידי טשערנוביל ורוז'ין, וגם קצת בגליציה, בהונגריה לא נודעה התנגדות לברסלב.

א, לעניין ההסכמות יש אומרים שהם מזוייפות כי בדפו"ר אינם.

ב. בפולין לא הייתה התנגדות כי לא באו עמם במגע, וכשם שלא היה התנגדות לא הייתה כמעט התייחסות.

ג', מסופר שהחידושי הרי"ם אמר פעם שכנגד כל עצה מליקוטי מוהר"ן יש ליצר הרע שני עצות מנגד....

[פרי יהושע]

אתה לא רק משתמש בשפה שאינה ראוייה אלא גם מניח הנחה שאינה ראוייה הן על המתנגדים והן על המתנגדים לברסלב. וההנחה היא שהיתה להם בעייה פסיכולוגית שאתה או אנחנו העומדים מרחוק רואים ויודעים את בעייתם. ולא כן הוא. אם אתה מקבל כמו שראוי להיות את מעלת גדולי הדורות הקודמים אתה צריך לקבל שהתנגדותם לחסידות בכלל או לר"נ בפרט נבעה מהשקפה ודעה תורנית שגם אם אתה לא מקבל אותה כנכונה אתה צריך לקבל אותה כדעה תורנית.

אני חושש שלא הובנה כוונתי לקרוא למה שכתבתי "הנחה שהייתה להם בעיה פסיכולגית", צר לי אבל זה צרות אופק, והרב "ארזי ביתר" לא יפה להביע מחאה ולא לכתוב דבר חילופי.

קודם לכל לא אמרתי שהגעתי לחקר הדבר, ולכן פתחתי האשכול לשמוע מה שיש לציבור היודע אולי יותר ממני, לי עצמי יש עוד מחשבות בעניין שעדין לא תרגמתם, וגם מה שכתבתי אינו חלילה מבזה אף אחד מהצדדים, חשש מדרך שהיא אמנם נועזת אבל היא מדרון חלקלק במקרים מסוימים, היא נחלת כל חברה מאמינה בדרך, אבל היא גם סממן של תקופה,[ידועה בתורת ההיסטורספיה "כתזה ואנטי תזה וסינטתזה"], טבעו של דרך הכבושה לרבים לגונן ע"ע, מחשש לנהיה ואיבוד הדרך, זה חלק מהשיח התרבותי, אבל אם חלילה מיעטתי אפי' בעיני משהו מכבודם של קדושי עליון, הריני מבקש מחילה כאן.

בכל זאת הייתי מבקש שישימו לב יותר לפני שמתקפים, ושוב לא חכמה רק לסתור צריך שיהיה ע"מ לבנות ואז הסתירה תתקבל על הלב, אז קדימה נסו לחשוב במקום....

הנושא הוא לא בקשת מחילה וכדומה. ואני לא התקפתי אותך (ולא כיניתי את פעולותיך כצרות אופק) אלא כתבתי את דעתי. הבהרתי את הנחת היסוד שלך להבנתי וכתבתי שהנחת היסוד שלך היא אינה ראויה. השתמשתי במילה פסיכולוגית והשימוש הנכון היה סוציולוגית. אבל בתור שכזו אתה עומד עליה וזו זכותך אבל לדעתי אינה ראויה. אתה לוקח התנגדות תורנית ומאפיין אותה כהתנהגות חברתית מסויימת ותו לא. וזה לדעתי לא ראוי. דעת רבותינו היא בעיקרה החלטה תורנית. החלטה כזו מושפעת כמובן מהמציאות הנראית להם כנכונה ויכול מישהו לומר אחר זמן שהמציאות היתה שונה ואפשר הרבה להתווכח אם יש מקום לטענות כאלה. אבל לומר כדבריך לדעתי אינו ראוי.

אני בהחלט מסכים שיש כאן משהו עמוק יותר, והגדרתי הייתה פשטנית, היא בעיקר נועדה לעורר, [על אף שאני מאמין שיש בה איזה מבוא וכיוון, לאפוקי דרכים אחרות שנכתבו כאן].

אבל בא נמשיך הלאה, ר' נחמן בשיחותיו ובתורותיו מדבר הרבה על הנפילה והעליה, דבר שלפי הסיפורים של תלמידו היו אצלו חווייה אישית מטלטלת, בעיני רבים בן אדם שחווה כאילו דברים אינו יכול לשמש כמנהיג, או גם מסוכן כיון וכאילו נותן לגטמציה לנפילה, מצד שני, יש כאן דבר נכון מאד ומרתק מאד, שאדם חווה ומשקף בעצמו את כל התקופה בעידן של תמורות, ולא מתרומם כביכול מעליה.

האם עדין זה סציולוגי?

[הכתב התורני]

דברים מעניינים בנושא זה, אפשר למצוא בספר 'איש הפלא' להרב מנשה מילר שליט"א - תולדות חייו של הסבא משפולי זי"ע.
הספר נמצא באוצר ויש בו פרק שלם, מתון ומכבד

[נקדש את שמך בעולם]

אני לא בקיא כלל בהיסטוריה של הנושא, אבל בגלל שאני מכיר קצת את ספרי וחסידי ברסלב כיום, ורעיונות העבודה זרה ("לצדיק האמת שבדור") הנמצאים שם, להבנתי אם היו חכמים שהכירו את חסידות זו ולחמו בה, היה זה בגלל בעיות חמורות אלו ואין טעם לתלות זאת בסיבות צדדיות שגם אם הם חמורים מ"מ אינם מגיעים לחומרת עבודה ל"צדיק" והתקשרות לעבודה זרה.
כפי שהקדמתי איני כותב מידיעה היסטורית כי אם מסברא.

[פרי יהושע]

אני לא בקיא כלל בהיסטוריה של הנושא, אבל בגלל שאני מכיר קצת את ספרי וחסידי ברסלב כיום, ורעיונות העבודה זרה ("לצדיק האמת שבדור") הנמצאים שם, להבנתי אם היו חכמים שהכירו את חסידות זו ולחמו בה, היה זה בגלל בעיות חמורות אלו ואין טעם לתלות זאת בסיבות צדדיות שגם אם הם חמורים מ"מ אינם מגיעים לחומרת עבודה ל"צדיק" והתקשרות לעבודה זרה.
כפי שהקדמתי איני כותב מידיעה היסטורית כי אם מסברא.

כיון שאינך בקי היה ראוי יותר שלא תכתוב, הינך רשאי להביע את התנגדותך הקיצונית מרעיונות אלו, שאף שרובינו כמדומני סולדים מהם לקרוא להם ע"ז אני לא הייתי קורא, אבל לענות על השאלה של פה צריך לדעת מה השורש הן של דבר זה כיום, וכמה זה היה אז, והן האם הם היו יחידים ברעיון זה, או שיש כמה מהחסידים ואף מאלו שהתנגדו לו שגם חשבו ע"ד זו, ותפסו כך את מהות החסידות, כך שגם אם זכותך לחשוב כמו שאתה חושב, יושר אינטלקטואלי אין בתגובה ממין זה.

[משה נטע]

מתי לעשות דברי הצדיק והתקשרות לצדיק בעבודת השם, נחשב לעבודה זרה?
אולי הם מבטלים, במידת מה, צדיקים אחרים. אבל מה יש לזה עם עבודה זרה?

[נקדש את שמך בעולם]

מתי לעשות דברי הצדיק והתקשרות לצדיק בעבודת השם, נחשב לעבודה זרה?
אולי הם מבטלים, במידת מה, צדיקים אחרים. אבל מה יש לזה עם עבודה זרה?

עבודה זרה , הכוונה לעבוד כוח (רוחני) אחר מבלעדי ה' , הרבה מעובדי הע"ז האמינו בה' ואף עבדו אותו וקיימו את תורתו, אך כיוון שעבדו כוחות אחרים הרי שזה ע"ז.
בספרי ברסלב ההשתעבדות לצדיק ככוח רוחני שעושים לו נחת רוח, תפילות, טקסים, וכדו' תופסת מקום נכבד ביותר ואפשר לומר שזה ממש מהנושאים המרכזיים שם, וא"כ זה נחשב לעבודה זרה.
(יש ביטויים שניתן לנסות להוציאם מהמשמעות הפשוטה כך שישמעו פחות מזעזעים, או שימצאו להם איזה שהיא הקבלה בספרי הזוהר והאר"י , אך דעת לנבון נקל, שגם אם ביטוי אחד ניתן להסביר אי אפשר לומר זאת על מאות רבות של ביטויים שמעמידים את 'צדיק האמת' במעמד שקרוב לאלוהות רח"ל).

יש לי הרבה חומר שאספתי מתוך ספרי ברסלב בעבר ובהווה והקו הכללי שם מעמיד את 'הצדיק' בדרגת אל.
אני מקווה שיהיה מי שירים את הכפפה וילקט ויפרסם את תמצית הדברים בשביל להציל מידם (שכידוע עושים הרבה מסיון בשנים האחרונות, ובפרט בקרב בני הישיבות), אני יכול במסגרת הפורום לצטט כמה דברים מתוך הררי החומר, אבל זה לא יהיה ממצה.

כתוב "לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם" אבל אתה למד להבין ולהורות.

עלים לתרופה ש"נ (אגרות רבי נתן, תלמיד ר'נחמן)
אַךְ בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר הִזְהִיר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַל זֶה כִּי כָּל עִנְיָנוֹ הוּא בְּחִינַת הִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד מְאֹד שֶׁיָּכוֹל לְהָרִים וּלְחַדֵּשׁ הַנְּפָשׁוֹת שֶׁיָּרְדוּ וְנָפְלוּ מֵאֲלָפִים שָׁנָה וְכַמָּה גִּלְגּוּלִים עָבְרוּ עֲלֵיהֶם וְכוּ'. וַאֲנִי יוֹדֵעַ וּמַאֲמִין בֶּאֱמֶת שֶׁאֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ יוֹדֵעַ הֵיטֵב בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עִם כָּל הַנְּפָשׁוֹת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִיּוֹם בְּרֹא אֱלהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ עַד הֵנָּה וְעַד הַסּוֹף הָאַחֲרוֹן. וְיוֹדֵעַ כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. וְכָל הַיְדִיעוֹת הַלָּלוּ הֵם אֶצְלוֹ דָּבָר קָטָן. כִּי הִשִּׂיג הַשָּׂגוֹת אֱלהוּת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִתְפֹּס בַּמַּחֲשָׁבָה כְּלָל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בְּךָ כְּלָל.

אגרת נ"ט
וְחַיּוּתָם בְּנֵס עַל יְדֵי חַיּוּת הַנִּמְשָׁךְ בִּדְרָכִים נִפְלָאִים מִבְּרִית מֶלַח עוֹלָם אֲשֶׁר אִלְמָלֵא מִלְחָא לָא הֲוֵי יָכֵל עָלְמָא לִסְבֹּל, וּצְרִיכִין לִזְכֹּר זֹאת הֵיטֵב, כִּי כָּל מַה שֶׁזּוֹכְרִים זֹאת יוֹתֵר שֶׁעִקַּר הַחַיּוּת מֵהַצַּדִּיק יְסוֹד עוֹלָם הַמַּמְתִּיק בְּכָל עֵת מְרִירוּתָא דְּעָלְמָא, עַל יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין עַל עַצְמוֹ חַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּיוֹתֵר, וּמַמְתִּיקִים מֵעַצְמוֹ הַמְּרִירוּת בְּהַמְתָּקוֹת יְתֵרוֹת כִּי בְּוַדַּאי כָּל אֶחָד כְּפִי קֵרוּבוֹ לְהַצַּדִּיק וּכְפִי אֱמוּנָתוֹ בּוֹ כְּמוֹ כֵן נִמְתָּק מְרִירוּתוֹ יוֹתֵר, וּבָזֶה אָנוּ צְרִיכִים לְשַׂמֵּחַ נַפְשֵׁנוּ בְּכָל עֵת, וּלְהַשְׁלִיךְ יְהָבֵנוּ עָלָיו יִתְבָּרַךְ, וְלִבְטֹחַ בּוֹ יִתְבָּרַךְ,

ליקוטי הלכות חושן משפט העושה שליח לגבות חובו ג ב

וְהִנֵּה הַמַּלְוֶה שֶׁגּוֹמֵל חֶסֶד עִם הַלּוֹוֶה וּמַלְוֶה לוֹ מְעוֹתָיו. הוּא בִּבְחִינַת הַצַּדִּיק הַמַּשְׁלִים הַחִסָּרוֹן, כִּי הַהַלְוָאָה שֶׁהֻכְרַח הַלּוֹוֶה לִלְווֹת מֵחֲבֵרוֹ זֶהוּ מֵחֲמַת הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁחָסֵר לוֹ מָמוֹנוֹ וּפַרְנָסָתוֹ. וְהַמַּלְוֶה שֶׁמְּרַחֵם עָלָיו וּמַלְוֶה לוֹ וְגוֹמֵל עִמּוֹ חֶסֶד וּמַשְׁלִים לְהַלּוֹוֶה חֶסְרוֹנוֹ הוּא בִּבְחִינַת הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת רַב חֶסֶד, שֶׁהוּא בְּחִינַת צַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן, שֶׁהוּא מַשְׁלִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת כַּנַּ"ל, אֲבָל הַלּוֹוֶה צָרִיךְ לִזָּהֵר לְשַׁלֵּם בִּזְמַנּוֹ לְהַמַּלְוֶה וְצָרִיךְ לִרְאוֹת שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ בְּעַצְמוֹ מִיָּדוֹ לְיָדוֹ וְלֹא יִשְׁלַח עַל יְדֵי שָׁלִיחַ שֶׁאָז יֵשׁ אַחֲרָיוּת הַדֶּרֶךְ וְהָאַחֲרָיוּת עַל הַלּוֹוֶה, כַּמְבֹאָר הַדִּינִים בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שָׁם. הַיְנוּ, כִּי בְּוַדַּאי הַצַּדִּיק שֶׁדָּבוּק בְּהַתּוֹרָה וְהוּא מַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים לְכָל בָּשָֹר לְהַשְׁלִים כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם. עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הוּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ לָהֶם רוּחַ חַיִּים וּמַשְׁלִים הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם כְּדֵי שֶׁהֵם יַעַבְדוּ אֶת ה' יִתְבָּרַךְ בְּהַחִיּוּת שֶׁמַּמְשִׁיךְ לָהֶם וּבְכָל מַה שֶּׁמַּשְׁפִּיעַ לָהֶם וּמַשְׁלִים לָהֶם, כִּי רַק זֶה עִקַּר הַתַּכְלִית שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה בָּרָא ה' יִתְבָּרַךְ אֶת הָעוֹלָם וּבִשְׁבִיל זֶה הוּא יִתְבָּרַךְ מְקַיֵּם וּמְחַיֶּה אֶת הָעוֹלָם עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁעַל יָדָם מַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים לַכֹּל. וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי שֶׁהֵם יַחְזְרוּ וְיַעַבְדוּ אֶת ה' בַּחִיּוּת הַזֶּה שֶׁמַּמְשִׁיךְ לָהֶם הַצַּדִּיק בְּכָל עֵת וָרֶגַע. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "כֹּל פָּעַל ה' לְמַעֲנֵהוּ". וְעַל כֵּן הָעִקָּר לִהְיוֹת מְקֹרָב לְהַצַּדִּיק וְדָבוּק בּוֹ בֶּאֱמֶת בְּכָל עֵת וָרֶגַע וּבְכָל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁהוּא נוֹשֵׁם וּמַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים יִזְכֹּר תֵּכֶף שֶׁהַנְּשִׁימָה הַזֹּאת שֶׁהִיא הַחִיּוּת שֶׁלּוֹ נִמְשָׁךְ מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁדָּבוּק בְּהַתּוֹרָה וּבַה' יִתְבָּרַךְ וְיִזָּהֵר לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְהַתּוֹרָה וּלְהַצַּדִּיק בְּכָל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה, וְלַעֲבֹד אֶת ה' יִתְבָּרַךְ בְּכָל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ" - עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה תְּהַלֵּל יָהּ. וְזֶה בְּחִינַת הֶבֶל נָחֵית הֶבֶל סָלִיק (תִּקּוּנֵי זֹהַר תִּקּוּן סט צו), כִּי הָאָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ שֶׁהוּא חִיּוּתוֹ הוּא מַכְנִיס רוּחַ וּמוֹצִיא רוּחַ כַּיָּדוּעַ, הַיְנוּ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֵּדַע וְיִזְכֹּר בְּכָל עֵת שֶׁבְּכָל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה הוּא מַמְשִׁיךְ וּמַכְנִיס רוּחַ חַיִּים מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת. וְתֵכֶף וּמִיָּד צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהַעֲלוֹת וּלְהוֹצִיא הָרוּחַ חַיִּים בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּתוֹרָה אוֹ תְּפִלָּה אוֹ כִּסּוּפִין וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וּרְצוֹנוֹת טוֹבִים לַה' יִתְבָּרַךְ וְכַיּוֹצֵא בִּבְחִינַת כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ - עַל כָּל נְשִׁימָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁהַצַּדִּיק הוּא בִּבְחִינַת מַלְוֶה, כִּי הָרוּחַ חַיִּים שֶׁמַּמְשִׁיךְ הוּא בִּבְחִינַת הַלְוָאָה שֶׁהוּא מַלְוֶה לְהָאָדָם הָרוּחַ חַיִּים כְּדֵי שֶׁאַחַר כָּךְ יְסַלֵּק וִישַׁלֵּם חוֹבָתוֹ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַה' יִתְבָּרַךְ עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁכֵֵּן 'חוֹבַת' כָּל הַיְצוּרִים לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וּמִי שֶׁהוּא דָּבוּק בְּהַצַּדִּיק בֶּאֱמֶת בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל, הוּא מְסַלֵּק חוֹבָתוֹ מִיָּד, לְיַד הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא דָּבוּק בְּהַצַּדִּיק בֶּאֱמֶת וּמַמְשִׁיךְ הָרוּחַ חַיִּים מֵהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ וְכֵן מַחֲזִיר הַחִיּוּת וּמַעֲלֵהוּ לְהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא דָּבוּק בְּהַצַּדִּיק וְכָל כַּוָּנַת עֲבוֹדָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ הוּא שֶׁתַּגִּיעַ הָעֲבוֹדָה וְהַתְּפִלָּה לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְהוּא יַעֲלֶה אוֹתָהּ לְמָקוֹם הַצָּרִיךְ. וְכַמְבֹאָר כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁעִקַּר הַתְּפִלָּה וְהָעֲבוֹדָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּהִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ דָּבוּק וּמְקֹרָב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת אֲזַי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק עָלָיו אֲזַי אֵינוֹ מַחֲזִיר הָרוּחַ חַיִּים תֵּכֶף לְהַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ רַק עַל יְדֵי בְּחִינַת שָׁלִיחַ.

כאמור זה מעט מזעיר וכל ספריהם מלאים בזה בכל מקום.

[מעט דבש]

viewtopic.php?p=48815#p48815

viewtopic.php?p=5548#p5548

viewtopic.php?p=5494#p5494

viewtopic.php?f=7&t=5801&p=49326&hilit#p49326

viewtopic.php?f=7&t=17207

viewtopic.php?p=130697#p130697

[פרי יהושע]

ר' נקדש, היכן מצאת בכל הציטוטים האלה שהפכו אותו לאלוהים, אולי לנביא או בעל רוה"ק אבל לא לאלוהים, ובוודאי גם אני סבור שזה מעין סגנון מוגזם, אני לא מאמין שכאנשים מאד חכמים הם לקחו זאת כפשוטו ממש, זה רק מין סגנון כזה, [כמובן שהם האמינו בדרגתו הרוחנית הנשגבת, אבל לא עד כדי כך כפשוטו ממש, זה רק מעין סגנון שאימצו לעצמם באותה השעה], כך או כך אין בזה כפירה, ומסיון מעולם לא היה שם, רדיפות אכן רדפו אותם מאז ועד היום.

[משה נטע]

אני יכול גם להוסיף, שבעוד הציטוטים שהבאתם (ואני יכול להביא עוד) הם לא בדיוק חד משמעית מאלילים את רבי נחמן זי"ע, ישנם הרבה יותר ציטוטים בעליונותו של הקב"ה ואמונה בו בלבד שהוא הכל יכול. אתם יכולים לחלוק עליהם בגדר מה תפקידו של הצדיק, אבל עדיין איני רואה בזה ע"ז.
חוץ מזה, שהרה"ק בעל שומר אמונים זי"ע, שאמונה אצלו היה הדבר הכי גדול שעורר עליו, כן אחז מספרי ברסלב ומצטט מהם בספריו.
מה גם שלומר שזה מה שהפריע לגדולי החסידות בברסלב הוא קצת רחוק מהמציאות, דבר ראשון כי ראינו מתלמידיהם שמביאים בשמם שההתנגדות הייתה על דברים אחרים (שהוזכרו לעיל). דבר שני, שאם אתם מגדירים את ברסלב כע"ז בגלל סגנון ההתייחסות לצדיק, אתם יכולים בקלות להפוך את כל דרך החסידות לע"ז בצורה כזאת ח"ו.

[נקדש את שמך בעולם]

ר' נקדש, היכן מצאת בכל הציטוטים האלה שהפכו אותו לאלוהים, אולי לנביא או בעל רוה"ק אבל לא לאלוהים, ובוודאי גם אני סבור שזה מעין סגנון מוגזם, אני לא מאמין שכאנשים מאד חכמים הם לקחו זאת כפשוטו ממש, זה רק מין סגנון כזה, [כמובן שהם האמינו בדרגתו הרוחנית הנשגבת, אבל לא עד כדי כך כפשוטו ממש, זה רק מעין סגנון שאימצו לעצמם באותה השעה], כך או כך אין בזה כפירה, ומסיון מעולם לא היה שם, רדיפות אכן רדפו אותם מאז ועד היום.

בברסלב יש עניין מאד חשוב שנקרא תמימות ופשיטות ורבם ציווה מאד להתרחק מדיונים באמונה ומחקירות,ואכן עינינו רואות שרוב המצטרפים לברסלב בעשרות השנים האחרונות הינם אנשים פשוטים מאד, כך שלהגדיר אותם כ"אנשים מאד חכמים שאין חשש שיקחו זאת כפשוטו ממש" זו הגדרה רחוקה מהחסידות הנ"ל. (ואכן רוב הברסלבים לפחות הפשוטים שבהם מקבלים דברים אלו כפשוטם).

הדיון האם ברסלב נחשב ע"ז תלוי בדיון מהי ע"ז, דהיינו, ישנם אנשים שחושבים משום מה שכל עוד ואדם מאמין בעליונותו של ה' כבר לא שייך לכנות זאת ע"ז, דעת רבותינו שוללת זאת בצורה מוחלטת, ואמרו שחלק גדול מעובדי הע"ז בעבר האמינו בה' ככוח עליון רק שיעבדו עצמם לכוחות שתחתיו (וכן עולה מכתבי הע"ז שנשתירו עד היום).כתוב למשל בחז"ל שנבוכדנצר עשה את דניאל לאלוה בעוד שהוא עצמו שיבח את אלוהי דניאל "אלהא דאלהין"
בברסלב מיחסים כוח לרבם שיכול לתקן את כולם (רק דיו לתלמיד שיהיה כרבו) ויודע מה קורה בכל העולם ומוריד שפע לעולם, והעבודה צריכה להיות רק דרכו ואליו (והוא יעשה איתה מה שצריך) ואין קשר עם הקב"ה בלעדיו (רק בבחינת שליח), וצריך לדקדק בתורתו כמו בתורה, וצריך להתוודות לפניו על החטאים והוא מוחל עוונות (ואינו מקפיד על השגגות רק על הזדונות).
מקובל אצל כל רבותינו שהנצרות נחשבת עבודה זרה ורבבות מסרו את נפשם בשביל לא להתנצר, אני כמעט לא רואה הבדל בין הציטוטים הנ"ל לציטוטים מהנצרות (שגם אצלהם הקב"ה מעל אותו האיש ונחשב בחינת "אב").
ציינתי כבר שגם אם אפשר להסביר שניים שלושה מאמרים שהם "מעין סגנון מוגזם" וכבר מצאנו כעין זה במקומות אחרים, אין אפשרות בשום אופן לומר זאת בברסלב שההתיחסות ל'צדיק' חסרת כל פורפורציה,
הן בעוצמת ההתיחסות והן בכמות.

מה שכתבת שאין מסיון בברסלב, כנראה זה נובע מחוסר ידיעה, הם משקיעים מאד בבחורים ואברכים צעירים בעיקר ליטאים ומוציאים עלונים מיוחדים עברם (בעלונים המיועדים למתקרבים הם מרסנים את ההתבטאויות) למשל עלון 'התקבצו' היוצא בקביעות ומיועד לבני ישיבות ו'אגרת לבן דורנו' שחוברה על ידי גלינסקי שבעצמו היה ליטאי ומיועדת לליטאים כמו כן אני יודע על ארגון סעודות שבת למתקרבים ומימון נסיעות לאומן וכדו'.


צירפתי את העלון האחרון של הקבצו

[פרי יהושע]

ר' נקדש, היכן מצאת בכל הציטוטים האלה שהפכו אותו לאלוהים, אולי לנביא או בעל רוה"ק אבל לא לאלוהים, ובוודאי גם אני סבור שזה מעין סגנון מוגזם, אני לא מאמין שכאנשים מאד חכמים הם לקחו זאת כפשוטו ממש, זה רק מין סגנון כזה, [כמובן שהם האמינו בדרגתו הרוחנית הנשגבת, אבל לא עד כדי כך כפשוטו ממש, זה רק מעין סגנון שאימצו לעצמם באותה השעה], כך או כך אין בזה כפירה, ומסיון מעולם לא היה שם, רדיפות אכן רדפו אותם מאז ועד היום.

בברסלב יש עניין מאד חשוב שנקרא תמימות ופשיטות ורבם ציווה מאד להתרחק מדיונים באמונה ומחקירות,ואכן עינינו רואות שרוב המצטרפים לברסלב בעשרות השנים האחרונות הינם אנשים פשוטים מאד, כך שלהגדיר אותם כ"אנשים מאד חכמים שאין חשש שיקחו זאת כפשוטו ממש" זו הגדרה רחוקה מהחסידות הנ"ל. (ואכן רוב הברסלבים לפחות הפשוטים שבהם מקבלים דברים אלו כפשוטם).

הדיון האם ברסלב נחשב ע"ז תלוי בדיון מהי ע"ז, דהיינו, ישנם אנשים שחושבים משום מה שכל עוד ואדם מאמין בעליונותו של ה' כבר לא שייך לכנות זאת ע"ז, דעת רבותינו שוללת זאת בצורה מוחלטת, ואמרו שחלק גדול מעובדי הע"ז בעבר האמינו בה' ככוח עליון רק שיעבדו עצמם לכוחות שתחתיו (וכן עולה מכתבי הע"ז שנשתירו עד היום).כתוב למשל בחז"ל שנבוכדנצר עשה את דניאל לאלוה בעוד שהוא עצמו שיבח את אלוהי דניאל "אלהא דאלהין"
בברסלב מיחסים כוח לרבם שיכול לתקן את כולם (רק דיו לתלמיד שיהיה כרבו) ויודע מה קורה בכל העולם ומוריד שפע לעולם, והעבודה צריכה להיות רק דרכו ואליו (והוא יעשה איתה מה שצריך) ואין קשר עם הקב"ה בלעדיו (רק בבחינת שליח), וצריך לדקדק בתורתו כמו בתורה, וצריך להתוודות לפניו על החטאים והוא מוחל עוונות (ואינו מקפיד על השגגות רק על הזדונות).
מקובל אצל כל רבותינו שהנצרות נחשבת עבודה זרה ורבבות מסרו את נפשם בשביל לא להתנצר, אני כמעט לא רואה הבדל בין הציטוטים הנ"ל לציטוטים מהנצרות (שגם אצלהם הקב"ה מעל אותו האיש ונחשב בחינת "אב").
ציינתי כבר שגם אם אפשר להסביר שניים שלושה מאמרים שהם "מעין סגנון מוגזם" וכבר מצאנו כעין זה במקומות אחרים, אין אפשרות בשום אופן לומר זאת בברסלב שההתיחסות ל'צדיק' חסרת כל פורפורציה,
הן בעוצמת ההתיחסות והן בכמות.

מה שכתבת שאין מסיון בברסלב, כנראה זה נובע מחוסר ידיעה, הם משקיעים מאד בבחורים ואברכים צעירים בעיקר ליטאים ומוציאים עלונים מיוחדים עברם (בעלונים המיועדים למתקרבים הם מרסנים את ההתבטאויות) למשל עלון 'התקבצו' היוצא בקביעות ומיועד לבני ישיבות ו'אגרת לבן דורנו' שחוברה על ידי גלינסקי שבעצמו היה ליטאי ומיועדת לליטאים כמו כן אני יודע על ארגון סעודות שבת למתקרבים ומימון נסיעות לאומן וכדו'.


צירפתי את העלון האחרון של הקבצו

שבוע טוב

ר' נקדש, אני מבין שהנושא "בוער" לך ואתה מתעניין בו בבחינה של "הווה", אבל לא זה היה הנושא כאן, כאן הועלתה שאלה בבירור העניין ההיסטורי לא פחות ולא יותר [ולכן לא נכון לומר שכיון וכיום האנשים שם "פשוטים" שכך היה תמיד, ואין שום קשר במה שר"נ קרא לעזוב את החקירה ולעבוד ה' בתמימות, כל אלו שהיו תלמידיו מהדור הראשון לפחות היו מופלגים בחכמה בכל חלקי התורה וגם יד ורגל היה להם בחקירה יותר מאשר אלו שהתנגדו להם, אלא שסברו שאכן אין זו הדרך הנכונה וצריך להשתדל לברוח מכך].

בקשר לציטוטים על "צדיק" במשנת ברסלב, זה בוודאי חשוב בשורש הדבר לברר האם אצלם היה הדבר הזה שונה מאשר בכל החסידויות באופן קיצוני, הייתי שמח שתצטט היכן קראת במשנת ברסלב שיש להתוודות על החטאים לפני הצדיק והוא מכפר עליהם.

באופן כללי הלא ידוע שהצדיק הוא בבחינת יסוד והמלכות [שהיא הספירה האחראית בפועל על "עולם המעשה"] מתוקנת ע"י היסוד וחוזרת לשורשה, ומכאן הנושא של הצדיק, כמובן שצריך מאד להיזהר מהגשמה בדרך זו, האם בברסלב עברו את המידה, מכל מה שאני קראתי לא התרשמתי כך, ושוב עזוב כרגע מה שקורה היום,

[אריך]

האם מישהו כאן קרא את הספר "לוחמי התמורות" של ר' ארז משה דורון (אחד הזרמים בברסלב)?
מדובר בסיפור בדיוני שהוא כמין משל למלחמת הטוב ברע. הספר מאד יפה והכתיבה קסומה ומטלטלת. דבר אחד הפריע לי. יש שם שתי דמויות-על: 'מחולל התמורות' שהוא הקב"ה, ו'בעל התמורות' שהוא הצדיק האמת (זה לא כתוב במפורש אבל זה ברור). ברור שמחולל התמורות הוא מלמעלה, אבל יש שם יותר מדי נהייה וכמעט סגידה לבעל התמורות, ובכלל מה כינוי זה אומר? שיש לו בעלות? צרם לי. וחבל.

[מקורות]

על עניין התקשרות לצדיק בתורת ברסלב, ולמה אין זה בכלל ע"ז חלילה, ראה חיי נפש מאת הרב גדליה אהרן קעניג זצ"ל, שנדפס בתשכ"ח עם הסכמות של הבית דין של העדה חרדית (הישן עם הראב"ד רבי פנחס עפשטיין זצ"ל) ושאר גדולים שמחוץ לברסלב. - נמצא באוצר.

[לעומקו של דבר]

העניין ארוך, אבל עכ"פ זה פשוט שמי שכותב שלברסלב אין "מסיון", לא מדבר על ברסלב שכולנו מדברים עליה. וה"ז כמי המפרשן את חס"ג ובתוה"ד כותב שהם הולכים עם שטריימל.

[לעומקו של דבר]

קצת עובדות אולי לא כולם ידועות.
===
באופן כללי אפשר לייחס חלק מחריפות התנגדות ל"מסיון" ולקיחת בנים מחיק הוריהם ולאו דווקא להתנגדות אידאולוגית פרופר.
===
ב' ויואל משה היה אולי הבולט ביותר בעולם החסידות של אחר השואה בתמיכה במוהר"ן. מוזכר גם בספריו בלשון גדולה מאוד. (בפי יבל"ח רי"מ שכטר שגורים עוד כמה לשונות כאלו). אבל מחסיד סאטמאר נאמן שמעתי שהייתה משנה אחרונה בעניין (אולי אפילו חרטה מסויימת).
===
ממקורות יודעי דבר שמעתי שבגור לא הייתה מעולם התנגדות לברסלב. לאדמו"ר שליט"א אף יש שיעור קבוע בליקו"מ. ("שיעור" כוונתו לאו דווקא הרצאה). רק שבפולין היה מאבק על אברכים, וברסלב הייתה היחידה שהצליחה לקחת אברכים מגור. (ברסלב כידוע הצליחה בפולין. הם טוענים שר' מאיר שפירא למשל בסוף ימיו כבר היה ברסלבער בשלמות).
===
מה שלא יעזור לאף אחד, זה מה שאמר רימ"ש הנ"ל ביא"צ של מוהרנ"ת, שלמעשה תורתו של ר' נחמן נמצאת היום בכל מקום, אם בשמו ואם לא בשמו, וגם במקומות שאסור להזכיר את שמו. ומבקש אמת לא יוכל להתווכח עם זה.

[איש גלילי]

האדמו"ר ממכנובקא זצ"ל (מבית טשערנוביל) אמר: אין דער היים (לא שייך לתרגם מילולית, הכונה היא מעין 'אצלנו') ברסלב וחב"ד היו מחוץ לתחום, אבל בתקופות הקשות ברוסיא הם החזיקו את עצמם הכי יפה!

[לעומקו של דבר]

האדמו"ר ממכנובקא זצ"ל (מבית טשערנוביל) אמר: אין דער היים (לא שייך לתרגם מילולית, הכונה היא מעין 'אצלנו') ברסלב וחב"ד היו מחוץ לתחום, אבל בתקופות הקשות ברוסיא הם החזיקו את עצמם הכי יפה!

מילולית התרגום "בבית".
משפט יפה.

[משה נטע]

האדמו"ר ממכנובקא זצ"ל (מבית טשערנוביל) אמר: אין דער היים (לא שייך לתרגם מילולית, הכונה היא מעין 'אצלנו') ברסלב וחב"ד היו מחוץ לתחום, אבל בתקופות הקשות ברוסיא הם החזיקו את עצמם הכי יפה!

הוא ז"ל התכוון לומר שבכך רואים שהם לא כמו שהתייחסו אליהם קודם?

[נקדש את שמך בעולם]

שבוע טוב

ר' נקדש, אני מבין שהנושא "בוער" לך ואתה מתעניין בו בבחינה של "הווה", אבל לא זה היה הנושא כאן, כאן הועלתה שאלה בבירור העניין ההיסטורי לא פחות ולא יותר [ולכן לא נכון לומר שכיון וכיום האנשים שם "פשוטים" שכך היה תמיד, ואין שום קשר במה שר"נ קרא לעזוב את החקירה ולעבוד ה' בתמימות, כל אלו שהיו תלמידיו מהדור הראשון לפחות היו מופלגים בחכמה בכל חלקי התורה וגם יד ורגל היה להם בחקירה יותר מאשר אלו שהתנגדו להם, אלא שסברו שאכן אין זו הדרך הנכונה וצריך להשתדל לברוח מכך].

בקשר לציטוטים על "צדיק" במשנת ברסלב, זה בוודאי חשוב בשורש הדבר לברר האם אצלם היה הדבר הזה שונה מאשר בכל החסידויות באופן קיצוני, הייתי שמח שתצטט היכן קראת במשנת ברסלב שיש להתוודות על החטאים לפני הצדיק והוא מכפר עליהם.

באופן כללי הלא ידוע שהצדיק הוא בבחינת יסוד והמלכות [שהיא הספירה האחראית בפועל על "עולם המעשה"] מתוקנת ע"י היסוד וחוזרת לשורשה, ומכאן הנושא של הצדיק, כמובן שצריך מאד להיזהר מהגשמה בדרך זו, האם בברסלב עברו את המידה, מכל מה שאני קראתי לא התרשמתי כך, ושוב עזוב כרגע מה שקורה היום,

א. אני אכן שמתי לב שהנושא הוא על ההיסטוריה אבל כיון שזה הגיע לאספקלריה חשבתי שזה בסדר אף אף אם זה לא תואם בדיוק את כותרת האשכול,
כמו כן אני סבור שאם אכן אני צודק בביקורתי הרי שזה סיבה מספיקה להתנגד אליהם גם בעבר ולא רק בהווה.
ב. אף אם נכון הדבר מבחינה היסטורית (דבר שאיני משוכנע בו כלל) שבעבר היו 'מופלגים בחכמה בכל חלקי התורה וגם יד ורגל היתה להם בחקירה' ,מכל מקום כיון שבברסלב מתנגדים לעיסוק בשאלות אמונה וחקירה והם דורשים ממתקרביהם תמימות ופשיטות ואעפ"כ לא נמנעו מלכתוב בשפה כזו שהיא גבולית מבחינת משמעותה, הרי שלא סברו שזה חמור אם יהיו מתקרבים שיבינו את הדברים כפשוטם וכתמימותם.
ג. בעניין וידוי לפני הצדיק (דבר שכמדומני מרכזי מאד בנצרות) כתבו על זה הרבה

ראה למשל ליקוטי תפילות תפילה ד'

וְעַל כָּל אֵלֶּה תְּזַכֵּנוּ בְּרַחֲמֶיךָ לְהִתְוַדּוֹת וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְהֶחָכָם שֶׁבַּדּוֹר עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ וַעֲווֹנוֹתֵינוּ וּפְשָׁעֵינוּ, שֶׁחָטָאנוּ וְשֶׁעָוִינוּ וְשֶׁפָּשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ מִנְּעוּרֵנוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה, לְמַעַן יְכַפֵּר עָלֵינוּ עַל-יְדֵי חָכְמָתוֹ וְעַנְוְתָנוּתוֹ, וְיוֹרֶה לָנוּ הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת, אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֵךְ בָּהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה, וְעַל יָדוֹ תְּזַכֶּה אוֹתָנוּ לִהְיוֹת נִכְלָל בְּאֵין סוֹף וְנִזְכֶּה לְבַטֵּל עַצְמֵנוּ בֶּאֱמֶת, עַד אֲשֶׁר נָבוֹא לְהִתְפַּשְּׁטוּת הַגַּשְׁמִיּוּת.
וְאִם, חַס וְשָׁלוֹם, חַטֹּאתֵינוּ הַמְרֻבִּים גָּרְמוּ לַעֲשׂוֹת מָסָךְ הַמַּבְדִּיל בֵּינֵינוּ וּבֵין הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁיִּהְיוּ נֶעְלָמִים וְנִסְתָּרִים מֵעֵינֵינוּ, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהוֹצִיא לָאוֹר תַּעֲלוּמוֹת וְהַסְתָּרַת צַדִּיקֵי הָאֱמֶת, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁאַתָּה בְּעַצְמְךָ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תְּזַכֶּה אוֹתָנוּ וְתַעֲזֹר לָנוּ לִזְכּוֹת וּלְהַגִּיעַ לְכָל מַה שֶּׁבִּקַּשְׁנוּ מִלְּפָנֶיךָ, וּוִדּוּי דְּבָרִים שֶׁהִתְוַדֵּיתִי לְפָנֶיךָ, יִהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ הִתְוַדֵּיתִי לִפְנֵי הֶחָכָם וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר וְכָל הַמַּעֲלוֹת וּמִדּוֹת טוֹבוֹת וּבִטּוּל תַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת וְכָל שְׁאָר הַמַּעֲלוֹת טוֹבוֹת, שֶׁהָיִינוּ יְכוֹלִים לִזְכּוֹת עַל יְדֵי צַדִּיקֵי הָאֱמֶת.
(נוסח זר ביותר, וידוי שהתודה לפני הקב"ה יהיה חשוב כאילו התודה לפני הצדיק, ומי נתלה במי)

ליקוטי מוהר"ן קע"ז

(בַּמִּדְבָּר י"ד) : וַיּאמֶר י"י סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיך רָאשֵׁי תֵּבוֹת כּוֹסִי כִּדְבָרֶך דָּבָר רָאשֵׁי תֵּבוֹת דִּשַׁנְתָּ בַּשֶּׁמֶן ראשִׁי כִּי יֵשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כּחַ, כְּשֶׁשׁוֹתִין יַיִּן לִפְעָמִים לִמְחֹל עֲווֹנוֹת עַל יְדֵי זֶה כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יוֹמָא עו). שֶׁיַּיִן יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי בְּחִינוֹת זָכָה נַעֲשֶׂה ראשׁ וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה ראשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת מחִין עַל יְדֵי זֶה הוּא יָכוֹל לְכַפֵּר עֲווֹנוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי ט"ז) : "וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה" וְזֶהוּ: "וַיּאמֶר ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶך" כִּי דָּבָר הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת "דִּשַּׁנְתָּ בַּשֶּׁמֶן ראשִׁי" כַּנַּ"ל שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת הַמּחִין [שֶׁהֵם בְּחִינַת (שְׁמוֹת ל) : "שֶׁמֶן מִשְׁחַת קדֶשׁ" בְּחִינַת (תְּהִלִּים קל"ג) "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָראשׁ" כַּיָּדוּעַ] וְזֶה: "וַיּאמֶר ה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶך" שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת "כּוֹסִי" כַּנַּ"ל וְזֶהוּ: "סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶך" שֶׁהַסְּלִיחָה כִּדְּבָרֶך דַּיְקָא כְּפִי בְּחִינַת "דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן ראשִׁי" שֶׁאַתָּה זוֹכֶה הַיְנוּ כְּפִי הַמּחִין שֶׁזּוֹכֶה הַצַּדִּיק הָאֱמֶת עַל יְדֵי שְׁתִיַּת הַיַּיִן כְּמוֹ כֵן זוֹכֶה לִסְלִיחוֹת עֲווֹנוֹת כִּי עִקַּר הַסְּלִיחָה עַל יְדֵי הַחָכְמָה וְהַמּחִין הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמְּקַבֵּל בִּבְחִינַת "וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה" כַּנַּ"ל

חיי מוהר"ן ש"ד

שָׁמַעְתִּי בְּלִיפֶּוִיץ שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִם אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ דְּשָׁם וְאָמַר מָה אַתֶּם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְכִי מַסְפִּיקִים יְמֵיכֶם וְכחֲכֶם כֻּלְּכֶם לְתַקֵּן פְּגָם אֶחָד מִמַּה שֶּׁקִּלְקַלְתֶּם. רַק אֲנִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בִּשְׁבִילְכֶם וְיֵשׁ לְאֵל יָדִי לְתַקֵּן הַכּל כָּל מַה שֶּׁקִּלְקַלְתֶּם עַד הֵנָּה רַק הָעִקָּר מֵעַתָּה לא תַעֲשׂוּ עוֹד. וַאֲפִילּוּ מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה אֵינִי מַקְפִּיד עַל הַשְּׁגָגוֹת שֶׁתַּעַבְרוּ חַס וְשָׁלוֹם רַק הָעִקָּר שֶׁעַל כָּל פָּנִים תִּשְׁמְרוּ עַצְמְכֶם מִמֵּזִיד וְעוֹד דִּבֵּר מִזֶּה הַרְבֵּה.

ד. מה שכתב על מהות הצדיק בספירות, לצערי לא זכיתי להבין בזה, אבל גם אם עוטפים עבודה זרה בפרצופים וזיווגים זה לא מטהר את השרץ, אני מאמין שירבעם היה יותר מקצועי בזה וראה מה שכתב בקנאת ה' צבקות לרמח"ל בעניין הציטוטים שהביאו השבתאים מהזוהר


זו קשה מן הראשונה, כי השקר המפורסם - נקל להמלט ממנה, והכל יודעים כי אחד אלהינו ואין עוד אחר, וצדיק באמונתו יחיה, להסיר ממנו תבנית כל גוף וכל מקריו. וכאשר לא ירע דברו אשר בפי נביאיו הזכיר, ואת שמו במקרה הגוף האלה, כי ידענום אשר המה למשל ולמליצה - כן לא ירעו ולא ישחיתו חכמת איש ישר אם מצאנום בפי חכמיו. אך אלה רשעים העמיקו שאולה, העמיקו לסתיר עצה. והיה במחשך מעשיהם ולקצווי הרים ירדו, אל מוסדות חכמת האמת. ובהקדמות נאמנות לפנים, אשר נראות מיוסדות על אדני האמת והצדק, ואינם אלא דברי און ומרמה, הדח הדיחו שלמים וכן רבים בשלום שאול. והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם, כי עבירה גוררת עבירה, ותחת כי עזבנו מקור חיים את ה', ביום דבר ה' אלהינו בפי נביאיו יום השכם ושלוח, ותתך עלינו הרעה הזאת, לשמוע בקול נביאי השקר להתעותינו מדרכיו. הלא היא כתובה בספר התורה - ועבדת שם אלהים אחרים וכו', כי אין לך עבודה זרה מזו. קינה היא וקוננוה. קנאה היא ותהי לקנאה:
רקב עצמות קנאה, כעש לישראל וכרקב לבית יהודה, נגע הצרעת, צרעת ממארת הזה. וזרע השקר, דנבט נבט, ויוצא פרח ויצץ ציץ, ויגמול רעה תחת טובה, כעל כל אשר יגמלנו ה'. כי הוא רצה וגילה לנו מסתורין שלו ברחמים גדולים, כח מעשיו הגיד. לעמו ובריתו להודיעם. ומדויל ידיה משתלם לשלוח הזמורה אל אפם, ולמרות עיני כבודו. מי ישמע ולא ידמע! כי לולי בעם הארץ וכסילים לא יבינו כן היתה הרעה הזאת, אמרנו - אין חפץ בכסילים. אך אשר יד השרים והסגנים מאצילי בני ישראל, והמה חכמים מחוכמים, כבר היתה במעל בראשונה. ומי יודע אם לעת כזאת כל חכמי ישראל כבר נמלטו נסעו מזה אם לא:
אמת הדבר, כי חשכת הגלות החשיכה עיניהם של ישראל. אבדה עצה מבנים, נסרחה חכמתם. והדברים, דברי הרשב"י זללה"ה וחביריו, סתומים וחתומים, ומראיהם כמו זר נחשבו, ויהי לאשר היה להכשל בם. אך כבר הקדמתנו התורה הקדושה (דברים יג, ב), "כי יקום בקרבך נביא" וכו'. אשר על כן לא יפול לב האדם אל אשר לא נכון, לעבור אפילו על דקדוק קל של סופרים. כי אפילו אם יראה לעיניך שמדברי הרשב"י נראה כן - תדע ודאי שאין הדבר כן. ועל אשר לא שמעת - תאמר לא שמעתי, ואל בינתך אל תישען, כי חתומים הדברים עד עת קץ. כי למה יתגאה האדם להבל דמה, לדעת כל מעשי האלהים אשר עשה, אלא עד אשר תשיג ידו, והשאר יהא מונח עד שיבוא אליהו ז"ל:

[פרי יהושע]

אני מודה שהציטוטים האלו של ר' נקדש הם מעל להבנתי הדלה.