עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

[משולש]

שם בפתיחה לספר פאת השלחן בעמ' 11 בטור השמאלי למעלה הוא כותב נגד אלו שעלו לארץ ללא נשותיהם, וזה מתאים למה שכתב בחזון ציון שר' הלל עלה בתחילה לבדו.

[משולש]

בקול התור ובפזמונים כתוב הרבה על האמונה בשנת ת"ר שלפי הגר"א היתה צריכה להיות שנת מפנה באתחלתא דגאולה.


ובמאמר של ר' יושעה משנת תרכ"ו בעיתון המגיד הוא כותב:

ואכן אחרי אשר כהתוך הכסף נותכנו ונצרפנו פתאום אחרי שנת הת"ר נשכחו מלב הצרות הראשונות. ולולא המחסור הרודה בעם אשר יסבלוהו בלב נכון ורוח שוקטה, לבב כולנו שמח לראות איך פתאום לעינינו היתה ירושלים מחורב שממה לארמונות מלכים, ממעונות פראים למושב שרים וחכמי לב. שאלו עתה, אחינו! האין בכל קריות תבל עיר גולה אשר היתה לפנים קריה עליזה ועתה שאיה יוכת שעריה וגם אבד זכרה ומדוע לא נטו כל מלכי ארץ קום עליה לשוב לבנותה כאשר עושים בעת הזאת לירושלים? שאלו מה בחרו מלכי העמים בשנים עשרה [השנים] האחרונות האלה אשר בהם הקימו בחוניהם הרחיבו ארמונותיהם הטו משכנם כבודהם? מה זה הי' ליושב הארץ בשנים האחרונות האלה אשר התעוררו כאחד לבנות בנינים נשגבים בכל שוקי ירושלים והחצרות והבתים הנשמות והנהרסות בצורות ישבו בעוז והדר? בשלשת חלקי העיר לבד מהחלק מזרחית צפונית ששם הר הבית ומקום המקדש וקדשיו ובתי מלכי יהודה וחצריהם וטירותם הנראים גם היום במעי מפלתם הוע עודנו חרב לעינינו כבראשונה. מי ימלל לירושלים בהשמה ולעם הק' השוממים עליה בעוני וכל מחסור וחיים חיי צער מאשר יקדישו בני ישראל בקריות חוצות אשר יתנחלו בתוך העיר חצרות גדולות וטובות ויקימו משכנות לאביר יעקב ומתוכם בהוד הדרת קודש עומדת לנס כבוד בית יהודה הבית הכנסת הגדולה והמעטירה הכלולה בהודה והדרה בחצר רבינו יהודה החסיד ז"ל אשר ראוה מלכים ויפארוה שרים ומצוקי תבל ויהללוה. ראו עתה כי אך אחת אחת מיעודי חוזינו באו ויבואו כגשם לנו. או מי הוא אשר טח מהשכיל לבבו על כל החדשות ההווים לבקרים שהמה מחזיונות נביאינו יעודי חוזינו.


דברי הגר"א על שנת ת"ר "שש מאות שנה" מהספר יהל אור

הגרא שנת תר.png (37.17 KiB) נצפה 9264 פעמים

מתלמיד הגר"א:

[איש-אחד]

כדאי לקרוא בעיון את דברי הרגש שכותבים כל תלמידי הגר"א במכתב אל הגולה בשנת תק"ע. והקורא הישר יראה שמטרת עלותם לארץ ישראל היתה לרומם את קרן השכינה ולהוציא את ארץ ישראל מחורבה ומשממותה ולעורר האהבה הישנה לקראת הגאולה השלמה.

https://tablet.otzar.org/he/pages/?&res ... ook=151276

הישר? אתה פשוט מכניס בפיהם דברים שכלל לא אמרו וכתבו!
הם כלל לא כותבים על הוצאת אר"י מחורבנה ושממונה הגשמי אלא הרוחני. הם מדברים על כך שהארץ חוזרת להיות מרכז התורה, שחוזר אליה קול לומדי התורה ומקדישי חייהם ללימוד התורה באמצעות ביהמ"ד שהקימו ע"ש הגר"א, לא על בניה פיזית של הארץ. כמו שכותב ר"ח כ"ץ (רבה הראשון של קהילת הפרושים) שהרוב הגדול של בני הקהילה עלו לאר"י כדי להקדיש חייהם לתורה ועבודת ה׳. זו היתה המהות של הקהילה ותכלית עלייתם לאר"י. זה מה שהם כותבים, הא ותו לא.

ובענין שנת ת"ר, זה הזוי לחשוב שעלו בסוף שנות התק"ס בגלל אמונה בקץ בת"ר, 30 שנה מאוחר יותר. היתה התעוררות של עליה בשנות התק"ץ לקראת הת"ר, זה הגיוני, אבל לא 30 שנה קודם לכן.
מה גם שהחת"ס לדוג׳ שכתב על קץ בשנת ת"ר, כתב ודיבר 30 שנה קודם לכן על קץ אחר - תק"ע בשופר גדול. והיו עוד קצים בדרך, תקע"ב, תקע"ח ותק"פ ועוד.
אין אף לא אחד מתלמידי הגר"א העולים בסביבות התק"ע שקישר את עלייתו אז עם שנת ת"ר 30 שנה מאוחר יותר, ולמעשה אפילו לא לקץ של תק"ע.
(אנקדוטה, באגרתם משנת תק"ע הם כותבים את השנה כשנת צפ"ת ולא כשנת תק"ע בשופר גדול, לא שזה מוכיח משהו, ועדיין)

[משולש]

אם תראה את הדברים לתלמיד חכם ממוצע, הוא יגיד לך שהם מבית מדרשו של הרב קוק.

הארץ מבשרת, הארץ מתעוררת, ארץ מה לשון אומרת:
זכרתי ימים הייתי ממלכת גברת, ביד השם עטרת תפארת,
גם עתה בי לא שום דבר נחסרת, בי התורה מתבררת,
בי היראה מתגברת, בי הנשמה משוחררת
מעוונותיה החקוקים בעט ברזל ועופרת,
ומדוע אני שחרחורת, בזויה מכבודי ושוממה מיושביי, ואני שכולה וגלמודה?
הלא אני ארץ חמדה, חמדת העליונים והתחתונים... מדוע אני מושפלת לכל דבר
שבקדושה להיות אחרון באחרונים ולא ראשון בראשונים?...
אמת מה נהדר ישיבת הארץ הטובה! אמת מה נפלא חיבת ארצנו!
אמת מה נאה קודש זיו הדר ישיבתה והליכתה,
שבתה וקימתה, שלותה ושלימותה! גם בחורבנה אין דמיונה,
בשממותה אין כמותה, בשלוותה אין כמוה,
טוב עפרה ואבניה, טוב תבואתה ופירותיה וירקותיה, טוב זכות אויריה,
טוב השגת תורתיה, טוב ריבוי מצותיה, טוב טהרת קדושתיה
טוב הליכות ד' אמותיה...
ולמה לא תעלו חורבנות ירושלים על ראש שמחתכם?
הלא תזכרו, הלא תבינו השבועה מימי קדמונים אם אשכחך ירושלים וגו'
מדוע היא נשכחת כמת מלב ולא מוצלחת?
שכחת הארץ הקדושה גורם חס ושלום אריכות הגולה...
ועד מתי לא תרוחם ירושלים. ועד מתי תרד קרן כלילת יופי עד ארץ,
ואין איש שם על לב, על ימין המלך כי הושב אחור מפני אויב...
והעיר הקדש אשר היתה משוש לכל הארץ נמסרה בידי נכרים.

וזה משנת תקצ"ז:

תבער אש שלהבת חיבת הק' אהבת ציון וחיבת ירושלם בקרבנו, ולהתעורר
בצערא דשכינתא קדישא אמנו המרחמת עלינו, אגוני מגנא ואצולי מצלא לנו
בגלותינו, ועד מתי לא נרחם שארית פליטתנו, ולא נרחם את ירושלם בהיות
לאל ידינו, כי לולא ה' חפץ בנו לא הראנו את כל אלה - להביאנו אל המנוחה
ואל הנחלה, סימנא מלתא היא אתחלתא דגאולה.
ברוך המקום אשר בחר בנו להשיבנו אל נחלת אבותנו ואחוזתנו, ולזכותנו
כהיום הזה לראות עוד בנחמת ציון מעט בגלותינו לנחמינו.
ובר"ח שבט העבר הכנסנו הס"ת לתוכה בשמחה, תמידין כסדרן להתפלל
שמה, ונקרא בשם "מנחם ציון" לאמר זה ינחמנו מעצבון ידינו, ושנית לגאלינו,
ויבנה לנו בית מקדשנו ב"ב, ואשר קיווינו וקיוו אבותינו מצאנו ראינו.

[איש-אחד]

אם תראה את הדברים לתלמיד חכם ממוצע, הוא יגיד לך שהם מבית מדרשו של הרב קוק.

הארץ מבשרת, הארץ מתעוררת, ארץ מה לשון אומרת:
זכרתי ימים הייתי ממלכת גברת, ביד השם עטרת תפארת,
גם עתה בי לא שום דבר נחסרת, בי התורה מתבררת,
בי היראה מתגברת, בי הנשמה משוחררת
מעוונותיה החקוקים בעט ברזל ועופרת,
ומדוע אני שחרחורת, בזויה מכבודי ושוממה מיושביי, ואני שכולה וגלמודה?
הלא אני ארץ חמדה, חמדת העליונים והתחתונים... מדוע אני מושפלת לכל דבר
שבקדושה להיות אחרון באחרונים ולא ראשון בראשונים?...
אמת מה נהדר ישיבת הארץ הטובה! אמת מה נפלא חיבת ארצנו!
אמת מה נאה קודש זיו הדר ישיבתה והליכתה,
שבתה וקימתה, שלותה ושלימותה! גם בחורבנה אין דמיונה,
בשממותה אין כמותה, בשלוותה אין כמוה,
טוב עפרה ואבניה, טוב תבואתה ופירותיה וירקותיה, טוב זכות אויריה,
טוב השגת תורתיה, טוב ריבוי מצותיה, טוב טהרת קדושתיה
טוב הליכות ד' אמותיה...
ולמה לא תעלו חורבנות ירושלים על ראש שמחתכם?
הלא תזכרו, הלא תבינו השבועה מימי קדמונים אם אשכחך ירושלים וגו'
מדוע היא נשכחת כמת מלב ולא מוצלחת?
שכחת הארץ הקדושה גורם חס ושלום אריכות הגולה...
ועד מתי לא תרוחם ירושלים. ועד מתי תרד קרן כלילת יופי עד ארץ,
ואין איש שם על לב, על ימין המלך כי הושב אחור מפני אויב...
והעיר הקדש אשר היתה משוש לכל הארץ נמסרה בידי נכרים.

יפה לך בקטע אחד להצליח גם להוציא דברים מהקשרם וגם ליצור "איש קש"..
את הקטעים העיקריים של האגרת, שחלקי הציטוטים שהבאת מהווים להם עטיפה, לא הבאת, ולא לחינם, כיוון שהם בבירור כפי שכתבתי הרמת קרנה של תורה באר"י.
הם גם כותבים בפירוש שעלו כדי לעבדה ולשמרה בעבודת גבוה ומשמרת התורה וד' אמות של הלכה וכו' (אני בכוונה לא מביא ציטוטים, כדי שהקוראים יקראו את המקור ברצף הדברים כדי שחלילה לא יצאו דברים מהקשרם), בדומה למה שכתב הגר"ח כ"ץ רבה של הקהילה באגרתו המצורפת לאגרת הקהילה.
וגם לאחר לשונות כמו "הארץ מבשרת, הארץ מתעוררת" וכדו', אין בהם שום דבר, מדוע? כיון שהנקודה אינה האם הארץ מתעוררת אלא גם אם הארץ מתעוררת מה זה אומר למעשה? האם זה אומר שצריך לעודד עליה לאר"י? ליישב את הארץ? לבנותה? לעובדה בעבודת כפיים בשדות?! לא!!! אין זכר לזה בדברי תלמידי הגר"א וראשי קהילת הפרושים בעשרות השנים הראשונות לעלייתם לאר"י.

[משולש]

אחרי שכתבת לעיל: הם כלל לא כותבים על הוצאת אר"י מחורבנה ושממונה הגשמי אלא הרוחני, הבאתי לך רק כמה ציטטות שמדברות על ההיפך ויש עוד הרבה.

ברור שאצל תלמידי הגר"א יישוב ארץ ישראל חיבתה ובנינה והרמת קרן התורה חד הוא. המזרחיסטים עשו עיקר את ישוב ארץ ישראל, ולצערינו הרבה מהחרדים שכחו מה זה חיבת ציון וירושלים. ומתביישים לדבר בשבח ארץ ישראל ויישובה פן יחשדוך בציונות.


על כגון זה נאמר אל תיתן לעובדות לבלבל אותך.

[איש-אחד]

אחרי שכתבת לעיל: הם כלל לא כותבים על הוצאת אר"י מחורבנה ושממונה הגשמי אלא הרוחני, הבאתי לך רק כמה ציטטות שמדברות על ההיפך ויש עוד הרבה.

ברור שאצל תלמידי הגר"א יישוב ארץ ישראל חיבתה ובנינה והרמת קרן התורה חד הוא. המזרחיסטים עשו עיקר את ישוב ארץ ישראל, ולצערינו הרבה מהחרדים שכחו מה זה חיבת ציון וירושלים. ומתביישים לדבר בשבח ארץ ישראל ויישובה פן יחשדוך בציונות.


על כגון זה נאמר אל תיתן לעובדות לבלבל אותך

בוודאי שהם מייחלים ומצפים להוצאתה של אר"י גם מחורבנה ושיממונה הגשמי, אבל הם לא קוראים לפעולה מעשית בעניין (שזה חלק מהחידוש במיתוס הריבליני), זאת בניגוד להרמת קרנה של תורה.

[משולש]

הם לא קוראים?

זה מה שהם עשו בפועל. עלו לארץ במסירות נפש עילאית שאין לתאר קנו שדות בנו בתים ואח"כ ייסדו שכונות חדשות. רמ"מ לקח על עצמו חובות נוראיים בשביל לגאול את החורבה בשביל להוציא את ירושלים מחורבנה ולקרב בכך את הגאולה, וכו' וכו' וכו'.

[איש-אחד]

הם לא קוראים?

זה מה שהם עשו בפועל. עלו לארץ במסירות נפש עילאית שאין לתאר קנו שדות בנו בתים ואח"כ ייסדו שכונות חדש. רמ"מ לקח על עצמו חובות נוראיים בשביל לגאול את החורבה בשביל להוציא את ירושלים מחורבנה ולקרב בכך את הגאולה, וכו' וכו' וכו'.

מסירות הנפש שלהם לעלות לאר"י לא היתה שונה מזו של כל אחד שעלה מאירופה גם במשך מאות השנים שלפני כן, אדרבה הגר"ח כ"ץ כותב שכבר לא מסוכן באר"י כבעבר. עכ"פ זה בוודאי לא מלמד על איזושהי מטרה ייחודית וחדשה וכו׳.

היכן בעשרות שנים הראשונות הם קנו שדות לתעשיה חקלאית ולא כגימיק לעודד תרומות מחו"ל? יודע מה, תן שם אחד של חקלאי פרושי אחד מהדור הראשון!
היכן בנו בתים חדשים באזורים חדשים בדור הראשון?
כל השינוי, בעיקר החקלאי, החל בתקופה מאוחרת בהרבה ולא בדיוק בעידודם של רבני הפרושים.

לרמ"מ לא היה עניין מיוחד דווקא בחורבה זו יותר מאחרת (הוא ניסה בתחילה לבדוק לגבי שטח אחר), אלא בעיקר כי כבר היה שם ביכ"נ בעבר (כך היה פחות מסובך להשיג אישורים להקמה מחדש) וגם כי בכך היה אישור להיותם מייצגי האשכנזים כמקודם, מה גם שהם מציינים בפירוש שכוונת השלטונות חהקים מסגד במקום הביאה אותם להכנס לנושא בכל מאודם כדי למנוע זאת.

[אוהב ציון]

הם לא קוראים?

זה מה שהם עשו בפועל. עלו לארץ במסירות נפש עילאית שאין לתאר קנו שדות בנו בתים ואח"כ ייסדו שכונות חדשות. רמ"מ לקח על עצמו חובות נוראיים בשביל לגאול את החורבה בשביל להוציא את ירושלים מחורבנה ולקרב בכך את הגאולה, וכו' וכו' וכו'.

בס"ד
אנא ממך איש יקר, תלמד אותי איך מגיעים למעלה היקרה של החכם 'מודה על האמת', אני הקטן לא הגעתי למדה נפלאה זו.

לצערי הויכוח עם איש אחד הוא בזבוז זמן יותר, על כל הוכחה יש לו טענה אחרת עד שמגיעים לאיזו אפיזודה מוזרה, העיקר לא לקבל את האמת שאינה מתיישבת עם דעתו, חבל.

[משולש]

הבנתי את הרעיון. תלמידי הגר"א היו ירושלמים שלעפערס שעניין אותם רק לשבת כל היום בכולל ולגמור את החודש ולכן היו צריכים לעשות גימקים כמו קופת העיר ובשביל זה קנו איזה שדה בצפת ושמו על זה תמונה של הגר"א, ואח"כ כשהגימיק הזה לא עזר הם שלחו מכתב לעשרת השבטים בשביל לעורר את הציבור, ומשזה לא עזר הם קנו את החורבה...

יפה, עכשיו הכל מובן.

[איש-אחד]

הבנתי את הרעיון. תלמידי הגר"א היו ירושלמים שלעפערס שעניין אותם רק לשבת כל היום בכולל ולגמור את החודש ולכן היו צריכים לעשות גימקים כמו קופת העיר ובשביל זה קנו איזה שדה בצפת ושמו על זה תמונה של הגר"א, ואח"כ כשהגימיק הזה לא עזר הם שלחו מכתב לעשרת השבטים בשביל לעורר את הציבור, ומשזה לא עזר הם קנו את החורבה...

יפה, עכשיו הכל מובן.

דמגוגיה לשמה!
כן, אתה פשוט לא מסוגל לחשוב שיהודים רוצים לעלות לאר"י בגלל אהבתה אליה וכדי להקדיש חייהם לתורה, כפי שהם כותבים בפירוש, ולא כדי לעשות מהפיכות וכו׳.

באגרת תק"ע רואים בבירור שקניית השדות היתה עניין שולי לגמרי, כדי לזכות את התורמים יושבי חו"ל במצוות התלויות בארץ. כל פרשנות הבאה לקחת את זה לכיוון של עידוד חקלאות יהודית, אינה אלא שקר ואנכרוניזם.

[משולש]

אתה פשוט לא מסוגל לחשוב שיהודים עבדו פעם בשדות, כן פשוט עבדו בשדה וקיימו מצוות התלויים בארץ ואח"כ עלו לרגל ושמחו עם הפירות האלו, כן יהודים פשוטים של פעם...

[איש-אחד]

אתה פשוט לא מסוגל לחשוב שיהודים עבדו פעם בשדות, כן פשוט עבדו בשדה וקיימו מצוות התלויים בארץ ואח"כ עלו לרגל ושמחו עם הפירות האלו, כן יהודים פשוטים של פעם...

בהחלט היו והיו, רק לא הפרושים בעשרות השנים הראשונות לעלייתם.

[משולש]

תלמידי הגר"א עסקו במסחר. כמו ר' בנימין משקלוב. וגם הפרושים הראשונים שבאו לארץ ישראל כמו רש"ז צורף שמיד בהגיעו לירושלים פתח שם חנות של צורפות. ודאי שהיו גם הרבה עמלי תורה.

[משולש]

סליחה עמוד י"ד-ט"ו בספר.

ריבלין.pdf

הקטע אודות ר׳ הלל מלא בפרטים מוטעים (ושקריים?) להלן כמה מהם:
א. הקהילה הספרדית בירושלים בעת בואם של הפרושים לעיר היתה עשרות פעמים יותר גדולה מ"עשרים ספרדים" עם הרבה בתי כנסיות וישיבות וכו׳, זה פשוט מגוחך לחלוטין.

ר' משה מונטיפיורי באוקטובר 1827 (תקפ"ז) נסע בפעם הראשונה לארץ ישראל, באוניית מלחמה בריטית שהביאה אותו לאלכסנדריה. במצרים נמסר לו על מצב הביטחון בארץ, תקופה שבה היו מרידות נגד השלטון. בנוסף לכך הוא חלה וסבל משינויי האקלים. בכל זאת שמח "לצאת ממצרים" והגיע ליפו. בירושלים הוא מצא "50 משפחות ספרדים, 40 אשכנזים ו-200 אלמנות זקנות – בעוני ובחוסר כל". (מתוך ספר זכרונות מונטיפיורי ורשא תרנ"ח)

[איש-אחד]

תלמידי הגר"א עסקו במסחר. כמו ר' בנימין משקלוב. וגם הפרושים הראשונים שבאו לארץ ישראל כמו רש"ז צורף שמיד בהגיעו לירושלים פתח שם חנות של צורפות. ודאי שהיו גם הרבה עמלי תורה.

מי טען שלא עסקו במסחר? דיברתי בפירוש על חקלאות ולא סתם.

[משולש]

בשנת -ה'תקצ"ט (1839), חכר מרדכי סלומון יחד עם שותף מהעדה הספרדית, שטח בכפר הערבי אל-מנסורה (בקרבתו הוקמה בהמשך המושבה מזכרת בתיה עקרון), והקימו בו משק חקלאי.[4] על סמך התנסות זאת חיבר תזכיר בצירוף תוכנית מפורטת בדבר ייסוד כפר חקלאי בארץ ישראל. את התזכיר העביר לשר משה מונטיפיורי בעת שהשר ביקר בירושלים. למעשה ביקש סלומון ממונטיפיורי עזרה לביצוע תוכנית התיישבותית במיוחד על ידי קבלת רישיון מאת איברהים פאשה ממצרים, השליט בארץ ישראל באותן שנים, ובהעמדת שומרים חמושים להגן מפני שודדים. תוכנית זו לא התממשה בין היתר גם מפני שאיברהים פאשה איבד את שלטונו שחזר לידי העות'מאנים.

ר' יושעה ריבלין:

– – – כבר הגדנו והשמענו, כי כל מרום תקותנו וכל אדיר חפצנו הוא להחליף לאט לאט את החיים של התמיכות בחיים של עבודה ויגיע כפים וככל אשר כבר החלנו לעשות במקצוע זו, וכבר עוררנו על ככה זה כמה פעמים את לב כל קהל הגולה. ולוא לא עמד הזמן ומקריו לשטן על דרך האושר הזה, כי אז בעזרת נדיבי אמונים אשר לא פסו מעמנו היינו הולכים וצועדים בצעדים יותר גדולים ובפסיעות יותר נמהרות להגיע אל מחוז חפצנו אשר אליו עיני כולנו נשואות יום יום להגיע אליו בישע אלקים.

ומה מאד גדלה שמחתנו בהתבשרנו כי דברינו אשר דברנו בענין הטבת מצב יושבי ארצנו הקדושה בסדרים יותר נאותים ובחרושת המעשה ובתורה שעמה מלאכה, לא שבו ריקם ומצאו אזנים קשובות. אלה מפה, גדולי ארץ רוסיא, יצאו חושים בתקנות הגאונים והזהירו את העם למחות על כל הנוגע במוכן לעניי אה"ק היושבים על התורה והעבודה ולבלי לעשות קופה חדשה למצוה חדשה; ואלה מפה, גדולי ישראל ועשירים משאר מדינות קמו והתעודדו וחברו יחדו בחבת הקדש, ליסד ועד חדש ולקבץ נדבות חדשות, מבלי נגוע בהישנות להכין בציון מזבח חדש אשר יאיר אור חדש על יושביה ויתן עבודה לעובד ולחם לאוכל אשר אין לו כח לעבוד עבודה גשמית, ואמרנו ברוך מציב גבול אלמנה. ומקרב הלב נברך בשם כל קהלות עדתנו את גדולי המעשים ההם כי יצליחו במפעליהם ונישא כפינו אל דביר קדשנו בתפלה אחת קצרה ונחוצה, כי כמחשבותיהם הרצויות כן ירצה פעלם ומעשיהם ואל יכשלו עוד בבני אדם שאינם הגונים להוציא על ידם מחשבתם אל הפועל, ככל אשר כבר נכשלו כמה גדולים וחכמים ועשירים, ותחת חטה יצא חוח.



מבוא ל"שמש צדקה" חוברת שביעית, תרמ"ח.

[משולש]

בספר התקנות והתעודות לבית מדרש אליהו, ביוזמת ר' אליהו לנדאו נכדו של ר' יעקב משה נכד הגר"א, משנת תרנ"ז, בעמוד השער הפנימי כתוב:
"ואולם בירושלים עיה"ק אשר מרן ז"ל קדוש ונשגב להם בייחוד באשר הוא [הגר"א] ירה אבן פינה ליסוד הישוב ע"י תלמידיו הק' זי"ע.

ובעמ' י' כתוב:
כן השגיח עלינו ה' הטוב בדור אבותינו, ושלח לנו ממרום איש כמלאך נאדר בקדש, לטעת בארץ ויושביה אילנא דחיי, ה"ה מרנא הגאון החסיד האמיתי רבנו אליהו מווילנא זצוקל"ה... והשני בקודש [אחר לימוד תורה] אהבתו לאה"ק אהבה בלתי מוגבלת בהונו ואונו לנסוע לאה"ק ומשמיא דקא עכבי ליה, והוא הראשון לציון ולירושלים וליסוד ישוב ארה"ק ואחריו נהרו התלמידים זיע"א.

ר' יצחק זאב ידלר, בעל ספר תפארת ציון על המדרש, עלה ארצה בתרמ"ז מליטא יחד עם ר' אלעזר לנדא נינו של הגר"א. בנו ר' בן ציון ידלר, המגיד הירושלמי, סיפר על עליית אביו. והקב"ה הזמין לו אנשים מכובדים לנסוע בצוותא לארץ הקדש, ובתוכם היה הגאון הישיש הר' אלעזר לנדא זצ"ל בן הגאון ר' יעקב משה זצ"ל בנו של הגאון ר' אברהם זצ"ל בנו של האדמו"ר הגר"א מווילנא זצלל"ה, והיה שמח שמחה גדולה על שהקב"ה הזמין לו לנסוע בצוותא עם נכדו של הגר"א מווילנא שהוא היה הראש והראשון לעורר את קדושת הארץ וזירז את תלמידיו לנסוע אל ארץ הקודש. ובמקום אחר סיפר ר' בן ציון ידלר והוסיף עוד על עליית אביו: לאחר פטירת הגר"א זיע"א קראו תלמידיו לאסיפה גדולה בעיר שקלאב, וקבלו לקיים רצון רבם, ובשנת תקס"ח עלתה קבוצה גדולה מהם לא"י... לאור זה הייתה מרגלא בפי אאמו"ר[=אדוני אבי מורי ורבי] כל זמן הנסיעה: בזכות הגר"א ופעולותיו למען העליה לאר"י יוליכנו הקב"ה לשלום.

על עלית תלמידי הגאון כתב הרב חרל"פ במאמרו לעת דודים:
"מגמתו של מרן הגר"א להתעוררות ישוב זה ועליית תלמידיו היה ג"כ כדי להחיש קץ המגולה הלזה".

ובמאמר עליית אליהו כתב הרב חרל"פ:
הופעת נשמתו של אדוננו הגאון בעולמנו, כפי מה שמקובלנו מפה לאוזן, היה בשביל שלושה דברים:
א) לשמור על דרך עץ החיים, זו התורה...
ב) ללמד אורחות חיים... ולא להלוך אחרי הפלפול...
ג) השיבה לציון משכן כבודו ולירושלים בית מקדשו...
כי ארץ ישראל היא כסוכה שמצוותה תעשה ולא מן העשוי כדי לקיים ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון, בקיבוץ גלויות ע"ד [=על דרך] קץ המגולה... זאת הייתה מגמתם של רבנו הגר"א ותלמידיו בעבודת יסוד הישוב בארה"ק.

גם ר' ישעיה חשין שנולד בשנת תרכ"ז ונפטר בשנת תשט"ו כתב ברשימותיו:
צריכים קודם ללמוד הרבה את היסוד הרוחני שלהם את 'סערת אליהו' רבם הגר"א לקיבוץ גלויות וישוב ארה"ק שזה היה יסוד היסודות שתלמידיו מסרו את נפשם ובאו באש ובמים בכדי לקרב את הגאולה במצות רבם.

[איש-אחד]

בספר התקנות והתעודות לבית מדרש אליהו, ביוזמת ר' אליהו לנדאו נכדו של ר' יעקב משה נכד הגר"א, משנת תרנ"ז, בעמוד השער הפנימי כתוב:
"ואולם בירושלים עיה"ק אשר מרן ז"ל קדוש ונשגב להם בייחוד באשר הוא [הגר"א] ירה אבן פינה ליסוד הישוב ע"י תלמידיו הק' זי"ע.

ובעמ' י' כתוב:
כן השגיח עלינו ה' הטוב בדור אבותינו, ושלח לנו ממרום איש כמלאך נאדר בקדש, לטעת בארץ ויושביה אילנא דחיי, ה"ה מרנא הגאון החסיד האמיתי רבנו אליהו מווילנא זצוקל"ה... והשני בקודש [אחר לימוד תורה] אהבתו לאה"ק אהבה בלתי מוגבלת בהונו ואונו לנסוע לאה"ק ומשמיא דקא עכבי ליה, והוא הראשון לציון ולירושלים וליסוד ישוב ארה"ק ואחריו נהרו התלמידים זיע"א.

ר' יצחק זאב ידלר, בעל ספר תפארת ציון על המדרש, עלה ארצה בתרמ"ז מליטא יחד עם ר' אלעזר לנדא נינו של הגר"א. בנו ר' בן ציון ידלר, המגיד הירושלמי, סיפר על עליית אביו. והקב"ה הזמין לו אנשים מכובדים לנסוע בצוותא לארץ הקדש, ובתוכם היה הגאון הישיש הר' אלעזר לנדא זצ"ל בן הגאון ר' יעקב משה זצ"ל בנו של הגאון ר' אברהם זצ"ל בנו של האדמו"ר הגר"א מווילנא זצלל"ה, והיה שמח שמחה גדולה על שהקב"ה הזמין לו לנסוע בצוותא עם נכדו של הגר"א מווילנא שהוא היה הראש והראשון לעורר את קדושת הארץ וזירז את תלמידיו לנסוע אל ארץ הקודש. ובמקום אחר סיפר ר' בן ציון ידלר והוסיף עוד על עליית אביו: לאחר פטירת הגר"א זיע"א קראו תלמידיו לאסיפה גדולה בעיר שקלאב, וקבלו לקיים רצון רבם, ובשנת תקס"ח עלתה קבוצה גדולה מהם לא"י... לאור זה הייתה מרגלא בפי אאמו"ר[=אדוני אבי מורי ורבי] כל זמן הנסיעה: בזכות הגר"א ופעולותיו למען העליה לאר"י יוליכנו הקב"ה לשלום.

על עלית תלמידי הגאון כתב הרב חרל"פ במאמרו לעת דודים:
"מגמתו של מרן הגר"א להתעוררות ישוב זה ועליית תלמידיו היה ג"כ כדי להחיש קץ המגולה הלזה".

ובמאמר עליית אליהו כתב הרב חרל"פ:
הופעת נשמתו של אדוננו הגאון בעולמנו, כפי מה שמקובלנו מפה לאוזן, היה בשביל שלושה דברים:
א) לשמור על דרך עץ החיים, זו התורה...
ב) ללמד אורחות חיים... ולא להלוך אחרי הפלפול...
ג) השיבה לציון משכן כבודו ולירושלים בית מקדשו...
כי ארץ ישראל היא כסוכה שמצוותה תעשה ולא מן העשוי כדי לקיים ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון, בקיבוץ גלויות ע"ד [=על דרך] קץ המגולה... זאת הייתה מגמתם של רבנו הגר"א ותלמידיו בעבודת יסוד הישוב בארה"ק.

גם ר' ישעיה חשין שנפטר בשנת תשט"ו כתב ברשימותיו:
צריכים קודם ללמוד הרבה את היסוד הרוחני שלהם את 'סערת אליהו' רבם הגר"א לקיבוץ גלויות וישוב ארה"ק שזה היה יסוד היסודות שתלמידיו מסרו את נפשם ובאו באש ובמים בכדי לקרב את הגאולה במצות רבם80.

ייחוס עליית הפרושים לציווי מהגר"א נזכר לראשונה אצל ר׳ יאשע ריבלין בתרמ"ו (אם אני זוכר את התאריך נכונה), רק ממנו ואילך אנו מוצאים טענות שכאלו.
מה גם אם כבר דיברנו על אגרת תק"ע, איפה הציווי מהגר"א? זה המקום הכי מתאים שיזכירו ציווי שכזה, כשהם באים לשכנע שיתרמו להם ואף מזכירים את הקמת בימ"ד על שם הגר"א, אבל באופן "תמוה למדי" לא מזכירים את הציווי כביכול של הגר"א, טענה שהיתה יכולה בהחלט לעזור להם בגיוס התרומות.

[איש-אחד]

בשנת -ה'תקצ"ט (1839), חכר מרדכי סלומון יחד עם שותף מהעדה הספרדית, שטח בכפר הערבי אל-מנסורה (בקרבתו הוקמה בהמשך המושבה מזכרת בתיה עקרון), והקימו בו משק חקלאי.[4] על סמך התנסות זאת חיבר תזכיר בצירוף תוכנית מפורטת בדבר ייסוד כפר חקלאי בארץ ישראל. את התזכיר העביר לשר משה מונטיפיורי בעת שהשר ביקר בירושלים. למעשה ביקש סלומון ממונטיפיורי עזרה לביצוע תוכנית התיישבותית במיוחד על ידי קבלת רישיון מאת איברהים פאשה ממצרים, השליט בארץ ישראל באותן שנים, ובהעמדת שומרים חמושים להגן מפני שודדים. תוכנית זו לא התממשה בין היתר גם מפני שאיברהים פאשה איבד את שלטונו שחזר לידי העות'מאנים.

ר' יושעה ריבלין:

– – – כבר הגדנו והשמענו, כי כל מרום תקותנו וכל אדיר חפצנו הוא להחליף לאט לאט את החיים של התמיכות בחיים של עבודה ויגיע כפים וככל אשר כבר החלנו לעשות במקצוע זו, וכבר עוררנו על ככה זה כמה פעמים את לב כל קהל הגולה. ולוא לא עמד הזמן ומקריו לשטן על דרך האושר הזה, כי אז בעזרת נדיבי אמונים אשר לא פסו מעמנו היינו הולכים וצועדים בצעדים יותר גדולים ובפסיעות יותר נמהרות להגיע אל מחוז חפצנו אשר אליו עיני כולנו נשואות יום יום להגיע אליו בישע אלקים.

ומה מאד גדלה שמחתנו בהתבשרנו כי דברינו אשר דברנו בענין הטבת מצב יושבי ארצנו הקדושה בסדרים יותר נאותים ובחרושת המעשה ובתורה שעמה מלאכה, לא שבו ריקם ומצאו אזנים קשובות. אלה מפה, גדולי ארץ רוסיא, יצאו חושים בתקנות הגאונים והזהירו את העם למחות על כל הנוגע במוכן לעניי אה"ק היושבים על התורה והעבודה ולבלי לעשות קופה חדשה למצוה חדשה; ואלה מפה, גדולי ישראל ועשירים משאר מדינות קמו והתעודדו וחברו יחדו בחבת הקדש, ליסד ועד חדש ולקבץ נדבות חדשות, מבלי נגוע בהישנות להכין בציון מזבח חדש אשר יאיר אור חדש על יושביה ויתן עבודה לעובד ולחם לאוכל אשר אין לו כח לעבוד עבודה גשמית, ואמרנו ברוך מציב גבול אלמנה. ומקרב הלב נברך בשם כל קהלות עדתנו את גדולי המעשים ההם כי יצליחו במפעליהם ונישא כפינו אל דביר קדשנו בתפלה אחת קצרה ונחוצה, כי כמחשבותיהם הרצויות כן ירצה פעלם ומעשיהם ואל יכשלו עוד בבני אדם שאינם הגונים להוציא על ידם מחשבתם אל הפועל, ככל אשר כבר נכשלו כמה גדולים וחכמים ועשירים, ותחת חטה יצא חוח.



מבוא ל"שמש צדקה" חוברת שביעית, תרמ"ח.

הוא אשר כתבתי, שאין חקלאות פרושית בעשרות השנים הראשונות לעלייתם.

[איש-אחד]

סליחה עמוד י"ד-ט"ו בספר.

ריבלין.pdf

הקטע אודות ר׳ הלל מלא בפרטים מוטעים (ושקריים?) להלן כמה מהם:
א. הקהילה הספרדית בירושלים בעת בואם של הפרושים לעיר היתה עשרות פעמים יותר גדולה מ"עשרים ספרדים" עם הרבה בתי כנסיות וישיבות וכו׳, זה פשוט מגוחך לחלוטין.

ר' משה מונטיפיורי באוקטובר 1827 (תקפ"ז) נסע בפעם הראשונה לארץ ישראל, באוניית מלחמה בריטית שהביאה אותו לאלכסנדריה. במצרים נמסר לו על מצב הביטחון בארץ, תקופה שבה היו מרידות נגד השלטון. בנוסף לכך הוא חלה וסבל משינויי האקלים. בכל זאת שמח "לצאת ממצרים" והגיע ליפו. בירושלים הוא מצא "50 משפחות ספרדים, 40 אשכנזים ו-200 אלמנות זקנות – בעוני ובחוסר כל". (מתוך ספר זכרונות מונטיפיורי ורשא תרנ"ח)

א. טעות שלי, התבלבלתי בין מספר הנפשות בכלל למספר הנפשות למניין, ועדיין מדובר בהרבה יותר (יחסית) מעשרים ספרדים בוגרים למניין.
ב. נושא המספרים מאוד בעייתי לגבי תקופה זו, כי אנחנו מוצאים מספרים שונים מאנשים שונים ובפערים משמעותיים (אגב, עמד על זה כבר רש"ז ריבלין בספרו המופרך "חזון ציון"), מה גם שצריך לקחת בחשבון מגיפות וכדו'.
לדוג' ר' דוד דבית הלל כותב בשנת תקפ"ד (3 שנים קודם בסך הכל) שבירושלים יש 3,000 משפחות יהודיות ב-5 בתי-כנסיות!!! זה בוודאי מספר מופרך ולא נכון.
ר' סעדיה כותב ביומן המסע שלר לירושלים בתקע"ב שישנם בירושלים 4 בתי-כנסיות ספרדיים פעילים ועוד את ישיבת בית-אל, שזה אומר שהיו שם במינימום שבמינימום 50 בוגרים ספרדים ל-5 מניינים (העובדה שלדבריו היו אז בעיר 18 ישיבות פעילות, מלמד שהמספר גבוה יותר ולא במעט).
אני חושב שלהניח שהיו בירושלים 80-100 בוגרים ספרדים בסביבות תקע"ו הוא מספר הגיוני, והוא בוודאי הרבה יותר גבוה ממספר 20 ספרדים הנזכר.

[משולש]

בספר התקנות והתעודות לבית מדרש אליהו, ביוזמת ר' אליהו לנדאו נכדו של ר' יעקב משה נכד הגר"א, משנת תרנ"ז, בעמוד השער הפנימי כתוב:
"ואולם בירושלים עיה"ק אשר מרן ז"ל קדוש ונשגב להם בייחוד באשר הוא [הגר"א] ירה אבן פינה ליסוד הישוב ע"י תלמידיו הק' זי"ע.

ובעמ' י' כתוב:
כן השגיח עלינו ה' הטוב בדור אבותינו, ושלח לנו ממרום איש כמלאך נאדר בקדש, לטעת בארץ ויושביה אילנא דחיי, ה"ה מרנא הגאון החסיד האמיתי רבנו אליהו מווילנא זצוקל"ה... והשני בקודש [אחר לימוד תורה] אהבתו לאה"ק אהבה בלתי מוגבלת בהונו ואונו לנסוע לאה"ק ומשמיא דקא עכבי ליה, והוא הראשון לציון ולירושלים וליסוד ישוב ארה"ק ואחריו נהרו התלמידים זיע"א.

ר' יצחק זאב ידלר, בעל ספר תפארת ציון על המדרש, עלה ארצה בתרמ"ז מליטא יחד עם ר' אלעזר לנדא נינו של הגר"א. בנו ר' בן ציון ידלר, המגיד הירושלמי, סיפר על עליית אביו. והקב"ה הזמין לו אנשים מכובדים לנסוע בצוותא לארץ הקדש, ובתוכם היה הגאון הישיש הר' אלעזר לנדא זצ"ל בן הגאון ר' יעקב משה זצ"ל בנו של הגאון ר' אברהם זצ"ל בנו של האדמו"ר הגר"א מווילנא זצלל"ה, והיה שמח שמחה גדולה על שהקב"ה הזמין לו לנסוע בצוותא עם נכדו של הגר"א מווילנא שהוא היה הראש והראשון לעורר את קדושת הארץ וזירז את תלמידיו לנסוע אל ארץ הקודש. ובמקום אחר סיפר ר' בן ציון ידלר והוסיף עוד על עליית אביו: לאחר פטירת הגר"א זיע"א קראו תלמידיו לאסיפה גדולה בעיר שקלאב, וקבלו לקיים רצון רבם, ובשנת תקס"ח עלתה קבוצה גדולה מהם לא"י... לאור זה הייתה מרגלא בפי אאמו"ר[=אדוני אבי מורי ורבי] כל זמן הנסיעה: בזכות הגר"א ופעולותיו למען העליה לאר"י יוליכנו הקב"ה לשלום.

על עלית תלמידי הגאון כתב הרב חרל"פ במאמרו לעת דודים:
"מגמתו של מרן הגר"א להתעוררות ישוב זה ועליית תלמידיו היה ג"כ כדי להחיש קץ המגולה הלזה".

ובמאמר עליית אליהו כתב הרב חרל"פ:
הופעת נשמתו של אדוננו הגאון בעולמנו, כפי מה שמקובלנו מפה לאוזן, היה בשביל שלושה דברים:
א) לשמור על דרך עץ החיים, זו התורה...
ב) ללמד אורחות חיים... ולא להלוך אחרי הפלפול...
ג) השיבה לציון משכן כבודו ולירושלים בית מקדשו...
כי ארץ ישראל היא כסוכה שמצוותה תעשה ולא מן העשוי כדי לקיים ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון, בקיבוץ גלויות ע"ד [=על דרך] קץ המגולה... זאת הייתה מגמתם של רבנו הגר"א ותלמידיו בעבודת יסוד הישוב בארה"ק.

גם ר' ישעיה חשין שנפטר בשנת תשט"ו כתב ברשימותיו:
צריכים קודם ללמוד הרבה את היסוד הרוחני שלהם את 'סערת אליהו' רבם הגר"א לקיבוץ גלויות וישוב ארה"ק שזה היה יסוד היסודות שתלמידיו מסרו את נפשם ובאו באש ובמים בכדי לקרב את הגאולה במצות רבם80.

ייחוס עליית הפרושים לציווי מהגר"א נזכר לראשונה אצל ר׳ יאשע ריבלין בתרמ"ו (אם אני זוכר את התאריך נכונה), רק ממנו ואילך אנו מוצאים טענות שכאלו.
מה גם אם כבר דיברנו על אגרת תק"ע, איפה הציווי מהגר"א? זה המקום הכי מתאים שיזכירו ציווי שכזה, כשהם באים לשכנע שיתרמו להם ואף מזכירים את הקמת בימ"ד על שם הגר"א, אבל באופן "תמוה למדי" לא מזכירים את הציווי כביכול של הגר"א, טענה שהיתה יכולה בהחלט לעזור להם בגיוס התרומות.

ר' יושעה כבר מדבר על זה בפזמונים משנת תרי"ב..

מכל מקום גם במכתב של הפרושים משנת תק"ע הם רומזים על הגר"א. שכותבים שצריכים ללמוד מרבותינו הצדיקים נ"ע שעסקו ביישוב ארץ ישראל יש מהם שנשקו לעפרה ויש שסקלו מסילותיה, רמז ברור לגר"א שהכין הדרך ליישוב.

[איש-אחד]

ייחוס עליית הפרושים לציווי מהגר"א נזכר לראשונה אצל ר׳ יאשע ריבלין בתרמ"ו (אם אני זוכר את התאריך נכונה), רק ממנו ואילך אנו מוצאים טענות שכאלו.
מה גם אם כבר דיברנו על אגרת תק"ע, איפה הציווי מהגר"א? זה המקום הכי מתאים שיזכירו ציווי שכזה, כשהם באים לשכנע שיתרמו להם ואף מזכירים את הקמת בימ"ד על שם הגר"א, אבל באופן "תמוה למדי" לא מזכירים את הציווי כביכול של הגר"א, טענה שהיתה יכולה בהחלט לעזור להם בגיוס התרומות.

ר' יושעה כבר מדבר על זה בפזמונים משנת תרי"ב..

מכל מקום גם במכתב של הפרושים משנת תק"ע הם רומזים על הגר"א. שכותבים שצריכים ללמוד מהצדיקים נ"ע שעסקו ביישוב ארץ ישראל יש מהם שנשקו לעפרה ויש שסקלו מסילותיה, רמז ברור לגר"א שהכין הדרך ליישוב.

ר' יאשע לא כתב את הפזמונים!
(וכבר בנו ונכדו של רש"ז ריבלין מודים בהקדמתם, שנוסח הפזמונים עכ"פ שונה בידי אביהם רש"ז, זאת מכורח הלשון המודרנית של הפזמונים ועוד. כך שבוודאי שאי-אפשר לסמוך על הפזמונים כפי שהם).

מכל התנאים והאמוראים שנישקו את אדמת אר"י, "רמז ברור" שהצדיק מהצדיקים הוא הגר"א?! (נדמה לך שכל עמ"י באירופה ידע שהגר"א ניסה בצעירותו לעלות לאר"י?!)
בשביל מה הרמזים הגרועים הללו, אם פשוט יכלו לכתוב שהוא הורה לעלות ולהצליח יותר בגיוס התרומות?
ואגב, מדוע רמ"מ כותב שעלה לארץ בזכות הגר"א ובזכות אבותיו ובזכות עמ"י, ולא מזכיר שהגר"א פשוט הורה לו לעלות?

[משולש]

נוסח הפזמונים בכלל לא מודרנית, נוסח תלמידי הגר"א הרבה יותר מודרנית מאשר הפזמונים...
יש כמה מילים שהוא טוען בהקדמה שהם מודרניות כמו אנטישמיות ולקוסוס אך באוצר הספרים מצאתי שהם מוזכרים כבר בשנים אלו בכמה ספרים, אגב, מוכח מגוף הפזמונים שחלקם הוא כתב בסוף ימיו ולא כולם נכתבו בשנות תרי""ב-תרי"ז. למשל את העניין של הבלאגן בחלוקה וכו'. ועל הפזמונים האלו באמת לא נכתב תאריך.

לטעון שמישהו זייף חיבור שלם של פזמונים עם הר"ת של ר' יושעה וגימטריא שלו בכל שורה, זו הזייה מטורפת. אם כבר לזייף היו עושים זאת על שם הגר"א או ר' הלל מה פתאום נדבקו על ר' יושעה. יש שם כמה פזמונים שפשוט מביישים את דמותו של ר' יושעה כגון שטוען באחד הפזמונים שאמרו עליו שהוא הוזה הזיות וחולם חלומות וכו' וכו'.

לגבי הגר"א יתכן שביקש לא לערב את שמו מסיבותיו הוא כמו שכתוב בקול התור שפעולות משיח בן יוסף הם בצינעא וכו'. לא יתכן שיותר מעשרה מגדולי תלמידי הגר"א יעלו לארץ ישראל בעידוד גדול תלמידו ר' חים מוולוזין בלי שהיתה להם ברירות שזו דעת ורצון רבם.

[איש-אחד]

נוסח הפזמונים בכלל לא מודרנית, נוסח תלמידי הגר"א הרבה יותר מודרנית מאשר הפזמונים...
יש כמה מילים שהוא טוען בהקדמה שהם מודרניות כמו אנטישמיות ולקוסוס אך באוצר הספרים מצאתי שהם מוזכרים כבר בשנים אלו בכמה ספרים, אגב, מוכח מגוף הפזמונים שחלקם הוא כתב בסוף ימיו ולא כולם נכתבו בשנות תרי""ב-תרי"ז. למשל את העניין של הבלאגן בחלוקה וכו'.

לטעון שמישהו זייף חיבור שלם של פזמונים עם הר"ת של ר' יושעה וגימטריא שלו בכל שורה, זה הזייה מטורפת. אם כבר לזייף היו עושים זאת על שם הגר"א או ר' הלל מה פתאום נדבקו על ר' יושעה. יש שם כמה פזמונים שפשוט מביישים את דמותו של ר' יושעה כגון שטוען באחד הפזמונים שאמרו עליו שהוא הוזה הזיות וחולם חלומות וכו' וכו'.

במקום לחפור על פרט זה או אחר, כדאי שתקרא ספר לא רע בכלל בנושא, לדוגמא ספרו החדש של אטקס "הציונות המשיחית של הגאון מווילנה - המצאתה של מסורת", שם הוא מתייחס לכל ספר וספר מספרות המיתוס הריבליני, כולל הפזמונים ובוודאי קוה"ת.

[איש-אחד]

לגבי הגר"א יתכן שביקש לא לערב את שמו מסיבותיו הוא כמו שכתוב בקול התור שפעולות משיח בן יוסף הם בצינעא וכו'. לא יתכן שיותר מעשרה מגדולי תלמידי הגר"א יעלו לארץ ישראל בעידוד גדול תלמידו ר' חים מוולוזין בלי שהיתה להם ברירות שזו דעת ורצון רבם.

יהודים תמיד חלמו לעלות לאר"י, הגר"א בעצמו ניסה לעלות לאר"י, למה נראה לך שהוא צריך להורות לתלמידיו לעלות בשביל שהם יחשבו לעלות?
ולא, אני ממש לא חושב שהם עלו בגלל שר"ח מוולוז'ין אמר להם או משהו כזה. ר"ח לא עודד אף אחד לעלות, אלא רק זירז את חבריו תלמידי הגר"א ואחרים, אלו שבין כה וכה תיכננו לעלות (ורק בתקס"ט כשהוחלט שרמ"מ יקים קהילה נפרדת עצמאית), כמו רבים מאוד באותה תקופה.

[משולש]

בכל מקרה לי אין שום נפקא מינא אם ר' יושעה כתב זאת בתרי"ב או בתרמ"ו. אם הוא כתב כן אז כך הוא סבר וקיבל. אגב במכתב בתרמ"ו שם רואים כמה הוא היה מונח בפרטי פרטים של העלייה של תלמידי הגר"א בכל פרט כמה זמן נסעו וכו' וכו'.

[איש-אחד]

בכל מקרה לי אין שום נפקא מינא אם ר' יושעה כתב זאת בתרי"ב או בתרמ"ו. אם הוא כתב כן אז כך הוא סבר וקיבל ר. אגב במכתב בתרמ"ו שם רואים כמה הוא היה מונח בפרטי פרטים של העלייה של תלמידי הגר"א בכל פרט כמה זמן נסעו וכו' וכו'.

אם הנתונים היו תואמים את המקורות הראשוניים בני הזמן, זה היה יכול ללמד שהוא "היה מונח בפרטי פרטים של העלייה של תלמידי הגר"א בכל פרט כמה זמן נסעו וכו' וכו'". כיוון שלא, זה מלמד שהוא בסך הכל מספר סיפור, וכדרכם של מספרי סיפורים, וסיפורים ירושלמיים בפרט, הוסיף פרטים כיד הדמיון הטובה עליו (ולא כשקר ח"ו).

[משולש]

אלא שאני מעדיף להאמין לר' יושעה שעדיין חי עם בני תלמידי הגר"א ולא לסמוך על הפרשנות שלך..

[איש-אחד]

אלא שאני מעדיף להאמין לר' יושעה שעדיין חי עם בני תלמידי הגר"א ולא לסמוך על הפרשנות שלך..

אין בעיה זכותך כמובן, בפרט אם מדברים על פרשנות.
בינתיים עיקר הויכוח בינינו הוא על עובדות, ואתה מצליח היטב לא לתת להן לבלבל אותך..

[משולש]

אלא שאני מעדיף להאמין לר' יושעה שעדיין חי עם בני תלמידי הגר"א ולא לסמוך על הפרשנות שלך..

אין בעיה זכותך כמובן, בפרט אם מדברים על פרשנות.
בינתיים עיקר הויכוח בינינו הוא על עובדות, ואתה מצליח היטב לא לתת להן לבלבל אותך..

ר' אריה נאמן שאומר שעלו ע"י ארגון של ר' חיים מוולזין עוד משנת תקס"ד הפכת לזקן שלא זוכר היטב, (רק מה שאתה רוצה שלא יזכור) ואת ר' ישועה למספר סיפורים ירושלמיים...

ואני עוד זה שלא נותן לעובדות לבלבל אותי.

[איש-אחד]

אלא שאני מעדיף להאמין לר' יושעה שעדיין חי עם בני תלמידי הגר"א ולא לסמוך על הפרשנות שלך..

אין בעיה זכותך כמובן, בפרט אם מדברים על פרשנות.
בינתיים עיקר הויכוח בינינו הוא על עובדות, ואתה מצליח היטב לא לתת להן לבלבל אותך..

ר' אריה נאמן שאומר שעלו ע"י ארגון של ר' חיים מוולזין עוד משנת תקס"ד הפכת לזקן שלא זוכר היטב, (רק מה שאתה רוצה שלא יזכור) ואת ר' ישועה למספר סיפורים ירושלמיים...

ואני עוד זה שלא נותן לעובדות לבלבל אותי.

*תק"ס/תקס"ב

כל טקסט, לפני שמנתחים אותו, צריך לבחון אותו על-פי מטרת כתיבתו וסגנונו וכו'. כלומר לדוג', האם זה טקסט שבא לספר סיפור? האם הכותב דקדק בכל פרט ופרט מדבריו? האם הוא התכוין שהקורא ידקדק עמו על כל פרט? אם היית שואל אותו על נתון מסוים בדבריו, האם היה אומר לך שבדק ובירר כל פרט ופרט ממה שכתב? וכו' וכו'.

מה שאני מתכווין לומר, זה שר' יאשע לדוג', לא כתב מחקר היסטורי ולא היתה לו שום כוונה שתבוא עכשיו ותדקדק בכל מילה ופרט שכתב כאילו שהוא דקדק כך בכתיבתו, הוא בסך הכל כתב את סיפור הדברים. האם היה בדיוק כך או קצת אחרת? זה כלל לא עניין אותו, כי לא זו היתה מטרת הכתיבה.

בדומה גם ר' אריה נאמן, הוא בא לספר בכמה עשרות שורות בלבד, בכלליות ובתמצות, את סיפור הקמת קהילת הפרושים, ולא התכוין שתתחיל לדקדק איתו עכשיו על כל פרט ופרט. אז הוא כתב שר"ח יזם את הכל, כי ר"ח עמד בראש ההחלטה על הקמת קהילה חדשה לאחר עליייתו של רמ"מ (כפי שכותב ר"י משקלוב), והוא זה שעמד בראש מערכת גיוס הכספים והחלטות שונות, אז הכל נקרא על שמו. האם התכוין שהוא ממש הורה לר' פלוני ולר' אלמוני לעלות וכדו'? לא, ממש לא.

[איש-אחד]

ואגב, ההבדל המהותי בין הפרטים המעטים הלא מדוייקים לכאו' אצל ר' אריה נאמן לבין הסיפורת הריבלינית היא כזו.
אני מניח שגם ב"אמת מארץ תצמח" של ר' ישראל משקלוב יש פרטים פה ושם שאינם לגמרי מדוייקים מסיבות שונות, אבל מה, בכל התיעודים הנאמנים, כמו זה של ר"י ור' אריה נאמן והמסמכים בני הזמן, אתה רואה שהם מספרים את אותו הסיפור! לפעמים זה מספר את הנקודה הזו מהזווית הזו והשני מזווית אחרת, לפעמים זה מדגיש יותר נקודה אחת והשני מדגיש נקודה אחרת, אבל המכנה המשותף לכל אלו הוא רחב מאוד למרות פה ושם הבדלים (קטנים) בפרטים.
בשונה מכך הסיפורת הריבלינית, היא פשוט מספרת סיפור אחר לגמרי! המכנה המשותף בינה לבין התיעודים הנאמנים הוא צר מאוד (יחסית) ולכן דינה להיפסל או עכ"פ לשים עליה סימן שאלה גדול מאוד.
לכן הויכוח שלנו על פרט זה או אחר הוא מיותר לגמרי, כיוון שצריך להשוות את הסיפור ככלל כדי לבחון אם הוא אמין ופחות בפרט זה או אחר.

[משולש]

במפדד מונטיפיורי תקצ"ט יש כ-1600 בתי אב בירשלים מתוכם 1360 ספרדים. אמנם חלק גדול מהם מצהיר שנולד מחוץ לי-ם. כך שברור שבתקע"ב היו יותר מ20 משפחות ספרדים.

http://www.montefiorecensuses.org/

[איש-אחד]

במפדד מונטיפיורי תקצ"ט יש כ-1600 בתי אב בירשלים מתוכם 1360 ספרדים. כך שברור שבתקע"ב היו יותר מ20 משפחות ספרדים.

http://www.montefiorecensuses.org/

אין תלות בין זה לזה, כיוון שכמו שהיתה עלייה אשכנזית בעשרות השנים הללו משנות התק"ס ואילך, היתה גם עלייה ספרדית רבה מאוד ועלייה רבה במיוחד בשנות התק"ץ.
מה שכן, המפקד יכול ללמד אותנו על שנות התק"ע, אם נספור לדוג׳ כמה מהספרדים בירושלים מצויינים במפקד כילידי ירושלים וגילם מתאים וכדו׳.
אבל כאמור, אני בהחלט טוען שהיו בשנות התק"ע בירושלים הרבה יותר מ20 משפחות ספרדיות.

[איש-אחד]

בדקתי במפקד תקצ"ט, ומצאתי כ-60 גברים ילידי ירושלים שהיו מעל גיל מצוות בתקע"ו - השנה בה הפרושים הגיעו לירושלים.
60 איש כמובן אינו כולל את כל המבוגרים והחולים שמתו בין השנים וחיו בירושלים בתקע"ו. כך שבוודאי ש"עשרים ספרדים" בירושלים הוא בוודאי מספר מופרך לגמרי, ולמעשה גם המספר ששיערתי בקמצנות 80-100 כנראה שמרני ונמוך מדי.

[אוצר החכמה]

סתם שאלה של הבנה. שכן אין לי מושג מזמן על מה אתם מתווכחים. למה אם יש ששים אנשים מעל גיל מצוות שהם אנשים צעירים יחסית שכן חיו 26 שנים אח"כ בתקופה בה תוחלת החיים היתה יחסית קצרה זה אומר שיש בין שמונים למאה משפחות? אם נניח לדוגמה שמחציתם לא נשואים ובממוצע יש תמיד שלושה אחים לא נשואים במשפחה אז יש לנו כארבעים משפחות או קצת פחות אולי זה תסריט קצת קיצוני אבל שמונים נראה לי קיצוני לכיוון השני.

[איש-אחד]

סתם שאלה של הבנה. שכן אין לי מושג מזמן על מה אתם מתווכחים. למה אם יש ששים אנשים מעל גיל מצוות שהם אנשים צעירים יחסית שכן חיו 26 שנים אח"כ בתקופה בה תוחלת החיים היתה יחסית קצרה זה אומר שיש בין שמונים למאה משפחות? אם נניח לדוגמה שמחציתם לא נשואים ובממוצע יש תמיד שלושה אחים לא נשואים במשפחה אז יש לנו כארבעים משפחות או קצת פחות אולי זה תסריט קצת קיצוני אבל שמונים נראה לי קיצוני לכיוון השני.

* הם חיו 36 שנים

לפי הסיפור היו בירושלים בנקודת הזמן של הסיפור באמצע שנות התק"ע 20 ספרדים ו-9 אשכנזים בלבד למניין. אין עניין איפוא לספור משפחות אלא כמה בוגרים בני מצוות היו אז.
נמצא שאם בתקצ"ט חיו עדיין כ-60 בני מצוות בתקע"ו, לרובם היו אבות ולחלקם אף סבים בחיים בתקע"ו ואחים שמתו מאז. נמצא שלהניח שהיו בין 80-100 בוגרים בתקע"ו זה שמרני מדי, ועכ"פ 20 בוגרים בוודאי מופרך.

[משולש]

ר' זלמן חיים דיבר על תקע"ב. תבדוק שוב...

המחשב שלי איטי ואין לי סבלנות לעבור על כל הדפים.


כמו כן תבדוק כמה פרושים נולדו בירושלים בין תקע"ב לתקע"ו, אם בכלל.