פורום אוצר החכמה

מישהו כאן נתקל בספר החדש "הכתב והמכתב"?

זהו נסיון ראשון מסוגו להעלות על הכתב כללים מסודרים באמנות הכתיבה התורנית.

הספר כולל מאות עצות וכללים.

מענין יהיה לראות כיצד יתקבל הספר בקהל הכותבים והמחברים.

'ההוא אמר' חדא ולא יסף. בתקוה שלא הצטרפת רק כדי ליחצ"ן את הספר החדש - שמא תואיל בטובך לפרט יותר ואולי אף להביא דוגמאות מספר זה?

הנה טיפ לדוגמא מתוך הספר:
"אם במהלך הכתיבה נתקלת בקושי לבטא משפט בסגנון ברור, נסה לכתבו או לאומרו בסגנון דיבור שוטף, בו קל יותר להתבטא, וכך תוכל לבנות בקלות את המשפט בניסוח הולם. לא הצלחת, במקום להתמקד מקומית על שינוי מלה או ביטוי לכאן או לכאן, נסה לצאת מהקופסא, ולבצע שינוי בקטע בכללותו. למשל להפוך את כל המשפט לגמרי, או לפתוח אחרת. אם גם זה לא עזר, אל תתעכב, סמן שלש נקודות, והשאר זאת לפעם אחרת, בדרך כלל בפעם השניה תמצא את הנסוח בקלות יתר".

אהבתי בעיקר את זה שלכל כלל מנסה המחבר למצוא דוגמא או בית-אב בשפת התנ"ך, התלמוד או הפיוטים.

הנה דוגמא:

"בפרק "טכניקות להעברת מסרים" מובא כי כדי להדגיש את המסר, יש להטמינו בסוף המשפט או בסוף הענין, שם טמונה העצמה. המסר ימשיך להדהד במוחו של הקורא ובכך תושג מטרתו. בהערת שוליים כותב המחבר כי נראה שזו הסיבה שכאשר המן הרשע ניסה לשכנע את אחשורוש להשמיד את עם ישראל, הניח בסוף את הטיעון הכי משכנע "ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם". אולם אם כנים אנו בזה, קשה מדוע במסכת עירובין (י"ג ע"ב) שיבחו את בית הלל שברוב ענוותנותם היו מקדימין דברי בית שמאי לדבריהם, הרי לפי האמור, אדרבא, הקדמת דבריהם היתה אינטרס שלהם, כדי שהלומד יסיים עם דבריהם וזה מה שישאר במוחו. אולם כנראה שלענין רושם, ההתחלה פועלת יותר על הקורא, ולכן בפסיקת דין שזה ענין של רושם, הדעה הראשונה נתפסת אצל הלומד כדעה הקדומה, ואחר שתתיישב דעה זו בלבו קשה לשרשה. וזה בדומה למה שנקרא בפסיכולוגיה 'אפקט הראשוניות', המלמד כי לדברים הנאמרים בתחילה נודעת חשיבות ראשונה במעלה מבחינת קליטת המסר. פסיכולוג מסוים ערך מחקר, בו ביקש מכמה מאות סטודנטים לכתוב חיבור על אדם, שאת תכונותיו מנה בסדר הבא: חכם, חרוץ, רגשני, ביקורתי, נוקשה, קנאי. רובם המכריע של הסטודנטים כתבו חיבור על אדם חיובי, והתייחסו בעיקר לשלש התכונות הראשונות שברשימה. שלוש התכונות האחרונות, ה״רעות״, נבלעו בסיפור בתוך שלש התכונות הראשונות. מסטודנטים שונים בכיתה אחרת ביקש הפסיכולוג לכתוב חיבור על אדם, המתאפיין באותן שש תכונות בדיוק, אלא שהפעם מנה תכונות אלה בסדר הפוך: קנאי, נוקשה, ביקורתי, רגשני, חרוץ, חכם. הפעם, רובם המכריע של הסטודנטים כתבו חיבור על אדם שלילי. גם הפעם התייחסו בעיקר לשלש התכונות הראשונות, ואילו שלש התכונות האחרונות, ה״טובות״, נבלעו בתוך הראשונות".

בגב הספר מובאות השאלות הבאות, ונכתב שם שבספר יש מענה להן:
האם ראוי להשתמש במלים לועזיות? מתי יש להשתמש דוקא בשפת הדיבור? איך מקבלים השראה בכתיבה? מהם הגורמים המשפיעים על הסגנון? כיצד מתקנים סגנון לקוי? היכן מומלץ להאריך והיכן ראוי לקצר? כאשר מפרטים מספר דברים, מה מקדימים למה? כיצד חוסכים זמן בהעתקה? איך מציינים לתוספות המתחיל בע"א והמשכו בע"ב? אלו תארים אין לכותבם? מתי אין חייבים להביא דבר בשם אומרו?

בס"ד
יש כאן ריח של יחצנות, מפרגן לך, אני רק מקווה שאתה האחרון ושלא ייהפך הפורום במה פרסומית.

ההוא אמר כתב:...
...
...

טיפים חשובים מאוד! שיהיה לכם בהצלחה...

ההוא אמר כתב:הנה טיפ לדוגמא מתוך הספר:
"אם במהלך הכתיבה נתקלת בקושי לבטא משפט בסגנון ברור, נסה לכתבו או לאומרו בסגנון דיבור שוטף, בו קל יותר להתבטא, וכך תוכל לבנות בקלות את המשפט בניסוח הולם. לא הצלחת, במקום להתמקד מקומית על שינוי מלה או ביטוי לכאן או לכאן, נסה לצאת מהקופסא, ולבצע שינוי בקטע בכללותו. למשל להפוך את כל המשפט לגמרי, או לפתוח אחרת. אם גם זה לא עזר, אל תתעכב, סמן שלש נקודות, והשאר זאת לפעם אחרת, בדרך כלל בפעם השניה תמצא את הנסוח בקלות יתר".
בגב הספר מובאות השאלות הבאות, ונכתב שם שבספר יש מענה להן:
האם ראוי להשתמש במלים לועזיות? מתי יש להשתמש דוקא בשפת הדיבור? איך מקבלים השראה בכתיבה? מהם הגורמים המשפיעים על הסגנון? כיצד מתקנים סגנון לקוי? היכן מומלץ להאריך והיכן ראוי לקצר? כאשר מפרטים מספר דברים, מה מקדימים למה? כיצד חוסכים זמן בהעתקה? איך מציינים לתוספות המתחיל בע"א והמשכו בע"ב? אלו תארים אין לכותבם? מתי אין חייבים להביא דבר בשם אומרו?

אינני אוהב לשפוט ספרים וסופרים לפי ציטוט יחידני מתוך יצירתם (אפי' ציטוט החשוד ביח"צנות...), אבל מ"מ מוכרחני לומר שע"פ דברי ההוא אמר לעיל זה לא נראה רציני. את הפרטים המנויים לעיל מגב הספר, קשה ללמד ולהנגיש למי ש'אין לו את זה'. אני מתאר לעצמי שיש תועלת רבה בספר זה מול גל הספרים הבלתי-ערוכים-כראוי היוצאים לאור בימינו, אך לא נראה - על פניו - שיש כאן יצירה מפוארת יותר מדי. ואשמח לטעות.
מענין לענין באותו ענין - האם יש למישהו סיכומים כתובים או מוטב הקלטות מדברי רד"צ הילמן בהרצאה על כתיבה תורנית? ידוע לי שדיבר ע"כ כמה פעמים והכשיר והדריך כותבים רבים בכתיבה תורנית. ברכה עצומה תבוא על ראש מזכה הרבים.

האם לא מדובר בספרו של ר' עובדיה חן אשר מתפרסם לפרקים בכת"ע 'יתד המאיר'?!
כמדומני מביא לא פעם כללי כתיבה נחוצים מהגר"מ מאזוז, ובהחלט יש שם דברים חשובים.

איש, יפה אמרת.

נכון הוא שישנם אנשים בעלי כשרון כתיבה מולד (או כפי שמגדירים אותם "נולדו עם עט ביד"), אך רבים מן המושכים בעט דרכם הראשונה לא צלחה להם, והם הגיעו לדרגתם הכבירה לאחר מאמץ רב, כישלונות צורבים, התמקדות והתמדה.

למעשה, כמעט כל אדם יכול ומסוגל לפתח כשרון כתיבה ברמה גבוהה. יש אחד שיהיה קשה לו יותר ורעהו יותר בקלות.

אבל ודאי שבעזרת כללים מכוונים או עצות, ניתן לפתח את הכשרון. אני אישית הכרתי כמה כאלו.

הנה למשל שנים מהטיפים שהובאו בספר - לפיתוח כשרון הכתיבה:

* קריאה בשעות הפנאי של חומרים מרגשים, שמיעת מוזיקה מעוררת, תעשיר את עולמך הפנימי, ותחדד את רגשותיך. עולם פנימי הוא אחד הכלים החשובים ביותר ב'ארגז הכלים' של הכותב, שכן עיקר היצירתיות בנפש שייכת לעולם הרגש. ראיתי פעם מי שכתב שכמעט לא יכול להיות סופר, שיש לו כשרון הבעה ואין לו עולם פנימי. להפך, לעומת זאת, יכול בהחלט להיות - אנשים שיש להם עולם פנימי והם נטולי יכולת הבעה (אלו הם, אגב, הקוראים הטובים ביותר).

* קח מאמר מספר מובחר, העתק לעצמך את המקורות שהובאו בתוך המאמר, ונסה לכתוב מאמר דומה על פי אותם מקורות. בסיום כתיבת המאמר, השווה בין מאמרך למאמר שבאותו ספר, וכך תגלה מה הן שגיאותיך: בסדר, בסגנון ובתוכן.

המהדורה הראשונה של הספר 'הכתב והמכתב' יצאה לאור כבר בשנת תשס"ו בהוצאת 'איש מצליח', והמחבר ר' עובדיה חן קיבל הסכמה חמה מהרב נאמ"ן ס"ט שליט"א. יש שם פרקים על ההכנה לכתיבה, הסגנון, קיצור, חלוקה לקטעים, סדר, הגהה, אופני מחיקה ותיקון, הפניות, דרך ציונים למקורות והפניות, כללי ציטוטים, ועוד ועוד. לענ"ד זהו ספר חשוב שיכול להביא הרבה תועלת, למרות שלא הייתי חותם על כל משפט ומשפט בו. גם אני הקטן כתבתי בזמנו מאמר בנושא הזה שהתפרסם בתחילה ב'המעין' ואח"כ עם הוספות בקובץ 'בית הועד' שהוצאנו לאור, והוא רצ"ב למי שעשוי להפיק ממנו תועלת (כמובן שאשמח לקבל הערות, וכמובן שיש מקום לעדכן אותו בכמה עניינים). הק' יואל

מצורף כמה קטעים מהספר ממה שהתפרסם בירחון יתד המאיר.

ההוא אמר,
אני מתאר לעצמי שהסכמתך לדברי היא בבחינת פלגינן דיבוריה... מכל מקום, ברצוני לעמוד על שתי הבחנות חשובות הנוגעות לדבריך הראשונים ובפרט האחרונים, שלפענ"ד הם בעוכרי הרעיון של ספר זה.
1) אתה כותב בתגובתך האחרונה "קריאה בשעות הפנאי של חומרים מרגשים, שמיעת מוזיקה מעוררת, תעשיר את עולמך הפנימי, ותחדד את רגשותיך . . כמעט לא יכול להיות סופר, שיש לו כשרון הבעה ואין לו עולם פנימי".
דומני שיש כאן ערבוב תחומין בין ספרות לכתיבה: בעוד שהסופר יוצק את רגשותיו והגיגיו אל המילים והניר, הכתיבה מטרתה העברת מסר או רעיון בצורה טקסטואלית ולא ורבלית. משום כך, הדברים שכתבת נכונים לגבי יוצרים - סופרים ומשוררים וכדו', אך לא לגבי העוסקים בכתיבה מודרכת ומוכללת.
רעיון דומה אך שונה קראתי פעם, והוא שבשביל לכתוב ולהתנסח היטב על הכותב להעשיר את עולם הקריאה שלו, לשאוב דימויים ודוגמאות ניסוח ממקומות אחרים וכדו'. רעיון זה תקף, כמובן, גם לגבי הכתיבה התורנית - ברובד המעשי והפשוט (ואולי גם הרדוד), שב לכתוב מאמר תורני אחרי קריאה ממושכת בספרי הרש"י זוין או גדול אחר בעל יכולת ניסוח וכתיבה בהירה, ותבחין בתוצאות. אך לא מדובר כאן על "עולם פנימי" שנוצר כתוצאה מקריאה של "חומרים מרגשים", אלא על לשון לימודים ויכולת הבעה וניסוח משופרות עקב ההתוודעות לסגנונות וטכניקות כתיבה חדשות.
2) בהמשך דבריך כתבת: "למעשה, כמעט כל אדם יכול ומסוגל לפתח כשרון כתיבה ברמה גבוהה. יש אחד שיהיה קשה לו יותר ורעהו יותר בקלות.
אבל ודאי שבעזרת כללים מכוונים או עצות, ניתן לפתח את הכשרון. אני אישית הכרתי כמה כאלו".
גם כאן, חשוב להפריד לחלוטין את כשרון ויצר הכתיבה, שלענ"ד הם מולדים, מטכניקות כתיבה ובפרט - ממסגרת כללים וסוגות כתיבה. כך גם סופר-עיתונאי, העוסק בכתיבת פרוזה חפשית, בבואו לכתוב כתבה עיתונאית - עליו להיצמד לעקרונות הכתיבה העיתונאית (חמישית המ"מים הידועה כבסיס, ועוד ועוד), ולשם כך עליו ללמדם היטב. להבדיל, גם בכתיבה תורנית ישנם כללי כתיבה כמו דרכי ניסוח ופריסת סוגיא מקובלות, שעל ידי לימודן ושינונן יוכל הכותב להביע את דעותיו ולהגישן בכתב. כללים אלו יעזרו הן למי שכשרון הכתיבה בידו, והן - כפי שכתבת - למי ש"אין לו את זה", בכך שלפחות את הבסיס המקובל יהיה לו. אך כללים אלו אינם מקנים לו כשרון כתיבה, ולרוב ניתן להבחין בכך בקריאת מאמרים תורניים וחידושי תורה.

מכל מקום - לו יהיה, וספר זה יועיל, כפי שכתבתי בתגובתי הראשונה, לאותם ת"ח רבים שעטם כהה ולשונם דבוקה, להצליח להביע את חידושיהם כראוי עלי גליון. לא הייתי מגדירו כמהפכה בתחום הכתיבה, אך אני מקוה שיהיה לעזר.

נ.ב. גם לכתיבה שיווקית יש קורסים...

איש, דבריך מחכימים.

אם כי, לעניות דעתי, יש כן השקה בין שני התחומים.

גם העוסקים בכתיבה מודרכת, באם ישתפו את רגשותיהם, הכתיבה תצא ברמה אחרת.

גם הדוגמא שהבאת מקריאת חומר של הרב זוין, היא תוצאה של השראה יותר מאשר ההתוודעות לסגנונות וטכניקות כתיבה חדשות

הספר הגיע לידי.
אכן, עקרונית צודקים מי שאמרו ש'למי שיש לו את זה' - לא צריך כללים ו'למי שאין לו את זה' - לא יעזרו כללים.
אך בכל זאת נהניתי מאוד מהדברים, יש בכל זאת הרבה מה ללמוד מהספר, ובעיקר מבוא יפה ומקורות מעניינים, שפע מליצות והמלצות.

דברים נכונים, אבל גם 'למי 'שיש את זה' והוא בתחילת הדרך [במיוחד] צריך הכוונה, טיפים ועצות.
הדבר משול לאדם 'שיש לי יד' בכתיבת סת"ם, עדיין, אם לא יקבל הדרכה ממישהו מומחה, 'יבנה' את עצמו עם טעיות וחסרונות.

בהקדמת הספר מתייחס המחבר לנדון כאן, וכותב את הדברים הבאים:

יש המזלזלים בלימוד כתיבה מסודר, ומסתפקים בכשרון הטבעי שלהם שידע להדריך אותם בנתיבות הכתיבה. ואמנם לחלק מן הכללים בספר, יכולים הכותבים להגיע בכוחות עצמם בצורה אינטואיטיבית, אך זו בחירה בדרך הקשה, שכן בעוד שמתוך אינטואיציה יכולים להגיע למכלול הכללים רק אחרי הרבה שנות כתיבה וקריאה תוך שימת לב מרובה, כאן הכותב כבר בתחילת דרכו בכתיבה מקבל ארגז-כלים שיאפשר לו להתוודע לכל הכללים ללא צורך בלימוד דבר מתוך דבר. מה גם, שתמיד יהיו כללים שהכותב לא יגיע אליהם בכוחות עצמו, כי לא תמיד נותנים את הדעת לשינויים דקים. ואכן, כותבים שרגילים בכתיבה שנים רבות, העידו אחרי קריאת הספר, שלמדו כללים רבים שלא שמו לב אליהם. כמו כן, ישנם כללים בספר זה, שאמנם נמצאים איפה שהוא בתת-מודע של הכותב, אך אינם באים לידי ביטוי ברור. על ידי למידת הכללים, הם יעברו מהתת-מודע למודע, וייקבעו בתודעתו של הכותב.

וזאת יש לדעת, כי הגדרת כללים אינה חונקת את היצירתיות, אלא מנווטת אותה למשמעת וליעד. נכון שלפעמים כותב מנוסה יכול להרשות לעצמו לחרוג מן הכללים, לטובת איזו טכניקת כתיבה, אך בשום אופן לא ניתן לפרוץ את גדרות הכללים, לפני שלומדים ללכת לפי התבנית. אגב, הסופר הנודע ר' דוד זריצקי ז"ל סבור כי דוקא כשרונות גדולים זקוקים להכוונה, על מנת להכניסם לאופקים מתאימים ולמסגרת נאותה.

ידידי שיש לו בן בחור חסידי צעיר, שאלני לברר, בהיות שהוא רואה שיש לבנו חוש כתיבה, והאב רוצה לפתח את חוש הזה של בנו, למען ילמוד להתנסח בלשון קודש תקין / תקינה [לא עברית, מדובר בחסידי סאטמאר].
האם מישהו יודע על איזה ספר עזר או אפילו קונטרס 'טיפים' שיוכל לעזור לצעיר זה לפתח את חוש הכתיבה שלו?
כל עזרה תתקבל בתשואות חן

בזמנו ראיתי על כך דיון בפורום של עוז והדר ראה קישור ועתה איני מוצא אותו.
אקווה שעזרתי במשהו.
http://portal.oz-vehadar.com/forums/for ... %A8%D7%A9/

תודה לידידי הלומד, יגעתי ולא מצאתי.

ישבב הסופר כתב:תודה לידידי הלומד, יגעתי ולא מצאתי.

יש ספר בשם כתבוני לדורות, לא רע.

מי הו"ל? איזה שנה? תרחיב קמעא

ישבב הסופר כתב:מי הו"ל? אפשר פרטים?

אין לי את זה כרגע לפני, אבל אחד מתלמידיו של הרב מאזוז

ר' ישבב - אם זה חסיד סאטמר לא אדע מה לומר לך.
אך אני אישית דירבנתי כמה אברכים שיתחילו לכתוב בפורום וראה זה פלא - פשוט לא להכיר שזה אותו הבן אדם, גם אחד המנהלים כאן שלא אנקוב בשמו טוען כך.
צריך בשביל זה אומץ - אך כל אלו שחוששים מהלועגים עליהם סופם שאינם יודעים. מטעויות לומדים. גם בישיבה בזמנו, הבחורים שחששו להתחיל לשוחח באידיש שמא יטעו עד נכון להיום הם אינם יודעים לדבר אידיש.

זה אמנם נכון, אני אישית למדתי להתבטא בשפה ברורה יותר ע"י כתיבה ודיון במקום קדוש זה. ועל כך אני מכיר למנהלים ולבעלי האתר טובה מרובה.

העירני אחד מחשובי הפורום, וז"ל

ישנם חוברות שמשתמשים בהם בתלמודי התורה הירושלמיים ללמד כתיבה נאותה בלה"ק לילדים דוברי אידיש.
ראיתי בעבר חוברות כאלו בת"ת תורה ויראה, אינני זוכר במדויק את שמם, אולי "מטבע לשון" "מטבע כתב".

האם מישהו מכיר? מישהו יודע היכן ניתן להשיג דבר כזה?

בעבר למדו שם מכתיב וכתב ואח"כ עברו לספרים בעקבי הצאן והיום מלמדים שם עד כמה שידוע לי מספרים אחרים ואין טעם לנקוב בשמם הם אינם באויצר.

העולם אומר שהדרך הכי יעילה (וי"א: היחידה) לשיפור כתיבה - היא ריבוי קריאה.
אמנם היות שמדובר כאן על ניב מאוד מסוים שבטיבו איני בקי, איני יודע אל נכון על איזו קריאה להמליץ.

ישנו ספר בשם "הכתב והמכתב"
ספר מאוד מועיל ומאוד מיוחד.

לומד_בישיבה כתב:ר' ישבב - אם זה חסיד סאטמר לא אדע מה לומר לך.
אך אני אישית דירבנתי כמה אברכים שיתחילו לכתוב בפורום וראה זה פלא - פשוט לא להכיר שזה אותו הבן אדם, גם אחד המנהלים כאן שלא אנקוב בשמו טוען כך.
צריך בשביל זה אומץ - אך כל אלו שחוששים מהלועגים עליהם סופם שאינם יודעים. מטעויות לומדים. גם בישיבה בזמנו, הבחורים שחששו להתחיל לשוחח באידיש שמא יטעו עד נכון להיום הם אינם יודעים לדבר אידיש.

אל תשכח שזה מדובר בצעיר...

ר' ברוך - כשמך כן תהא.
מי חיבר ספר "הכתב והמכתב"? מהי מטרת הספר?

כמובן שלא אייעץ לחבר שלי לתת לבנו לכתוב כאן, הוא בחור צעיר.

מה שכתבתי מקודם כתבוני לדורות מאת תלמיד הרב מאזוז, טעיתי ושם הספר זה הכתב והמכתב ויצא לאור במהדורא שניה לאחרונה על ידי מכון הרב מצליח, והמחבר שמו עובדיה חן.

אבל יש גם ספר הכתב והמכתב שיצא לאור בארה"ב על ידי אייזק קעפעטש וזה מלמד בלשון הקודש ובאידיש

כ"כ הרבה קשקושים לבעיה שאינה בעיה
שיכתוב ויכתוב, ויתן למישהו שיודע לכתוב בלה"ק להעיר ולהגיה, כשיגמור לכתוב 50 דפים ידע לכתוב כמו בן אדם.

מישהו כתב שזו בעיה?
חיפשו עצה יעילה לעזור לבחור לפתח חוש כתיבה.
העלו שמות של כמה ספרים שיוכלו לעזור. ואתה הצעת עצה שיכתוב ומישהו יגיה וכך הוא ילמד, לא ברור למה באת בסופה ובסערה.
אבל לא ברור לי מה הדר"כ רוצה, שילמוד למשל כללי זכר ונקבה מתוך הגהת השטיקלאך שיכתוב?

ישנו קובץ נהדר, מאת אחד המיוחדים שבחו"ר אתרא קדישא הדין, המכונה 'הקיק', ה"ה ידידנו הנכבד הג"ר יואל קטן שליט"א. קובץ זה בא לשימוש במרבית המכונים לעריכת וההדרת ספרים, דוגמת 'עוז והדר' ועוד.

יעיל מאוד.


נקווה שבכניסתו הבאה של מורנו הקיק לאתרא קדישא הדין, יבחין בהודעתי זו, ויעלה לכאן את הקובץ המדובר.

מאמרו של הקיק רלוונטי למכונים ומחברים לשם שיפור האחידות של צורת ההגשה החיצונית, לא לפתח את חוש הכתיבה, למטרה הזאת יש את הספר עמלים על מלים של הוצאת המודיע, והכי חשוב: לכתוב הרבה מאמרים ולתת לאנשים להעיר ולהגיה.

אם לא מחפשים נוסחת קסם/אינסטנט שתעבוד תוך חודש הפתרון היחיד: לקרוא המון המון המון. וגם הספרים שהציעו לעיל אמורים לעזור למי שאצלו לשון הקודש היא שפת אם.

אולי שילמד הרבה תנך כמובן רק אם יש לו רשות משום צורך שעה
וגם הרבה משניות ומדרש

ח"ו להתיר משום צורך שעה לקרוא באורייתא נביאי וכתובי הנאמרים על ידי הנביאים מפי הגבורה. אם יש לו צורך שילך לו לספורי חסידים כגון ר' אהרן מרקוס ודומיו שם יקנה תורה ויר"ש.

בלית ברירה אולי להבדיל עיתון העדה

מה יהיה...
האם כל פותח אשכול יצטרך לשקול כמה פעמים בדעתו אם יכול לבוא באזישהוא שלב לויכוח השקפתי... {כמעט מפלגתי = דעת תורה}...

כונתי היתה שהם היחידים לענד שיש להם אינטרס שלא יכנסו מילים שאינם על טהרת הקודש
ולא שום כונה אחרת
ועם הרבנים החשובים הסליחה